בגיל 26 ואחרי העונה הטובה בקריירה שלו מבחינה אישית, דור פרץ ביצע סוף סוף את המעבר המיוחל לכדורגל האירופי. כפי שנחשף ב-ONE, היעד של הקשר הוא אחת מהערים המתוירות ביותר בעולם (בימי הטרום קורונה כמובן), ונציה, אבל השחקן הישראלי ממש לא יגיע לשם כדי ליהנות משיט רגוע בתעלות המים המפורסמות, אלא לעזור לקבוצה, ששבה לסרייה א’ לראשונה מאז 2002, לתקוע יתד בליגה הבכירה.
פרץ, יצא בטיסה למילאנו יחד עם משפחתו וסוכנו, אבי נמני, ומשם המשיך לוונציה על מנת להשלים את המעבר באופן סופי, שהפך אותו לשחקן הישראלי השלישי שדורך על מגרשי הסרייה א’ אחרי טל בנין וערן זהבי (סוף פודגוראנו ישב על ספסל רומא העונה במספר משחקים אך לא רשם דקות בכורה בקבוצה הבוגרת).
אז בזמן שפרץ ופמלייתו השלימו, הגיע הזמן לעשות היכרות עם הקבוצה הצנועה, שאחרי כמעט 20 שנים מחוץ לבמה המרכזית, הצליחה לחזור לליגה הבכירה בארץ המגף – פשיטת הרגל, השנים במדבר, העלייה הדרמטית, המאמן האלמוני, המנהל המקצועי המוכר, האצטדיון היפהפה והאוהדים מלאי הסטייל – כל מה שדור פרץ וצופי ערוץ ONE2 צריכים לדעת.
התפרקות קולוסאלית ובנייה מחדש
המועדון שהוקם ב-1907, זכה מאז בתואר בודד, הגביע האיטלקי בעונת 1940/1941. עונה לאחר מכן הקבוצה גם הצליחה לרשום את הישג השיא שלה בסרייה א’, כשסיימה במקום השלישי בטבלה. מעבר לשני נקודות הציון הללו, קבוצת הכדורגל של אחת הערים המובילות בעלום מבחינת תיירות, ממש לא נחשבת לאימפריה מקומית בענף הכדורגל.
אחרי שנים לא מועטות בליגות הנמוכות, ונציה חזרה לסרייה א’ בשנת 1997 כשהדמות המקצועית הבכירה במועדון היה בפה מארוטה, כיום המנכ”ל של אינטר. אחרי חמש שנים במהלכן חוותה ירידה ועלייה, הקבוצה חזרה לתקופה נוספת בליגות הנמוכות, והפעם לתקופה ממושכת. בקיץ שלאחר ירידת הליגה, הבעלים של המועדון, מאוריציו זאמפריני, החליט לעזוב אותו לטובת פאלרמו במהלך ידוע לשמצה שזכה לשם “”גניבת פרג’ין”. לאחר שהודיע על העזיבה, זמפאריני הביא למחנה האימונים של ונציה במחוז פרג’ין אוטובוס, העלה עליו 12 שחקנים ואתה המאמן, ומשם הסיע אותם למחנה של פאלרמו. כמה ימים לאחר מכן, שחקן נוסף והמנהל המקצועי הצטרפו למעבר הסיטונאי שפשוט פירק את הקבוצה מוונציה לחתיכות.
אחרי 3 שנים בתחתית הליגה השנייה, ונציה ירדה לליגה השלישית והכריזה על פשיטת רגל. ב-10 השנים שלאחר מכן המועדון עבר מספר בעלויות בליגות הנמוכות, עד שב-2015 החל עידן חדש בעיר התעלות. קבוצת משקיעים אמריקאים רכשו את המועדון מבית המשפט והחלו בפרויקט בן 6 שנים, שהסתיים בחודש מאי האחרון עם חזרת הקבוצה לליגה הבכירה אחרי ניצחון בגמר הפלייאוף על ציטאדלה.
העידן החדש
נחזור טיפה אחורה, לשנת 2016, אז המועדון החתים את חלוץ העבר האגדי, פיליפו אינזאגי, למאמן. אינזאגי החזיר את ונציה לליגה השנייה והפך אותה לקבוצת צמרת שנאבקת על העלייה, לפני שעזב לטובת בולוניה מהליגה הבכירה. לאחר עזיבתו, המועדון נקלע למאבקי התחתית ואף ירד ליגה אחרי הפסד בפלייאוף ההישרדות, אך ניצל כשפאלרמו, אותו מועדון שהוביל להתרסקות שלו, נענש בירידה אוטומטית, ובכך נסגר סופית ובאופן סמלי, חשבון פתוח של כמעט 20 שנים.
בתחילת עונת הקורונה הנוכחית, החליטו במועדון לבצע מהפכה בצוות המקצועי והימר על מאמן יליד העיר וחסר הישגים וניסיון, פאולו זנטי בן ה-38. יחד עם איבן קורדובה, שחקן העבר שמזוהה עם אינטר וכיום מתפקד כמנהל המקצועי במועדון, הוביל זנטי את ונציה חזרה לבמה המרכזית וגם זכה לחוזה עד 2025. אז המאמן והמנהל המקצועי תחתם צפוי לשחק פרץ כבר ידועים, אך כיאה לקבוצה שעולה ליגה, ונציה צפויה לבצע שינויים רבים בסגל, על מנת שיוכל להתמודד כראוי מול ענקיות כמו יובנטוס, אינטר, מילאן, רומא, נאפולי והיתר.
אצטדיון וינטג’, אוהדים בסטייל
אם אכן יחתום, פרץ ימיר את בלומפילד המכיל למעלה מ-30 מקומות, בפיירלואיג’י פנזו בעל 7,500 המקומות, כאצטדיון הביתי שלו. אוהדי הקבוצה, מתארים את המגרש, שנבנה בסמוך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בתחילת המאה הקודמת, ככזה המשקף באופן מושלם את העיר עצמה. למרות שמדובר באצטדיון ישן (הכי ישן באיטליה מלבד זה של גנואה) הוא נחשב לאחד מהמיוחדים באיטליה, בשל הנוף הסובב אותו והעובדה ששלוש מפאותיו מוקפות בתעלות מים.
קהילת האוהדים שהולכת ומחזקת סביב המועדון מאז בנייתו מחדש עם ההגעה של המשקיעים האמריקאים ב-2015, היא מיוחדת בנוף הכדורגל באיטליה, שלא פעם נאלצת להתמודד עם תופעות אלימות ביציעים. האווירה התרבותית ששוררת בעיר עמוסת המוזאונים וההיסטוריה, זולגת גם ליציעי האצטדיון כשהקהל נמנה ברובו על קהילה “היפסטרית” צעירה ומרעננת. “הכדורגל אף פעם לא היה משמעותי בוונציה כמו בשאר איטליה, אנחנו אוהבים כדורגל אבל יותר בפן של השמחה וההנאה התרבותית, פחות במובן של שאיפה להצלחה מתמדת”, הסביר אחד מאוהדי הקבוצה את מהות התשוקה שלו לקבוצה.
הספורט בוונציה ממלא עובר האוהדים את אותו התפקיד כמו האומנות, האוכל והמוזיקה, הוא נחשב קודם כל לפעילות תרבותית. כיאה למועדון שמקפיד על אלגנטיות, סגנון המשחק של פרץ בהחלט יכול להשתלב נפלא וייתכן שהקשר, שלדעת לא מעטים חיכה קצת יותר מדי זמן עם היציאה מישראל, מצא את המקום המושלם עבורו.