"כעסתי. אמרתי 'רק תעלי לגמר'. ואז הניצוץ חזר"

בחודשים האחרונים לינוי אשרם והמאמנת שלה איילת זוסמן עבדו קשה באולם האימונים. מגפת הקורונה גרמה להן להתנתק מהעולם החיצון וזה עשה להן טוב. בזכות המרחק הפיזי מאחרים, היא בעצם הייתה יכולה להתאמן בלי הסחות דעת ולשפר את התרגילים שלה עד לרמת דיוק מרשימה וביצוע מירבית. לפי החוקה בהתעמלות האמנותית, ככל שמספיקים להכניס יותר אלמנטים לתרגיל, כלומר יותר זריקות ויותר פעולות בעלות סיכון, כך הערך שלו עולה והציון גבוה יותר. על זה הן עבדו במשך שעות רבות בכל יום.

בשנה האחרונה השתיים הרגישו שהעולם התקדם בזמן המגפה, שהיריבות צמצמו פערים מהשלישייה המובילה. אשרם וזוסמן הרגישו שהן צריכות להעלות את הרמה של התרגילים, אבל זה גם דרש מהן שני דברים שונים - להיות מחושבות מאוד ובמקביל גם להיות יצירתיות - שני דברים שמנוגדים זה לזה. זוסמן בנתה את הליך האימון שלה בהדרגה כדי שהמתעמלת המוכשרת הזו תגיע לשיאה באולימפיאדת טוקיו, כך שאשרם אולי איבדה כמה מדליות בדרך, אבל התפוצצה היום (שבת) ביפן וזכתה במדליית הזהב ההיסטורית בגמר הקרב רב.

הן עבדו קשה כדי שזה יקרה. מאוד קשה. וזוסמן היא המוח שמאחורי התרגילים שלה. היא כוריאוגרפית אדירה שנקלעה לסיטואציה בה היא הייתה צריכה להוביל את אשרם כמאמנת, אחרי שהתאהבה ביכולות שלה בגיל 11 כאשר אימנה בהפועל ראשון לציון והילדה הקטנה מהאגודה נראתה לה כמו יהלום בלתי מלוטש. הקשר בין השתיים התחיל להתחזק מאז שזו השתתפה בתחרויות לנערות, וככל שהזמן עבר הן הפכו לחברות הכי טובות. אשרם שותפה מלאה לתהליך קבלת ההחלטות ולבניית התרגילים שלה, והן חוגגות ביחד גם את ההצלחות.

"לינוי אשרם זו משימת חיי", אמרה איילת זוסמן אחרי שהמתעמלת שלה הפכה לאלופה אולימפית בטוקיו 2020. "זה רגע מרגש. רגע שלא חלמתי שיקרה בכלל. התרגשתי מאוד כשהיא עמדה על הפודיום".

לינוי אשרם ואיילת זוסמן אחרי תרגיל הסרט בגמר (רויטרס)

איילת, זו הפעם הראשונה שמופיעה על ראש הפודיום האולימפי מתעמלת שלא נולדה ממזרח אירופה. זה דבר שמעולם לא היה בהיסטוריה של ההתעמלות האמנותית. ועצם זה שהראשונה שעשתה את זה באה ממדינה כל כך קטנה כמו ישראל, כמה זה מדהים אותך?
"אנחנו מזמן לא מדינה קטנה בהתעמלות האמנותית. אנחנו מעצמה. לינוי משנת 2017 נמצאת על הפודיומים הכי גדולים, זה לא שהיא פתאום הפכה לתגלית השנה באולימפיאדת טוקיו. ידענו שהיא מסוגלת לזכות במדליה בכל תחרות, גם בתחרות הזאת. נכון, אי אפשר להגיד שחשבנו שהיא תוכל לסיים בוודאות עם מדליית הזהב בטוקיו, אבל היא כבר הוכיחה שהיא ראויה למקום הזה".

התחרות הזו התנהלה בלחץ מטורף. איך הצלחתן לתפקד במעמד הזה?
"הדבר היחיד שהחדרתי לה לראש זה לעשות את מה שהיא צריכה לעשות על הצד הטוב ביותר. ידענו שיש דרך לעבור עד לפודיום. הפעם, בניגוד לתחרויות אחרות, לא אמרתי לה מה הציונים שלה או של האחרות, לא נתתי לה להיכנס לזה בכלל. החישובים לא עניינו אותי. אמרתי לה 'תישארי בפוקוס על התרגיל הבא שלך ותמשיכי לעשות את הטוב ביותר שלך'. ככה, פעם אחר פעם. היא כל הזמן שאלה מה קורה, אבל לא נכנסנו לזה. היא סמכה עליי והיא הבינה מהעיניים שלי שהיא בין המובילות, אבל לא נתתי לה לעצור אפילו לרגע אחד מהמטרה שלה לעשות את הטוב ביותר שלה".

לינוי אשרם (רויטרס)

התחרות הזו נפתחה ברגל שמאל. מה קרה שם בתרגיל הראשון שלה בשלב המוקדמות, התרגיל שבו היא עשתה טעויות שכל כך לא אופייניות לה?
"היה בלבול. לא היינו מוכנות לזה שהיא יוצאת כל כך מהר להתחרות. רגע לפני שיצאה לתרגיל הראשון שלה, הראו לנו איזה שלט ופשוט קראו לה לבוא. אמרתי לה 'לינוי, את יודעת איפה לעמוד?' כי אני בעצמי לא הבנתי מה קורה. היינו במקום קטן וסגור לפני התרגיל הזה, קשה היה להבין לקראת מה אנחנו הולכות ופתאום היא יצאה החוצה לאולם. אני מודה, גם אני הייתי בבלבול. אלה סמופלוב אמרה לי לפני התחרות 'איילת, זה לא דומה לאף תחרות שהיינו בה', אבל עד שאתה לא נמצא שם אתה לא מבין את זה. כשהיא יצאה למשטח היא יצאה מוכנה ונחושה, אבל היא התבלבלה ולא שמה לב שעדיין אסור לה להיות על המשטח. מאותו הרגע, הכל נהרס לה בתרגיל הזה".

את מצליחה להבין מה קרה לה שם בתרגיל ההוא?
"לא הבנתי מה הלך שם ולמה היא עשתה את זה. באימונים אנחנו מתרגלות גם מקרים מהסוג הזה, מקרים שבהם קורה שיש משהו שמתפקשש, ויש בנינו הסכמות שאם משהו לא יצא טוב אז היא לא צריכה לשנות שום דבר אלא פשוט לזרום עם זה. הפעם היא באמת הייתה מבולבלת מהסיטואציה. היא לא הייתה שם, זאת לא הייתה לינוי. כשהיא ירדה מהמשטח, היא אפילו לא זכרה מה היא עשתה בתרגיל".

לינוי אשרם עם איילת זוסמן (עמית שיסל, הוועד האולימפי בישראל) (מערכת ONE)

איך מאפסים אותה אחרי פתיחה רעה שכזאת?
"בהתחלה כעסתי. אמרתי לה 'לינוי, לפחות רק תיכנסי לגמר. אני לא רוצה כלום חוץ מזה'. היא נבהלה מעצמה מאוד. הייתי קשוחה, כי אני יודעת שהייתי צריכה להדליק לה את הניצוץ שלה מחדש. כעסתי ויצאתי מהחדר. בדרך החוצה אמרתי לאלה סמפולוב 'תדברי איתה קצת' כי לינוי מאוד אוהבת אותה ומעריכה אותה. השארתי אותן לבד לחמש דקות, וכשחזרתי ראיתי את לינוי שוב עם הניצוץ בעיניים. היא הדליקה אותה מחדש. אלה באה עם ניסיון עשיר והיא המאמנת הכי טובה בעולם בעיניי. בעצם היא זו שהוציאה אותה מהמצב הזה".

את, לינוי אשרם, ניקול זליקמן ואלה סמופלוב הפכתן לחברות מאוד טובות, שזה לא מובן מאליו בענף הזה. בכל זאת, אתן מתחרות האחת בשנייה. אז איך הקשר הזה התגבש בין ארבעתכן והאם למגפת הקורונה היה חלק מזה?
"ברור. בזמן שכולם היו סגורים בבתים, אנחנו היינו סגורות באוהל בווינגייט. זאת הייתה המשפחה שלנו. כמעט שנתיים אנחנו גרות בווינגייט בחדר קטן ובקושי יוצאות הביתה. אז הפכנו למשפחה ועבדנו ביחד".

לינוי אשרם עם איילת זוסמן (עמית שיסל, הוועד האולימפי בישראל) (מערכת ONE)

את מעכלת שאת מאמנת של אלופה אולימפית?
"לא. עוד לא. אני לא מעכלת כלום".

כמה הודעות וטלפונים קיבלת כבר?
"אני לא יכולה לגעת בטלפון מרוב ההודעות. המדינה בטירוף וזה כל כך מרגש אותי".

לאן לינוי אשרם הולכת מפה?
"היא תלך לנוח קצת ואחר כך היא זו שתחליט מה לעשות בהמשך. אם תרצה להשתתף באולימפיאדה נוספת? אתמוך בה. אם תחליט שהיא לא יכולה להמשיך? גם אתמוך בה. בכל מה שתבחר, אני איתה".

לינוי אשרם עם מדליית הזהב (רויטרס)

כשהיא זכתה במדליית הזהב בטוקיו, חזרו לך הזיכרונות מההתחלה שלך עם לינוי?
"זה מלווה אותי בכל יום. אין יום שאני לא חושבת על זה. עברנו תהליך ארוך ומדהים ביחד, ואי אפשר לראות אותה עושה תרגיל בלי להיזכר מה היה פעם. אני רואה את זה כל יום בראש שלי".

כמה קשה עבדתן בשביל הרגע הזה?
"קשה מאוד. הילדה הזו הקריבה המון. היא כבר שנתיים מחוץ לבית רק כדי שלא תתעייף מהנסיעות לראשון לציון. בשנה וחצי האחרונות היינו בבידוד אקטיבי, וגם זה לא היה פשוט. לינוי גדלה בראשון לציון, לנה קופילנקו ליוותה אותה במשך שנים. היא הפכה לכוכבת בגיל 14 ומאז נוצר החיבור בנינו. זה חיבור מטורף, היא כמו הבת שלי. עשינו הכל כדי להצליח ביחד".

איך הייתה מגדירה את לינוי אשרם כיום?
"מלכת העולם. היא חזרה ממקום שקשה מאוד לחזור ממנו מנטאלית. בתור מאמנת האשמתי את עצמי ואמרתי לעצמי שכנראה עשיתי משהו לא נכון. חשבתי שהעמסתי עליה יותר מידי בתרגילים. פתאום הראש שלי הלך לכיוונים אחרים, אבל בשורה התחתונה - היא מתעמלת פנומנלית. לעשות תרגילים בדרגת קושי כמו שלה וברמת ביצוע כמו שלה זה מטורף. אני גאה בה ומאושרת בשבילה. היא באמת אלופה".