כמו בכל טורניר גדול, הציפיות מנבחרת אנגליה היו בשמיים לקראת יורו 2020. נכון, זה לא דבר חדש ובכל פעם שהאנגלים מגיעים לבמה המרכזית הממלכה כולה תולה תקוות עצומות שהפעם זה “יחזור הביתה”, גם אם מדובר בנבחרות אפורות לאורך השנים. אך הפעם זה היה אחרת, באנגליה הרגישו שמדובר בדור חדש, במנטליות אחרת ובהזדמנות חד פעמית שאולי לא תחזור על עצמה עם תהליך בנייה שחתום על גארת’ סאות’גייט.
כעת, כשנבחרת שלושת האריות הבטיחה את מקומה בגמר ענק נגד איטליה מחר (ראשון, 22:00) בוומבלי, הגיע הזמן להבין מה גרם לנבחרת האפורה, המתישה והמאכזבת שהורגלנו אליה במשך שנים להפוך למועמדת לגיטימית לזכייה בתואר ולכזו שענקיות היבשת באמת חוששות ממנה. העלייה של האנגלים לגמר היורו אינה מקרית. יש שיגידו שמדובר במזל והגרלה נוחה, וגם זה נכון, אבל יש בכך הרבה מעבר. אנגליה עברה מהפך מהותי מהבסיס בחמש השנים האחרונות ועל מנת להבין אותו צריך להתייחס לכמה שינויים מרכזיים שנעשו בנבחרת.
התבגרות
לאורך ההיסטוריה, בכל פעם כשמגיע המונדיאל או היורו האנגלים מגיעים מעט זחוחים. הרי מדובר במדינת הכדורגל, במקום שבו הכל התחיל, אז איזו סיבה יש להם לחשוב שהם לא הטובים ביותר? אבל במונדיאל 2018 הרגיש שהמדינה בכלל והנבחרת בפרט מאסו בציפיות הגדולות ובשיברון הלב שמגיע אחריהן והוחלט שמחליפים דיסקט. נבחרת שלושת האריות הגיעה לרוסיה כמעט ללא ציפיות, היו בסגל הזה הרבה מאוד שחקנים מוכשרים שחלקם אפילו קוראים תיגר ועליונות על כוכבים מתור הזהב האנגלי, אבל האנגלים רצו להפתיע בלי הרבה רעש וכך קרה.
אם מדברים כבר על הגרלה נוחה, אז גם במונדיאל 2018 חניכיו של סאות’גייט קיבלו הגרלה “נוחה על הנייר” אך לא הצליחו לזכות בטורניר ובטח שלא להעפיל לגמר. יחד עם זאת, תהליך ההתבגרות שעברה הנבחרת והניצנים שנזרעו ליורו הנוכחי הורגשו כבר ברוסיה. האנגלים ניצחו סוף סוף בדו קרב פנדלים בשמינית הגמר נגד קולומביה, עברו משוכות פשוטות כמו שוודיה שבעבר היו מסתיימות בהדחה ומבוכה גדולה (ראה מקרה איסלנד ביורו 2016), אך אז, דווקא כשהיו נגיעה מהגמר, הארי קיין וחבריו הפסידו לקרואטיה בחצי הגמר אחרי שכבר הובילו.
כעת, כעבור 3 שנים נראה שתהליך ההתבגרות הסתיים. הניצחון בשמינית הגמר על היריבה המרה גרמניה וההתגברות על המכשול המנטלי הוא עוד חותמת משמעותית לשינוי, בעוד הדקה ה-104 נגד דנמרק בוומבלי סגרה את המעגל עם השער של הארי קיין. גם הפעם בדומה ל-3 שנים קודם לכן אנגליה הגיעה לחצי הגמר, היא אפילו נקלעה לפיגור, אבל פתאום הייתה התחושה שהכל בסדר ואין סיבה בכלל לדאוג.
רגע אחרי השער המדהים של דמסגור, קיין סיימן לחבריו שהכל בראש וממשיכים הלאה, השערים יגיעו, וכך קרה. נכון, כמו שכל דבר בנבחרת הזאת הולך קשה, מלחיץ ומורט עצבים כך גם היה הפנדל של קיין, שהחמיץ אך עט על הריבאונד, כבש והרים את וומבלי באוויר ברגע שסוגר את התהליך המנטלי והתדמיתי שעברה אנגליה כל הדרך לגמר.
יעילות
הנבחרת האנגלית הזו, באופן שישמע מפתיע ואולי אף מעט יומרני לרבים, מאוד מזכירה את צרפת מודל 2018. בדומה לאנגליה ביורו הנוכחי, גם את תחילת המונדיאל האחרון צרפת פתחה בצורה לא מרשימה. היא אמנם לא הפסידה וגם סיימה בראש הבית שלה, ממש כמו האנגלים בטורניר הנוכחי, אבל ככל שעברו המשחקים כך הכל התחבר.
צרפת של לפני 3 שנים לא שיחקה את הכדורגל המרהיב בעולם (על אף שהיו לה ועדיין יש לה את השחקנים לכך), אלא את הכדורגל היעיל בעולם. היא ידעה לנצח משחקים, להרוג אותם כשצריך גם אם זה קורה בדרך לא מרשימה אבל סיימה כאלופת העולם. וכך נראית גם אנגליה מודל 2021, היא לא מחפשת לשחק את הכדורגל היפה בעולם על אף שהיא מורכבת מסוללת שחקני על בחלק ההתקפי שרבים מהם יושבים על הספסל. אנגליה מחפשת לנצח ולהגיע אל הניצחון בצורה היעילה ביותר.
היא בקושי סופגת שערים ולרוב נגד נבחרות גדולות, בדומה מאוד לצרפת, היא תיתן ליריבתה לשלוט וברגע שהיא לא מוכנה היא תעקוץ אותה עם שער במתפרצת בזכות שחקני ההתקפה המהירים שלה. אנגליה רוצה את הגביע ומסתכלת אך ורק על המטרה הזאת כאשר כל מה שקיים מסביב לא מעניין אותה. לקראת סוף ההארכה נגד דנמרק היו לאנגלים אין ספור הזדמנות לכבוש את השלישי אך זה לא היה שווה מבחינתם את הסיכון, שחקניו של סאות’גייט הבינו שעדיף להניע כדור ולשרוף את השעון כי זה הדבר היעיל ביותר שיכול להיות מבחינתם על מנת להגיע לגמר.
הגנת ברזל
היעילות של אנגליה באה לידי ביטוי בעיקר בשיפור הדרסטי של חוליית ההגנה. אם בעבר האנגלים נטו תמיד לספוג שערים ברגעים המכריעים כאשר דווקא ברגע האמת אחד משחקני ההגנה או השוער ביצע טעות קריטית, נראה שהפעם סאות’גייט עלה על הנוסחה המדויקת. הנבחרת האנגלית ספגה רק שער אחד עד כה בטורניר וגם השער הזה הגיע רק בשלב חצי בגמר, מדובר בנתון בלתי נתפס.
נגד נבחרות גדולות הוא מציב חמישייה הגנתית מעצם העבודה שהמגנים שלו בעלי אוריינטציה התקפית גבוהה ובמשחקים בהן הנבחרת שלו עדיפה וצריכה לשלוט במשחק ולהניע כדור, הוא מציב רביעייה שעובדת בתיאום נפלא. ג’ורדן פיקפורד אמנם לא וירטואוז וכנראה גם לא נמצא בטופ 5 של השוערים הטובים בעולם אבל הוא תמיד נמצא שם. לרוב ההגנה שלו עושה את העבודה, אך כשהיא לא וכשפתאום מגיעה בעיטה אדירה מחוץ לרחבה הוא יודע לספק את ההדיפה הגדולה ולשמור את הקבוצה שלו במשחק. השוער האנגלי אף שבר את שיא הנבחרת מבלי לספוג שהיה שייך עד היום לדייוויד ג’יימס.
על פניו ההגנה האנגלית לא מורכבת מחבורה של מגני על, כשחלקם הושמצו לא פעם ולא פעמיים בקבוצות בהן הם משחקים, אבל הם יודעים לעבוד יחד בסנכרון ובתיאום מושלם. הארי מגווייר הפך מהבלם המושמץ ביותר בממלכה לכזה שהביקורות על תג המחיר המופרז שמנצ’סטר יונייטד שילמה עליו כבר לא מעניינות אותו ומגיע בכל משחק לעשות את מה שהוא יודע לעשות יותר טוב מכל, להגן. הייתה לו עונה מעולה ביונייטד ונראה שהדבר משליך גם על הנבחרת הלאומית, כשבכל קמפיין שערי הנגיחה שלו מתבררים כקריטיים עבור שלושת האריות.
ג’ון סטונס הפך לאחד הבלמים הטובים בפרמייר ליג לאחר השיפור שחווה עם הגעתו של רובן דיאש לסיטי, כאשר שיתוף הפעולה איתו הרים את משחק ההגנה של האנגלי בכמה רמות. חברו לסיטי וגם לחוליית ההגנה האנגלית, קייל ווקר כבר במשך שנים שומר את עצמו בטופ העולמי עם תרומה רחבה גם בהגנה וגם בהתקפה ועל אף שקיימת הצפה אנגלית בעמדת המגן הימני עם שחקנים כמו ריס ג’יימס, טרנט אלכסנדר-ארנולד וארון וואן ביסאקה שלא זומן, המגן בן ה-31 ממשיך להיות האופציה המועדפת.
ההפתעה הגדולה מכולם היא לוק שו. מגנה של יונייטד חווה את העונה הטובה בקריירה שלו וסוף סוף מראה את היכולות שהיו מצופות ממנו במשך שנים. המגן השמאלי התגבר על התקופה הלא פשוטה בקדנציה של ז’וזה מורינו שעשה לו חיים קשים במדי השדים האדומים ואף נבחר העונה על ידי חבריו לקבוצה לשחקן העונה שלהם. בתחילת קמפיין היורו, קיראן טריפייר הועדף על פניו, אך מהרגע ששו קיבל את ההזדמנות הוא לקח אותה בשתי ידיים והראה מדוע מדובר היום באחד המגנים השמאליים טובים בעולם, עם מספר בישולים קריטיים בהרמות מדהימות בדיוקן.
קפטן פנטסטיק
כמות הלחץ המונחת על כתפיו של הארי קיין לא ניתנת להסבר במילים. השחקן האנגלי הגדול ביותר בדור הנוכחי הוא הפנים של נבחרת אנגליה. הקפטן יודע שהוא חייב את זה לעם שלו ושהממלכה כולה מצפה בראש ובראשונה ממנו להוביל את הלבנים לזכייה ראשונה ביורו. כל זה קורה, כשהוא בקיץ הגורלי ביותר בקריירה שלו לאחר שהכריז שהוא רוצה לעזוב את מועדון נעוריו טוטנהאם על מנת לזכות בתארים, ואיזו דרך טובה יותר להתחיל שושלת תארים עם זכייה באליפות אירופה היסטורית עם הנבחרת?
החלוץ לא פתח את היורו הנוכחי בצורה לה ציפה בלשון המעטה. כמו כל הנבחרת האנגלית בשלב הבתים הוא הציג יכולת חלשה ולא כבש עד שמינית הגמר, אבל כשזה קרה, זה קרה בגדול. קיין כבש את השער השני שסגר את הסיכויים של הגרמנים לחזור למשחק בשמינית הגמר, ברבע הוא השלים צמד גדול על אוקראינה ובחצי הגמר השער שלו העלה את האנגלים לגמר יורו ראשון בהיסטוריה הארוכה שלהם.
כל זה קורה בזמן שהוא משתווה לגארי ליניקר כגדול הכובשים של הנבחרת האנגלית בטורנירים גדולים ורחוק רק שער אחד משבירת השיא. הוא עוד יכול לסיים את הטורניר כמלך שעריו ולהפוך לאגדה של דור ברגע אחד. קיין יודע שציפיות של אומה שלמה נמצאות על כתפיו לפני הגמר נגד איטליה והביקורות כלפיו יגיעו תמיד מעצם היותו הטוב ביותר, אבל אם יש מישהו שאנגליה יכולה לסמוך עליו שיעמוד בלחץ ויספק את התפוקה ברגעים הקריטיים ביותר, זה קפטן הארי. יוביל לתואר ראשון אי פעם ביורו?