על רקע פרשת רובן ראיוס, שערער לבית המחוזי אחרי שהוחלט שכספי הפיצוי שמכבי חיפה שילמה לו, 628,500 ש”ח, יהיו חייבים במס, סגן נשיא בית המשפט המחוזי רון סוקול דחה היום (ראשון) את ערעורו של הקשר הספרדי, ואף הוסיף כי הכדורגלן ישלם 10,000 ש”ח על הוצאות ההליך המשפטי.
בפסק הדין נקבע כי השחקן ישלם מס על הפיצוי שקיבל ממכבי חיפה בסך 150 אלף אירו, כי מדובר בפיצוי בגין הכנסה שהייתה אמורה להתקבל בישראל. מכבי חיפה הייתה צריכה להעסיקו 3 עונות, ובמסגרת ההסכם, נקבע בסיום העסקתו שישולם לו פיצוי חד פעמי בסך 150 אלף אירו. ביולי 2015, שולמו לירוקים 210 אלף אירו מהמועדון הצרפתי (סושו), והשחקן כאמור קיבל 628,500 ש”ח כפיצוי, אך יחויב עליהם במס.
בפסק הדין נכתב: “המערער (ראיוס) טוען כי עם סיום העסקתו בקבוצה הוא עזב את ישראל. גם אשרת השהייה שלו, שאפשרה את העסקתו בישראל, הסתיימה, ועל כן ממועד זה ואילך לא היה בבחינת תושב חוץ בישראל. עוד טוען המערער כי הפיצוי ששולם לו מהווה תוספת לשכר בצרפת ופיצוי על הפסד הכנסתו בצרפת”.
“לטענתו, הפיצוי ששולם לא נועד לשמש כפיצוי בגין הפרת הסכם בישראל שהרי הסכם ההעסקה הגיע לסיומו בהסכם הסיום. הפיצוי נועד להבטיח לו שכר גבוה יותר בגין עבודתו כשחקן כדורגל בצרפת. המערער מדגיש שאופן ביצוע התשלום, באמצעות הקבוצה, לא משנה את מהותו של התשלום, שהוא תשלום עבור העסקתו בצרפת. המערער מדגיש כי ניתן היה להגיע לאותה התוצאה, אילו הקבוצה הייתה מעבירה למועדון בצרפת כספים (או מוותרת על תמורה עבור כרטיס השחקן), וזה היה מגדיל את שכרו של המערער. לטענתו, תוצאת המס בשני המקרים צריכה להיות אחידה.
ראיוס מוסיף וטוען כי אין באמנת המס בין ישראל לספרד כדי לשנות את המסקנה האמורה, שכן גם על פי האמנה הזכות לגבות מס נתונה רק למדינה שבה הופקה ההכנסה. יחד עם זאת, בפסק הדין נכתב כי גם הטענה שתשלום הפיצוי מהווה תשלום עבור העסקתו בשנתיים שבהן שיחק בקבוצה אינה יכולה להתקבל. בגין העסקתו בקבוצה קיבל המערער שכר על פי נספח השכר, וראיוס עצמו אישר כי קיבל את כל המגיע לו מהקבוצה בגין תקופת העסקתו זו.
עוד הוסיפו בפסק הדין כי ראיוס ויתר בהסכם הסיום ובנספח הוויתור שצורף לו, על הזכות לאכוף את התחייבות הקבוצה לשלם את שכרו בעונת 2015/16. הפיצוי שולם, ועל כן חלף הכנסת עבודה שהיה המערער צפוי לקבל מהקבוצה, ולא עבור עבודה שביצע בפועל, ומכאן שאינו בבחינת שכר.
סוקול טען: “בשים לב לכל האמור, הגעתי למסקנה כי הפיצוי ששולם למערער עם חתימת הסכם הסיום נועד לפצותו בגין הסכמתו לעבור לשחק במועדון בצרפת. הואיל והפיצוי נועד לשמש כתחליף להכנסה לה היה המערער זכאי לפי הסכם ההעסקה, יש למסותו בשים לב לסיווג ההכנסה על פי הסכם ההעסקה ולמקום שבו אמור היה להיות מועסק”.
“מאחר שהפיצוי ניתן חלף הכנסת עבודה מהשתכרות בישראל, הרי שיש לקבוע כי מקום ההכנסה מהפיצוי הוא בישראל, ועל כן חייב המערער במס על הכנסתו בישראל. לאור האמור, אני דוחה את הערעור”, סיכם.