עילאיי אלמקייס הוא אחד הכישרונות הגדולים שסיפק הכדורגל הישראלי בעשור האחרון. כבר בגיל 15 הוא הצטרף למחלקת הנוער של הופנהיים הגרמנית, וכעבור פחות מחמש שנים, כבר חתם על חוזה בוגרים ראשון.
בעונה שעברה החליטו הגרמנים להשאילו לדן האג ההולנדית, השאלה שהתחילה בצורה טובה והסתיימה קצת פחות. אלא שהשנה הוא מקבל צ'אנס נוסף, לאחר שהחליט ביחד עם סוכנו רוי רייבר, לאחד כוחות תחת דמות מוכרת: מאמנו לשעבר בנבחרת ישראל אנדי הרצוג באדמירה ואקר האוסטרית.
רגע לפני המשחק הרשמי הראשון של קבוצתו, הערב (שישי, 20:00) בגביע מול נויישדל מהליגה השלישית במסגרת הגביע באוסטריה, הוא מסכם בראיון ל-ONE את מה שעבר עליו עד כה, החיבור להרצוג, משמעות העונה הקרובה והחזרה העתידית להופנהיים.
איך אתה מסכם את העונה הקודמת?
"בדן האג היו המון פקטורים שחלקם או רובם לא תלויים בי. היה לי חוסר מזל: קורונה לאבא שלי, קורונה לי שהשביתה אותי מעל לחודש בחודש דצמבר. עד דצמבר שיחקתי באופן שוטף בכל משחק. אחרי הקורונה התחיל הרבה בלאגן במועדון, חילופי אנשים וכו'. בגלל כל מיני חילוקי דעות מאחורי הקלעים בהנהלה קצת נכנסתי למקום לא נוח. נפצעתי בסוף חודש ינואר וזה לקח אותי לחצי העונה השנייה אל מחוץ למשחק".
ואז מגיעה החתימה באדמירה, תחת אנדי הרצוג.
"לי ולאנדי יש זיכרונות מאוד טובים. הוא הפך אותי לשחקן בוגרים בנבחרת ואהיה לו אסיר תודה. היינו בקשר כל הזמן הזה גם בלי התפקיד שהוא קיבל. גם אחרי שהוא עזב את הנבחרת היינו בקשר מצוין. הוא לפני הכל בן אדם מקסים וטוב. מבחינה מקצועית, הוא הסביר לי את המטרות של הקבוצה, את סגנון המשחק. שסגנון המשחק הוא לחץ גבוה ולהיות הרבה עם הכדור שזה משהו שיתאים לי. אנחנו רוצים לשחק כדורגל התקפי ושמח. הוא בונה עליי כשחקן מוביל, בתור הלב של הקבוצה".
ואיך אתה רואה את העונה הזו?
"העונה הקודמת של אדמירה הייתה פחות טובה. הגיע אנדי והחליפו את כל ההנהלה. הציפיות הן לעשות עונה טובה יותר מהקודמת ובפן האישי לצבור המון ניסיון ולהראות יכולת מאוד טובה. לעשות את המיטב כדי להראות לאיפה אני רוצה להגיע".
היית בסוג של צומת בקיץ הזה, מבחינת קבלת ההחלטות.
"הייתי צריך לחזור להופנהיים וזה היה התכנון. עמדה השאלה אם להישאר בהופנהיים ולהיאבק על המקום או לצאת שוב בהשאלה ולצבור הרבה דקות משחק. מסיבות כאלה ואחרות, לא הצלחתי לעשות הרבה בעונה שעברה. היו לי הצעות וכמה כיוונים אבל אני חושב שהטלפון שהגיע מאנדי – בגלל החוויות המשותפות והטובות והזיכרונות שלנו – גרמו לי לבחור באדמירה. אנחנו מסתכלים מאוד דומה על המשחק. ככה הגעתי לפה".
חשבת על לחזור לארץ?
"בקיץ הזה בשבילי זו עדיין לא הייתה אופציה. לא שללתי כלום, אבל אני חושב שהיו לי הצעות מעניינות נוספות באירופה ובגלל זה בקיץ האחרון זה לא היה לי רלוונטי".
העונה הזו באדמירה יכולה להחזיר אותך להיות עילאי אלמקייס שכולם מצפים?
"אם לא הייתי מאמין לא הייתי פה. אני חושב שזאת המטרה. להיות בולט ולשחק המון. לחזור ליהנות מכדורגל שזה הכי חשוב. זה לא סוד שהתקופה האחרונה לא הייתה לי קלה. כל זמן שאתה לא על המגרש זה לא מהנה עבורך. אתה רוצה כל הזמן לשחק ולהראות מה אתה יכול. "אני חושב שאני צריך פשוט עונה אחת רצופה. העונה הזאת, בה אני מקווה להיות בריא וכשיר כל העונה. שזה יהיה נטו מקצועי".
הליגה האוסטרית מאירה פנים לישראלים.
"אני יותר מאמין באופן אינדיבידואלי. זו ליגה שהאירה פנים לשחקנים ישראלים מסויימים, אבל יש גם שחקנים שלא כ"כ צלחו אותה. כולי תקווה שכולם יצליחו ויתקדמו קדימה כי זו שגרירות טובה לעם ישראל".
כאמור, אלמקייס, אשר כבר לא מעט שנים מסתובב מחוץ לישראל, הוא לא שחקן מתוקשר. עד אותן הופעות בנבחרת, לא רבים מאוד הכירו אותו, למרות ההצלחה. “אני חושב שזה לגיטימי. שחקן שגדל בארץ נחשף לתקשורת הישראלית מגיל מאוד צעיר והתקשורת מאוד מעורבת. ככה שאתה רחוק גיאוגרפית אתה רחוק מהעיניים של כולם”, מספר. “זה לגיטימי ששחקנים שגדלים בארץ לעיני התקשורת בארץ והאוהדים יהיו מוכרים יותר מאשר שחקנים שבחו"ל. אנחנו משחקים כדורגל ועוד לא עובדים בתקשורת ככה שהעבודה שלי היא להתרכז במגרש".
עברת לא מעט יחסית לגילך הצעיר.
"אני משחק בזירה אירופית כבר המון שנים. ברוך השם אני נהנה ממנה וצובר המון ניסיון. אני רואה ונחשף להרבה דברים. לפי הדרך שלי, זה נראה שאני משחק תקופה ארוכה אבל אני עדיין בן 21 ויש לי עוד הרבה זמן".
בוא נחזור להרצוג. זה מאמן שהאמין בך מאוד. הוא היה צריך להמשיך בנבחרת?
"אני לא חושב שזה מתפקידי אם הוא היה צריך להמשיך או לא. אני לא יודע מאיזו סיבה הוא לא המשיך. הנבחרת בשנים האחרונות עושה התקדמות מאוד טובה, אני חושב שהיא משחקת כדורגל יותר שמח ויותר אמיץ וגם האווירה בנבחרת היא מאוד טובה. אני לא מכיר מה היה לפני התקופה של האוסטרים אבל האווירה טובה וגם את רומא לא באנו ביום אחד".
גם וילי רוטנשטיינר מאוד האמין בך.
"היו לנו כמובן שיחות ודיברנו על הכול, אנחנו דוברים את אותה השפה כך שלו לפעמים זה נעים לדבר עם מישהו ישראלי בשפה שלו. לא תמיד דיברנו על כדורגל אלא גם שיחות כלליות".
לא זומנת בזימון האחרון לנבחרת.
"לאור זה שגם נפצעתי וגם העונה הפחות טובה בדן האג זה לגיטימי שאני לא בנבחרת. כל מאמן רוצה את השחקנים שנמצאים בכושר הכי טוב. אני כרגע עובד על לחזור לכושר שיא ולרמה שמצופה ממני. כמו כל שחקן ישראלי גאה, כל אחד רוצה לקחת חלק בנבחרת ישראל".
איך אתה רואה את הנבחרת מבפנים? יש לנו בכלל סיכוי להעפיל לטורניר גדול?
"תקשיב. אני חושב שעוד לא אבדה תקוותנו. תמיד יש סיכוי. כדורגל זה משחק שמפתיע ואם זה לא היה משחק כזה, לא היינו אוהבים לשחק בו ולצפות בו. אני חושב שאנחנו מסוגלים לעלות לטורניר גדול. עם כמה משחקים טובים ואם נשיג כמה תוצאות טובות, דברים ייראו אחרת. התהליך שאנחנו עוברים? עד שלא נעלה אף אחד לא יוכל להגיד שהתהליך שעושים פה הצליח. כל עוד לא עלינו לטורניר גדול, שום דבר לא השתנה. קשה לדבר על תהליך כל עוד אתה לא מניב ממנו פירות".
חזרה להופנהיים בעתיד זה משהו שמדברים עליו?
"בסופו של דבר המטרה של שני הצדדים בהשאלה הזאת היא שאחזור להיות שחקן שם, לבית שלי בשבע השנים האחרונות. זו המטרה מעל הכול. אני רואה את זה כירידה לצורך עלייה וכהזדמנות להראות מה אני שווה ושאני ראוי לקבל מקום בהופנהיים. אני אעשה בשביל זה הכול. אין שחקן שלא יגיד לך שהוא שווה מקום שם. כל שחקן יגיד לך שהוא שווה מקום בטופ העולמי".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד שלוש שנים?
"מאוד קשה לי לענות על השאלה הזאת. העונה הקרבה היא עונה מאוד חשובה להתפתחות שלי כשחקן וכל הפוקוס שלי מופנה בכל יום לעונה הקרובה. אני מקווה להצליח העונה, לחזור להופנהיים ומשם אלוהים גדול".