שמעו סיפור. עונתו הראשונה של ולדימיר איביץ’. במהלך אחת הפגרות מתבצע שזרוע בכר הדשא בקריית שלום והקבוצה עוברת להתאמן במגרש הסמוך לזה של קבוצת הנוער. השחקנים עושים את דרכם לעבר המגרש כאשר בצד עומדים שלושה עיתונאים שהגיעו לסקר את הקבוצה שערכה את הכנותיה לקראת חידוש ליגת העל. זה לא אירוע שקורה כל יום, שכן בקריית שלום מקפידים על ההפרדה מהעיתונאים ומגע ישיר עם השחקנים או עם אנשי הצוות, כמעט ולא מתקיים.
באותם הימים פרדראג ראיקוביץ’ עושה עונה מעולה אבל כבר מדובר על כך שיימכר בסיומה כי הוא לא מחדש חוזה, מחליפו הוא דניאל טננבאום, והשוער השלישי הוא שוער קבוצת הנוער, דניאל פרץ, שמתאמן עם הבוגרים בחלק מימות השבוע. ראיקוביץ’, שגם היה ליצן לא קטן, נכנס אל הדשא ומתחיל לזרוק קללות בעברית לעבר אחד העיתונאים כבדיחה קבועה ביניהם כאשר הם נפגשים. מיד אחריו עולים טננבאום ופרץ, ואיתם כריסטוס קלפקיס, מאמן השוערים שאיביץ’ העריך מאוד.
“כריסטוס”, פונה אליו אחד העיתונאים כדי להחזיר הקנטה לראיקוביץ’ הסתלבטן. “בכמה אתם יכולים בכלל למכור אותו?”, קלפקיס מסתובב, חושב רגע ועונה: “את דניאל? ב-5-6 מיליון אירו”. העיתונאים צוחקים, אך אחד מהם מתעכב רגע על המשפט ושואל “רגע יש פה שני דניאל. התכוונת לטננבאום?”, קלפקיס מגיב: “בשבילי יש פה רק שוער אחד, דניאל פרץ, אבל הוא צריך ללכת לשחק בקבוצה”. השיח ממשיך והופך רציני יותר, קלפקיס מסביר שבעיניו מדובר בשלושה שוערים מעולים, שראיקוביץ’ צריך להיות בטופ האירופאי, שטננבאום עושה התקדמות גדולה מאוד ויכול להיות שוער ראשון, ושפרץ פשוט חייב לצאת כבר לשחק בקבוצת בוגרים כי הוא הדבר האמיתי.
עונה לאחר מכן קלפקיס עוד היה במכבי ת”א, ראיקוביץ’ נמכר לריימס ובמקום נחת אנדראס יאניוטיס. השידוך הזה לא צלח עם קטסטרופה במשחקי המוקדמות באירופה ופציעה מול קריית שמונה בגביע הטוטו. אל התפר הזה קפץ דניאל טננבאום ומאז לא הביט לאחור. הערב (חמישי, 21:30), בזמן שטננבאום שתפס בעלות על עמדת השוער והפך לאחד השחקנים האהובים ביותר גם על הקהל יראה את המשחק מהבית בעקבות הפציעה בגבו, מי שיצטרך לקפוץ על ההזדמנות ואולי גם לא להביט לאחור, יהיה אותו דניאל פרץ, ימים בודדים אחרי שחגג את יום הולדתו ה-21, וכשהוא מקבל את ההזדמנות הנדירה שמכבי ת”א לא העניקה לשוערים צעירים מאז ברק לוי.
פרץ, כמו לא מעט שחקנים ישראלים של מכבי ת”א בסגל הנוכחי ובשנים האחרונות, הוא תוצר בלעדי של מחלקת הנוער. הוא התחיל את דרכו במכבי ת”א “אהרון”, קבוצת ילדים טרום ב' של המועדון הצהוב, ובעצם לא זז מהמועדון לרגע למעט אותה עונת השאלה לבית”ר ת”א/בת ים המתפקדת כקבוצת “שיתוף הפעולה” של מכבי ת”א, כך שאי אפשר להגיד שהוא באמת זז. עוד מגיל צעיר הוא היה מוכר הרבה בזכות החיוך שלא יורד לו מהפרצוף. תמיד היה שחקן אהוב, תמיד היה במרכז של חדרי ההלבשה השונים.
הפוטנציאל כשוער היה קיים, אבל אפשר להגיד שהאיש שהיום מאמן אותו בקבוצה הבוגרת, הוא גם אחת הסיבות לשדרוג המשמעותי של פרץ כשוער צעיר. הוא אומנם היה בנבחרות ישראל השונות, אך בהשוואה לבני השנתון שלו, לא תמיד היה ברור אם הוא יתעלה מעליהם עד שהגיע ואן לוון למחלקת הנוער של מכבי ת”א לפני חמש שנים והתחיל מהר מאוד להפוך הכל. ואן לוון הגיע אחרי מספר חודשים של מעקב, הוא כבר ידע שזה הג’וב הבא שלו, ואחת הנקודות שהתבקש לשים לב אליהן היא שאין שוערים בכדורגל הישראלי ולראייה, מכבי ת”א בעידן ג’ורדי קרויף הייתה צריכה להביא פעם אחר פעם שוערים זרים. אפילו כאשר לקחה הימור על שוער צעיר בין הקורות, זה היה אחרי שרכשה את ראיקוביץ’ ב-3 מיליון אירו.
הנחת העבודה הייתה שמכבי ת”א, שיודעת לייצר קשרים טובים ושחקני התקפה מובילים באותם הימים, חייבת לדעת גם לייצר שוערים ברמה גבוהה. השם החם באותם הימים היה חביב אוחיון, אך הפציעה הקשה שחווה עוד בקבוצת הנוער, עצרה את האפשרות שהוא יוכל להתקדם ואז כאשר כבר יצא כמושאל לשחק, קרתה אותה פציעה נוראית בחוף הים. אך אם נחזור לרגע לאותם הימים, ואן לוון לא ממש הבין איך מבין כל מחלקת הנוער, השוער היחיד שבו רואים פוטנציאל אמיתי באותם הימים הוא רק חביב אוחיון. ההולנדי התחיל לשנות דברים והוסיף אלמנטים. יותר אימוני העשרה לשוערים, מאמן שוערים בכל קבוצת גיל, אחראי שמפקח על כל ההתפתחות והכנסת תוכן נוסף לאימונים של הנערים האלה.
פרץ מהר מאוד סומן על ידו. הפוטנציאל כאמור היה שם, אבל התכונות הבולטות לא נוצלו. בניגוד ללא מעט שוערים, הוא בלט דווקא במשחק הרגל שלו ופטריק ואן לוון נתן למאמני המחלקה את האפשרות לזרום עם הנושא. זה עזר לו ללמוד לקרוא את המשחק טוב יותר והעמיס עליו עוד אחריות. מבחינת נתונים פיזיים הגובה שלו היה משמעותי ביחס לבני גילו וכך גם מוטת הידיים הארוכה, ובמחלקת הנוער ניסו כמה שיותר לעבוד על משחק הגובה שלו כדי לחזק עוד יותר את הנקודה שכבר חזקה, שכן כולנו יודעים היטב מהי הבעיה הגדולה ביותר של קבוצת ישראליות במשחקים מול יריבות אירופאיות.
כל מי שעמד ליד פרץ יודע שמדובר באתלט, שוער גדול, רחב, עם יכולות פיזיות מעניינות. אחרי עונת הנוער של 2018/19, הוא הושאל לבית”ר ת”א/בת ים ורשם עונת בכורה מרשימה מאוד, במסגרתה אפילו בעט חלק מהפנדלים של הקבוצה וגם הבקיע. ההתקדמות באותה עונת השאלה בלאומית החזירה אותו למכבי ת”א ובעונה שעברה שימש כמחליף של טננבאום, אבל ההזדמנות לא הגיעה. פרץ בושל לאט לאט, התאמן כל השנה עם הצהובים, אבל לא קרה מה שקלפקיס אמר שהוא צריך לעשות שנתיים לפני – לשחק. ייתכן שבעונה טובה יותר של הצהובים, זה היה קורה. אם היא הייתה מצליחה לרוץ כמו בעונה הראשונה של איביץ’, לא הייתה בעיה לתת לו לשחק 10 משחקים כמו שקיבל טננבאום בזמנו. אבל זה לא היה מצב.
העונה התמונה תשתנה. פרץ חייב דקות משחק ועוד לפני שטננבאום נפצע, הנחת היסוד הייתה כי פרץ יקבל הזדמנויות להראות שהוא יכול לעמוד בין הקורות. מי שמכיר אותו היטב ואימן אותו בשתי נבחרות הוא אלון חזן, שיאמן את פרץ גם בנבחרת שלישית – בנבחרת הצעירה – אחרי שעבד איתו בנערים ובנוער. “דניאל פרץ תמיד היה מוכר בקרב הכדורגל הישראלי בגילאים האלה כ”דוד של הגלזרים”, אבל לפני כמה שנים אני חושב שכולנו הבנו שהוא ממש לא רק הדוד של דן, עמית ותמיר, אלא מישהו שבונה לעצמו שם. הוא עשה קפיצה משמעותית תחת ואן לוון במחלקת הנוער ואם אני צריך להסתכל על איפה שהוא היה, ולאיפה שהוא קפץ, אז באחוזים הקפיצה שלו הייתה קפיצה של 100 אחוז”.
חזן ממשיך: “הוא היה בשלב מסוים בנערותו שוער שהוא אחד מ… ביחס לשנתון שלו. אבל הפיתוח שהוא חווה במכבי ת”א ואח”כ עם עונת השאלה שמבחינתי הייתה צעד מצוין שאני מאוד אוהב שמכבי עושה, ראינו היטב את היכולות שלו ואת השדרוג שזה מביא לו והוא הפך לבאנקר גם ברמת נבחרות הנוער. דניאל תמיד בלט בכל הנוגע למנהיגותיות שלו. הוא תמיד בחור חיובי בתוך חדר הלבשה, אוהבים אותו, ואולי על שוערים יש מי שיגידו לך “תן לי את ההכי משוגע שיש”, אבל אצל דניאל הוא מקבל את האמון של השחקנים שסביבו לאו דווקא בצורה הזו אלא דרך האישיות המיוחדת שלו”.
“אם אני צריך למנות תכונות חזקות, אז יש לפרץ יכולות פיזיות ברמה טובה מאוד. אני חושב שהוא אתלט, שיש לו תגובות מצוינות, יש לו משחק גובה טוב, מוטת הידיים שלו עוזרת לו מאוד בקטע הזה, אבל מה שהוא חיזק מאוד בשנים האחרונות זה את נושא קריאת המשחק. הוא למד לקרוא אותו הרבה יותר, וזה חיזק אותו. הוא חזק ברגליים וזה עוזר לו לא רק בתגובות שלו על הדשא אלא גם בסגנון המשחק שלו ובמסירות שהוא יודע לתת. מה שכן זה ברור שהוא חייב ביטחון והוא חייב ניסיון ואת זה מקבלים דרך דקות משחק”.
כעת נשאלת השאלה הגדולה איך כל זה יראה על הדשא, במשחק רשמי של קבוצה בוגרת ועוד במסגרת מלחיצה כמו אירופה. במצב הנוכחי, כשלא ידוע מתי טננבאום יוכל לחזור ואם זה עניין של ימים או שבועות, גם משחק אלוף האלופים מול מכבי חיפה הוא ללא ספק כזה שפרץ יכול לעמוד בו. “אם אני צריך להסתכל על נקודת הפתיחה של דניאל טננבאום כשהוא בא למכבי ת”א, ואם אני צריך להסתכל על נקודת הפתיחה של דניאל פרץ במכבי ת”א, אז אני חושב שנקודת הפתיחה של פרץ היא הרבה יותר טובה ואולי אפילו בעשר דרגות יותר מזו של טננבאום. טננבאום הגיע למכבי ת”א כשוער שלישי, כמישהו שלא ממש הכירו, ועשה התקדמות אדירה. אין על כך ספק. הוא הפך לבאנקר בשער של מכבי והוא שוער מצוין. אבל אנחנו מדברים על נקודות פתיחה – ולדעתי פרץ הרבה יותר מוכן היום מאיך שטננבאום היה כשהוא הגיע למכבי”.
חזן מסכם: “מעבר לכל אלה, אני חושב שדניאל פרץ מחזיק בכמה תכונות שהן מאוד משמעותיות בגילאים האלה, ואולי משמעותיות יותר עבור שוערים. מבחינת אופי הוא ווינר, אבל מעבר להיותו כזה, מדובר בשוער שיודע לקום מתוך הטעויות. הוא לא אחד שברגעי ההצלחה שלו יוריד כוכבים מהשמיים, ובכישלון יחפור בורות. הוא בחור שיודע להתמודד עם הדברים. הוא בחור אהוב, הוא חייכן, שמח, כיף להיות לידו, שחקני ההגנה נהנים מהנוכחות שלו, ולצד היכולות שלו בין הקורות הוא שוער שיידע לחזור לעצמו מהר גם אחרי טעויות ובגיל כזה, זה משמעותי. אבל מעל הכל וכמו שאמרתי, הוא קודם כל צריך לשחק”. אז ההזדמנות תגיע הערב מול סוטייסקה המונטנגרית ב-21:30 בפתיחת הקמפיין האירופי של מכבי ת”א. המבחן הראשון של פרץ יוצא אל הדרך.