שעות אחרי שארטיום דולגופיאט קיבל את מדליית הזהב האולימפית, מאמנו סרגיי וייסבורג יצא החוצה לנשום אוויר. הלילה כבר ירד על טוקיו, הגג של האולם היה מואר בצבע זהב וברקע הופיעו גורדי השחקים של בירת יפן. בקצה השני של העולם, הוא הרגיש על גג העולם והלב שלו התפוצץ מאושר. “אני לא יודע לאן ללכת עכשיו”, מלמל וייסבורג, “אני לא יודע מה לעשות עם עצמי. אני לא מעכל עדיין שאני מאמן של אלוף אולימפי”.
טוקיו מאירה פנים לווייסבורג. ב-2011 הוא ראה את אלכס שטילוב זוכה בעיר הזו באחת משתי המדליות היחידות שהשיג באליפות העולם, ובחלוף עשור הוא ניצב מחוץ לאולם באותה העיר בדיוק ולא מאמין שיש לו מדליית זהב אולימפית עם ארטיום דולגופיאט. שטילוב ודולגופיאט הגיעו ביחד ליפן, כשני מתעמלי המכשירים הישראלים היחידים במשחקים האולימפיים, ביניהם מפריד גם עשור בגיל. הכל סימטרי.
איך מבטאים דולגופיאט? הציוצים מהמדליהכברת דרך ארוכה הם עשו ביחד ושטילוב רצה להגיע לטוקיו גם כדי לתמוך במתעמל הצעיר שרשם הופעת בכורה. במוקדמות הם היו יחד ושטילוב עזר לדולגופיאט להפיג את הלחץ והמתח לפני שהופיע לראשונה על המשטח, כאשר תמך בו והקליל את האווירה, אך בגלל שלא העפיל בעצמו לגמר הקרקע, הוא נאלץ לארוז ולחזור לארץ. דולגופיאט נשאר לבדו ובמשך שמונה ימים התכונן רק לרגע בו יעלה לגמר.
ההמתנה בין שלב המוקדמות לגמר הייתה מורטת עצבים. ארטיום, שסומן כפייבוריט למדליה, ישב בחדרו בכפר האולימפי, מידי פעם יצא לאימונים וחזר לבניין המשלחת. הוא התנתק מיתר ספורטאי המשלחת, ניתק את עצמו מכל חשבונות המדיה החברתית, קרא ספרים, פתר סודוקו, ראה סדרה שנקראת הרווק ברוסית, ואפילו הכניס את הפיזיותרפיסט בדיר לשגרת אימונים, כך שגרם לו לרדת שבעה קילו. בלילות הוא כמעט ולא נרדם.
“ביום הראשון אמרתי לעצמי, ‘וואו, יש לי כל כך הרבה זמן להעביר עד לגמר. מה אני עושה עכשיו בכל הזמן הזה?’”, סיפר דולגופיאט. “כשהזמן עבר והבנתי פתאום שנשאר לי רק עוד יום לתחרות נבהלתי ואמרתי לעצמי ‘מה, זה כבר מגיע? למה לא נתנו לי עוד כמה ימים’. זה היה קשה לחכות כל כך הרבה ופתאום להופיע”.
ארטיום דולגופיאט עם אדם בדיר וסרגיי וייסבורג (רויטרס)רגע לפני שיצא לגמר, תפס אותו מאמנו סרגיי וייסבורג ואמר לו: “ארטיום, אלכס שטילוב כבר לא פה. הוא פינה את מקומו, הוא עזב את הכפר האולימפי וסיים, ועכשיו זה הרגע שלך. עכשיו זה אתה שתוביל אותנו קדימה. בדרך שלך, תעשה את הטוב ביותר שלך ויהיה בסדר”.
ארטיום היה לחוץ. כשהגיע לאולם, כלום לא הלך לו כמו שהוא רצה. לאורך כל השבוע הוא היה מספר 1 באימונים, כך שבאחד מהאימונים כל המתעמלים הפסיקו הכל ועצרו למחוא לו כפיים על תרגיל הקרקע שביצע. אלא שבחימום לגמר הפיזיותרפיסט אדם בדיר, שמלווה באופן צמוד את המתעמל, קלט שמשהו לא בסדר. הוא התקשה לתפקד.
בדיר לקח את ארטיום לשיחה, דקות לפני הגמר. “מרוב לחץ הוא התחיל לאבד כיוון. קראתי לו, לקחתי אותו לפינה ואמרתי לו ‘אתה יכול לזכות במדליה ולעשות תרגיל טוב, אף אחד פה לא משתווה אליך’. מאותו הרגע הכל הסתדר, אבל אפשר להבין אותו כי גמר אולימפי זה מתח מטורף. כולם ראו איך המתעמלים הגדולים ביותר קורסים ברגע האמת וזה טבעי לגמרי”, סיפר בדיר.
ארטיום דולגופיאט (עמית שיסל הוועד האולימפי בישראל)בגמר הוא עשה את המוטל עליו. דולגופיאט אמר לאחר התחרות כי היו לו לא מעט מחשבות תוך כדי התרגיל: “בהתחלה עשיתי טעות קטנה ואמרתי לעצמי תוך כדי ההופעה שזהו, הכל אבוד, אבל מהר מאוד חזרתי לעצמי ואמרתי שאני צריך לסיים הכי טוב שאני יכול. אז עשיתי את זה ושמחתי שזה קרה ככה, שלא ויתרתי”.
דולגופיאט עלה מהמקום הראשון במוקדמות וסיים במקום הראשון גם בגמר. 14.933 נקודות זו הייתה התוצאה שהשיג - והיא הייתה שווה זהב בזכות הביצוע שלו. הוא עצמו היה מאוכזב משהו מהביצוע, אבל לאף אחד כבר לא באמת אכפת. זה שייך להיסטוריה, תרתי משמע.
כאשר מדליית הזהב הוגשה בפניו, דולגופיאט ענד אותה על צווארו כשהוא עומד בראש הפודיום. הוא הביט עליה, מישש אותה ולא האמין שזה קרה לו. התקווה נשמעה בפעם השנייה בהיסטוריה במשחקים האולימפיים. כמה דקות לאחר מכן, הוא כבר נבלע בהמולה ושוחח בטלפון עם נשיא המדינה יצחק הרצוג ועם ראש הממשלה נפתלי בנט, תוך שהתעטף בדגל ישראל. צנוע, מופנם, ספורטאי על. זה ארטיום דולגופיאט. והוא שווה זהב.