"ויקי פרץ הוא הגיבור שלי, כוכב על שכמוהו אין"

הבשורה המרה על מותו הטרגי של כוכב נבחרת ישראל בעבר, ויקי פרץ, הותירה את עולם הספורט הישראלי כואב. מי שהכיר היטב את כוכב הנבחרת ומכבי ת”א בעבר הוא אביב בושינסקי, ששימש כיו”ר הצהובים מ-2008 ועד 2011. בעבר כתב בושינסקי על פרץ בתור ילד שראה אותו משחק, וכך הגדיר את הכדורגלן מראות עיניו.

“האיש שהקדים את זמנו. תמיד ידעתי מי זה ויקי פרץ. השם שלו ליווה אותי לאורך כל תקופת ילדותי. אמנם אני זוכר אותו רק בשחור לבן - הוא מעולם לא שודר בשידור חי וגם לא יכולנו לעקוב אחריו באינטרנט כל אימת שכבש וכבש וכבש, מעבר לים. לא ראינו אותו, אבל ידענו שהוא גדול. כשהייתי בן 9 נפלה בחלקי הזכות לצפות במשחקי האולימפיאדה במונטריאול 1976. אני לא זוכר שום דבר מעשרות ענפי הספורט שגררו אותי לראות – זה פשוט לא דיבר אלי. מה ילד קטן מבין  ביידוי פטיש? איזו התלהבות כבר יכולה להיות מעוד אחד שהדף כדור, גם אם הוא מברזל? הכול טוב ויפה עד שלקחו את אחי ואותי לדבר האמיתי: משחק כדורגל ועוד של נבחרת ישראל!”.

אביב בושינסקי (רדאד ג'בארה)

“ישבנו ביציע וכולי גאווה. התגאיתי בנבחרת, בדגל ואולי יותר מהכל באבא שלי שסוף סוף לקח אותי למשחק כדורגל (אגב זו גם הייתה הפעם האחרונה…). החזה הקטן שלי הלך והתנפח. עם דגל ביד, אח גדול ואבא בצד התגריתי בכל מי שנמנה עם "הצד השני" - עד כדי כך שמזל שהייתי ילד… פתאום ׳השליח׳ שלי במגרש עשה את העבודה: ויקי פרץ העלה את הנבחרת ל-0:1. השוק הגדול אירע עשר דקות לסיום. פנדל שבעט שחקן אחד ששמו ירדוף אותי כל חיי, השווה את התוצאה. ישראל אחת. מישל פלאטיני אחת. כילד זה היה תיקו שכולו הפסד. הרי עודדתי כל כך טוב וזה פשוט לא עזר. חוץ מויקי ואני, האחרים, כך חשבתי, לא עשו את העבודה”.

“ארבע שנים חולפות ואני יושב בשיעור אנגלית. יושב וחולם… כדורגל. המורה מדברת ואני משנן לעצמי את ההרכב של מכבי תל אביב. לידי ישב חבר ילדות שלי, בועז מולדבסקי. המורה מספרת משהו באנגלית על ילד בשם Vicky . השם הקפיץ את שנינו. Vicky יש רק אחד – Vicky Peretz קפצנו כאיש אחד ואילו המורה, היא ממש באותו רגע אמרה...Vicky's parents.  צירוף מקרים? אולי. אבל עובדה ששנינו, עד היום לא שכחנו את זה. שנינו חלמנו כדורגל אך בוודאי שלא פנטזנו שאי פעם נעסוק בזה. בועז הפך לבעלים של עירוני רמה"ש מהליגה הלאומית ואני ליושב ראש של קבוצת אלילי נעורי. היום כ"עסקן" אני עוד נתקל בגיבור האישי שלי, ויקי פרץ – זה שזכה עם הנוער באליפות אסיה, האיש שהבקיע שישייה במשחק אחד, רביעייה בחצי גמר גביע המדינה, שער כבוד נגד ברזיל וזה שהביא למכבי של 1977 את כל התארים האפשריים”.

ויקי פרץ (רדאד ג'בארה)

“בשנת 1980 עבר פרץ לשחק בליגה הראשונה בצרפת. בעודו מככב בשטרסבורג, כיכבו אלילים כמו טיגאנה, ג'ירס פרננדז ו...מישל פלאטני משבית השמחה מהאולימפיאדה. פרץ עוד הספיק לעבור לראן, העלה אותה ליגה והיה למלך השערים - הישג ששנים שום ישראלי לא הגיע אליו. ויקי פרץ הקדים את זמנו. הוא היה כוכב בישראל, כוכב על באירופה אבל מעולם לא זכה לסיקור דביק ואינטנסיבי כמו אלה שבאו אחריו והשיגו הרבה פחות. הזמנים השתנו. היום כבר לא תראו כוכבים עם שפם. זה לא מצטלם טוב. עובדה, ויקי פרץ שייך לדור של השחור לבן”.