חלון ההעברות הגדול ביותר בהיסטוריה הסתיים בחותמת ענקית ועם קאמבק מהאגדות, כזה שאוהדי מנצ’סטר יונייטד בפרט וחובבי הכדורגל בעולם בכלל רק יכולים היו לחלום עליו בשנים האחרונות - כריסטיאנו רונאלדו, הפורטוגלי שהביא לשדים האדומים זכייה אדירה ואחרונה עד כה בצ’מפיונס, חזר לאולד טראפורד והצית את הדמיון של חובבי הכדורגל בעולם. ב’מארקה’ נזכרו מהם הקאמבקים שהכי ציפו להם בכדורגל העולמי אי פעם ושוב, איך לא, התרגשנו נוכח השחקנים שאף פעם לא שכחו שאין כמו בבית.
כריסטיאנו רונאלדו (מנצ’סטר יונייטד)
נתחיל איך לא, במעבר הטרי והמרגש ביותר שקרה בתקופה האחרונה. הפנומן הפורטוגלי הגיע לאולד טראפורד כשהוא בן 18 בלבד ואת הקסמים שהוא עשה באצטדיון הזה אין איש בעולם שישכח. רונאלדו הפך ביונייטד למותג שהוא היום, CR7, הוא זכה בין היתר בשלוש אליפויות, ליגת האלופות ובכדור הזהב. בהנהגתו של סר אלכס פרגוסון בין השנים 2003 ל-2009, הוא הוביל צוות מרשים במיוחד יחד עם אגדות מועדון כגון וויין רוני, פול סקולס, גארי נייוויל וריו פרדיננד. כעת, בגיל 36, הפנומן הגיע ליונייטד אחרי תקופה בריאל מדריד ויובנטוס במטרה לקטוף עוד כמה תארים עם סגל מעט שונה אך עם חלומות ישנים.
דייגו ארמנדו מראדונה (בוקה ג’וניורס)
הארגנטינאי האגדי שהלך לאחרונה לעולמו זוהה יותר מכל עם המועדון הצהוב מבאונוס איירס. למרות שהחל את דרכו בארחנטינוס ג’וניורס, הוא נרכש על ידי בוקה כשסירב למספר הצעות ובמדיה כיכב, ואחרי שנה אדירות בבונבוניירה, מראדונה נרכש על ידי ברצלונה. אחרי מספר שנים באירופה שכללו הצלחות גדולות עם נאפולי, מראדונה חזר הביתה לבוקה ג’וניורס במדיה רשם שתי עונות וזכה לכבוד של מלכים עד שהחליט לפרוש מכדורגל בגיל 37.
פרננדו טורס (אתלטיקו מדריד)
אל ניניו טורס, אחד החלוצים הטובים בדורו, נחשב לאגדת מועדון של ממש באתלטיקו. טורס שיחק 6 שנים בוויסנטה קלדרון, עבר לליברפול כשהוא בן 23 והפך להעברה הכי יקרה של הקולצ’ונרוס בזמנו. אחרי 7 שנים מחוץ לבית הוא חזר לאתלטיקו, ולא סתם חזר, חזר כמו ענק. בשנים האחרונות שלו כשסגל מעגל עם מועדון נעוריו הוא זכה בתואר היחיד שהיה לקבוצה עד אז, הליגה האירופית, הגיע עם הקבוצה לגמר ליגת האלופות ואפילו הצליח לנצח את היריבה השנואה ריאל מדריד במשחק רשמי.
תיירי הנרי (ארסנל)
החלוץ הצרפתי, שהגיע לידיו של ארסן ונגר, מצא בבית של ממש בלונדון. כבר בעונתו הראשונה כבש הנרי 26 שערים במדים של ארסנל. 2 אליפויות, 3 גביעים ו-3 זכיות בגביע הליגה האנגלי, אלה הם ההספקים המטורפים של הצרפתי לפני שעבר לברצלונה, הספקים שהיום אוהדי התותחנים רק יכולים לחלום עליהם. בברצלונה הוא השלים שלישייה התקפית מהסרטים עם ליאו מסי וסמואל אטו והשלים את התואר היחיד שהיה חסר לו, ליגת האלופות, שכן במדי נבחרת צרפת זכה להניף את היורו את המונדיאל. למרות שהיה בניו יורק רד בול מה-MLS, הנרי הגיע לחצי עונה אחרונה כדי להיפרד מהקהל אותו כל כך אהב.
דידייה דרוגבה (צ’לסי)
האגדה הכחולה מחוף השנהב תיזכר לעד כאחת האהובות ביותר בסטמפורד ברידג’. 14 תארים ו-164 שערים ב-341 משחקים, מספרים שכל שחקן רק יכול לחלום עליהם. החלוץ כבש את אחד השערים החשובים בתולדות קבוצתו כשהשווה בדקות האחרונות של גמר ליגת האלופות ב-2012 מול באיירן מינכן ושלח את המשחק להארכה ולפנדלים, בהם הבלוז ניצחו מפנדל מכריע של החלוץ, שקבע את אחד הרגעים ההיסטוריים והדרמטיים במפעל. דרוגבה חזר אחרי שלוש שנים מחוץ לסטמפורד ברידג’, זכה עם צ’לסי בעוד אליפות ועזב ל-MLS שם שיחק עד שפרש.
איבן ראקיטיץ’ (סביליה)
הקשר הקרואטי הגיע לסביליה משאלקה 04 בינואר 2011. ראקיטיץ’ מיד הפך לבעל הבית של סביליה והפך לאחד מהשחקנים החשובים ביותר בקבוצה. 3 שנים מאוחר יותר, ורגע אחרי שזכה בליגה האירופית עם הקבוצה, הוא עבר לברצלונה. אחרי 6 עונות ו-13 תארים עם הקטלונים, ראקיטיץ’ חזר לסביליה. בעונה שעברה חצה את רף 200 ההופעות במועדון ובלט לטובה.
חואקין (בטיס)
כשאומרים סמל, אומרים חואקין. הקשר הוותיק גדל במועדון הירוק. בגיל 19 הוא ערך הופעת בכורה בליגה השנייה, אך גם הוא לא חלם ש-4 שנים לאחר מכן הוא יזכה בקבוצה בגביע המלך הספרדי, יגיע לליגת האלופות ויהפוך לאגדת מועדון של ממש. חואקין הפך לחתימה היקרה בתולדות ולנסיה, שרכשה אותו ב-2005 תמורת 25 מיליון אירו. אחרי 10 שנים בהן עבר בין היתר גם בפיורנטינה ומלאגה, חזר חואקין הביתה לסביליה, והתקבל האהבה רבה על ידי האוהדים. התקופה שלו בבטיס אפשרה לו לנפץ שיאים במדי הקבוצה ביניהם הפך לשחקן עם הכי הרבה הופעות במדי הקבוצה אי פעם.
ג’יאנלואיג’י בופון (פארמה/יובנטוס)
עד כמה בופון גדול תעיד הכותרת שלנו. לא הרבה שחקנים זוכים להיות אגדות מועדון וסמלים של ממש בשני מועדונים, אבל שאתה מלך במדינה שלמה, שום דבר בלתי אפשרי. בופון החל את הקריירה במדי פארמה עמה זכה בגביע איטלקי ובסופר קאפ, רגע לפני שעבר ב-2001 ליובנטוס. במדי הגברת הזקנה בופון כתב צעד אחר צעד את ההיסטוריה כשזכה עמה בלא פחות מ-18 תארים ב-18 שנים. בופון עזב את יובנטוס לנסות את מזלו בצרפת אצל פ.ס.ז’, כשהחלום שלו היה לזכות בתואר אירופי אך אחרי שלא הצליח, חזר בופון ליובנטוס. הקיץ חזר בופון למועדון נעוריו פארמה, בגיל 43 ואחרי שהמועדון ירד לליגת המשנה באיטליה.
אנדריי שבצ’נקו (מילאן)
הנסיך האוקראיני של הסן סירו החל את הקריירה בדינמו קייב אך דווקא באיטליה נחשב לאגדה של ממש. שבצ’נקו נרכש על ידי מילאן וזכה עמה בליגת האלופות ואף קיבל את פרס שחקן השנה אחרי שפירק את אירופה כשהפך לאימת ההגנות. לאחר 7 עונות וחמישה תארים הוא עבר לצ’לסי. בשנתו השלישית בחוזה הוא הושאל בחזרה למילאן אך הקאמבק הזה לא צלח ואחרי שלראשונה בקריירה שלו הוא לא כבש שער ליגה אחד, עזב שבצ’נקו את מילאן ועבר לליגה האוקראינית לסיים את הקריירה שלו.
חסוס נבאס (סביליה)
כבר בגיל 17 נבאס ערך את הופעת הבכורה שלו במדי האנדלוסים. נבאס זכה עם סביליה בגביע אופ”א וב-2013 עבר למנצ’סטר סיטי. לאחר 4 עונות במדים התכולים, נבאס חזר לסביליה והתקבל בחום ובאהבה על ידי המועדון בו גדל. הוא אמנם שינה את תפקודו והפך למגן ימני אך עדיין נחשב אחד מהשחקנים הטובים בקבוצה.
אנטואן גריזמן (אתלטיקו מדריד)
למרות כעס של חלק מהאוהדים עליו בעקבות עזיבתו לברצלונה, אין ספק שגריזמן נחשב לסמל עבור אתלטיקו. תחת פיקודו של דייגו סימאונה, זכה גריזמן בליגה האירופית ובסופר קאפ האירופי. גם את השער הראשון בוונדה מטרופוליטנו החדש של הקבוצה כבש הצרפתי. גריזמן הפך לקפטן של אתלטיקו ולאחד השחקנים האהובים על ידי האוהדים לפני שכאמור עזב לברצלונה. אחרי שנתיים במדים של ברצלונה הוא חזר לאתלטיקו הקיץ ומעניין יהיה לראות את השילוב שלו מחדש באצטדיון בו כתב את ההיסטוריה.