המשחקים האולימפיים בטוקיו הסתיימו היום (ראשון). באצטדיון המרכזי בעיר היפנית הכריזו על סיומם עם טקס הנעילה, כאשר גם המשלחת הישראלית בראשותה של האלופה האולימפית הראשונה של ישראל, לינוי אשרם, צעדה שם ונפרדה מיפן. מחר המשלחת הישראלית תחזור ארצה, אבל רגע לפני כן, ראש המשלחת גילי לוסטיג סיכם 17 יום של שכרון חושים.
לוסטיג אמר: “ללא צל של ספק, אלה המשחקים האולימפיים המוצלחים ביותר למשלחת ישראלית. היעד שלנו בתחילת הדרך היה להשיג שתיים-שלוש מדליות אולימפיות, עם מדליה בענף ספורט חדש, ועד 10 גמרים, כאשר בסתר ליבנו קיווינו שאחת תהיה מזהב. לשמחתי, עמדנו בכל היעדים והרבה מעבר לצפי עם ארבע מדליות ו-18 גמרים, כאשר גם ההישג של מארו טפרי מוקדם יותר היום מבחינתי הוא ברמה של גמר. באולימפיאדת ריו הופענו רק בחמישה גמרים, כך שזה כמעט כפול מהצפי וכמעט פי 4 ממה שהיה במשחקים האולימפיים האחרונים”.
לדבריו, “לא פחות חשוב מזה, עצם זה שהגיעו 90 ספורטאים ישראלים לטוקיו זה כבר אומר שהצלחנו להגדיל את בסיס הפירמידה בספורט ההישגי ושהכיוון הוא בהחלט חיובי. הספורטאים האלה הצליחו לבוא לידי ביטוי בהרבה ענפים, לא רק בכאלה שזכינו בהם במדליות. השגנו תוצאות שיא בטריאתלון, בשחייה במים פתוחים, במרוץ כביש, בריצה ל-5,000 מטר, בקשתות ואפילו במרתון לגברים”.
אנחנו מסיימים את המשחקים האולימפיים בטוקיו עם שתי מדליות זהב ושתי מדליות ארד. מה זה אומר בעצם על האיכות של המשלחת הזו?
“זה אומר שהספורט האולימפי השתפר, התקדם והתבגר בצורה ניכרת. ראינו איך הספורטאים שלנו מגיעים לתחרות מטרה ומשיגים את הטוב ביותר, כפי שעשתה לינוי אשרם, מתעמלת שביום הכי חשוב שלה בבמה המרכזית הייתה יוצאת מן הכלל. היא הסתכלה ליריבות שלה בעיניים, עשתה תחרות שיא במשחקים האולימפיים במקצוע קשה, ועשתה את זה בענק”.
מה הכי אהבת לראות במשלחת הזו?
”שהצלחנו לשלש את מספר מדליות הזהב שהיו לנו עד כה, מאחת לשלוש. לראשונה יש מדליית זהב לאישה ישראלית ולראשונה יש גם מאמנת שזוכה במדליה, עם ההישג המשותף של לינוי אשרם ואיילת זוסמן. אהבתי לראות את השיפור בהתעמלות, בשחייה ובאתלטיקה, ענפי הליבה שבהם הצלחנו לעשות גמרים. הכי משמח אותי שיש עומק והתקדמות, הרי שאנחנו מסיימים במקום ה-39 בטבלת המדליות שיש לכל מדינה, שזה גם דירוג שיא מבחינתנו”.
בוא נדבר על רכיבת הסוסים והבייסבול. שני הענפים הללו ניפחו את כמות הספורטאים במשלחת, שלחו ספורטאים שרובם לא חי בישראל ובשורה התחתונה לא רשמו הישגים גדולים כך שהציבור בישראל לא התחבר אליהם במיוחד. האם אתה לא חושב שזה היה מיותר במובן מסוים?
“אני לא יודע מה קרה בארץ כי הייתי בטוקיו, אבל מי שקובע אם הם משתתפים או לא זה הספורטאים והנבחרות עצמן, והכל שאלה של האם הם עמדו בקריטריון או לא. הבייסבול עשו הישג יוצא דופן בעצם זה שהם העפילו לטורניר עם שש הנבחרות הטובות ביותר בעולם, כאלה שנבחרו מחמש יבשות. בטוקיו הם ניצחו משחק אחד ושני משחקים נוספים היו צמודים מאוד, נגד הקוריאנים והדומיניקנים. הלו”ז לא היה פשוט ובעיניי ההופעה שלהם הייתה די טובה למרות הכל. עם רוכבי הסוסים בתחרות הקבוצתית לא הצלחנו, אבל החיסרון של דני ג’י וולדמן מאוד הורגש, ומנגד אשלי בונד עשתה עבודה טובה כשסיימה במקום ה-11”.
איך אתה מסכם את ההופעה של נבחרת הג’ודו?
“בג’ודו חשבנו שיהיו מדליות אישיות וזה לא קרה, אבל המדליה הקבוצתית שהשיגו הייתה מאוד מרשימה. הם זכו בה ממש עם הגב אל הקיר. מעבר לכך, הם הגיעו לחמישה גמרים וזה גם משהו שצריך לקחת בחשבון”.
המשלחת הנוכחית הציבה רף מאוד גבוה לקראת המשחקים האולימפיים הבאים. מה יהיה בעוד שנים באולימפיאדת פאריס 2024?
“עוד מוקדם לדעת ומוקדם לדבר. אומנם נשארו רק עוד שלוש שנים, אבל קודם כל נצטרך לבדוק ולנתח עם היחידה לספורט הישגי והמנהל המקצועי של המשלחת דני אורן מה המסקנות מטוקיו ואיפה צריך להשתפר. הוא כמנהל מקצועי ואנשי היחידה שלו עשו עבודה נהדרת עם המשלחת. מעבר לזה, הרף שהגענו אליו הוא קשה להשגה, אבל אנחנו תמיד שואפים להתקדם. אני חושב שההצלחה הכי גדולה היא בעבודת הצוות, בשותפות, ברוח הגבית והתמיכה שאנחנו מקבלים מהיו”ר יגאל כרמי כדי להוציא את התוכניות שלנו לפועל, וכמובן שהכל נעשה בשיתוף עם הספורטאים והאיגודים שעבדו יפה. אין ספק, קבענו סטנדרטים חדשים”.