טירוף יוצא דופן. לינוי אשרם עשתה את שלה בענק היום (שבת) והביאה כבוד אדיר למדינה – כשהיא הזוכה במדליה הרביעית של ישראל במשחקים האולימפיים בטוקיו. המתעמלת האדירה סיפקה הופעה גדולה וזכתה במדליה. צפו בשידור החי: החגיגות הגדולות בבית משפחתה של אשרם בראשון לציון.
אביה של לינוי, אורן אשרם, אמר אחרי הזכייה: “כבר מגיל 6 היא נכנסה לחוג ואמרה ‘פה אני רוצה להיות’. כבר אז היא מצאה את המקום שלה. בגיל 12 היה לה משבר קטן והיא פרשה לחודש כי היא רצתה לנסות עוד חוגים, הייתה שם חודש והבינה שהיא חוזרת להתעמלות אמנותית”.
על הרגעים שלפני הנסיעה לטוקיו: “עשו בשכל שהיא הייתה בוויינגייט, סגורה, היא בהכנות הייתה סגורה, שקט נפשי, זה מה שהביא אותה. היא הייתה באה ל”אפטר” בבית, יושבת בחדר שלה, זה הכל”.
על ההרגשה עכשיו: “אנחנו עוד לא מעכלים, יירד לנו האסימון כשנשמע את התקווה, שם אני מאמין שנתפרק. אם תראו עכשיו מה קורה באולם בראשל”צ, כל הספורטאיות מסתכלות עם ההורים, גם הבת הקטנה לא רצתה להיות פה, היא רצתה להיות עם כל החברות בהתעמלות אמנותית וזה אומר הכל.
על הלחץ במהלך התחרות: “בחיבוק הראשון שהיא תקבל ממני יישברו לה העצמות, היא הכניסה אותנו למתח שלא היה כזה. כמה לחץ היה פה. גם כשנפל החישוק במוקדמות המשכנו להאמין בה”. אשתו חדווה הוסיפה: “אני נכנסתי לחדר ואורן צפה עם חן, אני כשהיא סיימה את התרגיל יצאתי וראיתי”.
על מה שהביא אותה להצלחה: “נחישות, נחישות, נחישות וכל המעטפת מסביב, אם זה מהאיגוד, אם מהוועד האולימפי. וההשקעה שלה, זה רעל בעיניים של הילדה, זה שעות לא שעות, מהבוקר עד הערב, לפעמים מגיעה ב-23:00 בלילה. אני הייתי קשה עם לינוי עד י”א, תמיד אמרתי שלימודים זה קודם כל ושהיא תסיים עם בגרויות והכל והיה מלחמה. בכיתה י”ב הבנתי, שם נפל לי האסימון, הבנתי שלינוי נחושה, שהיא מורעלת על הדבר הזה, התעמלות אמנותית זה כל העולם בשבילה, הבנו שזה מה שזה, הרפיתי לחלוטין ואמרתי לה ‘דרך צלחה’”.
חן האחות הגדולה שלה: “מגיע כל הקרדיט לה ולאיילת. אני חושבת שזה הרבה מעבר לגמישות ולפוטנציאל, כשלינוי נותנת את הנשמה במה שהיא רוצה היא יכולה להגיע הכי רחוק. לא ישנו בלילה, אתמול קמנו ממש מוקדם לראות את התחרות. מחזיקים אצבעות, מדברים עם אלוהים שייתן לה, מגיע ללה כ”כ, והיא עשתה את זה”.
האמא חדווה: “כדי להרים אותה צריך חוזק נפשי מאוד חזק וההורים צריכים לתת חיזוק למתאמנים. כשלינוי התגייסה לצבא הייתה בטירונות הייתה עליית משקל לא היו מוכנים לקבל אותה עם משקל גבוה כי זה היה פוגע בה וביחד אני ובהיא הלכתי לשם, ראיתי אותה מתאמנת, היא הייתה רצה קילומטרים, הייתי מחכה לה, אני רוצה להגיד לכם – לכל בנאדם שיש לו קושי, כדי שלא ירגיש את הקושי צריך לפרק את הקושי למשהו טוב יותר. לא לרדת בגלל קושי או מכשול”.
אחרי טקס המדליות אמר אורן: “הכי מרגש בחיים, תודה לכולם על התמיכה, כמובן למאמנת איילת, ולפיזיותרפיסטית שלה, וגם לאיגוד ולוועד. וגם הספונסרים של לינוי, אם זה אולווייז ורב בריח ובנק פועלים ואדידס, כולם תומכים וחשוב לציין את זה כי בסוף בלי התמיכה זה קשה. לא יודע מה נגיד לה כשנדבר, לא ייצאו לנו מילים אולי. מחכים לה פה. אשתי אמרה – קל להוציא בטוקבקים, לאנשים קל להגיד דברים לא טובים. איילת זוסמן היא יותר מאמא, רוב הזמן לינוי לא הייתה בבית, היא באולם, עם איילת כל הזמן, מגיל 12 שלינוי התחילה לפרוץ, איילת ולינוי זה אחת, איילת תומכת בה לטוב ולרע בהכל, מרימה אותה, וראינו את זה גם פה. אני בטוח שאחרי תרגיל החישוק הראשון איילת לקחה אותה ואיפסה אותה. בלי איילת לינוי לא הייתה מגיעה לזה”.
האמא אמרה: “גם האנשים הטובים באמצע הדרך. לנו זה קרה – כל האנשים שהיו שם בשביל לינוי, שחיזקו אותה כשהיא הייתה צריכה, נתנו מעצמם ללינוי, אני מודה לכם מקרב לב, זה לא מובן מאליו, כל האנשים שהיו שם זה חלק מההצלחה שלנו ואתם חלק מההצלחה. היא עברה דרך לא פשוטה ואני מעריצה אותה וגאה בה שהיא החזיקה מעמד, עברה את כל הדרך המפרכת הזאת, כל הספורטאים עושים דרך ארוכה כדי להגיע למעמד הזה, כל הספורטאים עובדים קשה, זה לא מהיום למחר להגיע לאולימפיאדה, וכדאי לחזק את הספורטאים האלה שיצליחו. לינוי, אני מחכה לך פה שתבואי ולחבק אותך. אין מילה כזאת אכזבה של ספורטאי, ספורטאי עובד קשה, הוא משיג את מה שהוא משיג, לפעמים יש עליות, לפעמים ירידות, אבל צריך להרים אותם כי הם עובדים מהנשמה ומהלב ונותנים מעל ומעבר להצלחה שלהם”.
על הבת הקטנה: “הבת הקטנה מתעמלת, הילה זו הילה ולינוי זו לינוי, מה שהילה תחליט להיות היא תהיה, תעשה מה שטוב לה וכיף לה. אבל אנחנו לא תקועים בזה, מה שהיא תרצה זה מה שהיא תהיה”.
ראש העיר רז קינסליך שוחח עם הזוג בטלפון ואמר: “תמיד האמנתי בלינוי, הילדה המקסימה הזאת והגאווה שהיא נתנה לראשל”צ, אני לא יכול להוריד את החיוך מרוב שהוא מתוח, כמה שהיא מקסימה, תמיד נמצאת ומסייעת, מגיעה להסביר על מצוינות, פשוט מגיע לה, היא גאווה ענקית לראשל”צ ובכלל למדינה, חיבוק ענק, גאה בכם על הדרך שלכם. לא הייתה היסטוריה כזאת בכל מדינת ישראל, כולי צמרמורת והתרגשות, אנחנו עיר אולימפית והבת שלכם גרמה לכולנו חיוך”.
לאחר מכן בני המשפחה שוחחו עם לינוי. אמה חדווה אמרה: “לינוי, חיים של אמא, עשית את זה, לינוי, עשית את זה, תמיד האמנתי בך, עד הסוף, אל תבכי חיים של אמא, הכל בסדר, אבא פה איתי ביחד, חיים שלי, עשית והצלחת ואספת את עצמך, אל תבכי, אנחנו מאושרים, אוהבים אותך. שאיילת תיתן לך חיבוק בשמי, אני מתה לחבק אותך, מחכה לך שתבואי כבר, תמיד האמנתי בך, הצלחת”.
אביה אמר: “אנחנו גאים בך מאוד מאוד, גם אנחנו בוכים, לינוי כל הכבוד, התתרגשות בשיאה, כולם פה, את לא מבינה, סבא וסבתא וכולם פה, הגענו למצב שחן סוף סוף ורואה את כל התחרות, שלך, את לא מבינה מה הלך פה”.
הסבא: “לינוי גם אני מחכה. לינוי שלום ממוש, גם אנחנו מתרגשים, גם אנחנו בוכים. תבואי בהקדם מגיע לך משהו ממני”. אחותה חן אמרה לה: “לינוי עשית את זה, הגשמת את כל מה שרצית, אני גאה בך כ”כ, אני פה על קוצים כבר יומיים, מה שלא קרה לי אפילו בחתונה. אני אוהבת אותך מאוד, מגיע לך את כל הכבוד וההוקרה”.
סבתה אמרה: “לינוי, את אושר שלנו, תהני כל רגע שם, עשית את זה והראית לכולם שאת יכולה, אפילו שהייתה נפילה קטנה עשית ועברת ושכחת והמשכת הלאה והצלחת. השם שישמור עלייך ויגן עלייך מכל משמר. אוהבים אותך עד אין סוף”.