גבירותיי ורבותיי, ל-NBA יש אלופה חדשה. מילווקי באקס החזירה לעצמה את כתר האליפות אחרי 50 שנה, עם ניצחון רביעי בשישה משחקים על פיניקס סאנס. לפני חצי מאה, לכוכב הגדול והצעיר של מילווקי קראו לו אלסינדור, והוא הצעיד אותה כל הדרך אל התואר כמעט לבדו.
אחר כך אלסינדור שינה את שמו לכרים עבדול ג'באר, עבר ללוס אנג'לס ומאז לא התקרבו בוויסקונסין לטבעת. אוהדי הבאקס ובעצם כל חובבי הליגה באשר הם, התרגלו לראות מאז כוכבים גדולים שנוטשים קבוצה בשוק שנחשב קטן, על מנת להגשים חלום אישי ויעברו עוד שנים ארוכות עד שכוכב חדש יחזיר לעיר הישנונית בוויסקונסין את האליפות. אבל יאניס אנטטוקומפו לא מתכוון ללכת לשום מקום.
כרים עבדול ג'באר (רויטרס)יאניס הוא סופרסטאר ענק וכנראה יהפוך לפנים של הליגה בשנים הבאות. הוא מייצג שתי יבשות שהן לא אמריקה, אבל מהרבה בחינות הוא גם ההיפוך הגמור של סופרסטאר ה-NBA שהתרגלנו לראות בשנים האחרונות. אם פעם השווינו אותו ללברון ג'יימס מבחינת הגודל, היכולת והאתלטיות, הרי שכיום השוואה הוגנת יותר היא לשאקיל אוניל.
לא, לא בגלל קליעות העונשין בהכרח, אלא בגלל הדרך בה הוא מתייצב מול המצלמות. היו שטענו שהוא לא כריזמטי מספיק, אבל אז הגיעה סדרת הגמר הזו ושם יאניס תמיד סיפק את הסחורה ואמר את מה שהוא חושב. בלי מסיכות ועם כנות שכבר שכחנו שקיימת, כמעט כל ראיון איתו הפך למאסט סי טי. וי, ואולי הדרך הטובה ביותר לסכם את סדרת הגמר הזו, היא דרך מיטב הציטוטים שלו.
יאניס אנטטוקומפו (רויטרס)"יכולתי ללכת לסופר טים. זה קל"
כשהיווני אמור היה להפוך לשחקן חופשי בקיץ, חצי מהליגה התחילה לפנטז וקבוצות רבות אף החלו במלאכת פינוי מקום מתחת לתקרת השכר. הבאקס הרי הודחו באכזריות מדי שנה. פעם בסוויפ על ידי מיאמי בבועה ופעם הצליחו לשמוט יתרון 0:2 על טורונטו. כל כוכב אחר כבר היה דורש טרייד, אבל יאניס לא נכנע. הוא ידע בדיוק מה הוא רוצה. "לא יכולתי לעזוב כי זה לא היה צודק. זה לא היה הדבר הנכון לעשות", הוא הסביר לא פעם. "ידעתי שזה הבית שלי, שזו העיר שלי. ההנהלה תמיד האמינה בי ורציתי להשלים את העבודה שהתחלתי כאן".
וכך, 10 שנים בדיוק אחרי ״ההחלטה״ שהביאה איתה גל של קבוצות-על שפגעו בתחרותיות של הליגה, הגיע נער יווני צנום והראה שאפשר גם אחרת. "יכולתי ללכת לסופר טים. זה קל. אבל לעשות את זה ככה זה הרבה יותר קשה, וזו הדרך הנכונה לעשות את זה", הוא אמר אחרי הגמר. אז בזמן שלברון ג'יימס היה עסוק בקידום הסרט החדש שלו, הגריק פריק נותר נאמן לא רק למשפחה ולעיר שלו, אלא גם למקצוע שלו. הוא לא חשב על שום דבר מלבד אליפות עם הקבוצה שהאמינה בו.
יאניס אנטטוקומפו חוגג (רויטרס)מהרבה בחינות זו הייתה סדרה היסטורית. מצד אחד מועדון שלא זכה באליפות 50 שנה ומצד שני זה שלא זכה מעולם. אבל זו גם הייתה סדרה היסטורית בגלל שהיא החזירה עטרה ליושנה ואולי שינתה את חוקי המשחק. שתי הקבוצות שעלו לגמר, עשו זאת אולד סקול, דרך בחירת דראפט, טריידים נכונים והרבה שנות סבל. סופר-טים אאוט, בנייה נכונה וסבלנות אין? קשה להאמין, אבל אפשר רק לקוות בשבילו.
"קלעתי מהעונשין כשהייתי צריך לקלוע"
אנטטוקומפו הוא הראשון לקלוע 20 נקודות ברבע בודד, פעמיים במהלך סדרת הגמר, מאז שעשה את זה אחד מייקל ג׳ורדן ב-1993. אז קל להיסחף עם יאניס והמספרים שהוא הביא איתו בגמר. קל להיסחף לסיפור האגדה היוונית. קל להגיד שבגיל 26 יש לו עוד הרבה מה לומר. שלפניו עוד כמה אליפויות. קל להכתיר אותו כשחקן הטוב בליגה כבר עכשיו. הכול הרי נכון, אבל ה-NBA היא אולי הליגה הכי תחרותית שיש. מסביב לפינה מחכות לו הקבוצות של לוס אנג׳לס כשהן בריאות, יוטה, דנבר ועוד כמה יריבות חזקות גם במזרח. ברוקלין הרי הייתה רחוקה סנטימטר אחד מלהדיח את הבאקס גם בהרכב נטול אחד או אפילו שניים מכוכביה.
יאניס אנטטוקומפו (רויטרס)אני מודה, גם אני לא האמנתי שיאניס יעשה את זה. הרי אסור לסופרסטאר בליגה תחרותית כזו להשאיר צ'אנס למתחרים שלו לנצח אותו בגלל משהו כמו קליעות עונשין. משהו פשוט יחסית, שאפשר וצריך היה לעבוד עליו לאורך הקריירה. התחושה שלי הייתה שבקרבות צמודים, החיסרון הזה פשוט יהרוג אותו. בסדרה מול ברוקלין וגם בפתיחת הסדרה מול אטלנטה, זה אשכרה עלה לבאקס במשחקים שעלולים היו להיות משמעותיים. גם מול פיניקס זה יכול היה להיגמר בדמעות במשחק 5 הקריטי כל כך, אלמלא הסאנס לא היו עושים טעויות קשות משל עצמם.
אוהדי הקבוצות היריבות ספרו 10 שניות לאחור בכל פעם שהוא עמד על הקו כדי להלחיץ אותו ולפחות בתחילת הפלייאוף, זה כנראה עבד. "דיברנו על זה בקיץ. אמרתי לו שאם הוא רוצה לזכות באליפות, הוא חייב לקלוע עונשין בדקות קריטיות. ובסוף הוא עשה את זה", אמר לאחר המשחק המאמן באד בודנהולזר. בכנות אופיינית אף הודה אנטטוקומפו שהלחץ משפיע עליו כשהוא על הקו. "אני יודע שזה לא צריך לקרות, אבל אני עובד על זה". אז יאניס הקשיב, הפנים והשתפר, גם אם באופן איטי ביחס להתבגרות שהפגין באספקטים אחרים.
יאניס אנטטוקומפו ומידלטון מאושרים (רויטרס)צדק פואטי. את הנקודה ה-50 במשחק האליפות, יאניס קלע מהקו במשחק שבו הוא צלף 17 מ-19 מהעונשין (פיניקס כולה הסתפקה ב-16 מ-19 אגב). נתון דמיוני. לא פחות. אחרי ה”טירלולים” שספג מהאוהדים במשחקי חוץ, אפשר היה להבין את שאגת ה"קלעתי את זריקות העונשין. קלעתי מתי שהייתי צריך לקלוע. אנחנו אלופים לעזאזל". צדק פואטי.
"כריס, פאקינג עשינו את זה"
אבל יאניס גם נהנה מעזרה אמיתית של חבריו לקבוצה גם כשהוא החטיא קליעות חשובות. לכולם הרי היה ברור שג'רו הולידיי וכריס מידלטון יהיו האקס פקטור של מילווקי. השניים אמנם לא נמצאים בשורת הכוכבים הראשונה וביחד מחלקים רק שלוש הופעות אולסטאר, אבל לכולם היה ברור שבלעדיהם הוא פשוט לא יוכל לנצח. שאם כל השלושה, או לפחות שניים מהם, לא יופיעו ביחד למשחק, העסק יתחיל לחרוק. להולידיי לקח הרבה זמן להיכנס לעניינים אחרי הטרייד שהעביר אותו מניו אורלינס לפייזרב פורום. לקח לו זמן להרגיש חלק מהקבוצה ולהבין מה בדיוק מצופה ממנו. אבל כשזה הגיע, זה הגיע בדיוק בזמן.
מידלטון ויאניס חוגגים (רויטרס)בלי ההגנה הבלתי מתפשרת של ג'רו, הבאקס לא היו יכולים לעשות את קפיצת המדרגה הזו. מידלטון מבחינתו, אולי בזכות הלחץ שירד מעט בזכות סייד קיק נוסף לצדו, סוף סוף הצדיק את הכינוי ׳קאש מאני׳ גם בשלבים המכריעים של הפלייאוף עם החלטות אדירות במאני טיים. לא פחות מ-8 שנים שיחק יאניס לצד מידלטון, כך שהחיוך שלו עם המשפט ״כריס, עשינו את זה״ אחרי שלארי אובראיין נחת אצלו ביד, היה טבעי. מידלטון הגיע מדטרויט תמורת ברנדון ג'נינגס בדיוק בקיץ בו הבאקס בחרו ביווני. ביחד הפכו השניים את מילווקי מקבוצה מפסידה לאלופה גדולה. "אני אוהב את קריס אהבת אמת. הוא לא יודע כמה הוא דוחף אותי. כמה הוא דחף אותי מהיום הראשון שבו הגעתי לכאן", הוא סיכם.
פי ג'יי טאקר, חולוני לעד, שעבר בחצי ליגה ותמיד זכה להערכת כל מי שאימן אותו בזכות הגנה מעולה ולחימה בלתי מתפשרת, הצליח להגשים חלום ורשום על אליפות NBA, לצד אחת בליגת העל שלנו. לא רע. גם בובי פורטיס, שנחתך בגסות על ידי הניקס בפגרה, תרם את חלקו עם דקות נהדרות שהדליקו את הקהל מתי שהיה צריך, ואפילו פאט קונאטון סיפק סלים חשובים. אבל הולידיי ומידלטון היו אלה שבלעדיהם כל זה לא היה קורה. הפציעה של יאניס בסדרה מול אטלנטה, הכריחה אותם להתעלות ואולי הייתה זו שעשתה את ההבדל בסופו של דבר. הבאקס מחקו הפסד ביתי קריטי, ניצחו פעמיים בלי כוכבם והפגינו מנהיגות עצומה.
פי.ג'יי טאקר שומר על קווין דוראנט (רויטרס)"שאלתי את עצמי כמה אני רוצה את זה"
את המשפט הזה סיפק יאניס כשסיפר על מה עבר עליו בזמן שפיניקס עלתה ליתרון 16 ברבע הראשון של משחק 5. משחק שהוכח כזה שבעצם סגר את הסדרה. אז יאניס כנראה רצה את זה יותר מכולם. כשהצליח להתגבר על פציעה מחרידה שהייתה אולי גומרת עונה של כל אחד אחר, וחזר חד וטוב יותר מאשר לפניה, אפשר היה להבין עד כמה הוא רוצה את זה ובכך בעצם הוא הדביק את חבריו. מעבר לסטטיסטיקה, את הנוכחות שלו אפשר היה להרגיש בכל מקום. בחדר ההלבשה ואפילו בפסקי הזמן, הוא לא הפסיק לעודד את חבריו. כשחיקה את הריקוד של טריי יאנג כדי להראות לחבריו כיצד הגארד התזזיתי של אטלנטה לועג להם, החבר'ה לקחו ללב והעלימו עד כמה שאפשר את יאנג מהמשחקים הבאים.
את הנוכחות שלו, אפשר היה להרגיש גם בזכות הרף הגבוה שהוא הציב לחבריו בהגנה. החסימה מאחור - מהלך שזוהה דווקא עם לברון - הפכה פתאום לסמלו המסחרי והשאירה מחסום פסיכולוגי עצום עבור כוכבי פיניקס בכל פעם שאחד משחקניה התקרב לליי-אפ או אפילו הטבעה. ככה מתנהג שחקן שמסרב לוותר. "אנחנו אף פעם לא מפסיקים לשחק", הוא גילה. "קבוצות בדרך כלל מוותרות כשהן בפיגור 15 או 16, או כשהן בפיגור 2:0 בסדרה. אני מרגיש שאנחנו לא כאלה". ואכן, הבאקס התגברו על פיגורים לאורך כל הפלייאוף הזה. התבגרות כבר אמרנו?
שחקני מילווקי חוגגים (רויטרס)אבל אי אפשר לדבר על ההשפעה של יאניס על הקבוצה שלו ובעצם על מיליוני אוהבי כדורסל ברחבי העולם, מבלי לדבר על הילדות שעבר כבן להורים שהיגרו מניגריה ליוון בלי שום דבר. "האם חלמתי להגיע לרגע הזה? כשהתחלתי לשחק חשבתי על איך לעזור למשפחה שלי. הייתי שמח רק לשחק. לא חשבתי אפילו על לנצח. אמא שלי מכרה דברים ברחוב והנה אני יושב כאן עם גביע ביד", הוא סיכם בהתרגשות. הדבר הראשון שעשה כשהגיע למילווקי בגיל 18, היה לשלוח את המשכורת הראשונה שלו להוריו באתונה. כשניסה להגיע למתחם האימונים בלי דולר אחד ביום סגרירי טיפוסי של וויסקונסין, זיהו אותו שני אוהדים שלקח אותו בטרמפ לאצטדיון.
"אני מייצג גם את ניגריה וגם את יוון. זו ההוכחה עבור כל ילד, בכל יבשת, על מה שאפשר להשיג עם אמונה ועם עבודה קשה. אני מקווה שאני מוכיח לילדים באפריקה ובאירופה שזה אפשרי".
מילווקי ויאניס מאושרים (רויטרס)בוקר של יום חדש
גם בצד המפסיד יכולים לקחת הרבה מהסדרה. פיניקס הגיעה לגמר כשהיא רוכבת על הגב של ההצלחה שלה בבועה. הסאנס ניצלו אולי מכת פציעות לא פשוטה אצל אריות המערב, אבל נהנים מקבוצה צעירה ורעבה שהרוויחה הרבה ניסיון בסדרת הגמר הזו. דווין בוקר הוכיח שהוא כוכב של ממש ולפיניקס יהיה קל לצרף פרי אייג'נטס בפגרה. עדיין לא ברור מה יחליט כריס פול בקיץ, אבל הוא השתלב נהדר בקבוצה ששיוועה למנהיג מהסוג שלו. פול היה אחד מגדולי השחקנים בהיסטוריה שלא הגיעו לגמר ה-NBA עד השנה. אז קוף אחד אולי נפל, אבל אחד גדול יותר נותר על גבו עם סטטיסטיקה עגומה של ארבע סדרות פלייאוף אותן הפסיד אחרי שניצח בשני המשחקים הראשונים.
פול ידע שזה לא הולך להיות פשוט ברגע שסקוט פוסטר שובץ לשפוט את המשחק הזה. מסתבר שהמאזן של CP3 מול איש המשרוקית הספציפי הזה עמד על 0 מ-12 המשחקים האחרונים לפני הגמר. אז פול תפס את פוסטר לשיחה קלה לפני שריקת הפתיחה, אבל זה לא עזר והמגמה נמשכה גם הלילה. הפעם קשה היה להאשים את השופט. 0 מ-13. מדהים. אבל לפיניקס אין במה להתבייש.
כריס פול, דאנדרה אייטון ודווין בוקר בהלם (רויטרס)בעונה הבאה היא תצטרך לעבות את הסגל עוד יותר, ולחזק אולי את הקו האחורי עם מוביל כדור נוסף שיודע לקלוע ולרווח את המשחק, גם אם פול יחליט להישאר כפי שצפוי שיקרה. פול ובוקר החזיקו בכדור הרבה יותר מדי זמן בכל התקפה. הם לקחו על עצמם יותר מדי וזה הביא אותם עייפים לדקות האחרונות בכל פעם. איבוד כדור קריטי של כל אחד מהשניים במשחקים הקובעים, פשוט עשו את ההבדל.
אוהדי מילווקי חוגגים אליפות היסטורית