חיוך מדבק: "הסבא" של ספרד בסיבוב פרידה

חואקין יפרוש בתום העונה, אבל ההחלטה הדרמטית לא נודעה לאוהדי בטיס כי הכוכב בן ה-40 כינס מסיבת עיתונאים מיוחדת, אלא שחרר את ההצהרה, כמעט בדרך אגב, בראיון שגרתי בתוכנית אירוח בטלוויזיה. הבשורה הזו הכתה בהלם את חובבי הכדורגל בספרד כולה. איך הוא יכול לתלות את הנעליים? הרי כולם יודעים שהוא ינק עד גיל 7 וזה העניק לו כוחות על טבעיים והשאיר אותו צעיר לנצח. הוא היה אמור להיות שם תמיד, עם החיוך הרחב והכדרור המיוחד, שגרם לכולם להתאהב בו מהרגע הראשון.

הרגע הראשון הזה היה מזמן, אי שם בתחילת המילניום. בטיס הייתה בליגה השנייה כאשר הוא ערך את הופעת הבכורה שלו בשנת 2000, והכריזמה הבלתי נגמרת שלו סחפה את קבוצתו האהובה מיד לקמפיין עליה משכנע. שם, תוך משחקים ספורים, הוא כבר התגלה כשחקן הטוב ביותר בליגה, מבין אלה שלא מייצגים את הקבוצות הגדולות. עד כדי כך טוב, שהמאמן הלאומי דאז, חוסה אנטוניו קמאצ'ו, לקח אותו למונדיאל 2002, בו הפך רשמית ליקיר האומה, דווקא בגלל טרגדיה ספורטיבית.

ברבע הגמר מול דרום קוריאה, נתן חואקין הצגה אדירה באגף הימני, שיגע את המארחת, ובישל בהארכה את שער הזהב של פרננדו מוריינטס. לרוע מזלו, השופט פסל את המהלך בהחלטה שגויה, העסק הלך לפנדלים, והנער של בטיס התעקש לגשת לנקודה הלבנה, על אף שכבר סחב פציעה. קמאצ'ו ניסה לשכנע אותו לוותר, אבל לא היה לו סיכוי. חבל שכך, כי הקשר היה היחיד שהחמיץ בדו-קרב, ודמעותיו סימלו יותר מכל את האכזבה. כולם רק רצו לחבק ולנחם אותו, והחיבה אליו רק הלכה והתחזקה עם השנים.

והרי שנים רבות חלפו מאז, כמעט שני עשורים. לו היו שואלים את חואקין עצמו, הוא היה מוכן לבלות את כולן במדים הירוקים-לבנים של המועדון אותו אהד מאז שהוא זוכר את עצמו. אז, בתחילת הקריירה, מועדוני פאר עמדו בתור כדי להחתימו, אבל הוא לא רצה לשמוע. ראול אירגן לו אישית פגישה עם נשיא ריאל מדריד, פלורנטינו פרס, אבל חואקין הבריז. ז'וזה מוריניו התקשר אליו כאשר מונה למאמן צ'לסי ב-2004, אבל חואקין סירב. הכסף הגדול לא עיניין אותו, ואת התארים הוא רצה להביא לבירת אנדלוסיה. הוא עשה את זה ב-2005, כאשר זכה בגביע הספרדי – התואר השלישי בכל ההיסטוריה הארוכה של בטיס.

את הגביע הזה זוכרים עד היום משתי סיבות עיקריות. ראשית, חואקין הצטלם איתו בעירום מלא. שנית, הוא הביא אותו לחתונה שלו ימים ספורים לאחר מכן, ושם אותו בשורה הראשונה, במקום של כבוד. המסר היה ברור – הוא היה מוכן להתחתן גם איתו. הפעלולים האלה הדגישו את אופיו – הוא היה ונשאר ילד שובב בנפשו, וגם כיום, בהיותו השחקן הוותיק בליגה, הוא עדיין שומר על מראה צעיר ועל גישה צעירה מאוד לחיים. הוא פשוט נהנה לרוץ עם הכדור ולגרום לכולם סביבו לצחוק. איך אפשר שלא לאהוב אותו?

חואקין עם הכדור (La Liga)

השאיפה להיות שחקן של קבוצה אחת לא התממשה, כי ב-2006 הסתכסך חואקין עם הנשיא דאז, מנואל רואיס דה לופרה, שהחליט למכור אותו, אבל גם הגירוש לא שינה דבר. "אני רוצה לסיים את הקריירה בבטיס, וזו תהיה כוונתי", הוא קבע נחרצות, ושמר על החלום הזה במשך 9 שנים בגלות. הוא התגעגע לבטיס כאשר שיתף פעולה עם דויד וייה ודויד סילבה בוולנסיה. הוא התגעגע לבטיס כאשר העפיל עם מלאגה לרבע גמר ליגת האלופות. הוא התגעגע לבטיס כאשר הקסים את הקהל הסגול של פירנצה והפך לאחד הזרים הכי נערצים של פיורנטינה. ואז, בקיץ 2015 הוא חזר, בעסקה לא פשוטה ביום האחרון של חלון ההעברות. 

חואקין כבר היה אז בן 34, אבל רוחו הייתה צעירה כמו תמיד. יותר מ-20 אלף אוהדים הגיעו לקבל את פניו באצטדיון, ההתרגשות העצומה מילאה את המצברים מחדש, והמנהל הספורטיבי, אדוארדו מאסיה, הכריז: "הנשמה חזרה לגופו של המועדון". הוא לא שב לסיבוב פרידה. המטרה היתה להיות המנהיג והסמל במשך תקופה ארוכה – וכך אכן היה. חואקין רק הלך והשתבח, ואפילו עשה היסטוריה נדירה ב-8 בדצמבר 2018. 

חואקין חוגג (La Liga)

בגיל 38 ו-140 ימים, הפך הקיצוני לשחקן המבוגר ביותר אי פעם בספרד שהבקיע שלושער. ולא סתם שלושער – הוא עשה את זה ב-19 הדקות הראשונות של המפגש מול ההגנה האיתנה של אתלטיק בילבאו. הייתה זו השלישייה הראשונה בקריירה שלו, כי הוא מעולם לא היה סקורר מדופלם, והחגיגה הייתה גדולה. כל השחקנים חתמו על הכדור אותו הכניס חואקין שלוש פעמים לרשת של אונאי סימון, וסרחיו קנאלס היה המקורי מכולם. "מזל טוב, סבא. זה כבוד לשחק לצידך". חואקין נהנה להקריא את כל האיחולים בתוכנית רדיו, לצחוק ולקלל את קנאלס. "לו הייתי יודע איזו המולה תהיה עכשיו, לא הייתי מבקיע", הוא התבדח. כי עבור חואקין, יום בלי שעשוע הוא יום אבוד – בדיוק כמו יום בלי כדורגל. והוא לא התכוון לתלות את הנעליים, עד שהחיים אילצו אותו לעשות זאת.

"אני לא רוצה לפרוש, אבל אין לי ברירה", הוא הודה בראיון כאשר הכריז על התוכנית, "אני ממשיך להתאמן קשה ומשקיע, אבל כבר לא משחק מספיק. וזה סימן שצריך לסיים". מעריציו אפילו לא ממש שמו לב לתופעה, אבל עיון בסטטיסטיקה מגלה כי חואקין אכן לא משותף מספיק העונה על ידי המאמן, מנואל פלגריני, איתו עבד פעם גם במלאגה. הוא עדיין לא פתח העונה במשחק ליגה ויש לו רק שמונה הופעות קצרות כמחליף. שחקן אחר במעמדו אולי היה עושה קצת רעש תקשורתי ודורש לקבל יותר כבוד. חואקין הגיב עם חיוך, כמו תמיד. הוא לוקח את החיים בקלות ומנסה להתכונן לחיים מחוץ למקצוע שהוא אוהב יותר מכל. 

את השיאים של בטיס הוא כבר שבר מזמן. עם 409 משחקי ליגה ו-473 הופעות בכל המסגרות, הוא פתח פער עצום מהשיאנים הקודמים, וזה לא דבר של מה בכך עבור שחקן שנדד לקבוצות אחרות במשך יותר מעשור. מקומו בהיסטוריה כגדול הכוכבים של בטיס מובטח, וספק רב אם יגיע אי פעם מישהו חשוב ואהוב ממנו. לא יהיה גם שחקן עם חוש הומור טוב יותר. כאשר נשאל לגבי תוכניותיו אחרי הפרישה, השיב חואקין: "אני רוצה להיות כבאי או כוכב פורנו, אבל לא בטוח שיש לי כישורים נדרשים". 

חואקין בטירוף (מערכת ONE)

בנימה רצינית יותר, אולי עדיף להתייחס להצהרותיו מלפני מספר שנים, אז אמר שהוא רואה את עצמו כנשיא המועדון לעתיד. זה הגיוני מאוד ויתאים לאדם שלא מדמיין את עצמו ללא המשחק. "אני חושב על כדורגל תמיד לפני השינה, ואמשיך לעשות את זה גם כשאפסיק לשחק", הוא אומר. וגם אם נותרו עוד כמה חודשים עד שיישמע אקורד הסיום, הוא כבר מתחיל להתגעגע, והקהל מתחיל להתגעגע אליו. אין לו תחליף, ואף פעם לא יהיה. "הדשא יהיה ירוק פחות בלי חואקין, וגם בטיס תהיה ירוקה פחות", כתב פרשן המארקה, מיגל קינטנה.

אז האוהדים יתייחסו מעכשיו בחרדת קודש לכל דקת משחק של אלילם הגדול. בליגה הן מעטות, אבל בליגה האירופית פתח עד כה חואקין בכל המשחקים, והוא עשוי להיות בהרכב גם הערב (חמישי) במפגש הביתי מול פרנצווארוש. זה הופך את האירוע לחשוב במיוחד – כי זו עשויה להיות אחת ההופעות האחרונות שלו באצטדיון בניטו ויאמרין. אחרי ההכרזה הדרמטית, התשואות מובטחות לו.