"עברנו לילה משוגע, הסתכלנו על המדליה ובכינו"

כמעט לפני כל תחרות גדולה משהו משתבש לארטיום דולגופיאט. פציעות הן חלק מהמשחק, אבל כשמדובר בהתעמלות מכשירים אז לרוב אלה פציעות מורכבות. לאורך כל הקריירה שלו, בדרך לזהב האולימפי, לטיפולים שעבר הייתה חשיבות גדולה והרבה בזכות הפיזיותרפיסט אדם בדיר הוא הצליח להפוך לאחר מהספורטאים הגדולים בתולדות המדינה.

מאחורי הקלעים, בדיר, איש רפואה מכפר קאסם, טיפל בדולגופיאט על בסיס שוטף ובלי תמורה. תמיד דאג לו שיעמוד על הרגליים, שירגיש בנוח, שיצליח לבוא לידי ביטוי עם הכישרון הרב שיש לו. ביחד עם המאמן סרגיי וייסבורג, הוא הפך לחלק בלתי נפרד מההצלחה שלו ולחלק בלתי נפרד מהגורמים שעומד מאחורי ההצלחה.

ארטיום דולגופיאט ואדם בדיר עם דגל ישראל (רויטרס)

“עברנו לילה משוגע”, אמר אדם בדיר ל-ONE. “חזרנו לחדר בכפר האולימפי, ישבנו ביחד בסלון, הסתכלנו על המדליה ופשוט בכינו. אנחנו יושבים ובוכים בלי הפסקה מאתמול ועד הבוקר. אנחנו מקבלים הודעות מכל העולם, כולם מחבקים ואוהבים את ארטיום וזה רגע מרגש מאוד. הוא מקבל את המעמד האמיתי שלו סוף סוף, כי בעיניי הוא כבר מזמן היה צריך לראות אלוף העולם. אלה רגעים שמפרקים אותי אישית, כי הייתי שותף לתהליך הזה איתו וזה משהו עצמתי”.

אדם, מה עובר לך בראש בלילה האחרון בטוקיו?
“אני מאושר. החלום שלי תמיד היה לראות ספורטאי שלי זוכה במדליה אולימפית ועוד בצבע הנכון. הנה, זה קרה. כולם חוגגים ושמחים מסביב, אבל כשארטיום היה בן 15 כבר אז האמנתי בו והייתי זה שדאג לטיפולים שלו כי לא היה מספיק כסף בשביל זה. נסעתי איתו ברחבי העולם לתחרויות ושמתי את העסק שלי בצד בשבילו, העיקר שיצליח. לכן אני מאושר בשבילו”.

אדם בדיר בטיפול (נעם מורנו)

היית חלק משמעותי בקריירה שלו כי ארטיום היה עם סדרה של פציעות והיו כמה קשות מאוד אפילו. איך זה היה לטפל בו?
“כן, עשינו חצי שנה שיקום לגב שלו. אחר כך נפצע בברך, בקרסול, הייתה כל כך הרבה עבודה איתו. זה ילד שהתרסק על הראש עם פציעה קשה בבאקו, ובכלל זה ילד שכמעט כל פציעה שלו הייתה מסכנת קריירה, אבל הוא קם, הרים את הראש, חזר, התקדם ועשה את ההיסטוריה הכי גדולה שיש בספורט ישראלי. באופן יום-יומי הוא מגיע למרפאה שלי באסותא, בזכותו בניתי פרויקט של עזרה לספורטאים ועכשיו כולם מבינים על מה נלחמתי. אני לא רוצה שספורטאים ישראלים יפרשו בגלל פציעות ויפספסו את החלום שלהם. אין דברים כאלה, המאמץ הזה היה שווה הכל”.

דולגופיאט והפיזיותרפיסט אדם בדיר אחרי התחרות (צילום: פרטי)

איך עברו עליכם הימים האחרונים בכפר האולימפי מהמוקדמות עד לגמר?
“ארטיום עשה הכל מושלם באימונים. לפני הגמר מרוב לחץ הכל הסתבך לו. זה טבעי. ראינו שכל המתעמלים האחרים, עם ניסיון פי שלושה ממנו, קרסו ברגע האמת. ארטיום פרפקציוניסט, הוא ציפה לקבל ציון של 15.600 נקודות כי הוא רצה מדליה מיוחדת, ובסוף זה הגיע גם בציון קצת נמוך יותר”.

כששמעת את התקווה מתנגנת באולם, מה זה עשה לך?
“כולנו קפצנו עם הדגל בזכייה שלו. את ההמנון אני שר, וגם אם יש משפט שם שהוא לא מייצג אותי אז אני שר אותו איך שבא לי. אנחנו עושים את המדינה הזו למה שהיא באמת, אני חי בה וחי אותה על כל המורכבות שלה, וזה תענוג מבחינתי להיות חלק מזה”.

אדם בדיר (נעם מורנו)

כמה המדליה הזו גדולה?
“רק עכשיו אנחנו מעכלים. זו מדליה ראשונה בהתעמלות לישראל ועוד בצבע זהב. צריך להבין, זה ענף שהוא הקלאסיקה של המשחקים האולימפיים. זה סיפור ענק והכל בזכות סרגיי וייסבורג שהוא המאמן הכי גדול בעולם, המאמן של הספורטאי הכי גדול בעולם בתרגיל הקרקע. אני גאה להיות שייך לצוות הזה”.

ארטיום דולגופיאט (רויטרס)

השילוב הזה של יהודים ממזרח אירופה שעשו עלייה לארץ עם אזרח ערבי-ישראלי, שחיים ביחד ועובדים ביחד כדי לייצג מדינה כל כך מורכבת, איך זה קורה?
“אולי בגלל זה הכל עבד טוב בצוות, כי בגלל השוני אין שום דבר באמת שמפריד בנינו. סרגיי נותן לי במה ודוחף אותי לעזור גם לאחרים עם הרבה פרגון, חלק מהקריירה הרפואית שלי זה בזכות אנשים כמוהו. זה שהם יוצאי ברית המועצות זה שובר מחסומים כי הם רגילים להיות מאוחדים עם כולם ואין שום בעיה. לא הסתכלו מאיפה אני בא, רק על היכולות שלי. אנחנו צוות שעובד כצוות, אנחנו חיים באותה דירה ביחד, אוכלים ביחד ומצליחים ביחד, גם אם זה נראה מורכב מבחוץ”.

של מי המדליה הזאת באמת? מי עומד מאחוריה?
“קודם כל של ארטיום דולגופיאט, אחר כך של סרגיי וייסבורג, גם של אדם בדיר, אחר כך של האנשים שליוו אותו מסביב מהאגודה שלו וכמובן גם של המדינה”.

דולגופיאט עם סרגיי וייסבורג ואדם בדיר (פרטי)

ענף התעמלות המכשירים הולך לצמוח מזה לדעתך?
“המדינה עכשיו צריכה לבוא ולהקים עוד אולמות ומתקנים לטובת התעמלות המכשירים בישראל. ארטיום הוא לא פרח במדבר, יש עוד ספורטאים רבים כמוהו בדרך ויש להם את מאמן הקרקע הכי טוב בעולם. ברצינות, פגשתי שופטים ומאמנים זרים אחרים, וכולם אומרים את זה ומקבלים אותנו באהבה בכל מקום שאליו הוא הולך. אנחנו רוצים לעשות שינוי כי הענף הזה צריך לפרוח. צריך עוד משאבים. הגיע הזמן להשקיע עוד כדי להציל עוד ילדים כאלה ולהביא אותם למעלה”.