לא מזמן חנכו בבריכת השחייה הלאומית את קיר השיאים. הוא מופיע בקצה הבריכה, כל שיא ישראלי נרשם בו, השחיינים חולפים לידו מידי יום ואפילו יכולים לשלוח את המבטים שלהם לכיוונו בכל משחה - ובשנים האחרונות הוא החל להתמלא בשמה של שחיינית צעירה העונה לשם אנסטסיה גורבנקו.
ביולי 2018, כשהייתה רק בת 14, אנסטסיה גורבנקו האלמונית העפילה לראשונה לאליפות אירופה לבוגרות, וכבר אז היא איימה על שיאה של עמית עברי במשחה ה-200 מטר מעורב אישי. מאז היא ניפצה אותו, שיפרה אותו והפכה גם לשחיינית הישראלית הראשונה שירדה מ-2:10 דקות, כשזכתה באליפות אירופה.
והנה, ביולי 2021, כשהיא רק בת 17, גורבנקו מתחרה במשחקים האולימפיים בטוקיו כאשר כולם כבר מכירים את השם שלה ויודעים למה היא מסוגלת והלילה (בין ראשון לשני) היא תעלה למשחה חצי הגמר במאה מטר גב, ומספר שעות לאחר מכן כבר תקפוץ שוב לבריכה בטוקיו, הפעם למשחה החזק שלה במוקדמות ל-200 מטר מעורב אישי. השחיינית הזו הציגה גרף מרשים של התקדמות והיא מתאמנת תחת דייב מארש, אחד ממאמני השחייה המובילים בעולם, במטרה להביא אותה לגמר אולימפי ראשון שיקבע הישג שיא לשחיינית ישראלית.
אומנם היא עדיין "ילדה", אבל בשחייה העולמית יודעים שמדובר כבר עכשיו בשחיינית מוכשרת מאוד. אז רגע לפני שתקפוץ לראשונה לחצי הגמר, אנסטסיה גוברנקו דיברה בראיון מיוחד ל-ONE על הדרך שעברה, תקופת ההתבגרות הרחק מהמשפחה, ההצלחה, הציפיות וההתמודדות עם החלום לזכות במדליה אולימפית ביום מן הימים.
אנסטסיה גורבנקו (רדאד ג'בארה)"אם היית שואל אותי בגיל 14 איפה אהיה בעוד ארבע שנים? כילדה קטנה, לא הייתי מאמינה שאגיע למשחקים האולימפיים", אמרה אנסטסיה גורבנקו. "השתפרתי מאוד. היו הרבה דברים בדרך ואני נורא שמחה על הדרך שעברתי. עם השנים התברגתי והשתפרתי וזה נחמד להסתכל אחורה ולראות איפה אני נראית היום".
כשמסתכלים על טבלת השיאים בבריכת וינגייט, השם שלך ממלא כמעט את כל המשבצות בכל המשחים. זה עושה לך משהו?
"זה כיף לשבור שיאים ולדעת שאני הכי מהירה במשחה מסוים בארץ. כיף להציב רף חדש בכל פעם, אבל אני מקווה גם שיהיו מי שישברו את השיאים שלי בהמשך. אני לא רואה את עצמי כילדה ששוברת את כל השיאים הלאומיים, אני פשוט רוצה לשבור את השיאים של עצמי ולהתקדם. אני מקווה שזה יימשך".
גורבנקו וטבלת השיאים הלאומיים (רדאד ג'בארה)כבר בגיל 14 התחלת לאיים על השיא של עמית עברי ב-200 מעורב והיום את במקום אחר לגמרי, אלופת אירופה במשחה הזה. בפרספקטיבה לאחור, עשית התקדמות מאוד משמעותית, ממש עלייה מטאורית. איך את מסבירה את זה?
"כן, עשיתי התקדמות מאוד משמעותית ולדעתי ההתקדמות היא בעיקר במנטליות. התבגרתי בזכות זה שיצאתי מוקדם מהבית, אם זה לטיסות או למחנות אימונים לבד בחו"ל. זה לימד אותי הרבה".
זה ששברת את השיא של עמית עברי זה מעלה את הציפיות ממך, כי עמית היא השחיינית היחידה שהגיעה לחצי גמר אולימפי עד שאת עשית זאת שוב. אפשר לומר שתגיעי אולי שלב אחד יותר קדימה?
"אני חושבת שתמיד יהיו ציפיות ורעשים מסביב, אבל בסופו של דבר אני עושה את מה שאני עושה קודם כל בשביל עצמי. אני מקווה שאצליח לייצג את המדינה הכי טוב שאני יכולה בטוקיו ונראה לאן זה ייקח אותי".
דיברת עם עמית עברי לאחרונה?
"היא מפרגנת לי הרבה פעמים ושולחת הודעות, אבל לשבת ולדבר לא באמת יצא לנו כי היא כבר לא ממש בעולם השחייה והמשיכה הלאה, אבל אולי בהמשך ייצא לנו לדבר ואני אשמח אם זה יקרה. כשהייתי קטנה, הסתכלתי עליה כמודל לחיקוי כי מבחינתי היא הייתה האישה כי מעוררת השראה בארץ בשחייה".
למדה ממנה. עמית עברי ואנסטסיה גורבנקו בתחילת דרכה (שחר גרוס)וכיום יש את שיאנית העולם שעומדת ומוחאת לך כפיים במשחה הזה, כשאת מסיימת במקום הראשון בפודיום באליפות אירופה והיא מגיעה אחרייך. זה משהו אחר. איך היחסים ביניכן?
"כן, זה כבר משהו אחר. קטינקה הוסו היא אגדה וכאדם היא טיפוס מדהים, אבל השנה למדתי שכולנו בני אדם בסופו של דבר. למדתי את זה בעיקר כשהתחריתי ב-ISL, שם כולנו הרגשנו אותו דבר וזה כיף, כי לא הרגשתי שהיא מעליי או משהו כזה. התאמנתי איתה גם כמה פעמים וזה היה מאוד נחמד להיות לצידה".
אפשר לומר שדייב מארש לקח אותך כפרויקט אישי. כמעט כל השנה היית בארצות הברית והתאמנת תחתיו. איך היחס שלו כלפייך וכמה הוא עוזר?
"הקבוצה שהוא בנה שם עזרה לי ברמה המנטאלית וגם עזרה לי להשתפר ברמה המקצועית. בקבוצה שהוא מאמן הרגשתי שכולם רוצים להגיע לטוקיו ולעשות את הטוב ביותר שלהם. הוא נורא מאמין בי וזה נותן לי הרבה מוטיבציה, מה גם שהוא לא מתייחס אליי שונה משחייניות אחרות שטובות יותר ממני. הוא רוצה שכולנו נצליח. כמאמן, יש בנינו דיסטנס שהוא שונה מהעבודה עם מאמנים אחרים, אבל זה טוב לי. חוץ מזה, גם כשאני לא שם, הוא עוקב ויודע על כל סיבוב או פנייה שאני עושה במים, וזה מטורף בעיניי".
קטינקה הוסו (רויטרס)אפרופו סיבובים בתוך המים, היה גם איזה טריק של סיבוב חדש שהצגת ב-ISL בזכות דייב מארש, טריק ששיגע את כל עולם השחייה.
"כן, זה היה ניסיון. הטריק הזה גרם לי להסתובב מהר יותר באותו הרגע במים, אבל בסוף הבנו שזה איטי יותר אחרי ששיפרנו את הסיבוב הרגיל שלי. דייב הביא את הרעיון הזה ואני הוצאתי את זה לפועל. הוא טוב בדברים האלה, לחשוב מחוץ לקופסה ולקשר הכל לשחייה, וזה הביא לי כיוון מחשבה חדש שהפך את השחייה למשהו הרבה יותר מעניין".
את נמצאת הרבה בארצות הברית וטסה לתחרויות מגיל צעיר. כמה פעמים יוצא לך להיפגש עם המשפחה שלך ולבלות איתה?
"הם חלק גדול ועצום מהשגרה שלי עדיין, כי אני עדיין ילדה שקשורה מאוד למשפחה שלה. אני מדברת איתם כל היום ועדיין נורא קשה לי עם אחותי הקטנה וגם לה קשה בגלל כל המרחק הזה, אבל אנחנו עדיין ביחד. הם חלק גדול מההצלחה שלי, הם תומכים בי ודוחפים אותי קדימה".
דייב מארש. מלווה את השחיינית באופן אישי (אחמד מוררה)באליפות אירופה אפשר היה לראות שלא באמת התרגשת ממדליית הזהב או מהשיא החדש שקבעת, אלא בעיקר מזה שההורים שלך הופיעו פתאום על המסך בבריכה.
"כן, זה באמת ריגש אותי לראות אותם שם. ביקשו מהם לצלם את עצמם למקרה שאזכה במדליה, אבל לא חשבתי שזה באמת יקרה. אחרי המשחה ידעתי שהם ראו את הכל בטלוויזיה בבית ופתאום כשהם הופיעו מולי על המסך בבריכה אז שמחתי לראות אותם מאושרים ושמחים, בזמן שאני לבד שם בתחרות, ממש ישר אחרי המשחה. זה היה מרגש".
עזבת את הבית בגיל צעיר, אז אפשר לומר שלא בדיוק הייתה לך ילדות רגילה?
"לא, דווקא אני חושבת שכן הייתה לי ילדות. עד גיל 15 הייתי בבית ועדיין יש לי הרבה חברים מהבית. זה לא שנהרסה לי הילדות. בכל דבר יש יתרונות וחסרונות, ואני רואה הרבה יותר יתרונות בדרך שאני הולכת בה. אני לא חושבת שכל ילדה בת 17 חווה את החוויות שאני עוברת, עושה את מה שהיא אוהבת מידי יום ולומדת מזה הרבה לחיים כמוני".
אנסטסיה גורבנקו עם הזהב באליפות אירופה (איגוד השחייה)המשחקים האולימפיים הראשונים שלך ואת כבר בחצי הגמר ועוד לא במשחה הכי חזק שלך. מה המטרה?
"אני עדיין לא מאמינה שזה קורה, אבל אני נורא מתרגשת. אני מקווה שאצליח ליהנות מזה. המטרה שלי היא לנסות לעמוד בלחץ של התחרות הזו ולייצג את המדינה הכי טוב שאוכל".
יש כאלה שאומרים שכל העתיד של השחייה הישראלית נמצא על הכתפיים שלך. זה מלחיץ?
"לא, אני פשוט חושבת שזה ממש לא נכון. יש דור חדש ומדהים עם כל כך הרבה שחיינים צעירים שהם העתיד של השחייה הישראלית, כך שלא הכל עליי, אלא כולנו ביחד בתוך זה. בלי הנבחרת הגדולה שיש לנו בשחייה הישראלית, אני לא חושבת שהייתי מגיעה כל כך רחוק. יש דור מאוד איכותי".
חוששת מהלחץ. גורבנקו (איגוד השחייה)אבל הדלקת ניצוץ מסוים לאנשים שחולמים על מדליה אולימפית עבור השחייה הישראלית. את גם מרגישה ככה?
"אני חושבת שתמיד אנשים יבנו ציפיות וידברו, אבל אני לא חושבת שבגלל שעשיתי התקדמות מסוימת אני הופכת להיות התקווה היחידה למדליה. יש עוד הרבה שחיינים שנמצאים במגמת שיפור אדירה והם יפציצו כשצריך".
במבט לאחור לגיל 14, מאז ועד היום, איך את מסתכלת על מה שעברת?
"עברתי הרבה טיסות, מחנות אימונים, הרבה נפילות, הרבה עליות - ואני שמחה להיות במקום שבו אני נמצאת היום. בתור ילדה בת 14, אם היו אומרים לי שאגיע למשחקים האולימפיים, אז כנראה שהייתי צוחקת להם בפרצוף ולא הייתי מאמינה לזה, אבל הנה, בגיל 17 וחצי אני פה, ואני רוצה לעשות את הטוב ביותר שלי למען המדינה והשחייה בישראל".
רגעי ההכרעה בבית משפחת שפירא