כמה שעות אחרי שארטיום דולגופיאט קיבל את מדליית הזהב בטוקיו, הטלפון של מאמנו סרגי וייסבורג לא הפסיק לצלצל. ההודעות והטלפונים לא פסקו להגיע, אבל לפתע הוא הביט במסך, ראה שיחה ממספר מוכר ומיהר לענות לה. "מזל טוב!", בירך האיש בצד השני ונראה היה שהוא קורן מאושר. זה היה אנדרי גרבנוב, מאמנו הראשון של האלוף האולימפי החדש בתרגיל הקרקע.
לפני 12 שנה וייסבורג קיבל ממנו שיחה דומה, רק שאז אנדרי נראה מודאג. גרבנוב גידל באוקראינה את דולגופיאט וחשב שיגיע לגדולות בעתיד, אבל בדיוק אז משפחת דולגופיאט הודיעה לו שהילד הקטן כבר לא יגיע להתאמן אצלו. כששאל מדוע, נאמר לו שהם עושים עלייה לישראל ועוזבים את המדינה. באקט של ייאוש, ומתוך רצון לדאוג לארטיום כדי שהכישרון שלו לא יתפספס, הוא צלצל למאמן הישראלי שהכיר, סרגיי וייסבורג, והתחנן שייקח אותו תחת חסותו כשיגיע לארץ הקודש. וכך היה.
ארטיום דולגופיאט (רויטרס)וייסבורג וגרבנוב היו מאושרים אחרי ההופעה של המתעמל הצעיר באולימפיאדת טוקיו. ההמלצה של המאמן האוקראיני הביאה לישראל מדליה שייתכן ולא הייתה קיימת, אלמלא הוא לא היה מנסה להציל את הקריירה המבטיחה של הילד שעזב את מולדתו ביחד עם הוריו. מאז ועד היום, גרבנוב עזר לדולגופיאט מאחורי הקלעים ואפילו הגיע לאמן אותו באופן אישי לא פעם, כדי שיוכל להגיע מוכן לתחרויות החשובות שלו. לסרגיי וייסבורג זה לא הפריע, להפך, והיום שניהם אסירי תודה על ההזדמנות לאמן את הכוכב שהתפוצץ בשמי טוקיו.
אנדרי גרבנוב מברך את סרגיי וייסבורג (פרטי)"הטלפון שלי מתפוצץ, הלב שלי מתפוצץ", אמר סרגיי וייסבורג בראיון מיוחד ל-ONE. "הדופק שלי עדיין ממש גבוה. אני עדיין לא מבין, מה זה אומר? יש לי מתעמל שהוא אלוף אולימפי ואני מאמן של אלוף אולימפי? זה פשוט בלתי נתפס. אני מתרגש מאוד, אני לא יודע לאן ללכת מפה ומה לעשות מכאן והלאה".
סרגיי זוכר כל רגע מהדרך שעבר עם הטאלנט בן ה-24, עוד כשזה היה ילד קטן. הוא זוכר איך בקיץ 2009 הוא אסף את ארטיום בן ה-11 במכונית שלו ולקח אותו לאולם ההתעמלות בפעם הראשונה, את הקשיים, את הרצון להוביל אותו להצלחה. כל הזיכרונות הציפו אותו אחרי שעמד על הפודיום והעלה את דגל ישראל למעלה.
ארטיום דולגופיאט וסרגיי וייסבורג (נעם מורנו)"אנדרי גרבנוב התקשר אליי לפני 11 שנה", נזכר וייסבורג, "הוא אמר לי שדיבר עם המשפחה שלו, סיפר לי שהם יעלו לארץ והסביר לי שהוא לא רוצה לאבד את הילד כי מדובר בכישרון. הם הגיעו לארץ, פגשתי אותו רגע לפני שהיה בן 12 וככה התחלנו להכיר האחד את השני. בגלל שההורים שלו כל הזמן עבדו והיה להם קשה, ניסיתי לעזור לו בכל רגע ובכל דרך אפשרית. הייתי בבית הספר שלו, לקחתי אותו לאימונים, החזרתי אותו הביתה, עזרתי להורים שלו בכל מה שהיה צריך לעזור. מאז ועד היום, הוא הפך להיות ממש כמו הילד שלי".
ארטיום דולגופיאט (רויטרס)אחרי שלוש שנים בישראל, ההורים שלו החליטו להיפרד זה מזו וארטיום עבר תקופה קשה. "היה להם קשה להסתגל לשינויים, הם החליטו להיפרד אבל שניהם נשארו בארץ", ציין המאמן. "הוא עבר הרבה רגעים קשים ובגלל זה הרגשתי שהוא כמו הבן שלי. כל הזמן רציתי לעזור לו ולתמוך בו, כי הוא רוב הזמן היה לבד. עכשיו כולם מכירים ואוהבים אותו, והוא אוהב את כולם. הוא אוהב את ההתעמלות הישראלית, את המדינה שלנו ואת האהבה שהוא מקבל. הוא נכנס לנו ללב".
כשראית אותו מתאמן בפעם הראשונה, מה ראית בו?
"אי אפשר להגיד בגיל קטן מה ייצא מספורטאי שמתאמן בהתעמלות מכשירים. אתה יוצר את המתעמל לפי החומר שאתה מקבל והעבודה הזו באמת מתחילה רק מגיל 18. לא פעם קרה לי שראיתי ספורטאים טובים אבל בסוף הם לא הצליחו ברמות הגבוהות, לכן אני חושב שמאמן לא צריך להעמיס על ספורטאי הכל בגיל קטן אלא להשאיר אותו רעב להצליח בהתעמלות בעתיד. זה הכי חשוב".
משכת אותו להתמקצע בתרגיל הקרקע בגלל שהצלחת בו עם אלכס שטילוב, או שזה היה במקרה?
"כל הזמן עבדנו איתו על ששת המכשירים, אבל אם אתה רואה שיש לילד כישרון מסוים צריך לבנות את זה משם. יש לו קאורדינציה כמו של חתול, שזה מאוד חשוב בקרקע. זה משהו שאי אפשר ללמד, זה כישרון שהוא זכה בו, וזה עוזר לו בכל המכשירים כמובן, אבל בקרקע במיוחד".
ארטיום דולגופיאט. "קאורדינציה של חתול" (רויטרס)מה מיוחד בארטיום?
"הוא חזק באופי. כל מה שאני מבקש ממנו הוא מסוגל לעשות במשך שעות. הוא טיפוס צנוע שעובד קשה, כל התוכניות שלנו נעשו איתו בצורה נהדרת. שבוע ההמתנה שעברנו משלב המוקדמות ועד לגמר היה הכי קשה. הכל היה על הכתפיים של ארטיום והיה לו קשה. באימונים הכל היה מעולה, בגמר התרגיל שלו אולי לא היה הכי מושלם שיש, אבל ההתמודדות שלו עם הלחץ הביאה אותו רחוק".
זו הייתה תחרות לחוצה וכל המתחרים שלו רעדו מהמעמד. כמה זה היה לך קשה לעבוד איתו בגמר עצמו?
"זו אולימפיאדה רביעית שלי ובכל גמר קורה מה שקרה בגמר הזה. למרות שלא היה קהל ביציעים, זה עדיין ריגש את כל המתחרים בגמר האולימפי הזה והרבה מהם עשו טעויות".
האמנת שתזכו במדליית הזהב?
"ציפינו לזה, אבל לא האמנתי שזה יקרה באמת עד לרגע האחרון. כל המתעמלים פה היו חזקים וכולם רוצים מדליה מזהב, אבל לא כולם מגיעים למקום הראשון. האמנתי בו שנצליח להגיע רחוק, אבל לא חשבתי עד כדי כך רחוק".
ארטיום דולגופיאט (עמית שיסל הוועד האולימפי בישראל) (מערכת ONE)מה זה עשה לך לשמוע את התקווה באולם?
"הייתי מאושר עד השמיים, זה היה חלום חיי לשמוע את ההמנון שלנו במשחקים האולימפיים".
באליפויות העולם הוא היה קרוב מאוד לזכות במדליית הזהב, אבל הוא לא השיג אותה. מה קרה פתאום עכשיו?
"אני חושב שזה משהו שנבנה עם הזמן. ארטיום סיים פעמיים במקום השני באליפות אירופה ואז הפך לאלוף אירופה, הוא היה פעמיים במקום השני באליפות העולם ואז הפך לאלוף אולימפי. יכול להיות שזה חלק מההכנה שלו, כל דבר בא בזמן שלו. אצלו זה תמיד פעמיים כסף ואז זהב".
אני מניח שיהיו הרבה ילדים שירצו להגיע להתאמן בהתעמלות מכשירים עכשיו. כמה המדליה הזו תעשה טוב לענף?
"אני מקווה. אני אשמח אם יגיעו עוד הרבה ילדים, אבל צריך גם לבנות עוד אולמות בשביל זה. אני מקווה שהמדינה תפתח עוד אולמות להתעמלות מכשירים. מה שיש עכשיו לא מספיק. כבר עכשיו יש ילדים טובים אצלנו ואני מקווה שיהיה לנו דור חדש ואיכותי בהמשך".
ארטיום דולגופיאט (רויטרס)יש הרבה אנשים בישראל שעלו ממזרח אירופה, כמוך, כמו אלכס שטילוב וכמו ארטיום דולגופיאט. הם באו לארץ והתמודדו עם כל הקשיים של הקליטה במדינה שלנו. אתם חלק מהעלייה הזו. מה המדליה הזו עושה לאנשים האלה לדעתך?
"אנחנו נותנים דוגמה לכל מי שחי בישראל, לא רק לעולים חדשים אלא גם למי שנולד בארץ, שלכל אחד יש זכות ואפשרות לחלום ולהגיע לפסגה. היו לנו הרבה עליות וירידות בקריירה ובחיים, אבל בלי ירידות קשה לקום ולהפוך לאדם גדול. בעוד כמה חודשים ישכחו מזה אולי, ואז נהיה שוב למטה ונתחיל את הכל מההתחלה, אבל מה שלא יהיה - זה בספרי ההיסטוריה. אין יותר טוב ממה שעשינו".
ארטיום שקט וצנוע, אבל עכשיו הוא יהפוך להיות בין האנשים הכי מפורסמים בישראל. יהיה לו קשה להתמודד עם זה?
"הוא בנאדם מאוד צנוע ויהיה לו קשה, אבל אנחנו נהיה ביחד, נלווה אותו וננסה לעזור לו עם זה".
כשארטיום התרסק על הראש בתחרות בבאקו, שם הוא נפצע בעמוד השדרה ואדם בדיר רץ אליו למשטח, מה עבר לך בראש באותם רגעים?
"הייתי בהלם. עמדתי בצד אחד של המשטח, אדם היה בצד השני - ואני אפילו לא הצלחתי לזוז מהמקום. קפאתי. הייתי בהלם. אם היה קורה לו משהו, הייתי מפסיק לאמן ומסיים את הקריירה שלי. לא הייתי רוצה להמשיך. זה לא היה אותו דבר בלעדיו. לשמחתי, אחרי יומיים הוא כבר חזר לקפוץ על המשטח, ואני פשוט חזרתי לנשום ואמרתי 'זהו, הכל בסדר'".
ארטיום דולגופיאט (אינסטגרם)אלכס שטילוב אמר שזו כנראה האולימפיאדה האחרונה שלו. אם באמת גדול המתעמלים יפרוש, איך ייראה הענף הזה בלעדיו?
"אמרתי לארטיום לפני התחרות שאלכס מסיים והוא מעכשיו יהיה היורש שלו. אני מקווה שאחרי שארטיום יסיים גם יקומו לו יורשים. אני תומך באלכס בכל מקרה, אמרתי לו שאני אשמח אם יישאר עד אולימפיאדת פאריס 2024, אשמח אם יבוא לעבוד איתי בצוות או כל דבר אחר שיבחר לעשות. אנחנו כולנו כמו משפחה אחת והדלת תמיד פתוחה עבורו".
לסיום, איך אתה יוצא מטוקיו?
"טוקיו זה המזל שלי. הרגשתי את זה ב-2011 עם אלכס שטילוב כשזכה במדליה באליפות העולם, ועכשיו ב-2021 אני מרגיש את זה שוב עם ארטיום דולגופיאט שזכה במדליה במשחקים האולימפיים. אלה הרגעים שאני מרגיש כאילו אני מרחף באוויר. אני אוהב את המדינה הזאת, את העיר הזאת ואת המשחקים האולימפיים - אבל יותר מזה, אני אוהב את ארטיום דולגופיאט".
פרידמן בירך:"ברוך הבא למועדון הזהב"