"כשאתה מאמן כדורגל אתה צריך להבין שזה חלק מהמקצוע. זה נכון שאנחנו פעם ראשונה בבית אבל מי אנחנו שנבכה אחרי עשר שנים? קח את הדוגמה של תומאס טוכל. עד פברואר מאמן בפאריס, אחר כך מפוטר עם הרבה ביקורות ובסופו של דבר הוא לוקח את הצ'מפיונס עם צ'לסי. דברים בכדורגל משתנים".
הדובר הוא שי ברדה. לאחר ארבע שנים מוצלחות מאוד במכבי נתניה, הוא חזר יחד עם סלובודאן דראפיץ' לקדנציה שנייה בבית"ר ירושלים מתוך שאיפה להתגבר על פתיחת עונה קשה ולהוביל את הצהובים-שחורים לפלייאוף העליון. אלא שהעונה הסתיימה בטעם מאכזב, או יותר נכון לא הסתיימה. כי ברדה ודראפיץ' הבינו שיהיה להם קשה לשנות והחליטו לעזוב ולתת את הבמה למאמן אחר. כעת, קרוב לחצי שנה לאחר העזיבה, ברדה שובר שתיקה.
בראיון מיוחד ל-ONE הוא מדבר על הציפיות, הקשיים בדרך, המשך העבודה המשותפת עם סלובו וגם חוזר אחורה ומסכם פרק בלתי נשכח של ארבע עונות במכבי נתניה.
שי, הייתם מועמדים שנתיים ברציפות לתואר מאמני העונה, אתה לפתע מוצא את עצמך מתחיל את העונה בבית. איך זה מרגיש?
"זה די מוזר. אבל זה כמו חייו של כל מאמן, אי אפשר כל הזמן להיות בטופ. אנחנו עובדים ביחד כבר תשע שנים ובתשע השנים הללו פעמיים היינו מועמדים לתואר מאמני העונה כמו שאמרת. איך ההרגשה? אתה יורד ממיליון לאפס. בהתחלה אתה מרוקן ואז פתאום יש לך שקט שזה משהו שהיה חסר. מצד שני אתה מבין שזה חלק מהמקצוע ואתה לא יכול כל הזמן רק להצליח. זה זמן מצוין, בפעם הראשונה אחרי עשר שנים ללכת עם הילדים לים, לסופרלנד, להכיר את המשפחה. כמאמן כדורגל בתקופה הזאת או שאתה במחנה אימונים עם הקבוצה או מרוכז בהכנה. אנחנו אנשים של דשא, שמאוד מתגעגעים לדשא. אבל זה זמן מצוין להתבונן וללמוד מהטעויות ובסופו של דבר לחזור מאמן יותר שלם ויותר טוב".
איפה טעיתם בבית"ר?
"עונה מאכזבת. בסופו של דבר האחריות היא על המאמנים. זה נכון שלא אנחנו בנינו את הסגל והבאנו רק שלושה שחקנים, אבל זה לא מוריד מהאחריות שלנו. העונה לא הייתה מספיק טובה, לא השגנו את המטרות שרצינו. בית"ר הייתה צריכה להגיע לפלייאוף העליון באותה עונה. זה לא הכדורגל שרצינו להציג ומאפיין אותנו. למועדון כזה יש מאות אלפים של אוהדים, אתה מחויב להם וצריך לקחת אחריות".
עם קהל המציאות הייתה שונה?
"אלה דברים שאומרים בדיעבד. אני כן יכול להגיד לך שכמאמן שלא אימן שם והיה מגיע לטדי, הייתי מרגיש את העוצמות המטורפות שם. אני חד משמעית רוצה להגיד לך שכן, אבל זה יישמע כתירוץ. הקהל של בית"ר הוא פקטור מאוד חשוב בהצלחת הקבוצה".
אז זו הייתה טעות להגיע לבית"ר לסגל שלא אתם בניתם?
"כשמועדון כמו בית"ר ירושלים מציע לך לבוא ולעבוד שם, אתה מיד אומר כן מבחינת התשוקה למשחק. אנשים לא מבינים כמה בית"ר היא שם גדול. אני לחלוטין לא חושב שזו הייתה טעות לקחת את התפקיד הזה. היום, בדיעבד, יכולנו לראות את הסימנים, אבל ניסינו בזמן אמת לעשות הרבה דברים. אני יכול לומר לך שמעולם לא עבדנו כל-כך קשה כדי להצליח. ממש לא מצטערים שאימנו שם כי זו זכות ענקית. אני אחד שמסתכל קודם כל על איפה הוא טעה. זה לא הצליח, כמו הרבה שנים שכן הצליחו, אבל ממשיכים הלאה עם הרבה תובנות".
למה זה לא התחבר?
"אני חושב שהתמהיל לא היה נכון ולא היה מאוזן, לא מקצועית ולא חברתית. היו יותר מדי שחקנים שהם בעצם אותו דבר וחשבנו שבזכות העבודה שלנו נצליח לפתור את זה. לא הצלחנו. חברתית זה לא עבד כי בקבוצת כדורגל צריכים שיהיו בחדר ההלבשה שחקנים ממגוון רחב מאוד של מעמדות או אופי. גם חברתית זה לא היה מספיק טוב. אם נתייחס עוד מקצועית: כשאתה יוצר את שיטת היהלום או הכדורגל שאנחנו רוצים ליצור, הקבוצה צריכה להיות מאוזנת. מצד אחד שחקנים לרגל, מצד שני שחקנים לשטח, שחקן עם משחק גב. אם אנחנו מדברים על ההגנה, אני מאמין שזה לא משנה מי משחק אלא ליד מי. קח לדוגמה את הקדנציה הראשונה בבית"ר שדן, קלאודימיר וקלטינס השלימו אחד את השני".
סבלתם ממכת קורונה גדולה מאוד.
"אתה יודע, הדרך הכי קלה היא להשתמש בתירוצים, אבל אתה מעלה פה נקודה שאי אפשר לברוח ממנה. אני זוכר את הראיון שלי במשחק השני שלנו, שניצחנו 0:4 את חדרה: אמרתי בראיון שזו עונה שלאו דווקא תלויה בצורת אימון או איך היא מתנהלת מבחינה ארגונית. אלא כמה תצליח להתמודד עם המחלה הזאת ועם כך שאין קהל. בוא נדבר עובדות: שלוש פעמים הפסקנו את המשחקים שלנו בגלל הקורונה. דווקא כשהצלחנו להתאזן וניצחנו את חדרה וקריית שמונה, התגלו 16 שחקנים חולים ואחר-כך עוד שישה. מפה התחילה ההתדרדרות הגדולה ביותר של הקבוצה. היינו משחקים שלושה משחקים בשבוע ואני לא זוכר בחודשיים האחרונים שום אימון שהצלחנו להעביר לקבוצה מבחינת תכנים. בעיקר שיחקנו. מצד שני, יש עוד קבוצות שהתמודדו עם הסיטואציה הזאת. אני לא אוהב לתרץ וגם היום לא אתרץ. בוא נגיד שגם לנושא הזה לא הסתגלנו וזה פגע בנו בצורה קשה".
גם נושא בן ח’ליפה והעברת הבעלות השפיע?
"זה ברור שזה חלחל. מצד אחד מדברים על חיזוק מסוים בינואר ואתה לא יודע באיזה תקציב זה יהיה. רעשי הרקע כל הזמן היו באוויר, אבל צריך להגיד את האמת: כשאתה לוקח קבוצה כמו בית"ר ירושלים, כל הזמן יש רעשים. צריך לדעת לנטרל אותם".
אני חוזר לאותו משחק בו התפטרתם. אתם מגלים שמיכאל אוחנה, ירדן שועה ואלירן עטר עוזבים את המשחק. כמה היה לזה חלק בהתפטרות שלכם? הרגשתם שאיבדתם את חדר ההלבשה?
"ההחלטה שלי ושל סלובו הייתה בערך רבע שעה לאחר המשחק. זה מאוד איכזב אותנו לשמוע על המקרה הזה. ההתפטרות נטרלה כמעט לחלוטין את המקרה הזה. ברור לך שאם היינו נשארים, היינו יודעים לטפל גם במקרה הזה. אם נסתכל אחורה, בכל הקריירה שלנו, עמדנו בלא מעט מקרים כאלה ומאמן נמדד גם במקרים כאלה. אני לא יודע מאיזה עניין זה הגיע מהצד שלהם. המרכיב הכי חשוב שהוביל להתפטרות היה ההכרה שאנחנו לא יכולים לעשות יותר ממה שעשינו עד אותו רגע. ניסינו לעשות פשוט הכול. במשחק הזה אני עומד על הקווים, מסתכל ואומר לעצמי שזו פשוט לא הקבוצה שלנו. שלקהל שלנו מגיע יותר ולמועדון הזה מגיע יותר. פעם ראשונה בעשר שנים אתה צריך לקום ולהגיד: ‘הלוואי ומישהו אחר יעשה את זה טוב יותר’. ידענו שהקבוצה נמצאת במקום בטוח: היא פספסה את הפלייאוף העליון אבל הייתה במרחק גדול מלהתדרדר למטה".
תחזיר אותי לשיחה עם סלובו.
"אנחנו אנשים טוטאליים. אנשים של מועדון. אנחנו מגיעים למועדון ומנסים לתת את כל כולנו כדי שהמקום הזה יצליח. זה לא המוצר שציפינו ורצינו להגיע אליו. אתה אומר לעצמך: ‘ננסה לשנות ולשפר’. ועוד פעם, אין לך יותר מדי זמן לעבוד. המצחיק הוא שאחרי שהתפטרנו, השבועיים שלאחר מכן היו השבועיים היחידים שהיו לקבוצה לעבוד מקצועית".
“חוגג? חובתו להתערב. שועה צריך להחליט לאיפה הוא הולך. זרגרי כל הזמן רוצה ללמוד”
דיברו הרבה על מעורבותו של משה חוגג בקבוצה. תעשה לנו סדר, איך הייתה העבודה איתו?
"ראשית, העבודה איתו היא מאוד נעימה. כשאתה אומר בעלים מתערב: איפה שמעת שבעלים לא מעורב? תן לי מועדון כדורגל או חברה מסחרית שבעל הבית לא מביע את דעתו. זו לא רק זכותו, אלא חובתו. אני יכול להגיד שבעבודה היומיומית שלו הוא שואל שאלות, הוא רוצה לקבל הסברים על הפסדים ועל מצב הקבוצה. אנחנו כמאמנים מאוד אוהבים לשמוע דעות של פרשנים או של כמעט כל אחד. אנחנו לוקחים בסוף את מה שהוא נכון, אבל עד גבול מסוים כי האחריות היא שלנו. העבודה איתו לעולם לא לוותה בהתערבות מקצועית כלשהי, לחלוטין לא. מעולם הוא לא היה מעורב בהרכבים או ידע אותם. רכש? בעלים צריך לדעת לאיפה הולך הכסף שלו ואתה צריך לספק לו היגיון למה השחקן מתאים ומה הוא יביא לקבוצה. כמו כל בעלים, הוא רוצה לדעת לאן הכסף שלו הולך. הוא יכול להגיד לא על שחקנים מסוימים וזה לגיטימי. בכדורגל ובכל מקום, בעל המאה הוא בעל הדעה".
אם כבר דיברנו על רכש. היה בלם שכמעט הגיע אליכם ובשל העובדה ששמו הודלף ל-ONE הבאתו בוטלה.
"הבהירו לנו שבמסגרת מדיניות המועדון שם של שחקן לא יכול לצאת החוצה לפני שהוא חותם. אנשים צריכים להבין שאנחנו מאמני כדורגל. זה מאוד אכזב אותנו, אבל אנחנו צריכים להסתדר. הקבוצה הייתה צריכה להתחזק בבלם כי קונטה עזב וגם ורדסקה. רצינו מאוד לצרף את הבלם הזה, אבל זו החלטה של המועדון לגבי הסיבה שזה לא התרחש. המשכנו הלאה".
בוא נדבר על ירדן שועה. כמה זה היה נכון שהתנגדתם להבאתו?
"אני אסביר. בהתחלה רצינו לצרף חלוץ זר והסתכלנו על עשרות זרים. עם תמיכה מוחלטת של חוגג ואוחנה למצוא את החלוץ שמתאים לשחק ליד אלירן עטר. אני יכול לספר לך היום שהיינו קרובים שלוש פעמים לצרף חלוץ אבל בגלל הקורונה וענייני שכר זה לא צלח. נשארנו עם אופציה ישראלית והאופציה הכי טובה בשוק באותו זמן הייתה ירדן שועה. אני כמאמן לא מתעסק בדעות קדומות או במה שאומרים על שחקן. דוביד שוויצר אמר פעם את המשפט הכי גדול: ‘הוא שחקן? כן. אז השאר לא משנה’".
“רצינו שירדן ישחק עם אלירן גם מתוך מחשבה שקבוצה צריכה לייצר מספרים כדי לעמוד במטרות שלה. ציפינו שגם אלירן וגם ירדן ייתנו דו ספרתי. תתפלא ואנשים אולי לא זוכרים את זה, אבל ירדן נתן 10-9 שערים ואלירן 11 שערים. זאת אומרת ששניהם הצליחו לעמוד ביעדים המקצועיים שלהם וזה מראה על הכישרון הבלתי נגמר של ירדן. אבל השילוב ביניהם לא אפיין את המשחק שרצינו, של הלחץ. כי שניהם שחקנים מאוד דומים. היו הרבה מאוד לבטים, שיחות וכו'. אני הסתכלתי על שיקול מקצועי – שניהם הצליחו”.
“מנטלית? היו לי המון שיחות עם ירדן. הוא כישרון מאוד גדול שצריך להחליט לאיפה הכישרון הזה הולך וזו עבודה מנטלית שצריך לעבוד איתו. אתה כמאמן בא ונותן את הכישורים שלך כדי שאותו שחקן יצליח. אם הוא רוצה לקחת את זה או שלא זה עניין שלו. ברגעים מסוימים במהלך העונה הרגשתי שהוא רוצה וזו הסיבה שהוא הבקיע. ברגעים אחרים זה עבד פחות טוב".
של מי הייתה ההחלטה להיפרד מדן איינבינדר? שלכם או של הבעלים?
"בוא נתחיל מהבסיס. דן היה בקדנציה הראשונה שלנו בבית"ר אחרי שהוא נפרד ממכבי ואצלנו הוא עשה עונה מטורפת שבה החזרנו אותו לעניינים והוא עזר לנו להיות מועמדים למאמני העונה באותה השנה. זה משהו שאנחנו כדראפיץ' וברדה לא יכולים לגעת בזה כי באנו למצב נתון. אנשים צריכים לזכור שעוד הרבה לפני זה הוא לא היה בתוכניות ולא שיחק. זו הייתה החלטת מועדון הרבה לפנינו. גם אלי אוחנה התייחס לזה בראיונות".
אביאל זרגרי. יכול להגיע לגדולות? הוא צריך לשפר את המספרים.
"אפרופו לדעת לבנות קבוצה אני יכול לספר לך שכשבאנו היה צריך לבוא שחקן מספר 6. הכרנו את אביאל ואמרנו לאלי ומושיקו כמה הילד הזה מתאים ל-DNA של בית"ר. זה ילד מוכשר שכל הזמן רוצה ללמוד ולהשתפר. הדבר שהכי מאפיין אותו הוא שהוא כל הזמן רוצה לתקן את עצמו. הוא לא חושב שהוא יודע הכול. אני מאוד שמח שמעבר לעובדה שהמועדון לא בזבז כסף על שחקן זר, גילינו את השחקן הבא של הנבחרת. אני לא זוכר הרבה שחקנים שהגיעו בגיל 18 לנבחרת. אם הוא יצליח או לא, זה תלוי בו. תעודת זהות אף פעם לא שיחקה אצלי או אצל סלובו. תיזכר ברוי קורין, אתה סיקרת את מכבי נתניה ואתה זוכר שרוי קורין שיחק אצלנו בגיל 16.5”.
“אביאל ילד מאוד מוכשר שצריך לשמור על הצניעות שלו וצריך גם די מזל כדי שיהיו לו את המאמנים הנכונים שיכוונו אותו. בית"ר הרוויחה שחקן להמון שנים וזה אולי הדבר הכי טוב שקרה לנו בעונה הזאת. הבעיה במספרים? ילד בן 18 כל פעם צריך להוסיף רבדים נוספים לקריירה שלו. בהתחלה עבדנו איתו על העובדה שהוא משחק רק ברגל שמאל אז שיפרנו לו את ימין. אחר-כך על זה שהוא צריך לשחרר כדור מהר יותר ולשחק בפחות נגיעות. אין לי ספק שאם העבודה הייתה ממשיכה, גם את נושא המספרים היינו משפרים. בעיניי הוא שחקן של מספרים יחסית לעמדה שלו".
איך אתה רואה את בית"ר של העונה?
"זה לא נכון לשפוט את זה כרגע. אני לא יודע מה הם עשו ומה הם תיקנו. היו חסרים להם הרבה שחקנים בגביע הטוטו. העובדה שאלי אוחנה נהיה מנהל מקצועי זה משהו שמאוד יכול לעזור למערכת. בסופו של דבר אתה קם ונופל גם על העניין הכספי וגם על לקבל החלטות נכונות. אני מאחל להם את כל ההצלחה שבעולם כי זו לחלוטין לא עוד קבוצה בכדורגל הישראלי".
אלי אוחנה יכול להצליח כמנהל מקצועי בבית"ר?
"אגיד את זה בצורה מאוד ברורה. אלי אוחנה זה בית"ר ירושלים ובית"ר ירושלים זו אלי אוחנה. העבודה איתו היא פשוט מדהימה. זה אדם שאתה יכול להתייעץ איתו כמעט על כל נושא. הלוואי והמינוי הזה יצליח. זה איש מאוד חשוב גם לכדורגל שלנו ואני לא צריך לספר על הקשר שלו לבית"ר ירושלים".
“איך הקשר עם סלובו? ביום רביעי הוא מוזמן לאמא שלי לארוחת צהריים”
זה לא סוד שלפני ההצעה מבית"ר, הייתה לך ולסלובו איזושהי מחשבה על סוף הדרך המשותפת.
"ממש לא. בוא נפריך כמה בלונים ונספר את האמת. שנינו עם רמת שכר מסוימת. הגענו להסכמה שבמידה ולא תהיה קבוצה שתעמוד בשכר הזה, כל אחד יילך לדרכו. זה הכי לגיטימי בעולם. פתאום הגיעה הצעה משותפת לשנינו מבית"ר ולקחנו את זה. אנשים בדרך-כלל מסתכלים על הפיקנטריה, אבל זה הרבה מעבר לזה. הוא האדם הכי יקר לי בכדורגל. אנחנו שני אנשים שמשלימים אחד את השני ובעיקר מבינים שאנחנו לא מושלמים וכל אחד יכול להביא את היתרונות והחסרונות שלו. אני אמרתי גם לפני בית"ר שאני לא מאמין שיהיו קבוצות שישלמו את זה, אבל בלי קשר, כל אחד הוא מאמן טוב בפני עצמו. סלובו הוא אוטוריטה ואיש כדורגל משכמו ומעלה, אדם שאתה כל הזמן רק לומד ממנו ומסתכל עליו בהערצה גדולה. גם אם עכשיו כל אחד ייצא לדרכו, החברות תהיה עמוקה וחזקה ואלך לאתגרים הבאים".
מה מידת הקשר ביניכם כיום?
"מה מידת הקשר? ביום רביעי הוא מוזמן לאמא שלי לארוחת צהריים כי הרבה זמן הוא לא ראה אותה. זה מספיק קרוב? אנחנו מדברים פעם ביומיים לפחות. אני למדתי בכדורגל שאתה לא יכול לדעת לתכנן כלום. אני מבין שכל אחד מאיתנו יצטרך לצאת לבד אבל אם תגיע הצעה משותפת, כל הצעה תיבחן לגופה. אני לא אומר לא אף פעם על דברים שקשורים לכדורגל. הכדורגל כל הזמן מפתיע ומרגש מחדש".
אם כבר הצעות, היית קרוב לחתום בהפועל כפ"ס לקראת סוף העונה שעברה. איפה זה נפל?
"אותי מאוד מסקרן ומגרה לבנות מועדון. לבנות תהליך ותלכיד זה לא פחות מעניין אותי מלאמן בליגת העל. אני יכול לבנות קבוצה בליגה לאומית כל עוד יש רצון לבנות משהו אמיתי וטוב לאורך שנים, בדיוק כמו שעשינו בנתניה. תחשוב שהיינו מועמדים למאמני העונה בבית"ר ואז ירדנו ללאומית לנתניה ואני יכול לומר לך שזו הייתה ההחלטה הכי טובה שלנו בקריירה. בכפ”ס פנו, היה רצון אדיר שלהם לבנות משהו חזק וטוב. אני יכול לספר לך שהיו לפחות ארבע או שלוש פגישות עם המון נכונות מצידם ומצידי וזה נפל על עניין כספי. אני מאחל להם את כל ההצלחה שבעולם, גם לעידן וגם למי שמנהל את המועדון. בכדורגל דברים לפעמים פחות מסתדרים".
והיו לך לא מעט הצעות נוספות לאורך השנים.
"כיבדתי כל הצעה שקיבלתי וזה נכון שהיו כמה קבוצות שבמהלך השנים רצו שאגיע לאמן שם. באותו מצב נתון, אני אדם שמאוד קשור למועדון שאני עובד בו ומאוד אוהב את העבודה המשותפת עם סלובו. בסיטואציה ההיא זה לא יצא, אבל היום זה משהו אחר".
“ההפסד עם נתניה בגמר – הרגע הכי מאכזב בקריירה”
בחזרה לברדה וגם לסלובו, אם מסתכלים על המועדון שהם אולי הכי הוזכרו בהקשרו, מדברים על מכבי נתניה. על אותו יום בו עורך דינם וסוכנם, רועי דניאל, שוחח עם עו"ד ליזה חדש, המפרקת של המועדון בטרם הגיע אייל סגל. גם היא הייתה בספק אם השניים יגיעו אחרי עונה מוצלחת בבית"ר ישירות לליגה הלאומית. השניים הסכימו והשאר היסטוריה.
קדנציה שהחלה במינוס תשע נקודות בליגה הלאומית, הסתיימה עם שתי העפלות לפלייאוף העליון, העפלה לגמר גביע המדינה שהסתיימה רק על חודו של פנדל אחד וקידומם של לא מעט שחקנים ביניהם דיא סבע, דן גלזר, שון וייסמן, ערן לוי, עלי מוחמד וגבי קניקובסקי.
הייתם סוג של משיחים בנתניה בשלוש השנים הראשונות והתחושה הייתה שבסוף שזה הסתיים בצורה לא טובה.
"הזיכרון שלי ממכבי נתניה הוא מעולה. אני רוצה לקחת את הדברים הטובים. הגענו לקבוצה שהתחילה עם מינוס תשע בלי ציפיות ובלי שום דבר. המטרה הראשית שלה הייתה לשרוד בליגה. אייל סגל לקח את הקבוצה עם ניב גולדשטיין ועשינו את הבלתי ייאמן. התחלנו לבנות שלד שיאפיין את המועדון שנים קדימה. בעונה הראשונה בליגת העל המטרה הייתה לשרוד ועשינו עונה מדהימה של פלייאוף עליון עם משחקים בלתי נשכחים. אני חושב שניצחנו כמעט כל קבוצה בליגה וסיימנו כמועמדים למאמני העונה. בעונה שלאחר מכן, עזבו דיא וערן והיינו צריכים להתמודד עם פחות 50 גולים שהם סיפקו. העונה התחילה לא טוב, היינו במקום האחרון עד המחזור השישי. הצלחנו לבנות תלכיד, הפסדנו בגמר הגביע שזה הרגע הכי מאכזב שלי בקריירה ואני לוקח אותו כל הזמן”.
“בשנה שלאחר מכן, זה יצר סיטואציה של ציפיות שהמועדון יצר בעקבות שלוש שנים של הצלחות. המטרה להגיע לפלייאוף לא הושגה אבל צריך לדעת את האמת. דברים יכולים לקרות שקהל מתלונן על דבר כזה או אחר. אני רואה ברחוב את ההערכה הגדולה שאנחנו מקבלים והרחוב אומר את זה בצורה הכי טובה. בסופו של דבר אדם צובר זיכרונות. לקהל הזה יש זיכרונות מדהימים מהתקופה איתנו ואני בטוח שגם לבעלים וגם למנכ"ל יש הערכה הדדית מאוד גדולה. אני לא מסתכל על כפיות טובה, אלא משתדל להסתכל ממקום טוב. מסיימים פרק מצוין בקריירה וממשיכים לפרק הבא".
"גם באותה שנה אחרונה שראינו שזה לא הולך לכיוון שרצינו, השארנו בנתניה נכסים ושלד חזק שגם היום נותן את הטון. כארם ג'אבר, גנדלמן, קניקובסקי, אביב אברהם ויונס מלדה שנמכר. אלו שחקנים שהבאנו והצלחנו שלב אחר שלב ליצור מצב שהם יהיו שחקנים מאוד לגיטימיים. גם בשנה שלא היינו שם, הם הצליחו להשתדרג. אבל בכל הבנייה וגילוי השחקנים, הצלחנו. אני זוכר אותי ואת סלובו יושבים על הצבת מטרות ליונס, על כך שסלובו בא לעבוד איתו במיוחד על משחק הראש. אני לא יודע איך זה נראה בעיניך, אבל יש לי תחושה מדהימה כשאני מדבר על המועדון הזה. היום כשאני רואה את השחקנים האלה משחקים זה ממלא לי את הלב. זה תענוג לראות איך הם התקדמו בשנה האחרונה אצל ריימונד. זו תקופה שאני לעולם לא אשכח. מפריע לי דבר אחד: שבפרידה, נפרדנו מול יציעים ריקים. אבל זה בגלל הקורונה, מכבי נתניה כיבדה אותנו הכי הרבה שאפשר. אני מאוד שמח לראות איפה המועדון הזה היה לפני ארבע שנים ואיפה הוא היום".
גם סוגיית המו"מ על הפיצוי והתרת החוזה לא הצטיירו בצורה טובה.
"הסוגיה היא פחות רלוונטית. הייתה פרידה שבסוף הסתיימה על הצד הטוב ביותר. במהלך ארבע שנים תמיד יש רגעים שאתה מרגיש בהם פחות בנוח, אבל זה חלק מתהליך".
אולי הגמר הזה עשה יותר נזק מתועלת? הגעתם לפיק מסוים שידעת שיהיה קשה לשחזר ולהגיע ליותר מזה.
"כדורגל זה כמו רכבת הרים. בתוך רכבת ההרים הזו יש עליות מדהימות. הרגע הזה מבדיל בין שמחה לתוגה. פנדל אחד הפריד בין הבאת המקום לאירופה ולשמח מאות אלפים לבין הפסד ולצערי קרה מה שקרה. לא הצלחנו לזכות, אבל להסתכל על העונה לאחר מכן שבגלל הגביע זה מה שקרה, זה פשוט להשתמש בתירוץ. מאמן כדורגל צריך תמיד לדעת לחשוב מחדש מה עושים. אני לא חושב שזה נכון לדעת להיתקע על דבר כזה. זה רגע מאוד משמעותי עבור מכבי נתניה וגם עבורי בתור מאמן אבל החובה שלך היא לעצור ולבנות מחדש. אני מסכים שלא עמדנו במטרה בעונה לאחר מכן, אבל בחצי השנה של העונה שיתפנו צעירים שמכבי נתניה נהנית מהם".
“קניקובסקי בשל לשחק בחו"ל וחד משמעית לכל קבוצה בישראל”
ואז מגיע ריימונד ומדברים על אימונים אירופאיים וכו'. פתאום קצת שכחו את מה שעשיתם שם בארבע שנים?
"בכדורגל אתה צריך לדעת להתרכז בעיקר. מבחינת נתניה זה היה שינוי אווירה ואני גם מבין את השחקנים שאחרי שהם רגילים למשהו מסוים ארבע שנים, מגיע מאמן אחר שאגב אני מאוד מעריך אותו מקצועית. אני מטפל בדברים שקשורים אליי וזה לא באמת נגע בי. אני יודע בדיוק מה היה החלק שלנו בנתניה בשנים הללו אבל בכדורגל הדבר הכי חשוב הוא שאתה עובר לפרויקט הבא. אי אפשר להיתקע בעבר".
אתה יודע לשים את האצבע על מה פחות עבד בעונה האחרונה?
"בסופו של דבר הכדורגל שאפיין אותנו כל השנים היה כדורגל מאוד מאוד התקפי, נעים ושמח. לראייה יותר מ-250 גולים שנכבשו בתקופה שלנו. לא הצלחנו להביא את המספרים המתאימים. זו עונה שפשוט עבדה פחות טוב. אני לא יודע להגיד לך על נקודות ספציפיות אבל אני יכול להגיד לך שמאמנים נשארים אותם מאמנים. עם אותו רעב, אותה התשוקה להצליח. לפעמים דברים פחות מסתדרים. השנה הרביעית הייתה פחות מוצלחת מבחינת מטרות, אבל לא מבחינת בניית שחקנים".
בוא נדבר על גבי קניקובסקי שבכותרות. מה אתה ממליץ לו?
"אני זוכר שגבי היה בפנקסים שלנו ואמרנו לאייל שאם נצליח להביא אותו לנתניה זה יהיה אדיר כי זה ילד שנמצא שנייה לפני הפריצה שלו. אין הרבה שחקנים בכדורגל הישראלי שמביאים שילוב של חילוצי כדור, רצון עז ללמוד, צניעות ומשחק התקפה והגנה ביחד. אני מאושר שהוא פרץ בצורה כזו. איזה שחקן ישראלי יכול לשחק בכל תפקידי הקישור? זה כמעט ולא קיים בכדורגל. גבי קניקובסקי בשל לשחק בחו"ל וחד משמעית לכל קבוצה בישראל. הוא לא שחקן ישראלי טיפוסי מבחינת המספרים והמדדים שלו. הוא כל הזמן מוסיף לעצמו עוד רבדים כדי להצליח ובשנה האחרונה אצל ריימונד הוא גם שיפר את המספרים".
איך ערן לוי שהצליח אצלכם והגיע כבר אפילו לנבחרת מוצא את עצמו בליגה א'?
"אני יכול לציין שמבחינתי לחלוטין מדובר בשחקן עם לב ענק ועם רצון בלתי נגמר להצליח. שחקן עם יכולות פנומנליות. במהלך שנתיים איתו, היה לי יותר מעונג צרוף לאמן את השחקן הזה. הייתה מערכת יחסים פנטסטית איתו. כשאתה לוקח את ערן לוי, אתה בונה את הקבוצה סביבו. אתה צריך להבין: אתה מביא את הידע המקצועי שלך לאותם שחקנים וצריך לדעת להגיע לכל שחקן. הצלחנו להגיע אליו בצורה מסוימת וזכינו לא פחות מהיכולות שלו. באותה תקופה, הוא היה צריך להיות שחקן מחייך. כשאתה מגיע למצב שהוא מחייך, הוא מביא את מה שהוא מביא. הוא קיבל את האחריות בקבוצה, עם סרט הקפטן. כשערן שקט ויש לו חופש לשחק, אין הרבה שחקנים עם כדורגל כזה".
מה הלאה?
“כמו כל מאמן, אני רעב מאוד לחזור לדשא. הכדורגל מוביל אותך למקומות כ"כ יפים שבכל קבוצה יש אתגר מסוים. אני מוכן לאתגר שיגיע".