צ'מטאי סלפטר פרצה בבכי: היו לי בעיות של נשים

הישראלית, שנאלצה לפרוש זמנית לאחר 38 ק"מ וכשהיא על סף מדליה, דמעה: "לא מחפשת תירוצים - המטרה הייתה לזכות במדליה". אסי ממן, שליח ONE לטוקיו

אסי ממן, טוקיו | 07/08/2021 06:09

לאחר המרתון הטרגי שנערוך היום (שבת), בו לונה צ'מטאי סלפטר נאלצה לעצור לאחר 38 ק”מ בעקבות התכווצויות בשרירי הבטן שמנעו ממנה להמשיך לרוץ בעיצומו של קרב על המדליה, היא התכנסה למסע”ת יחד עם איתי מגידי, דני מנט ומאור טיורי והתקשתה לעצור את הדמעות.

“אני בסדר עכשיו. מזג האוויר לא היה הבעיה. היו לי בעיות של נשים שאני לא יכולה לפרט עליהן. הייתי מוכנה למזג אוויר הזה והתכוננו לזה באימונים. אני ציפיתי ליותר מעצמי. אם לא הייתי מסיימת הייתי מפסידנית. זה היה קשה, אבל לא הייתי מוכנה לוותר”. אמרה לונה צ'מטאי סלפטר תוך כדי שפורצת בבכי.

סלפטר הוסיפה בפוסט שפרסמה ברשתות החברתיות בו כתבה: “אני לא יכול להסתיר שאני אוהבת אתגרים ואני לא בנאדם שמחפש תירוצים - המטרה שלי הייתה לזכות במדליה במשחקים האולימפיים, לעצמי, למשפחה התומכת שלי, לקבוצה, למדינה, לנותנת החסות ויפן, למרות מזג האוויר המאתגר, התנאים והמתמודדות הגדולות”.

“ישנם מספר אתגרים שעומדים בפני אתלט - הידיעה שבני צפה בי בטלוויזיה בישראל מניעה אותי מאוד, מצד שני להיות במחזור השפיע עלי מאוד. הרגשתי די חלשה וממש עייפה, ההתכווצויות לא נתנו לי הפסקה מההתחלה ועד עכשיו. כשהייתי 4 ק"מ לסיום, באמת לא יכולתי לרוץ יותר. למרות שהייתי עצובה וסבלתי, החלטתי עדיין להגיע לקו הסיום ולא לוותר”.

“אני חושבת שאנחנו באמת צריכים לנרמל את השיח סביב להיות ספורטאים. אני אדם ואתלט בריא ואני שמחה להיות מוקפת באנשים מקצוענים שמכבדים אותי ואת הגוף שלי. בידיעה שהרבה ספורטאיות מקצועיות מתמודדות עם בעיות בריאות, אני מרגישה שאני צריכה לשחק תפקיד אינסטרומנטלי כדי לסייע בשבירת טאבו סביב התקופה הנשית. הלוואי שלנערות נוספות תהיה גישה למידע שנאלצתי על בשרי ללמוד מתוך ניסיון, והיה לי נוח לדון בנושאים פרטיים כאלה עם אנשי מקצוע”.

“במקום לחשוב על הקרבה ועל המדליה האבודה, אני רוצה למצוא מטרה חדשה, דרך להתגבר על המצב הזה, אפשרויות להתמודד עם נושאים הקשורים לתקופה. אני בהחלט חושב שהייתי זוכה במדליה שלי ביום אחר ואני לא רואה את עצמי מפסידה”.

המנהל ההישגי באיגוד האתלטיקה, איתי מגידי, אמר: למרות ההקדמה למרוץ והרצון לשפר את התנאים, הם היו לא פשוטים. כל הלוגיסטיקה הייתה אמורה לאפשר תנאים יותר טובים. ההכנה הייתה טובה ואופטימלית. לא בגלל זה הגיעה הפרישה. בסוף מה שפגע אלו כאבי הבטן שתקפו וגרמו לעצירה אחרי 38 ק”מ. כמו שראינו זה לא נגמר כמו שצריך”

ראש התחום הרפואי במשלחת, פרופ’ דני נמט, התייחס לתנאים הלא פשוטים: “היו תנאים מאוד קשים. בתור מי שהיה באזור הרפואה – הרבה רצות נזקקו לטיפול רפואי. מבחינת הכנה למזג האוויר היינו מוכנים היטב. מקווה שמחר התוצאה תהיה יותר טובה ומזג האוויר יהיה יותר טוב כפי שמצופה”.

הנציגה הישראלית השנייה במרתון, מאור טיורי, שסיימה במקום ה-48, אמרה: “אני רציתי להתחיל יחסית באופן סבלני וזה מה שעשיתי. ידענו שעומד להיות חם והתמודדנו עם זה. הייתה לנו תוכנית מסודרת של שתייה במהלך הריצה ומימשתי אותה. אחרי חצי מרתון החלו לי התכווצויות שגרמו לי לאבד מהפוקוס. הן הגיעו בזמנים לא מוגדרים והיה לי קשה להתמודד עם זה. עברתי למצב בו קיוויתי רק לסיים בצורה הכי טובה ואני שמחה על התוצאה שלי בתנאים האלה. הגעתי למקום 48 ואני מרוצה שהתברגתי בטופ 50. זו אולימפיאדה שנייה שלי וזה מרגש, אני מסתכלת קדימה”.

הרגע בו ראתה את סלפטר: “זה היה קשה לראות את לונה על הרצפה. במהלך הריצה אנחנו לא יודעים מה קורה מקדימה אז לא ידעתי מה הולך איתה. זה היה מפתיעה מאוד וצבט לי בלב, אבל הייתי חייבת להמשיך ואני שמחה שבסוף היה סיימה. זה חשוב לנפש שלה”.