היא לא מהספורטאיות הבולטות במשלחת הישראלית לטוקיו, לא מהג'ודאיות המובילות בנבחרת ישראל, לא מאלה שקטפו מדליות בכל תחרות ותחרות - אבל היא הפכה אתמול (שבת) לכוכבת החדשה של הג'ודו הישראלי אחרי שנתנה את הלב בתחרות הקבוצתית והצילה את המצב ברגעים שהנבחרת הלכה לשובר שוויון בטוקיו.
גילי שריר, בת 21 ממושב מזור, הייתה גורם משמעותי בזכייה של נבחרת הג'ודו במדליה הקבוצתית בניפון בודוקאן. היא זו שניצחה את הקרבות החשובים ביותר ברגעי המתח והדרמה. "עברתי יום אדיר, זה היה מטורף, במיוחד כשעליתי להתחרות מול יריבות מקטגוריית משקל שהיא גדולה יותר משלי. ידעתי שאין לי מה להפסיד, פשוט באתי לתת את כל כולי - וזה הצליח ביחד עם העבודה של כולם", אמרה שריר בראיון ל-ONE.
גילי, בטח השתגעת מכמות הדקות שעמדת על המזרן בניסיון להשיג ניצחונות. כמה את מותשת?
"אני לא באמת מותשת. האמת היא שיש לי היסטוריה ארוכה של הופעות בניקוד זהב, זה קורה לי די הרבה, אבל אין ספק שזה היה יום מאוד ארוך והסתיים הכי מתוק שאפשר".
נבחרת הג'ודו בטירוף (רויטרס)היו שני מקרים שבהם הנבחרת הייתה צריכה ללכת להכרעה בניקוד זהב, ופעמיים את היית זו שהוגרלת כדי להציל את הנבחרת. איך הרגשת כשזה קרה לך בפעם השנייה?
"האמת שגם בפעם הראשונה וגם בפעם השנייה לא שמעתי ולא הבנתי בכלל שהוגרלתי. פתאום כולם באו אליי, אמרו לי 'יאללה גילי, הכל עלייך, תני הכל' ומצאתי את עצמי עומדת לבד במזרן. אני עומדת שם ואומרת להם 'אני זו שמתחרה עכשיו? וואו, מה אתם אומרים'. לא הבנתי מה קורה בכלל, פשוט עליתי ורק רציתי לנצח".
התמודדת מול יריבות חזקות וניצחת אותן בדיוק ברגע המכריע. איך הרגשת כשזה קרה?
"הייתי בטירוף. מרגו פינו, אחת מהיריבות שלי, הייתה מאוד חזקה אבל הרגשתי שאני לא נופלת ממנה בקרב הראשון. כשנפגשנו שוב אמרתי לעצמי 'אני אעשה את זה שוב ואנצח'. אולי נגד הצרפתייה זה לא הלך לי במיוחד, אבל זה הכניס בי את האמונה שאני מסוגלת להכל. בכל מקרה, אני חושבת שהייתה לי תחרות טובה".
גילי שריר (רויטרס)שני הרשקו מאמן נבחרת הנשים ממש זרח כשהוא ראה אותך על המזרן בתחרות הקבוצתית. את מסכימה שיצא ממך משהו שלא רואים ממך בדרך כלל?
"כן. אני באמת מרגישה שנתתי כל מה שהיה לי. אני לא יודעת איך להסביר את זה. לצערי, בארבע השנים האחרונות לא פעם הגעתי למעמד של זכייה במדליה ולא הצלחתי לבוא לידי ביטוי. לדעתי לפחות שש פעמים סיימתי במקום החמישי בתחרויות ולא הגעתי לפודיום. אני תמיד כמעט שם, כמעט נוגעת במדליה. לכן אני שמחה שסיימתי עם מדליה הפעם".
הרגשת שאת הופכת לכוכבת של הנבחרת הזאת פתאום משום מקום?
"כשחשבתי על זה בתחילת היום, אמרתי לעצמי שאני לא מהחזקים בנבחרת. יש את פיטר, שגיא, אורי ותמנע שהם כוכבים ועמדו על מקומות ראשונים בפודיום, משהו שלי אין עדיין בקריירה. אמרתי לעצמי 'אוקיי, אני באה להתחרות נגד יריבות מקטגוריה שהיא מעליי, אף אחד לא מצפה ממני לכלום', אז באתי להפתיע".
גילי שריר (רויטרס)גילי שריר התחילה להתאמן בחוג ג'ודו בגיל 4 ועשתה זאת בעקבות אחיה הגדול שי. היא אומנם לא חלמה להפוך לג'ודאית מקצוענית, אבל בהמשך הגיעה לנבחרת ישראל לנשים, שם היא נשאבה באמת לספורט התובעני הזה. ההורים שלה תמכו בה ורצו שיהיה לה טוב. למשפחה כולה היה חלק חשוב בהצלחה שלה, והם התפוצצו מגאווה בארץ.
"היו לי הרבה ויתורים בחיי. לא יכולתי להגיע לכל אירוע משפחתי, תמיד היו צריכים להקפיץ אותי לרכבת או לאוטובוס כי לא הייתה תחבורה ציבורית קרובה למושב, אבל אף פעם לא ויתרתי ותמיד הסתדרתי. לפעמים סבתא הייתה באה לאסוף אותי מרמת השרון ליהוד כדי להביא אותי מהתיכון לאימונים. בני המשפחה שלי הקריבו המון בשבילי".
וחשבת שיום יבוא ותחזרי מאולימפיאדת טוקיו עם מדליה?
"לא. בהתחלה התרכזתי בתחרות האישית ורציתי לעשות את הטוב ביותר שלי. כשראיתי את ההגרלה, חשבתי שיש לי הזדמנות טובה להגיע לרבע הגמר. פיקששתי, אבל אז אמרתי לעצמי 'טוב, אני עפה על התחרות הקבוצתית ויהיה מה שיהיה'. סמכתי על החברים שלי בנבחרת, לשמחתי הם גם סמכו עליי, כך שעשינו את זה ביחד וזה עבד. ועדיין, אני לא מאמינה עדיין שאני מדברת על זה עם מדליה אולימפית על הצוואר. אני צריכה לנשום. זה מטורף".
הנבחרת האולימפית חוגגת את המדלייה