אנגליה תעלה הערב (רביעי) ב-22:00 על כר הדשא באצטדיון וומבלי לעיניי 60,000 צופים כאשר הממלכה המאוחדת כולה תישא את עינייה לעבר חצי גמר היורו בין נבחרת אנגליה לדנמרק בחצי גמר יורו 2020, בתקווה גדולה שהפעם, אחרי שנים רבות של כישלונות מרים וכואבים, נבחרת שלושת האריות תביא סוף כל סוף קצת נחת ו’תביא את הכדורגל הביתה’.
החבורה של גארת’ סאות’גייט תעלה לחצי גמר היורו במטרה להעפיל לגמר לראשונה בתולדותיה, אך בראשו של כל אנגלי ממוצע יושבת בראש האכזבה הגדולה באצטדיון לוז’ניקי במוסקבה לפני כשלוש שנים (פחות ארבעה ימים אם להיות מדויקים), אז נבחרת שלושת האריות כבר הוליכה 0:1 על נבחרת קרואטיה והייתה נראית בדרך הבטוחה לגמר מונדיאל 2018, אך ספגה פעמיים, כולל שער מכריע בתוך ההארכה, הפסידה 2:1, הודחה בחצי הגמר וניפצה את תקוותיהם של קרוב ל-56 מיליון אנגלים. אגב, אם זה לא מספיק, האנגלים גם הפסידו 2:0 לבלגיה במשחק על המקום השלישי וסיימו את הטורניר בצורה מאכזבת אף יותר.
אך ההפסד ההוא לקרואטיה בחצי גמר המונדיאל ב-2018 הוא רק חלק מתמונה רחבה יותר, חלק מדפוס עמוק ובעייתי הרבה יותר מאשר הפסד אחד כואב ומאכזב ככל שיהיה, כאשר אנגליה, לאורך שנים, הפכה להיות הלוזרית הגדולה של הכדורגל העולמי, הנבחרת שתמיד הייתה מספיק טובה וכשרונית ללכת עד הסוף, אבל תמיד מצליחה לפשל ברגע האמת, במוקדם או במאוחר.
כאשר מדובר בהדחה בשלב בתים כמו במונדיאל 2014 או אפילו כמובן כאשר לא מצליחים להעפיל לטורניר גדול ונשארים בבית בבושת פנים בזמן היורו או המונדיאל כמובן שזה מאכזב, מכעיס וכואב, אך כמובן שמבחינת האנגלים, להגיע לחצי הגמר עם תקווה ואמונה שאפשר ללכת עד הסוף ולקרוס שם זה דבר כואב הרבה יותר, כאשר במקרים רבים, אנגליה כבר סומנה כפייבוריטית והרגישה שהיא אוחזת לפחות ביד אחת את הגביע.
התקווה הגדולה ‘להחזיר את הכדורגל הביתה’, כפי ששרים אוהדי הנבחרת ממולדת הכדורגל, נגוזה פעם אחר פעם, כאשר נבחרתו של גארת’ סאות’גייט תצטרך לגלות אופי ולהראות שהיא עשויה מחומר אחר, נחוש וחזק יותר, על מנת לשבור את קללת חצי הגמר ולעשות את מה שרק נבחרת אנגלית אחת, זו של בובי צ’רלטון, בובי מור, גורדון בנקס, נובי סטיילס, ג’ימי גרייבס וג’ף הרסט, הצליחה לעשות עם הזכייה ההיסטורית והיחידה בתולדות האנגלים בטורניר גדול, במונדיאל 1966.
אז עכשיו, רגע לפני ששחקניו של גארת’ סאות’גייט יעלו לחצי גמר היורו עם תקווה מחודשת בניסיון לשמור עליה הפעם בחיים ולשבור את הקללה, זה הזמן להיזכר במצעד האכזבות של נבחרת שלושת האריות בחצאי הגמר אליהם הגיעה, כאשר הנתון הוא בלתי נתפס: 6 הופעות במעמד חצי גמר עם 5 הפסדים לעומת ניצחון אחד בודד לפני 55 שנים.
חצי הגמר הראשון דווקא נתן מקום לאופטימיות, כאשר ב-1966 אנגליה גברה 1:2 על פורטוגל של יוזביו האגדי בחצי הגמר בעזרת צמד מנצח של בובי צ’רלטון (האגדי לא פחות יש לציין) בדרך לגמר המונדיאל, בו האנגלים ניצחו בהארכה 2:4 את נבחרת מערב גרמניה בעזרת שלושער בלתי נשכח של ג’ף הרסט ו’הביאה את הכדורגל הביתה’, על כר הדשא בוומבלי. אגב, האנגלים יכולים לשאוב עידוד לקראת המשחק מול דנמרק, ואולי גם לקראת הגמר, מכך שדחיפת הקהל באצטדיון האייקוני בלונדון סחפה ב-1966 את האנגלים כל הדרך לזכייה, אם כי חשוב לציין בסיטואציה אחרת, שנפרט בהמשך, ‘קללת חצי הגמר’ באה לידי ביטוי גם באצטדיון הלאומי של האנגלים.
שנתיים בלבד אחרי הזכייה ההיא במונדיאל וכאשר היא מתגאה בתואר אלופת העולם, אנגליה העפילה לחצי גמר יורו 1968 והתקוות להשלים ‘דאבל’ החלו להפוך למוחשיות יותר ויותר, אך דווקא אז, האנגלים נעצרו רגע לפני הגמר עם הפסד 1:0 מאכזב לנבחרת יוגוסלביה באצטדיון קומוניאלה שבפירנצה, שנקרא כיום על שמו של נשיא אופ”א השלישי, ארטמיו פרנקי, משער ניצחון של דראגן דז'איץ' בדקה ה-86, שניפץ את התקוות לזכות לראשונה גם ביורו, תקוות שנמשכות עד לעצם היום הזה, 53 שנים מאוחר יותר.
ב-1990, אחרי 22 שנים כושלות שעל אף שתי העפלות מכובדות לרבע גמר המונדיאל, כללו גם פעמיים בהן האנגלים לא הצליחו כלל להעפיל לגביע העולם ובנוסף, רשמו שתי הדחות בשלב הבתים של היורו לצד שלוש פעמים בהן האנגלים נשארו בבית ונותרו גם מחוץ לאליפות אירופה, האנגלים של בובי רובסון חזרו למרכז הבמה והעפילו לחצי גמר המונדיאל. עם כוכבים אדירים כמו בראיין רובסון, פול גאסקווין, ג’ון בארנס, גארי ליניקר ועם פיטר שילטון האגדי בשער בגיל 40, האנגלים העפילו לחצי גמר המונדיאל בפעם השנייה בתולדותיהם.
עם זאת, גם הפעם האנגלים פישלו ברגע האמת, פעם נוספת על אדמת איטליה, כאשר בחצי הגמר אנגליה פגשה את נבחרת מערב גרמניה על כר הדשא בדלה אלפי ההיסטורי בטורינו. אנדי ברמה העלה את הגרמנים ליתרון בדקה ה-60, גארי ליניקר כבש שער שוויון בדקה ה-80 והפיח תקווה בשורות נבחרת שלושת האריות, אך לאחר 120 דקות שהסתיימו ב-1:1 שתי הנבחרות ניגשו לדו קרב מהנקודה הלבנה, אותו הגרמנים ניצחו 3:4 לאחר החמצות של סטיוארט פירס וכריס וודל. אגב, לאחר אותו משחק ליניקר, בזמנו שחקן טוטנהאם, טבע את המשפט האלמותי: “כדורגל הוא משחק פשוט: 22 גברים רודפים אחרי כדור במשך 90 דקות, ובסוף הגרמנים מנצחים”.
ממשיכים 6 שנים קדימה, יורו 1996, אחרי שהודחה בשלב הבתים ביורו 1992 וכשלה להעפיל למונדיאל 1994, אנגליה חזרה בכוחות מחודשים ועם תקווה מחודשת ליורו 1996 וניסתה שוב ללכת עד הסוף, תחת ניצוחו של טרי ונבלס ועם שמות ענקיים כמו דייויד סימן, גארי ופיל נוויל, פול אינס, טוני אדאמס, טדי שרינגהאם, סול קמפבל, סטיב מקמנמן, פול גאסקווין, לס פרדיננד, רובי פאולר ואחד, אלן שירר, האנגלים חזרו להאמין שאולי הפעם, מול הקהל בוומבלי, זה שוב אפשרי.
עם זאת, 6 שנים אחרי אותו הפסד כואב בדו קרב פנדלים לנבחרת גרמניה במונדיאל 90, האנגלים פגשו שוב את הגרמנים בחצי גמר יורו 96 בתקווה להשיג נקמה מול הקהל הביתי בוומבלי. זה אפילו התחיל טוב כאשר אלן שירר כבש שער יתרון מהיר כבר בדקה ה-3, אך שטפן קונץ קבע שוויון בדקה ה-16 והמשחק נגרר להארכה בה לא הושגה הכרעה ושוב, לדו קרב מהנקודה הלבנה אחרי 1:1 ב-120 דקות. 5 הבעיטות הראשונות של האנגלים נכנסו, אך גם 5 הבעיטות הראשונות של הגרמנים ולפנדל השישי ניגש בחור צעיר בן 25, קשר עם קונוטציות הגנתיות מאסטון וילה, גארת’ סאות’גייט, כיום מאמן נבחרת אנגליה יש לציין, אשר בעט כדור שטוח ולא חזק מספיק למרכז השער ונעצר אצל אנדראס קופקה, כאשר אנדראס מולר הכניע את דיוויד סימן בפעם השישית, סגר עניין ושבר את הלב של אנגליה כולה ובייחוד, של סאות’גייט, שסוחב עמו את הטראומה מאותה החמצה גורלית עד היום.
ממשיכים 22 שנה קדימה, אחרי שתי הגעות לרבע גמר המונדיאל, שתי הגעות לשמינית והדחה אחת בשלב הבתים, בנוסף, לשתי הופעות ברבע גמר היורו, הופעה אחת בשמינית, הדחה אחת בשלב הבתים ומבוכה גדולה ביורו 2008 אליו האנגלים כלל לא הצליחו לעלות, אנגליה כולה שוב נשאה עיניה אל עבר המתרחש על כר הדשא באצטדיון לוז’ניקי שבמוסקבה בחצי גמר מונדיאל 2018, כאשר אנגליה הגיעה, בדומה לחצי הגמר מול דנמרק, כפייבוריטית מובהקת מול קרואטיה.
עם גארת’ סאות’גייט, הגיבור הטראגי של חצי הגמר האחרון של האנגלים ביורו 1996, על הקווים כמאמן, גם כאן, זה התחיל טוב ואפילו מצוין מבחינת האנגלים עם שער יתרון של קיראן טריפייר כבר בדקה ה-5, אך דווקא אז, כאשר נבחרת שלושת האריות הייתה בטוחה שהיא כבר בדרך לגמר, הגיע איבן פרישיץ’, כבש שער שוויון בדקה ה-66 ושלח את המשחק להארכה, בה מריו מנדזוקיץ’ הוותיק הכניע את ג’ורדן פיקפורד בשנית וניפץ, שוב, את תקוות האנגלים לזכות בתואר.
אגב, אם זה לא מספיק והספירה שלכם הראתה לכם 5 חצאי גמר בלבד, אתם צודקים, יש חצי גמר אחד נוסף, אומנם חשוב פחות, אך בכל זאת, חצי גמר. ב-2019 אנגליה התייצבה למשחק חצי גמר ליגת האומות של אופ”א, במהדורה הראשונה של המפעל החדש של אופ”א, ופגשה לקרב על הכרטיס לגמר הראשון בתולדות המפעל את נבחרת הולנד באצטדיון אפונסו הנריקס בגימראייש שבפורטוגל.
גם כאן, בדומה למקרי העבר, זה נפתח בצורה טובה מבחינת האנגלים, שעלו ליתרון מפנדל מדויק של מרקוס רשפורד בדקה ה-32. עם זאת, גם הפעם האנגלים לא הצליחו לשמור על היתרון, כאשר מתייס דה ליכט כבש שער שוויון בדקה ה-73 וגרר את המשחק להארכה, בה שער עצמי של קייל ווקר בדקה ה-97 ושער מכריע של קווינסי פרומס בדקה ה-114 סגרו עניין וקבעו הדחה אנגלית נוספת במעמד חצי גמר.
כעת, כאשר היא למודת אכזבות, אנגליה רק רוצה להמשיך ולהאמין, לפחות לעוד ערב אחד, שזה אפשרי, שהכדורגל באמת יכול לחזור סוף כל סוף הביתה אחרי המתנה ארוכה בת 55 שנים. על אף העובדה שאנגליה מגיעה כפייבוריטית ברורה למשחק מול הדנים, מקרי העבר והרקורד העגום של האנגלים מלמד שזו לא ערובה לכלום, אך מי יודע, ‘אולי הפעם’ זה באמת יקרה.