איאד שלבי בן 34, הוא כבר לא ילד, אבל בשביל המשלחת הפראלימפית הישראלית איאד הוא הילד של כולם ואין אחד שלא אוהב אותו. סיפור די מדהים בהתחשב בעובדה שמדובר בבחור חירש ואילם, כזה שלא יודע כמעט את שפת הסימנים ומדבר בשפה מיוחדת משלו. למרות הכל, כמעט ולא תצליחו לראות את שלבי בלי חיוך על הפנים.
במשחקים הפראלימפים שהשתתף תמיד הצליח להגיע לכמעט, בלונדון הוא סיים מאית השנייה לפני איציק ממיסטלוב שזכה במדליית הארד, מה שהשאיר אותו מחוץ לפודיום. זה לא עצר אותו בדרך לריו אלא ששם הוא פסל באותו משחה, וגם זה לא עצר אותו בהכנות לטוקיו.
שלבי בדרך כלל מתחרה בסיווג של s2 מה שאומר שעד עכשיו הוא שחה עם שחיינים שדרגת הנכות שלהם גבוהה משלו ועדיין, כמעט הצליח להגיע לפודיום. דווקא לקראת המשחקים המסווגים החליטו להציב את שלבי בדרגת נכות s1, שהיא הגבוהה ביותר, מה שבסופו של דבר השתלם והביא מדליית זהב ראשונה לישראלים במשחקים הפראלימפים מאז נועם גרשוני בלונדון 2012, ומדליית זהב ראשונה בשחייה מאז קרן לייבוביץ ב-2004.
שלבי כמובן, לא יכול להתראיין, את שפת הסימנים הוא לא יודע, גם לא לכתוב והוא מתקשר בעזרת העיניים ובעזרת שפה ייחודים שלו ושל המאמן יעקב בנניסון וחברי המשלחת האחרים. האבא יוסוף הוא הפה, הידיים והרגליים של איאד. הוא מלווה אותו מאז התאונה בגיל 11, ונוסע איתו למחנות האימונים בעולם ולתחרויות. שלבי האב חי מקצבת הבטחת הכנסה של ביטוח לאומי ועקב הנסיעות שלו כמלווה של איאד הוא לא מקבל את הקצבאות.
יוסוף שלבי סיפר: “מגיע לאיאד את הכסף מהמדינה, אני כל הזמן יוצא לעזור לאיאד ומענישים אותי. אמרו לי ללכת לראש הממשלה שהוא יעזור לי. הרגשתי ברגע הניצחון שאני רוצה לעוף. התחלתי לבכות. איאד מבסוט מאוד, אני מחכה לחזור הביתה לחגיגה בבית, נעשה לאיאד חפלה. איאד לא שומע ולא מדבר, אני הלשון שלו והידיים שלו, מה שהוא רוצה הוא מבקש ממני. אני משנת 2001 כל הזמן איתו, רק אני, איפה שהוא הולך אני איתו. מה שהוא רוצה אני אתן לו, את הלב שלי”.
המאמן יעקב בנניסון, שלו זאת מדליית זהב ראשונה אחרי 17 שנה שהוא מאמן, אמר: “זה הסיפור שאני הולך איתו כבר 17 שנה. איאד הוא כבר לא ילד ותמיד משהו קרה לו וזה היה כמעט. פעם ראשונה שהוא הצליח אין לא ארד וכסף ישר קפץ לזהב. בשבילי זה יותר מאושר. לא שלטתי בעצמי. הכל יצא החוצה. אם עשיתי משהו בספורט הפראלימפי, אני אחתום על איאד שהוא משהו שאי אפשר לקחת ממני. זה ספורטאי על, שבאמת מגיע לו לקחת מדליה. אני שמח שהוא התחיל את מרוץ המדליות ולקח זהב, היו לי 9 מדליות עם ענבל פיזרו וזאת מדליה עשירית והיא הראשונה מזהב. מה שיוסוף עושה בשביל איאד מעל ומעבר, כבוד למדינת ישראל שיש אנשים כאלה, אף פעם לא הפרדתי מגזר או לא מגזר, אני מרגיש בבית אצלו והוא מרגיש איתי שאני בן שלו ואנחנו משפחה אחת גדולה יהודים וערבים, אף פעם לא הרגשתי שמולי ערבי והוא לא הרגיש שמולו יהודי רוסי”.
מי ששחתה לצד איאד ב- 13 השנים האחרונות עד הפרישה, ענבל פיזרו, שזכתה בדרך ב-9 מדליות פראלימפיות, אמרה: “אני לא מאמינה, יש לי צמרמורת, צפיתי בו מההתחלה ופשוט כמו תמיד אני מרגישה אותו, זה היה הרגע שלו, לאורך כל השנים וההיסטוריה, אני הייתי בכל ההפסדים שלו והוא היה בכל ההפסדים שלי והיו לנו את כל הרגעים המאושרים יותר ופחות יחד. אין בן אדם שיותר מגיע לו מאיאד, זה שלו בכל צורה אפשרית, ומה שיותר מתוק מזה שגם יעקב הגשים חלום, המדליה הראשונה של איאד היא מדלית הזהב הראשונה של יעקב, הרגשתי שאני שם איתו. אני יודעת שלמרות שאני לא שם איאד יודע שאני איתו ומרגיש אותי, אני לא צריכה להיות לידו כדי שירגיש את זה. זה רגע מושלם”.
ואגב, אם חשבתם שעכשיו איאד יכול לחגוג, אז תחשבו שוב, כי מחכה לו משחה נוסף במשחקים, 50 מעורב אישי, ככה שיש סיכוי שמדובר במדליה הראשונה אבל לא האחרונה של שלבי משחקים הפראלימפים, בדרך לחאפלה גדולה יותר בשפרעם.