קשה למצוא בכדורגל של היום שחקנים כמו גדעון “גידי” דמתי – שחקן של מועדון אחד. בעידן של היום, שבו שחקנים הולכים אחרי הכסף או אחרי אתגר מקצועי, דמתי, מגדולי החלוצים בתולדות הכדורגל הישראלי, העביר קריירה שלמה בשמשון ת"א, לא מאריות הליגה, ופרש ב-1989.
143 שערים הוא כבש בכדורגל הישראלי ב-519 הופעות, כשבטבלת כובשי נבחרת ישראל בכל הזמנים הוא מדורג שישי עם 21 גולים, ואף לקח חלק באולימפיאדת מונטריאול ב-1976. דמתי, שבעבר גם קיבל את הכינוי “יקיר כרם התימנים”, הוא היחיד שכבש שישה שערים במשחק אחד (ב-2:6 של שמשון על רמת עמידר) – שיא שעד היום טרם נשבר.
החלוץ האגדי חוגג היום (שבת) 70 ובראיון מיוחד ל-ONE לרגל יום הולדתו, הוא מדבר על ההבדלים בין הכדורגל של אז לזה של היום, מדוע לא נשאר בתחום, למה הוא יכול היה להשתלב היום בכדורגל ומה דעתו על ערן זהבי.
מה אתה עושה בימים אלו?
"אני עובד עם עיריית תל אביב. נהג טנדר, עובד קבלן. אני מרוצה, החלטתי שאני מפסיק עם הכדורגל ופשוט רוצה לחיות. אי אפשר להיות כל החיים היום בכדורגל, אתה רוצה דברים אחרים. אתה רוצה לנסוע, לטייל, לעשות כל מיני דברים שבכדורגל אתה לא יכול לעשות. זה לא שייך לתחום הכלכלי. אחרי שאימנתי במכבי נתניה עם אורי מלמיליאן, לקחתי עוד כמה קבוצות והפסקתי. אפשר להגיד שאני בחוץ בערך חמש עשרה שנים".
זה לא חסר לך?
"האמת? לא. אני כמעט ולא רואה כדורגל אם אין לי איזשהו עניין במשחק או משהו. לפעמים אני רואה משחקים של הנבחרת או משחק ליגה מעניין. מבחינת המשחק, אם היה אפשר להחזיר את הגלגל אחורה הייתי מאוד מתרגש לחזור, אבל אני משלים עם המצב. בשביל לחזור לגיל 20, הייתי נותן את כל מה שיש לי".
אתה מאושר היום?
"מאושר מכל רגע. יש לי ילדים, נכדים, משפחה. האמת שהנכדים שלי כבר בצבא, אחד מהם הגיע לנוער במכבי ת"א ודעך. לצערי, אף אחד מהם לא יהיה גידי דמתי הבא".
למעשה, דמתי לא ממש התחבר לתחום האימון. זה החל באפיזודה קצרה עם אורי מלמיליאן במכבי נתניה והמשיך עם קדנציות בצפרירים חולון, הפועל הרצליה וסקציה נס ציונה. מאז? נטש את המקצוע ולא חזר לקווים.
למה לא נשארת מאמן?
"מאמן ממה שראיתי הוא שק החבטות של כולם. אוהדים, מנהלים, שחקנים. בתור מאמן גם קשה לך לחיות. אתה רוצה קצת ליהנות, לבלות. היום בגיל שלי אני רוצה ליהנות ולא רק להסתכל על הכסף. כמה עוד נשאר לך ליהנות? בתור מאמן אי אפשר ליהנות מהחיים, מי שיגיד אחרת ישקר. אם אני רוצה עכשיו לנסוע לסופ"ש ברומניה או לצאת למועדון? בתור מאמן קשה מאוד לעשות את זה".
איך היה החיבור עם אורי?
"הייתה תקופה יפה מאוד. היינו בסדר גמור עד שהוא עזב את נתניה ואני אמרתי לו שאני רוצה ללכת איתו, אבל הייתי מפר חוזה ופעם תבעו אותי על הפרת חוזה בקריית גת, הגעתי איתם לפשרה. אורי עזב את נתניה כי רצו להפר איתו חוזה, איתי לא הפרו חוזה ואני הייתי אמור להישאר. המשכתי קצת לבד בנתניה".
בכדורגל של היום שחקן יכול לשחק כל הקריירה במועדון אחד?
"אי אפשר להשוות מה שהיה אז להיום. זה עולם אחר לגמרי. היום, אם קבוצה רוצה שחקן מסוים הוא יכול לעבור אליה. זה קורה ל-90% מהשחקנים. אם שחקן לא בהרכב נגיד, הוא יבקש ללכת ואם לא ישחררו אותו באותה העונה, אז הוא ילך בעונה הבאה. זה לא כמו פעם, שהיית צריך הסגר של שנה או שנתיים. כמו שאמרו עליי בשמשון: "תגדע ידי אם אשחרר אותו". הייתה לי הצעה מגרמניה, ממנשנגלדבאך. המאמן עמנואל שפר ז"ל אמר לי שהתקבלתי בלי מבחנים. אני אקבל כך, אתה כך ושמשון כך. אמרתי לו בסדר, הלכתי להנהלה ואמרו לי אין בעיה רק תגיד לנו עם מי צריך לדבר. שלחתי אותם לשפר. למחרת הוא חיכה לי במקום מסוים ברחוב שוקן, אני מגיע לשם, הוא אומר לי: "אל תעלה אליי, רוצים לפוצץ לי את המקום". אז אתה מבין? מה שקרה אז לא יכול לקרות היום".
יש לך תחושת פספוס מהקריירה?
"בדיעבד כן. היום שאני רואה מה שקורה, אז כן. אתה מצטער על זה. להגיד ששיחקת בגרמניה, זה לא דבר שהיה פשוט. בורוסיה אז היו קבוצה עם ברטי פוגטס, לא סתם קבוצה, אלא מעולה. אם הייתי משחק היום, ממזמן הייתי כבר באירופה. היום הרבה יותר קל. אל תשכח ששיחקתי בקבוצה בינונית כמו שמשון ת"א. אם הייתי משחק בקבוצות כמו מכבי חיפה, מכבי ת"א או בית"ר ירושלים הייתי מבקיע הרבה יותר שערים. הקבוצה שלי ברוב הזמן הייתה מתגוננת וקבוצות גדולות כל הזמן משחקות כדורגל התקפי. גם היום חוק הנבדל השתנה. פעם אם החבר שלך היה בנבדל ואתה לא, הגול היה נפסל. לא היה דבר כזה נבדל פסיבי".
אז למה למעשה לא התקדמת? רק בגלל שלא שחררו אותך?
"היה משפט מפורסם של בן ציון יהודאי ז"ל שאמר: ‘אם אני צריך לחתום על הטופס של השחרור שלו, צריך לקטוע את הידיים שלי". אני אספר לך משהו, רצו אותי בבית"ר תל אביב. יוסף קרמרמן בהנהלה שם היה חבר כנסת. הוא אמר לי אני רוצה לצרף אותך והלכתי לשמשון. אמרו לי עם מי צריך לדבר. הפניתי אותם אליו ובאותה התקופה ההתאחדות הייתה ממוקמת ברחוב קרליבך בתל אביב. היה בית קפה מפורסם שישבו שם כל העסקנים וביצעו את העסקאות. אמרו לי להגיד לקרמרמן להגיע לשם בשעה 10:00. עד היום הוא מחכה שם, מסכן הוא כבר מת".
הצעות מקבוצות גדולות לא היו?
"מכבי ת"א לקחו אותי לחזק אותם באינטרטוטו. אז זו הייתה התקופה שרק הקימו את המפעל וזה היה מפעל חבל על הזמן, לא כמו היום. לקחו אותי כחיזוק נגד דואיסבורג בגרמניה. אז זה היה אפשרי לחזק קבוצה רק במפעלים אירופאים. הם השתגעו עליי אחרי המשחק הזה".
אתה ממוקם במקום השישי בטבלת מלך השערים של נבחרת ישראל בנבחרת. מה אתה חושב על השיא של ערן זהבי?
"אני מפרגן לו מאוד, יש לו את זה. אין דבר כזה שמי שאין לו את הטאץ' הזה לא יבקיע שערים. יש לו את המיקום הנכון, הבעיטה הנקייה והנכונה, הנגיחה. הוא עושה דברים יפים מאוד, אין מה לדבר".
במה השתנה הכדורגל של אז מהיום?
"אז היה כדורגל יותר יפה. מסי הוא דריבליסט הרי נכון? איפה יש עוד הרבה כאלה? מה קורה היום: שחקן נותן לשני פס, וחצי שעה הכדור בחצי ולא עוברים מטר. אז היו דריבליסטים שהיו לוקחים כדור ועוברים לבד שניים או שלושה שחקנים, היום איפה אתה רואה שחקנים כאלה? אולי מנור סולומון. אין את זה היום. היום אם שחקן מנסה לעבור שחקן אחר ומאבד, אז המאמן מוציא אותו. תסתכל גם על המגרשים. כל המגרשים שהיו אז עם הבוץ והחולות. היינו משחקים עם נעליים וכל המים היו נכנסים לך לגרביים. הכדור היה מעור והרגשת שאתה בועט באבן. היום יכול להיות דבר כזה? יש דברים כמו המגרשים בימק"א? היו עצי ברוש אנשים היו נתלים עליהם וזורקים עליך דברים".
השחקנים של אז היו משתלבים בכדורגל של היום?
"מה זה משתלבים? גם הם היו הרבה יותר טובים. במה התקדם הכדורגל? זה נותן פס לשני וכולם עומדים".
מה שונה בחלוצים של היום לפעם?
"אני היום רואה חלוץ בא מול בלם ובמקום שינסה לעבור אותו הוא מחכה שיבוא מישהו לתת לו פס. הגולים שלי היו בדריבל. הייתי מקבל כדור באמצע המגרש, עובר את כולם וכובש. היום זה לא יכול לקרות, כי החלוץ מפחד שאם הוא יאבד ולא ימסור, המאמן יוציא אותו".
גם המשכורות של היום השתנו…
"אתה לא יכול להשוות. פעם יכלו לא לשלם לך חודש. אז יכלו למצוא לך מקום עבודה על חשבון כסף. איתי היו קצת פחות בעיות, אבל בכל זאת היו מקרים: אתה בא להנהלה, מכניסים אותך לחדר ואתה מבקש העלאה, בא אחד דופק לך על הקיר עם היד. אני הייתי בחור צעיר שמפחד. הוא אומר לך: ‘אתה יכול להוציא מהקיר הזה משהו?’. מה יכולתי לענות להם? אין לי אבא מגיל 13, הוא נהרג בנמל אשדוד בתאונת עבודה. היום יש לך סוכנים וכל מיני אנשים, זה לא דומה בכלל. פעם אחת לקראת סוף הקריירה אמרתי די. נסעתי לאמריקה, יש לי אח בסנט לואיס. הלכתי להתקבל לשחק שם. אמרו לי תביא לנו מכתב שהקבוצה שלך משחררת אותך. כבר התחילה הליגה בישראל ולא שחררו אותי, אז אמרתי מה אפסיד בשני הכיוונים? חזרתי לשחק וקיבלתי את השדרוג שרציתי".
דבר נוסף אשר אפיין את דמתי בקריירה הוא האופי, הנחישות. במשך שש שנים רצופות, הוא לא החמיץ אף משחק בכדורגל הישראלי: "היום זה לא יכול לקרות. אני שיחקתי עם שבר, עם זריקות, עם ניתוח טחורים. בוא אספר לך סיפור: היה לנו משחק בנתניה שהיה המגרש הביתי שלנו. הייתי עם 40 מעלות חום בבית, כבר תוכנן שיחיאל מור יחליף אותי בהרכב. באו אוהדים אליי הביתה, שמו עליי מעיל, זרקו לאשתי כמה מאות דולרים ולקחו אותי למשחק. צלצלו למאמן שאני מגיע. אני משחק מחצית וכולי רותח מחום, לא יכולתי יותר לזוז. נתנו לי במחצית תה ורעדתי מקור. אתה מבין למה לא הפסדתי אף משחק? היום השחקנים יותר מפונקים. אני גם אגיד שהיום יש יותר את העניין של המחליפים. לי לא היה מחליף. תמיד ידעו שאם מוציאים אותי מהמשחק, הקבוצה היריבה במרבית הסיכויים לא תפסיד".
ראינו את שמשון ת"א קמה לתחייה, משחקת בליגה א'. הם יכולים להחזיר עטרה ליושנה?
"קשה לי להאמין. אין להם בסיס כלכלי, אין מגרש, אין אוהדים. אין איזשהו ספונסר שיכול להחזיק אותם כי זה לא משתלם. הסוד של אז היה עמי פזטל. הוא ידע להביא כספים מכל מיני מקומות, לחבר את כולם ולנהל את הקבוצה בצורה בלתי רגילה. עמי פזטל היה סוד הקסם של שמשון. הוא האחד והיחיד. הוא ידע 40 שנים בערך להחזיק קבוצה ללא תקציבים, ללא אוהדים, להחזיק קבוצה שמשחקת כדורגל יפה מאוד ואהבו לראות אותה".
איך אתה רואה את מה שקרה לוויקי פרץ? הרי גם הוא עבד בעירייה ולקחו ממנו את התפקיד.
"קודם כל זה עצוב מאוד. אני לא יודע מה הסיבה שהוא התאבד, אבל לא נראה שהסיבה הייתה בגלל שלקחו לו את התפקיד בעירייה. אם אתה בריא אתה יכול לסדר הכול, אתה אומר אלוהים גדול בעזרת השם יהיה בסדר. להתאבד בגלל סיבה כלכלית? אני לא חושב. האמת שבתקופה לפני שהוא התאבד לא יצא לי לדבר איתו".
מה השער הכי גדול שלך בקריירה?
"נגד דרום קוריאה במדי נבחרת ישראל. ניצחנו 1:3 ועלינו לאולימפיאדה, הבקעתי צמד. אחד השערים היה שחיים בר הרחיק את הכדור לחצי המגרש, לקחתי כדור מהחצי ורצתי עד השער".
הייתה לך יריבות סמויה עם קיש רומנו…
"האמת שכשאני הגעתי לשמשון, הוא ממש מיד אחרי עבר לבית"ר ת"א ולעוד קבוצות. בחיים לא הייתה לי תחרות איתו אבל מבחינתו, למסור לי שאני אתן גול, זה משהו שלא יכול היה לקרות בחיים. אם הייתה לו אופציה לבעוט מחצי מגרש או למסור לי שאהיה במצב מול שוער, הוא היה בועט מחצי מגרש. הוא היה אגואיסט וראה רק את עצמו. אפילו כשיחקנו בוותיקים ועברנו שנינו את החצי הוא יכול היה לתת לי כדור ובעט מהחצי. אפילו בוותיקים שזה לא קובע כלום. הוא בועט ולא מוסר. מי סיים עם יותר גולים? אני לא יודע האמת".
אתה מרוצה מהקריירה שלך?
"בארץ השגתי מבחינתי כל מה שיכולתי לתת בקבוצה המסוימת ששיחקתי בה. אם הייתי משחק בקבוצות אחרות, כנראה שהקריירה שלי הייתה מגיעה לגבהים אחרים”.