2021 הייתה שנה מיוחדת עבור ליאו מסי. במהלך הקריירה, חווה הפרעוש רגעי שיא רבים, וגם לא מעט אכזבות, אבל שום דבר לא מתקרב לשני האירועים המכוננים שהתרחשו – בניגוד לתחזיות ולציפיות – בשנה הנוכחית, כאשר הוא כבר בן 34. מסי הוביל את ארגנטינה לתואר בין-לאומי ועזב את ברצלונה. אי אפשר היה להתכונן לזה. הטלטלה הנפשית הייתה עזה. הוא לא ישכח את השנה הזו.
מדליית הזהב בקופה אמריקה הייתה פסגת שאיפותיו, וזו לא הגזמה. במשך שנים ארוכות מאוד, ארוכות מדי, הוא סחב על גבו את הקוף הזה. כל הדיונים לגבי ההשוואה לדייגו מראדונה הסתיימו תמיד בקביעה הפשוטה – אחד זכה במונדיאל, והשני לא. החל מ-2016, הצטרף גם הטיעון המנצח בקרב הווירטואלי הנצחי מול כריסטיאנו רונאלדו – הפורטוגלי זכה באליפות אירופה, אבל מסי לא זכה באליפות אמריקה.
ליאו מסי עם גביע הקופה אמריקה. רגע שלא ישכח לעולם (רויטרס)הוא היה קרוב בעבר. שלושה גמרים חמקו לו בין אצבעותיו. ב-2014, חסרונו של אנחל די מריה הפצוע ובזבזנותו של גונסאלו היגוואין פגעו בניסיונותיה של ארגנטינה לנצח במרקאנה, וגביע העולם הלך לגרמניה בזכות שער של מריו גצה בהארכה. בגמר קופה אמריקה ב-2015 הוא כמעט ניצח את צ'ילה. בזמן פציעות, הוא ביצע פריצה אופיינית וסיפק מסירה זהב לאסקיאל לאבצי. לו רק כדור הרוחב של עמיתו היה טוב יותר, היגוואין היה שם את הכדור בפנים, וארגנטינה הייתה חוגגת זכייה. במקום זאת, היא הפסידה בפנדלים, למרות שמסי עצמו דייק מהנקודה הלבנה. בחלוף שנה, ב-2016, הקפטן דווקא החמיץ בדו קרב אחרי עוד תיקו מאופס נגד צ'ילה בגמר, וזה היה כבר יותר מדי עבורו – הוא הודיע אז על פרישה, רק כדי להשתכנע ולחזור.
הפחד מפיאסקו נוסף עלול היה לשתק. אחרי כל כך הרבה פספוסים, קופה אמריקה הרגיש כמו הזדמנות אחרונה בהחלט השנה. זה היה טורניר מוזר, שהועבר לברזיל מוכת הקורונה ברגע האחרון, והתקיים באווירה איומה ללא קהל, בצל ביקורת ציבורית. יש שיגידו כי היה זה טורניר מיותר, אבל לא עבור מסי. הוא יצא ללא פחות ממשימת חייו, תרם שישה שערים וחמישה בישולים בדרך לגמר, ושם המזל האיר לו סוף כל סוף פנים בקרב מול הברזילאים. די מריה, שהיה כה חסר במרקאנה ב-2014, הבקיע הפעם שער נצחון – בדיוק כמו בגמר האולימפיאדה ב-2008.
די מריה חוגג. שער יקר מפז (רויטרס)דמעות האושר של הכוכב הגדול המיסו לבבות. כאשר השוער אמיליאנו מרטינס הצהיר כי חלם לזכות בגביע למענו של מסי, הוא לא הגזים. כל האומה הייתה מאחוריו, והוא הצליח לשנות את תדמיתו אצל מבקריו. איש לא יגיד עוד שלא אכפת לו מהנבחרת, שהוא מעדיף להתרכז בברצלונה, או שהוא לא ווינר. הפרשנות הזו שייכת לעבר, ו-2021 הייתה מדהימה מבחינת מסי מנקודת מבט זו.
היא יכולה הייתה להיות מדהימה גם בבירת קטלוניה. בקיץ 2020, כאשר ניהל באמנות את המלחמה הפסיכולוגית מול נשיא ברצלונה דאז ג'וספ מריה ברתומאו, הוא איים בעזיבה וגרם לאנשים להאמין ברצינות דבריו, על אף שהיה ברור כשמש שזה לא עומד על הפרק מבחינתו. ברצלונה היא לא רק אהבת חייו, היא בעצם כל חייו. הוא הגיע ללה מאסיה כנער בן 13, הקים שם משפחה, הפך לסמל האולטימטיבי של המועדון, והקבוצה היחידה עליה חשב כאופציה למעבר היא ניואלס אולד בויס, לקראת הפרישה.
ליאו מסי. ברצלונה היא כל חייו (La Liga)התוכנית הצליחה – מסי נשאר, ברתומאו התפטר, וז'ואן לאפורטה נבחר מחדש לנשיאות. זה היה אמור להיות השידוך המנצח, ומסי הציג יכולת נהדרת על הדשא בחודשים הראשונים של שנת 2021. לא לחינם הוא סיים כמלך השערים בליגה הספרדית עם 30 כיבושים, ומחזורים ספורים לפני תום העונה הייתה לבלאוגרנה – על אף כל הבעיות הכלכליות, הניהוליות והמקצועיות – סיכוי אמיתי לזכות באליפות על חשבון ריאל מדריד ואתלטיקו מדריד. קריסה בשבועות האחרונים של העונה מנעה זאת, ואז הגיעה קריסה מהדהדת הרבה יותר.
במשך רוב הקיץ, הציגה הנהלת ברצלונה מצג שווא לפיו מסי יישאר בקבוצה. הקפטן נסע לקופה אמריקה בידיעה שעתידו בקאמפ נואו מובטח, הסכים להפחתה משמעותית בשכרו לצורך כך, והמתין רק לחתימה המיוחלת על החוזה. העסק התפוצץ ברעש גדול כאשר התברר שאין לבארסה אפשרות טכנית להעניק לו את החוזה בשל המגבלות שהטילה הליגה הספרדית. לאפורטה לא הצליח לתקן במהירות את הנזקים של ברתומאו, ולא בדיוק עשה את המיטב לשם כך. מסי מצא את עצמו נדחק החוצה, והמעבר לפריז סן ז'רמן אורגן במהירות בזק. זה היה שינוי קיצוני ולא רצוי מבחינתו, אך הוא היה חייב לשדר לעולם תחושה של "התחלה חדשה", גם כאשר כל עולמו התרסק לרסיסים.
ליאו מסי (רויטרס)את אוגוסט 2021 הוא לא ירצה לזכור, אבל הטראומה הזו תישאר איתו – ופתיחה בינונית לקריירה בפאריס סן ז'רמן רק מדגישה זאת. מסי היה ונשאר שחקן ברצלונה, וההתאקלמות במקום החדש לא נוחה לו בלשון המעטה. חודשי הסתיו, למרות השער המרהיב לרשת מנצ'סטר סיטי, לא היו מזהירים מבחינתו, וזה מותיר תחושה של חוסר יציבות לאורך השנה כולה. בניגוד לטוענים האחרים לתואר שחקן השנה – רוברט לבנדובסקי, קארים בנזמה ומוחמד סלאח – מסי לא גילה מצוינות לאורך 2021. הוא היה טוב עד הקיץ, ואז נחלש.
האם זה צריך להשפיע על הבחירה? זו שאלה של טעם, וכדור הזהב הוא בכל מקרה משאל ארכאי שלא משקף נכונה את המציאות. מבחינת מסי, התואר השביעי בחייו, לעומת חמישה "בלבד" של כריסטיאנו רונאלדו, מעניק לו עליונות היסטורית מוחלטת על היריב הגדול. אין לפורטוגלי סיכוי להשתוות אליו, וברמה האישית זה משמח את הארגנטינאי. זה מהווה עבורו אקורד סיום מתוק לשנה הפכפכה ודרמטית, ומעריציו יכולים לשמוח יחד איתו. הפעם, לשם שינוי, הוא אפילו לא היה צריך לנסוע רחוק מהבית כדי להגיע לטקס.
ליאו מסי עם כדור הזהב (רויטרס)אבל כדור זהב הוא לא העיקר. בין אם אתם מסכימים עם הזכייה או לא, אין עוררין על כך שמסי עשה את מירב הכותרות ב-2021, מסיבות מגוונות. הוא לא בהכרח היה השחקן המצטיין, אבל הוא השחקן המדובר של השנה. ושנה כזו לא תחזור שוב. היא הייתה חד פעמית בהחלט.
בפעם השביעית: התגובות מבחירת מסי