זה היה אמור להיות שבוע של גאווה עבור יובנטוס, שם ציפו בכיליון עיניים לתחילת ההקרנה של הסדרה אודות הקבוצה. המועדון אפשר ל’אמזון’ לצלם את כל אירועי העונה שעברה, והגברת הזקנה נכללה בפרויקט הסדרות שהחל ב-2016 וקיבל את השם All or Nothing, כלומר "הכל או כלום". אנשי יובה הביעו סיפוק רב מהאופן בה השתקף המועדון בסדרה, וג'ורג'ו ריצ'י – שנושא את התפקיד שמוגדר באופן מקורי למדי כקצין ההכנסות הראשי – הדגיש במסיבת העיתונאים: "הכל צריך להיות בידור עכשיו, וכך אנחנו פועלים. הדור הצעיר צורך את הכדורגל בדרך שונה, ואנחנו צריכים להתאים את עצמנו".
טוב, אולי יובנטוס באמת סיפקה בידור בימים האחרונים, אבל רק לשונאיה הגדולים, ממש לא לאוהדיה. במקום השבוע השמח לו המתינו, קיבלו במועדון סיוט של ממש, בכל ההיבטים האפשריים.
שער ענק להקאן בנצחון של אינטר על ונציהזה התחיל ביום שלישי כאשר יובה הובסה ללא תנאי והושפלה על ידי צ'לסי – התוצאה הסופית עמדה על 4:0, ובפועל הייתה צריכה להיות גבוהה הרבה יותר, אלמלא הצטיינותו של השוער, ווייצ’ך שצ'סני. היה זה ההפסד הגבוה ביותר של יובנטוס בתולדות ליגת האלופות והגבוה ביותר באירופה מאז 4:0 מול סלטה ויגו במרץ 2000. אם מעניינת אתכם הזווית הישראלית, אז חיים רביבו נכנס כמחליף במקום הצאר אלכסנדר מוסטובוי בחגיגה הגדולה של הגליסיאנים. בנוסף, במהלך הביקור האחרון בלונדון, הצטלם נשיא יובנטוס, ג'אני אניילי עם נשיא המדינה, יצחק הרצוג, שקיבל חולצה חתומה של פאולו דיבאלה. אולי ישראלים לא מביאים מזל מיוחד לגברת הזקנה.
החדשות הרעות המשיכו כאשר חוקרים פשטו על משרדי המועדון וביצעו חיפושים בחשד לרמאות חשבונאית. רשימת המעורבים כוללת, לפי הדיווחים, את אניילי, סגן הנשיא פאבל נדבד והמנהל הספורטיבי לשעבר פאביו פראטיצ'י, שעובד כיום בטוטנהאם. העבירות המיוחסות למועדון לכאורה מתמקדות בניפוח ערך השחקנים בעסקאות שנועדו ליצור ערכים מפוברקים לצרכי מס ודיווח לבורסה, כמו למשל, הטרייד של ארתור תמורת מיראלם פיאניץ' עם ברצלונה בקיץ 2020, לגביו היה ברור מראש שנועד על מנת לאזן את הספרים.
אניילי ונדבד (רויטרס)אקורד הסיום לשבוע הקטסטרופלי התרחש אתמול (שבת) בהפסד ביתי ראשון לאטאלנטה מאז 1989. קלאודיו קאניג'ה כבש את שער השער היחיד לזכות הקבוצה מברגאמו, אשר בשורותיה שיחק אקס-יובנטוס צ'זארה פראנדלי. "אפילו עוד לא נולדתי אז", צייץ בציניות מארטן דה רון, הקשר הוותיק בן ה-30 של אטאלנטה, אחרי שהאורחת לא הותירה סיכוי גדול במיוחד ליובנטוס האומללה. הגברת הזקנה התדרדרה למקום השמיני, בפיגור 11 נקודות מהמובילות נאפולי ומילאן, להן משחק חסר ביד. אטאלנטה עצמה, המדורגת במקום הרביעי שמקנה את הכרטיס האחרון לליגת האלופות, מקדימה את יובה כעת בשבע נקודות.
במסיבת העיתונאים אחרי ההפסד, הפגין המאמן, מסימיליאנו אלגרי, מופע יוצא דופן של תבוסתנות: "בתחילת העונה אנשים אמרו שיש לנו הסגל הכי חזק ואנחנו פייבוריטים לזכות באליפות, אבל תמיד אמרתי שזה פשוט לא נכון. אנחנו נאבקים על המקום בטופ 4. צריך להיות ריאליים. אם זה המצב שלנו אחרי 14 מחזורים, סימן שאנחנו ראויים לכך. ברגע שהציפיות יהיו מציאותיות, הלחץ יירד ונוכל לעבוד באווירה רגועה יותר".
מסימיליאנו אלגרי (רויטרס)מבחינת אוהדי יובנטוס, עבורם עליונות על כל היתר היא חלק בלתי נפרד מהתודעה, מילים אלה לחלוטין לא מתקבלות על הדעת. קשה עוד יותר לשמוע את המאמן מכריז: "בדרך כלל הרמה שלנו סבירה. שיחקנו ממש גרוע רק נגד ורונה, ססואולו ואמפולי". איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בהצהרה מדהימה, שמדגישה מנטליות של מועדון קטן. זו הבעיה המרכזית של הקבוצה בתחילת הקדנציה השנייה של אלגרי – היא משחקת כמו קבוצה קטנה, שמעוניינת להתגונן, להיכנס לבונקר אם צריך ולנסות לגנוב שער בהתקפות מתפרצות. זה מנוגד לחלוטין ל-DNA של המועדון והיה קשה לסבול זאת אפילו אם התוצאות היו טובות. בפועל, הגישה הזו לא מביאה גם נקודות.
חזרתו של אלגרי נועדה להחזיר ליובנטוס יציבות שהלכה לאיבוד, בעקבות סדרת החלטות נמהרות שנועדו למטרות שיווקיות בעידן החדש, אליו מנסה להתאים את המועדון אניילי. במקום עוצמה מקומית ושימור המסורת, נעשתה פניה חדה לקהל בינלאומי רחב, וחלק מהאמצעים היו ביזאריים למדי, כמו שינוי הלוגו שהיה אמור להיות פשטני, מודרני וצעיר יותר לכאורה. זו גם המחשבה שעמדה מאחורי החתמת כריסטיאנו רונאלדו – השיקולים הפיננסיים היו חשובים מההיבטים הספורטיביים, אם כי הפורטוגלי גם היה אמור להביא את הזכייה בליגת האלופות, על תקן המלך הבלתי מעורער של המפעל.
כריסטיאנו רונאלדו מאוכזב (רויטרס)כאשר החיבור הזה נכשל באלופות בפעם הראשונה ב-2019, גמלה בליבם של אניילי ונדבד ההחלטה להיפטר מאלגרי. סגנונו אמנם הביא חמש אליפויות רצופות, אבל נתפס כמיושן ולא אטרקטיבי, ומאוריציו סארי היה אמור להביא את ההפך. ואולם, אנטי-יובנטיני מוצהר שלועס בדלי סיגריות לא התקבל בזרועות פתוחות, היווה נטע זר מלכתחילה וגם התוצאות לא היו משביעות רצון – 83 נקודות לעומת 90 בעונתו האחרונה של אלגרי. האלתור הבא היה אנדראה פירלו, שקודם ללא תכנון מוקדם, נזרק למים העמוקים והתקשה מאוד. כאן כבר נקטע רצף תשע האליפויות ויובנטוס בקושי הצליחה להעפיל ברגע האחרון לליגת האלופות עם 78 נקודות. כאן גם הסתיים הניסוי עם המאסטרו.
השינויים התכופים, שלוו בהחלטות לא מזהירות בשוק ההעברות, קידום רעיונות גלובליים שנויים במחלוקת כגון סופר ליג, הופעות לא חכמות של אניילי בתקשורת והתמכרות טוטאלית לאספקת כדורים לרונאלדו, כל אלה דירדרו בהדרגה את יובנטוס. ערכה ירד מאוד ניהולית, תדמיתית ומקצועית והיא כבר לא הכוח המוביל בכדורגל האיטלקי. הגברת הזקנה רודפת עם הליכון אחרי הרכבת המהירה, וגם הבחירה להחזיר את אלגרי התבררה כטעות.
החלום היה להחזיר את הגלגל לאחור, אבל אלגרי שב עם סגנון הגנתי ושלילי יותר אפילו בהשוואה לקדנציה הראשונה, ככל הנראה כי זה הפתרון היחיד שהוא חושב עליו כאשר הסגל שעומד לרשותו פחות טוב מבעבר. אז פעם היו שם תוצאות עם כדורגל משעמם, אחר כך כדורגל מלהיב יותר אך עם תוצאות פחות טובות, ואחר כך כדורגל מבולבל עם תוצאות עוד פחות טובות. עכשיו יש כדורגל משמים ומזעזע עם תוצאות עלובות. בקצב הזה, ייתכן שהרע ביותר עוד מחכה ליובנטוס מעבר לפינה.
פאולו דיבאלה בתמונה שאומרת הכל (רויטרס)פעם הבינאקונרי ידעו לטפח שחקנים, אבל עכשיו הם בעיקר מדכאים אותם. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא דיאן קולוסבסקי, שהוחתם לפני שנה וחצי מאטאלנטה תמורת 35 מיליון אירו אחרי שזהר בהשאלה בפארמה, ומאז רק הלך ונסוג. אצל פירלו סבל השבדי מחוסר יציבות, אלגרי לא סופר אותו כלל, ואתמול – דווקא מול אטאלנטה – הוא בילה את כל 90 הדקות על הספסל. אפשר רק לדמיין מה היה עושה איתו ג'אן פיירו גאספריני, וההבדל התהומי בין יובנטוס לאטאלנטה בכל הקשור לניהול זועק לשמיים.
אז עכשיו, בעוד יובנטוס הפכה לקבוצה שלא ניתן לצפות במשחקיה בלי לסבול או להירדם, אפשר להתגעגע אפילו לפירלו. הפיאסקו הזה התחדד מאוד כאשר החבורה של אלגרי הפסידה בצדק לוורונה, אותה מאמן איגור טודור, ששימש כעוזרו של פירלו בעונה שעברה ופוטר ביחד איתו. הוא דווקא בנה קבוצה אטרקטיבית שהולכת על התקפה בכל מחיר, בעוד יובנטוס מצאה את הרשת 18 פעמים בלבד ב-14 מחזורים – המאזן הגרוע ביותר בחלק העליון של הטבלה. לחובתה כבר חמישה הפסדים, לעומת שישה בכל העונה שעברה עם פירלו וטודור, שבעה בכל העונה של סארי, וארבעה בכל העונה האחרונה בקדנציה הקודמת של אלגרי.
זה ממש לא בידור, והדור הצעיר לא משתוקק לראות את קבוצת הפאר לשעבר מסתגרת ליד שערה ומעיפה כדורים קדימה ללא כל תוכנית התקפית נורמלית. ואם הסדרה של ‘אמזון’ נקראת "הכל או כלום", התשובה של יובנטוס לדילמה הזו בימים אלה חדה וברורה. יובנטוס היא כלום. המשבר הולך ומתעצם, וייתכן שהוא יעמיק עוד יותר, כי אלגרי הוא לא האשם המרכזי. ההתדרדרות תימשך כל עוד אניילי מנווט את הספינה הטובעת הזו.
הסרט החדש על יובנטוס (צילום מסך)