עונת 2020/21 בכדורסל הישראלי הגיעה הערב (חמישי) לסיומה, ובדומה לקודמתה גם היא הייתה עתירת אירועים שאיימו על המשכה וזכתה להגיע לסופה כשקבוצות הליגה נאלצות לבצע שינויים והתאמות שנכפו עליהן. אך בשונה מהעונה הקודמת, מהעונה שהסתיימה עם זכייה באליפות ה-55 בהיסטוריה של מכבי ת”א ניתן יהיה לקחת דבר אחד, והוא שהאוהדים חזרו למגרשים ובגדול.
סדרת גמר הפלייאוף בין מכבי ת”א לגלבוע/גליל התאפיינה בכדורסל של התאמות בצד הצהוב שפשוט עשה את העבודה, כשהשחקנים המשלימים היו אלו שזרחו מעל כולם. השנה כזכור הליגה חזרה לסדרות של ממש כל הדרך לתואר האליפות, שהשאירו טעם של עוד. היות והדרך לצלחת עברה בשלוש סדרות של הטוב משלושה משחקים, הציונים שניתנו כאן מתבססים גם על העונה כולה וגם על היכולת לכל אורך הפלייאוף, ולכן למעט דראגן בנדר שהוחלף באות’לו האנטר, לאלו שכבר לא היו חלק מהקבוצה או בקושי שיחקו בפלייאוף (יונתן אטיאס, דורי סהר, עידן אלבר, טיילר דורסי ואלייז’ה בראיינט) לא ניתנו ציונים.
גארדים:
כריס ג'ונס – 6.5: ג’ונס הגיע למכבי ת”א עם סימן שאלה גדול. במועדון היו בטוחים שהגארד אותו הם רצו להנחית עוד במהלך השנה שעברה יוכל להוביל אותם לארץ המובטחת, שלב איסוף המידע הצביע על כך שהוא מוכן לקפיצת המדרגה ומבחינה מקצועית אין כל ספק שהוא הרוויח את ההזדמנות שניתנה לו במכבי. יחד עם זאת, הוא לא באמת הצליח להותיר את חותמו בשני צדי המגרש לכל אורכה של העונה, לצד רגעים טובים יותר היו לו גם טובים פחות, והגארד לא באמת הצליח להשתלב בתוך המרקם הקבוצתי המקצועי העונה. אי היציבות ממנה סבל ג’ונס במסגרות השונות לאורך העונה התחלפה בסימן קריאה מהדהד בפלייאוף, כשמספריו עלו ממשחק למשחק. במשחק מספר 2 מול הפועל אילת הוא סיפק לא פחות מתצוגת תכלית, שהחזיקה את קבוצתו בעניינים ובסופו של דבר גם הייתה שווה מקום בסדרת הגמר.
ג'ון דיברתולומאו – 7.5: כאחד מהשלושה שלא סיימו את העונה שעברה, דיברתולומאו התקשה במיוחד לחזור לעניינים. האגרסיביות, האינטנסיביות, הקליעה והצעד הראשון המהיר מאוד שלו נראו ככאלה שספגו פגיעה לאורך העונה, אך הגארד המשיך בשלו, ומתחילת הפלייאוף גם אם הזריקות לא תמיד נכנסו בהתחלה, הוא התחיל להראות כמו אותו שחקן של פעם. מול חניכיו של אבישי גורדון הקאמבק הושלם באופן רשמי, עם לחץ על מובילי הכדור, צעד ראשון מהיר מאוד בהתקפה וקליעות מבחוץ שהחלו להיכנס.
סקוטי ווילבקין – 9: סקוטי הוא ללא ספק אחד הנפגעים העיקריים מעזיבתם של טיילר דורסי ואלייז'ה בראיינט. בהיעדרם, הדגש שהקבוצות שמו על עצירתו של הסקורינג גארד המחונן של יאניס ספרופולוס עלה שבעתיים, ואז גם קרו שני דברים שמעידים אולי יותר מכל על מחויבותו של ווילבקין לקבוצה. ראשית, הוא עדיין מצא דרכים לשים נקודות על הלוח, ושנית, תשומת הלב הרבה שהוא לקח אליו אפשרה לפורוורדים של הצהובים (בעיקר ג’ון דיברתולומאו ויובל זוסמן) זריקות מעט יותר פנויות. ווילבקין אולי לא קלע בממוצעים שהוא רגיל אליהם והזריקות לא תמיד נכנסו, אבל הוא גם לא כפה אותן והשתלב בשטף ההתקפי שנפגע בשל עזיבת דורסי ובראיינט. מול גלבוע הוא פגש הגנה מעט שונה מזו שהייתה מול הפועל אילת והפועל באר שבע, ובנחישות האופיינית לו הוא הצליח לעשות את שלו.
יובל זוסמן – 8: העונה של זוסמן לא הייתה פשוטה, בדומה להאנטר, כספי ודיברתולומאו. בתחילתה ספרופולוס חיכה כמה חודשים לשובו של העוגן ההגנתי שלו, אך דווקא לאחר שזוסמן חזר מפציעה שהותירה אותו מחוץ למגרשים כל-כך הרבה זמן, הצהובים שוב נאלצו להמתין לחזרתו, לאחר שקלויארו, בניסיון לעצור את ג'ו אלכסנדר, נפל על הסווינגמן הישראלי שנפגע ברצועה הצדית בברכו. אחרי שחזר, זוסמן התחיל אט-אט לחזור לעצמו, ולרגעי הקלאץ' של העונה הוא הגיע בגדול. כפי שקרה בגמר גביע המדינה, גם בפלייאוף הליגה הוא הקריב תמיד בהגנה, וגם התרומה ההתקפית שלו הגיעה מול באר שבע ואילת. יחד עם זאת במקרה של "זוס", אין ספק שהיו רוצים לראות את יובל האסרטיבי והיוזם, דברים אותם הראה כאמור מספר פעמים העונה, ובדיוק כשם שקרה במשחק גמר גביע המדינה.
סנדי כהן – 5: האקס פקטור של גמר הפיינל פור ב-2019/20 כמעט ולא ראה זמן פרקט במהלך סדרות הפלייאוף. כהן, שכזכור בשנה שעברה סיפק תצוגת תכלית מעבר לקשת במשחק מול מכבי ראשון לציון, נדחק לקצה הרוטציה העונה בשלבים המכריעים של העונה, למרות שבמהלכה קיבל בממוצע 15.4 דק' לערב, על יכולותיו האתלטיות המרשימות אין עוררין, כמו גם על היכולת שלו לעזור בהגנה והיכולת מבחוץ שהופיעה לפרקים. התרומה שלו בפלייאוף הסתכמה בדקות בודדות והתחושה הייתה שהוא היה יכול וצריך לעשות יותר על הפרקט.
פורוורדים:
עוז בלייזר – 6.5: לאורך העונה בלייזר היה שם עבור הצהובים בליגה. על חלקו העצום במשחק הקאמבק מול הפועל חולון בגביע המדינה לא ניתן לערער, תפקידו ברוטציה היה די ברור והוא כמובן נתן גם עומק בעמדות הפורוורד. אין ספק שבפלייאוף הוא יכול היה לתרום יותר בצד ההתקפי, כאשר הממוצעים אותם העמיד במהלך העונה הסדירה, עם דגש על האחוזים ל-2 נקודות, צנחו בפלייאוף.
דרגאן בנדר – 8: מרגע שחתם במכבי תל אביב, אור הזרקורים הופנה לבנדר. ההתחלה התאימה לתחזית של ספרופולוס בקשר לזמן שייקח לקרואטי להשתלב בכדורסל האירופי. לקח לו זמן להתאקלם, אבל גרף השיפור היה ניכר ויש שטענו לאחר המשחק נגד ברצלונה והשלבים המכריעים של העונה שהוא מצא את מקומו ונראה שהוא יכול לצמוח מעבר לכך. יתרה מזאת, הוא הועדף במקור על אותלו האנטר בסדרות הפלייאוף. זה כשלעצמו מרשים והוא קיבע את מקומו בסגל, עד לפציעה שנראתה פשוטה והתבררה בסופו של דבר כדרמטית.
עומרי כספי – 8.5: מהרגע שכספי חזר לשחק העונה, לקח לו זמן עד שהוא נכנס לקצב, אך איי קיו הכדורסל, כמו האהבה שלו למשחק הריצה, עשו את שלהם בפלייאוף. כספי משפיע לא רק על משחק הריצה אלא גם על הפעלת הגבוהים, ולמרות שלפעמים הוא מצא את עצמו במצ'אפים שהיו לו קשים מעט, כשהגיע הרגע הפורוורד המנוסה מצא את הדרך למהלך נכון ולעיתים גם מכריע. כשהיה צריך לקפוץ על הפרקט על כדור חופשי גם את זה הוא עשה בדרך לעונה שהסתיימה עם כל תואר אפשרי בזירה המקומית.
אנג'לו קלויארו – 9: רבות נכתב ונאמר על חשיבותו של אנג'לו קלויארו למכבי ת”א, על האופי הנהדר שלו והעובדה שהוא תמיד שומר על חיוביות ולא משנה מה המצב. העונה, כשהגיע זמן הפלייאוף, קלויארו שחווה עונה לא קלה במיוחד הוכיח את עצמו גם כסוג השחקן שעולה מהספסל עם אנרגיות גבוהות, שיכול לקלוע מבחוץ ולשים גוף בהגנה ולהיות מאוד משמעותי. הדבר הורגש פחות ביורוליג, אך בליגה המקומית הפורוורד עשה את שלו ובפלייאוף הוא היה אחד הגורמים המרכזיים לסוויפים על באר שבע,ואילת והניצחון בסדרת הגמר על גלבוע/גליל, כשהוא הופך לאיש למשימות הגנתיות מיוחדות כפי שהיה בציוות על קייסי פראת'ר מול אילת, ועל קרי בלאקשיר בסדרת הגמר. קלויארו, הן בהרכבי הפורוורדים של ספרופולוס והן בהרכבים האחרים, היה שם עבור קבוצתו והיה לא פחות מעוגן.
טי ג'יי קליין – 6: קליין הגיע על תקן שחקן משלים שהיה אמור לתת לקבוצה עומק כדי להוריד מהעומס במהלך העונה. מהבחינה הזו לכל אורך העונה כמו גם בפלייאוף קליין קיבל את הדקות שלו. יחד עם זאת התחושה הייתה שלאור הקדנציות הקודמות שלו בישראל, הוא יכול היה לעשות קצת יותר, אך גם אם המספרים לא תמיד גיבו את תרומתו, האנרגיות והגישה החיובית איתה הגיע למשחקי הקבוצה בלטו בהחלט.
סנטרים:
אותלו האנטר – 7.5: העונה של האנטר לא הייתה קלה בלשון המעטה. הסנטר לא באמת הצליח להיכנס לקצב העונה ולצד משחקים טובים, היו רבים לא טובים וניכר היה שהעובדה שהוא שיחק שנה שנייה ברצף ללא מנוחה אמיתית גבתה ממנו מחיר מאוד כבד. לסדרת רבע הגמר הוא כזכור כלל לא נרשם, וכשחזר לשחק בסדרת חצי הגמר ובסדרת הגמר, מעבר למנוחה ולעומק שהוא הוסיף לקו הקדמי האנטר לא הורגש כבעבר. בשורה התחתונה, למרות שהיו משחקים בהם נראה כמו השחקן מהשנים עברו, הוא לא הצליח להטביע חותם.
אנטה ז'יז'יץ' – 9: לכל אורך העונה, הקרואטי היה אולי הסנטר הכי דומיננטי בליגת העל, לא פחות משובר-שוויון. היריבות ניסו כמעט תמיד לתקוף אותו בהגנה, בהתקפה ניסו תמיד להקשות עליו, אך גם בהיעדר יכולת ריווח מספקת ז'יז'יץ' עדיין מצא דרך להסב ליריבות נזקים בקרבות על הלוחות. חשיבותו גדולה שכן בדיוק כמו במקרה של ווילבקין, עצם הנוכחות שלו על הפרקט היה בה כדי לסייע לקבוצה באופן משמעותי.
המאמן:
יאניס ספרופולוס – 9.5: מכבי תל אביב הייתה דומיננטית בזירה המקומית לכל אורך העונה, גם אם היו כמה הפסדים בודדים לצד תקופות של ניצחונות בהפרשים גבוהים במיוחד. אך מרגע שהתחיל הפלייאוף, למרות שהיו רגעים בהם הקבוצה לא הצליחה להוציא לפועל את תוכנית המשחק על הצד הטוב ביותר, היה ברור כי על אף המגבלות שהיו (והיו), מכבי ת”א מצאה את הדרך כל פעם מחדש, מול קבוצות שהיו חזקות בדיוק במקומות שבהם מכבי נחלשה ואף הייתה פגיעה. בשורה התחתונה עם הפסד בודד בסדרות הפלייאוף ועם עונה מושלמת בזירה המקומית לראשונה מזה שבע שנים קשה להתווכח.