המעריץ של ניימאר: הפריצה המפתיעה של עבדה

כאשר נשאל לגבי שאיפותיו בשלהי 2019, השיב עבדה אזאלזולי: "לנסות להוכיח את עצמי בסגל של הקבוצה הבכירה ולעזור לה להישאר בליגה". הקבוצה הבכירה הייתה הרקולס אליקנטה, אליה קודם במפתיע הקיצוני המהיר מהמילואים. המועדון נלחם אז על מקומו בליגה השלישית, ומבחינה הנער המרוקאי הייתה זו קפיצת מדרגה אדירה בהשוואה לליגה החמישית, אליה היה רגיל. "מרגישים את ההבדלים העצומים ברמה. יש לי עוד הרבה מה ללמוד כדי שארגיש שייך לכאן", הוא אמר בצניעות ימים ספורים אחרי יום הולדתו ה-18.

לו מישהו היה מספר לו אז שהוא ישחק בקאמפ נואו במדי ברצלונה עוד לפני שיחגוג 20, הוא לא היה מאמין. עבדה אפילו לא העז לפנטז על כך. הוא היה לוקח בשתי הידיים מקום על הספסל בקבוצה בליגה השנייה בשלב זה של חייו, וגם זה היה מרגיש קצת יומרני מדי. הרי בסופו של דבר הוא נכשל באותה עונה בניסיונו לתקוע יתד בבוגרים של הרקולס, שם צבר 4 הופעות קצרות כמחליף. הוא נשלח אחר כבוד בחזרה לליגה החמישית, ואפילו שם לא היה באנקר.

כדורגלן רחוב קלאסי

עבדה היה סתם נער במעמקי הכדורגל הספרדי. יש אלפים כמוהו בליגות החובבים, וזו לא בכלל לא הגזמה. לכל אחד יש מודל לחיקוי – כוכב שאין להם על פניו סיכוי קלוש להגיע לקרסוליו. עבור אזאלזולי היה זה ניימאר, במיוחד בגרסת ברצלונה. במשך שנים, נהנה הילד לצפות אינספור פעמים בכדרורים המרהיבים של הברזילאי והשתוקק ללכת בדרכו. אז הוא כידרר וכידרר, ולא ראה אף אחד ממטר. הוא לא אהב למסור, ועוד פחות אהב לעשות הגנה. מאמניו בדרך כלל לא אהבו את הגישה הזו, ולכן הוא נדד מקבוצה לקבוצה בלי להותיר רושם חיובי.

אופיו היה לרוב בעוכריו, והוא נשא על גבו תווית של בחור פרובלמטי שלא מקפיד על משמעת. אזאלזולי מגדיר את עצמו ככדורגלן רחוב, כי הוא באמת גדל ברחוב, פשוטו כמשמעו. משפחתו היגרה ממרוקו כאשר הוא היה בן 4 – הילד הכי צעיר במשפחה שהתמודדה עם מעבר למדינה זרה. הם מצאו בית בשכנה הכי עניה של העיר אלצ'ה, ובעוד הוריו מנסים להתפרנס, מצא את עצמו עבדה משחק כדורגל בסמטאות. זו הייתה הדרך שלו למצוא את דרכו בחיים. הכי כיף להרגיש יותר מוכשר מהילדים האחרים ברובע, להעביר להם כדורים בין הרגליים ולדמיין שאתה ניימאר.

חאבייר פורטייו האמין בו

בקבוצות הקטנות באיזור זה הלך פחות טוב, ועבדה נדד ממקום למקום עד שהגיע איכשהו לאקדמיה של הרקולס ב-2016. זה היה מעבר כביר עבור נער בן 15 – היישר אל העיר הגדולה והרחוקה, 30 קילומטרים שלמים מהבית. נסיעות ארוכות באוטובוסים התישו אותו, אבל הוא אהב שמישהו התייחס אליו ברצינות וראה בו פוטנציאל. האיש שדאג לטפח את בטחונו העצמי יותר מכולם היה המנהל הספורטיבי, חאבייר פורטייו, פעם נער הפלא וחביב הקהל של ריאל מדריד. "עבדה בולט בזריזות, במהירות ובקבלת החלטות לא שגרתית. הוא כישרון גדול מאוד", הצהיר פורטייו לפני שנתיים כאשר שיכנע את מאמן הקבוצה הראשונה לתת לילד צ'אנס. אז הוא גם החתים אותו על חוזה ראשון, עד 2022, עם סעיף שחרור של 2 מיליון אירו.

בעונה שעברה הסעיף הזה הפך בהדרגה לרלוונטי יותר ויותר. עבדה אמנם לא תמיד שיחק בליגה השלישית, המשיך להיות משובץ גם במילואים בליגה החמישית, וממש לא השיג נתונים סטטיסטיים מרשימים בכל הקשור לשערים ולבישולים, אבל סקאוטים בכל זאת נהרו לראות את הנער החצוף שלא התבייש לדהור באגף ולנסות לעבור את כולם. ולנסיה ובטיס החלו לגשש לגבי האפשרות לצרפו, אבל נרתעו מהמחיר. בכל זאת, אנשים לא נוטים לשלם סכומים כאלה תמורת שחקנים שלא הוכיחו את עצמם מעולם בשום קבוצה. אלא שאז נכנסה לפתע לתמונה ברצלונה.

מיני-קלאסיקו בליגה השלישית

ב-31 באוגוסט השנה פורסמה באתרי אליקנטה הידיעה הסנסציונית: עבדה לא הופיע לאימונים כי הוא מחכה למעבר לבירת קטלוניה. לפי הדיווחים האלה, בארסה הסכימה לשלם את סעיף השחרור, גם אם לא ברור מהיכן הגיע הכסף במצבו הפיננסי הנוכחי של המועדון. האם זה נכון? כיצד נפרסו התשלומים עם הרקולס ואיזה הסדרים נערכו מאחורי הקלעים? פרטים אלה טרם נחשפו, אבל בשורה התחתונה המעבר אכן התבצע, ועבדה הצטרף למילואים של ברצלונה בליגה השלישית.

המאמן סרג'י שקיבל אותו במפתיע לידיו, לא הפך אותו לשחקן משמעותי בסגל. נהפוך הוא – עבדה היה בדרך כלל מחליף בתחילת העונה, וגם במיני-קלאסיקו מול המילואים של ריאל מדריד באוקטובר קיבל רק 34 דקות. מבחינת רונאלד קומאן, אשר קידם מספר צעירים מהאקדמיה, הוא בכלל לא היה בתוכניות. ואולם, אחרי פיטוריו של ההולנדי, הדריך סרג'י לזמן קצר את הסגל הבכיר בהמתנה לצ'אבי, והוא בחר לקחת את עבדה איתו. במשחקים מול אלאבס וסלטה ויגו הוא נכנס לדקות הסיום והפך למרוקאי הראשון אי פעם שייצג את ברצלונה, גם אם לא הספיק למשוך תשומת לב מיוחדת.

צלילה מטופשת ונכונות לריב

בשבת האחרונה, המצב כבר היה שונה לגמרי. בבכורה של צ'אבי הופנו כל הזרקורים לדרבי מול אספניול, וכל הפרטים הקטנים ביותר דוסקסו בהרחבה בעיתונות. כך גילו לתדהמתם האוהדים כי עבדה עשוי אפילו לפתוח בהרכב, כי המאמן החדש התרשם ממנו לטובה במשחק המילואים בשבוע שעבר. בסופו של דבר, דווקא איליאס בן ה-17 היה על הדשא במחצית הראשונה, אבל עבדה נכנס במקומו בהפסקה, ופשוט שיגע את ההגנה של היריבה העירונית עם מהירות שינוי הכיוון שלו ודריבל לא שגרתי.

עבדה כיכב אחרי שצ'אבי הכניס אותו (La Liga)

הוא ממש לא מלוטש, ובאמת מזכיר כדורגלן רחוב, אבל יש משהו שובה עין ושובה לב בחוצפה הטהורה שלו. עבדה מוכן לריב אם צריך ואם לא צריך, וסחט כרטיס צהוב שני בבוגרים של בארסה – את הראשון הוא קיבל נגד סלטה על צלילה מטופשת ברחבה. הוא לא תמיד משחרר את הכדור בזמן, ונוטה לפעמים ללכת עם הראש בקיר, אבל כאשר המסירות מגיעות הן מסוכנות, ולא פשוט להתמודד עם הכישרון המתפרץ שלו. איך שלא תסתכלו על זה, המרוקאי באמת מזכיר קצת את ניימאר הצעיר. הצפייה המרובה בקטעי הווידאו לא הייתה לשווא.

חי את החלום

מה יקרה עכשיו? מוקדם מאוד לקפוץ למסקנות כלשהן. לברצלונה יש מבחר לא מבוטל של שחקני אגף, ודי להזכיר את אוסמאן דמבלה שיקבל הזדמנויות רבות מצ'אבי כאשר יהיה כשיר – המאמן הדגיש חד משמעית במסיבת העיתונאים הראשונה שלו שהוא רוצה לסמוך על הצרפתי. הכללתו של עבדה בסגל הראשון ממש לא תוכננה מראש, ולראיה העובדה כי המועדון לא רשם אותו כלל בסגלים המורחבים לליגת האלופות, ולכן הוא לא יוכל ליטול חלק בהתמודדות מול בנפיקה מחר. לא ניתן לפסול אפשרות כי ההופעה בדרבי תהיה האחרונה שלו בקאמפ נואו העונה, והוא יוחזר להתחשל ולצבור ניסיון במילואים אצל סרג'י. מצד שני, אולי הוא יהפוך לג'וקר קבוע וייכנס בתדירות גבוהה כדי לחולל מהומות ולזרוע כאוס במידת הצורך.

אין לדעת, אבל דבר אחד בטוח – נכון לעכשיו עבדה חי בחלום. תוך פחות משנתיים, הוא עשה את הדרך מהליגה החמישית לסגל של אחד המועדונים המפוארים בתבל. משכונת העוני הכי מוזנחת בספרד, הוא טיפס היישר לפסגה. זה סיפור אגדה שעשוי לתת השראה לנערים כמוהו, אפילו אם סופו יהיה מר, והוא ייעלם במהירות בה הופיע.