המשמעות הפיננסית של המהלך של משה חוגג עם המינוי של עורך הדין יצחק יונגר כנאמן, קריטית עבור עתידה של בית״ר ירושלים. אלונה ברקת שמינתה נאמן, המשיכה להזרים כסף לקבוצה (כמילון אירו), חוגג בניגוד לאלונה לא מתכוון להכניס לקופת המועדון שקל. כלומר, מלבד הערבויות שהפקיד בבקרה עבור משכורות השחקנים ותפעול הקבוצה, חוגג לא מתכוון יותר להכניס כסף למועדון.
לאנשי בית״ר אמר: ״רציתי לתרום, לא רצו את התרומה, אתרום במקומות אחרים״. למעשה בית״ר נשענת בתקציב שלה על הכנסות מספונסרים, חסויות, טלוויזיה, טוטו, אבל גם ממכירת כרטיסים ומנויים (כ-16 מיליון ש״ח). כשהקבוצה לא מצליחה לעמוד בשורת ההכנסות, הבעלים מעביר כסף להשלמת הפערים. אך מה יקרה עכשיו שחוגג כבר לא מוכן להשלים את חוסרים בתקציב הקבוצה? ״זו כבר לא הבעיה שלי״ אמר חוגג למקורביו בסוגיה הזו.
אם לא נכנס כסף מהכיס של בעל הבית, יצטרכו להשיג אותו, לכן על הנאמן למצוא את הדרך להוריד עלויות תפעול והוצאות. איך עושים את זה? מוכרים שחקנים מבוקשים בשוק כמו: איתמר ניצן, אביאל זרגרי, ירדן שועה. לצד זאת מבקשים מהשחקנים לקצץ בשכרם, פיטורי עובדים באים בחשבון וגם הוצאת עובדים לחל״ת עד למציאת רוכש. הכל במטרה להפחית בהוצאות בשל הכנסות דלות והיעדרות של בעל בית.
חוגג הודיע כי התקציב של הקבוצה יעמוד על 50 מיליון ש”ח, בלי גב של בעל בית פעיל שמשלים חוסרים בשל הכנסות דלות ביחס לציפיות, על הנאמן מראש למצוא את הדרך להוריד בהוצאות התפעולית של המועדון ובהוצאות על שכר שחקנים. לכן, קיזוז בשכר, פיטורים של בעלי תפקידים ומכירה של שחקנים באה בחשבון, וכמובן ייתכן שהוצאות על בתי מלון, מחנות אימון, ארוחות וכו׳ יעשו בפינצטה.
גם ההשקעה במחלקת הנוער תרד לאפס, המחלקה תתנהל רק מהכנסות בלבד. לא יהיו יותר רכישות של שחקנים צעירים למחלקה, יקוזזו משרות במחלקת הנוער. לצד כל זה, על הנאמן למצוא כמה שיותר מהר רוכש שיוכל להחזיק את הקבוצה, רוכש שיסכים לקחת את ההתחייבויות של המועדון (שכר עתידי של שחקנים, שכר בעלי תפקידים, תשלומים שוטפים על בית וגן, על טדי, אבטחה, התחייבות למשרד כרטיסים וכו’) וכמובן לשלם על רכישת הקבוצה כמה עשרות מיליונים.
כל עוד לא יימצא רוכש, בית״ר ירושלים תתנהל בשלב זה כקבוצה רזה, שתמכור שומנים כדי להחזיק את עצמה עם הראש מעל הקו האדום בליגת העל, אחרת המועדון הזה עלול להפוך להפועל פתח תקווה 2.