אחרי ההפסדים של אורי ששון ורז הרשקו היום (שישי), התחרות האישית בג’ודו הסתיימה באכזבה גדולה עבור הנבחרת הישראלית. 12 נציגים התחרו בניפון בודוקאן, חלקם סומנו כפייבוריטים לזכייה במדליה - ואף אחד מהם לא הצליח לסיים כשהוא עומד על הפודיום באולימפיאדת טוקיו 2020. בשורה התחתונה, נבחרת הג’ודו נכשלה ולא סיפקה את הסחורה.
גורם במשלחת הביע ביקורת נוקבת על ההופעה של נבחרת הג’ודו ביפן: “יש פער בין איך שמציגים את נבחרת הג’ודו הישראלית לבין איך שהיא נראית באמת במציאות. הנבחרת שלנו היא נבחרת טובה ואיכותית, אבל אנחנו לא מעצמה ועובדה שסיימנו בלי אף מדליה. יפן היא מעצמה בג’ודו, אנחנו עדיין לא שם. אפשר היה לראות שרוב הג’ודאים לא נתנו את הכל על המזרן, מילא היו נראים כאילו נתנו את הכל והפסידו אבל לא ראינו את זה. צריך לבדוק מה קרה ולבחון איך גורמים לזה להשתפר”.
מאמני הנבחרות העדיפו שלא להתייחס לביקורות בשלב זה, אך המדליסט האולימפי אורי ששון עלה להתקפה והגיב: “החינוך לווינריות טבוע בנו, רציתי לתת את ה-100% שלי כמו תמיד וזה לא הלך. הייתי קרוב, אבל כנראה שקרוב זה לא מספיק. זו הייתה תחרות לא קלה עבור כל המשלחת שעשתה את המירב. חמש שנים שאנחנו נותנים את הכל. מוקי הוא אלוף עולם, פיטר פלצ’יק אלוף אירופה וכולם זכו במדליות רבות לאורך השנים, אז אל תשכחו את זה. לראות את כל ההשמצות נגד הנבחרת בימים האחרונים זה לא יפה ולא מכבד”.
ששון המשיך במונולוג נגד המבקרים: “אורן סמדג’ה הוא מאמן ענק וזה לא מעיד עליו כלום אם הוא לא מסיים עם מדליה פה, אסור לשכוח את מה שהוא עשה בג’ודו הישראלי. אפשר לבקר, אבל הדרך שבה זה נעשה? זה לא ראוי. הנבחרת הזו יקרה לי, איך אפשר לבוא ולבטל הישגים של חמש שנים? נכון, אין מדליה ולא כיף לי לראות חלק מאיתנו מתרסקים, אבל אי אפשר לקטול לגמרי. היו פה ג’ודאים שהגיעו לקרבות על מדליה וסיימו במקומות החמישי והשביעי. זה מאכזב אותי לראות את כל הביקורות עלינו, אל תשכחו מי אנחנו וכמה הצלחות היו לנו. אני שם את כל הביקורות בצד, לוקח מהמסע הזה דווקא את הרגעים היפים, את זה שהתגברתי על פציעות וניצחתי לא מעט קרבות”.
אחרי ההופעה המאכזבת שלו אמש, פיטר פלצ’יק עמד מול המצלמות והבהיר: “אני רוצה לקחת אחריות. לא היה שום דבר חסר או לא תקין בהכנה שלי לאולימפיאדת טוקיו, אבל שום דבר גם לא מובטח לאף אחד”.
ולמרות הכל, זה עדיין לא סוף הסיפור. מחר (שבת) תתקיים התחרות המדינתית בג’ודו, בה תיקח חלק גם הנבחרת הישראלית בזכות כמות הנציגים הרחבה והמגוונת ששלחה לטוקיו. בקרב הג’ודאים אין התלהבות גדולה להשתתף בה בעקבות התוצאות שלהם עד כה, אבל זוהי עוד אפשרות להיאבק על מדליה, כאשר לפי ההגרלה הנבחרת תופיע מול איטליה בשמינית הגמר ואם תעבור אותה היא תפגוש בשלב הבא את צרפת החזקה.
התחרות המדינתית מרתקת ומאתגרת. משתתפות בה 12 הנבחרות הגדולות ביותר, כאשר כל שתי קטגוריות משקל מתאחדות, כך שיש שלוש קטגוריות משקל לגברים ושלוש קטגוריות משקל לנשים - משקל קל, משקל בינוני ומשקל כבד - וכל נבחרת בוחרת איזה נציג לשלוח בכל פעם כאשר היא צריכה להופיע עם נציג מכל קטגוריה ספציפית מתוך ההיצע הקיים בסגל שלה.
לדוגמה, אם ישראל צריכה לשלוח לקרב נציג מהמשקלים הגבוהים לגברים, המאמן אורן סמדג’ה יוכל לבחור אחד מבין שני הנציגים שלו במשקל הכבד, או פיטר פלצ’יק שמתחרה במשקל של עד 100 ק”ג או אורי ששון שמתחרה במשקל של מעל 100 ק”ג. אם צריך לשלוח למזרן ג’ודאית מהמשקל הקל, שני הרשקו יוכל לבחור בין שירה ראשוני שבאה מקטגוריית משקל של עד 48 ק”ג לבין גילי כהן שמתחרה במשקל של עד 52 ק”ג.
בפתיחת כל שלב תתקיים הגרלה שתקבע באיזה משקל פותחים את התחרויות, כאשר כל ניצחון בכל בקרב מעניק נקודה למדינה. כל המשקלים מתחרים פעם אחת מול כל יריבה, כך שההכרעה היא לפי הטוב מ-6, כלומר אם ישראל עולה ליתרון של 4:0 על איטליה, ההתמודדות הוכרעה והיא ניצחה אותה. אם זה יסתיים ב-3:3, יתקיים קרב מכריע על הכרטיס לרבע הגמר.
לפי ההגרלה, לישראל לא יהיה פשוט להתמודד עם איטליה וצרפת, אבל הג’ודאים יוכלו להשיג מדליה גם דרך התחרות הזו, וזהו עוד צ’אנס מבחינתם להוכיח שהם שווים פודיום. נבחרות יפן וצרפת נחשבות לחזקות ביותר ולכן הן יתחילו להתחרות אוטומטית מרבע הגמר, בניגוד ליתר. אגב, גם אם הישראלים לא יצליחו לנצח את הצרפתים - בדומה לתחרות האישית, גם כאן יש בית ניחומים ויחולקו בסופו של דבר שתי מדליות ארד מדינתיות.