באנגליה מרגישים שהפעם זה באמת יכול להיות שלהם. שחקני שלושת האריות ינסו לשים את הטירוף מהניצחון על גרמניה בצד ויעלו הערב (שבת) ב-22:00 לרבע הגמר מול אוקראינה במטרה להמשיך מהיכן שעצרו בפעם האחרונה. המאמן גארת' סאות'גייט הצליח להשתיק מעט את הביקורות עד כה, אבל גם לו ברור שבלי זכייה ביורו 2020, הוא עלול לאבד את תפקידו ולא להמשיך למונדיאל הקרוב.
השחקן שהרבה בזכותו הנבחרת הגיעה לשלב הנוכחי הוא כמובן ג'ק גריליש. הקהל האנגלי בוומבלי חיכה לרגע בו סאות'גייט יעלה אותו מהספסל מול גרמניה וקיבל את מבוקשו. הקשר החזיר בענק כהרגלו, היה מעורב בשער הראשון ובישל בעצמו עם הרבה אלגנטיות את השני להארי קיין, שסוף כל סוף מצא את הרשת בטורניר.
גארת' סאות'גייט מדריך את ג'ק גריליש (רויטרס)בממלכה מרגישים מחוברים אליו ולא מפסיקים לבקר ברשתות החברתיות את המאמן על כך שהוא לא נמצא בהרכב למרות שבכל פעם שקיבל דקות היה הטוב ביותר על כר הדשא. אז מה גרם לאוהדי שלושת האריות להתאהב ביהלום של אסטון וילה?
טרגדיה משפחתית
הילדות של גריליש הייתה בסימן טרגדיה, לו ולמשפחתו. בגיל 4 לג'ק נולד אח בשם קילאן. המשפחה הייתה שמחה ומגובשת עד שיום אחד, כשהוא בסך הכול בן תשעה חודשים, קילאן פשוט לא התעורר משנתו. מדובר היה בתסמונת המוות הפתאומי אצל תינוק, שנקבעת רק אחרי ששוללים סיבות מוות אחרות. המשפחה הייתה כמובן מרוסקת אחרי האבדן ועד היום לא התאוששה לחלוטין מהמוות הקשה שהגיע פשוט משום מקום.
למרות שהיה בן 4 בזמנו, גריליש לא שוכח לרגע את האח הקטן שאיבד ושיתף יותר מפעם ברשתות החברתיות מביקורים בקבר שלו: "כל עוד יש מישהו בשמיים ששומר עליי, אף אחד לא יכול לשבור אותי". גם אביו קווין דיבר על כך: "הוא היה קטן אבל ג’ק זוכר אותו וחושב עליו עם כל מה שהוא משיג בקריירה". גם ברגעים הגדולים שלו, בהם הכי קל לשכוח את העבר, הקפטן של וילה זוכר את הימים הקשים שעברו עליו ועל משפחתו.
פוסט של גריליש אחרי ביקור בבית הקברות (אינסטגרם)אביו של גריליש היה גם הסוכן שלו רוב הקריירה וחלק גדול מההצלחה שלו היא בזכותו. קווין סיפר בעצם שהרבה בגלל הבן שלו, המשפחה כולה הצליחה להתגבר על הטרגדיה שעברה: "אנחנו מתגעגעים לקילאן גם היום, לעולם לא נשכח שאיבדנו ילד, אבל אנחנו כל כך שמחים ומבורכים עם ג'ק. בגיל 7 או 8 הוא זכה בגביע בטורניר מקומי והקדיש אותו לקילאן, הם קראו לו על שמו".
הכוכב של אסטון וילה מבלה הרבה עם המשפחה שלו ולא שוכח אותה לרגע, גם ברגעי התהילה בפרמייר ליג ובנבחרת. הוא גם יודע להודות להם: "אבא אף פעם לא מפחד להגיד לי מה הוא חושב, זה היה טוב לקריירה שלי. המשפחה שלי משאירה אותי על הקרקע ואני כל כך קרוב אליהם".
ג'ק גריליש ב-2018 (רויטרס)בנוסף לכל הקושי שעבר על המשפחה, אחותו הקטנה של גריליש, הולי, סובלת משיתוק מוחין וממנה הכוכב מצליח לשואב כוחות: "היא כל הזמן בבתי חולים ועוברת ניתוחים, אבל היא גורמת לכולנו לחייך. מישהי כזו בסביבה שלך זה דבר מדהים, נחמד לי שאני יכול להחזיר לה על הטוב שהיא נותנת לנו בזכות הקריירה שלי". גריליש תמיד רואה את הטוב, גם כשכל האנשים מסתכלים על הצדדים השליליים, הוא מוצא את הדברים החיוביים ומתחזק בזכותם.
מי שהוביל את אנגליה לרבע הגמר סיפר כמה קל היה לו להתמודד עם הפסדים כי מבחינתו כשהוא מגיע הביתה הכול מתגמד והוא לא מאפשר לדברים הרעים שקרו בחוץ להיכנס פנימה. הסיפור שגריליש עבר לאורך הדרך, הכוח שהכדורגל נתן למשפחתו שהתרסקה בעקבות הטרגדיה והעובדה שהוא הגיע לאן שהגיע למרות כל המכשולים בדרך, גרמו לאנגלים להתאהב בו ולרצות אותו על כר הדשא כמה שיותר, אי אפשר שלא להבין אותם.
ג'ק גריליש עם אחותו הולי (אינסטגרם)אוהד מושבע של אסטון וילה הפך לכוכב הקבוצה
גריליש נולד בבירמינגהאם והיה חלק מהאקדמיה של אסטון וילה. זו הייתה המטרה של ההורים שלו מהרגע הראשון, שהבן שלהם ישחק בקבוצה אותה הם אהדו מאז שזכרו את עצמם. הכוכב של המועדון כיום היה מגיע למשחקים וממתין לשחקנים על מנת שיוכל להצטלם איתם.
גם כאשר היו הצעות מיעדים אחרים לאורך הדרך, משפחתו הייתה משוכנעת שהוא צריך להישאר במועדון שהוא כה אהב וכך אכן היה. כבר בגיל צעיר הוא הצליח להביא תארים לאסטון וילה ונחשב לכישרון גדול. בצד של הנבחרות, הוא החל את דרכו דווקא באירלנד בעקבות שורשיו, אך באנגליה הבינו מהר מאוד שאסור לתת לו לחמוק וזימנו אותו בהמשך לסגל הנבחרת עד גיל 21.
ג'ק גריליש בילדותו (אינסטגרם)הילד מבירמינגהאם מצא את עצמו בסופו של דבר בקבוצה הבוגרת של המועדון אחרי עונת השאלה בנוטס קאונטי, הפך למנהיג הבלתי מעורער של הקבוצה והוביל אותה חזרה לפרמייר ליג אחרי שלוש שנים כשהוא עונד את סרט הקפטן. גריליש עבר את הדרך הקשה, מהאקדמיה ועד הבוגרים, ואף מכשול שבדרך לא מנע ממנו להגשים את החלום – ללבוש את המדים של הקבוצה שאהד בליגה האנגלית הבכירה.
והוא הגיע גם למאני טיים - גריליש כבש את שער השוויון במחזור האחרון מול ווסטהאם לקראת הסיום בעונת 2019/20 והשאיר את הקבוצה בליגה. עונה לאחר מכן, בגיל 25, הוא הוביל את וילה לחוף מבטחים מוקדם מאוד עם המקום ה-11 כשהוא כובש בליגה שישה שערים ומוסיף 12 בישולים, זאת למרות לא מעט היעדרויות בעקבות פציעות (26 הופעות בסה"כ). האוהדים המקומיים בהחלט מעריכים את המסלול המסובך שחווה אל עבר התהילה ששמה את אסטון וילה בכותרות והפכה אותה לאחת הקבוצות המסקרנות באנגליה.
שחקני אסטון וילה חוגגים עם גריליש הישארות (רויטרס)ההתרגשות מהקהל
אחרי המשחק הראשון נגד קרואטיה בו לא שותף, גריליש שיתף בראיון גלוי: "זה מציק לי שלא שיחקתי, כי מה שעושה אותי שמח זה הכדורגל. אחת המחמאות הגדולות שאני יכול לקבל זה כשאומרים לי שכיף לראות אותי משחק, שנהנו מזה, זה מה שעושה אותי מאושר". גם כשלא שיחק והורגש כי יש לו ביקורות כלפי המאמן, תמיד החיוך נשאר על פניו. כנראה שהוא ידע שההזדמנות עוד תגיע.
הקשר גם הודה כי הוא היה נרגש אחרי אחד ממשחקי הידידות של אנגליה משום שהאוהדים קראו בשמו. הוא ציין שלרוב הוא מקבל קריאות בוז עם אסטון וילה מקהלי יריב, אבל בנבחרת זה היה שונה – "זה היה נחמד כל כך. ממש לא הזיז לי איזו קבוצה הם אוהדים. כשקוראים בשמי אני רוצה להחזיר לכל האנשים האלה ולזכות ביורו".
ג'ק גריליש מודה לאוהדי אנגליה (רויטרס)אוהדי הנבחרת התרגשו לשמוע את הדברים של היהלום של אסטון וילה, החלו להציף את הרשתות החברתיות וציינו בכל מקום כי הוא חייב לקבל את הקרדיט בהרכב כמה שיותר מהר. במשחק האחרון בשלב הבתים הוא כבר עלה ב-11 מול צ'כיה והחזיר בענק עם בישול לשער הניצחון של ראחים סטרלינג.
גם הנסיך וויליאם, אוהד אסטון וילה, לא מפסיק לחגוג בכל רגע בו הכוכב של קבוצתו נמצא על כר הדשא במדי הנבחרת. נראה שסאות'גייט חייב להמר עליו בשלבים האחרונים על מנת לעשות היסטוריה ולזכות ביורו – היצירתיות והיכולות שלו, יחד עם ההתלהבות ביציעים, יכולים לעזור.
הנסיך וויליאם חוגג את הניצחון על גרמניה (רויטרס)גריליש עשוי להיפרד מאסטון וילה עוד בחלון ההעברות הנוכחי, כאשר בממלכה מדווחים כי מנצ'סטר סיטי מוכנה לשלם על שירותיו מעל 100 מיליון אירו. ז'וזה מוריניו הצהיר כי הוא מזכיר לו את פיגו, מאמנו באסטון וילה דין סמית' טען שהוא "אינציקלופדיה של כדורגל" ובקרוב ככל הנראה תחת פפ גווארדיולה, כשמסביבו שחקנים טובים יותר, הוא רק ימשיך להשתדרג.
מי שעבר הכל בחיים, שהצליח בין כל העצב והטראומה להגיע הכי רחוק שאפשר ללא קיצורי דרך, רוצה להמשיך ב”סיפור הסינדרלה” שלו ולהביא לאנגליה תואר ראשון מאז המונדיאל ב-1966. המשפחה מחזקת והאוהדים שמתרגשים מכל נגיעה שלו בכדור כבר לא יכולים לחכות לראות אותו מניף את הגביע.
אוהדי נבחרת אנגליה בטירוף (רויטרס)אחרי ההפתעות - זה הזמן של האריות ביורו