1. הריקוד האחרון. בארה"ב קשה היה שלא לתפוס את הפרסומת החדשה של המשקה 'מאונטיין דיו', במהלכה לברון ג'יימס מנפק תנועות ריקוד לטיניות שלא היו מביישות את ג'ניפר לופז. לקראת סוף משחק ההדחה של הלייקרס בידי הסאנס, ג'יי קראודר אף הקניט אותו עם ריקוד מזלזל שהביא איתו עבירה טכנית. לברון לא אהב את המחווה בלשון המעטה, ובסיום, בהתנהגות שאינה מאפיינת אותו בדרך כלל, אף לא טרח ללחוץ יד ליריביו. גם כאשר בצד השני משחק חברו הטוב כריס פול. האם היה זה הריקוד האחרון של לברון? יש מצב.
אחרי אליפות הבועה שהסתיימה באוקטובר, ג'יימס כמעט ולא זכה למנוחה. לפני שהוסכם על פתיחת העונה הנוכחית, היה ברור שהעייפות עלולה להשפיע על הכוכב, גדול ככל שיהיה, בגיל 36. והיא השפיעה אגב לא רק עליו, אלא גם על הפיינליסטית מיאמי, שהלכה הביתה עם מטאטא בין הרגליים. לברון סבל מפציעות ואם לא היה ממהר לחזור, בכלל לא בטוח שהקבוצה שלו הייתה מגיעה לפלייאוף. אז הוא חזר. אבל לא הזכיר את המלך שהתרגלנו לראות במשך שני עשורים.
לברון ג'יימס (רויטרס)הבעיה היא שגם אנתוני דייויס, שאמור היה להוביל את הקבוצה לצדו ואולי אפילו לפניו, נפצע בדיוק ברגעים הלא נכונים - מוטיב חוזר בקריירה שלו. רק פעמיים בעבר AD השלים 75 משחקים בעונה כשלברון לשם ההשוואה, שמעולם לא הודח בסיבוב הראשון עד עכשיו, היה שותף למעל ל-200 משחקי פלייאוף, שזה יותר משלוש עונות מלאות. ביחד עם דייויס בריא, מוקדם להספיד את ג'יימס לקראת העונה הבאה, אבל מסתבר שלקחת אליפות שתשווה את מספר הטבעות שלו למייקל ג'ורדן, כבר לא תהיה משימה קלה. ההשוואה האובססיבית הזו לג'ורדן אגב, הזכירה לי שיחה שעלתה לטונים גבוהים בין צ'ארלס בארקלי לבין פרשן ESPN הוותיק, סטיבן איי סמית'.
לברון ג'יימס ואנתוני דייויס (רויטרס)זה קרה מיד אחרי השלשה הגדולה של ג׳יימס מול גולדן סטייט במשחק הפליי-אין רק לפני שבועיים (למרות התחושה שעבר נצח מאז). "אם לברון ג'יימס מצליח לקחת את הקבוצה הזו כל הדרך לאליפות, ללא יתרון ביתיות, תהיה לנו שיחה רצינית", פתח בארקלי. "על מה?" עצר אותו סמית' בזעם אחרי שהריח לאן לוקח סר צ'ארלס את דבריו. אז אחרי ההדחה מול פיניקס, נדמה שהשיחה הזו תידחה למועד בלתי ידוע. הג'נרל מנג'ר רוב פלינקה, שזכה להרבה מחמאות בתחילת העונה, יצטרך לעבוד קשה בקיץ כדי למצוא סגל משלים ראוי עבור קינג ג'יימס. ההימורים שלקח עם שרודר, מארק גאסול ובעיקר מונטרז הארל, לא הוכיחו את עצמם.
פלינקה יודע שכש-53 אחוז מהשכר הקבוצתי, הולך על שני שחקנים, אין מקום לטעויות. הדומיננטיות של שני הכוכבים זעקה לשמיים השנה, מה שעייף אותם עוד יותר ואולי אף גרם לגופם לקרוס ברגע האמת. כשהם על המגרש הלייקרס היו בפלוס 14 העונה, לעומת מינוס 53 בלעדיהם, שזה הבדל מטורף. השימוש המוגזם בשניהם הוא זה שהביא את הקבוצה לנקודה שברירית. עם דייויס אגב, לקח הצוות המקצועי והרפואי סיכון מיותר במשחק 6, שאולי הרס את פתיחת העונה הבאה ובטח שאת מצב הרוח בחדר ההלבשה. אולי קיוו שם לקבל את AD לקצת דקות בפתיחה כדי שידליק את הקהל אבל זה עבד הפוך, כשהתברר עד כמה הוא בעצם פצוע ולא מסוגל לספק שום דבר יעיל.
אנתוני דייויס (רויטרס)2. הדור הבא כבר כאן. בתחילת העונה שוב החשיבו בלאס וגאס את הלייקרס והקליפרס כמועמדות העיקריות לאליפות. כולם ציפו לסדרת גמר שתפגיש לדרבי את שתי הקבוצות של לוס אנג'לס, כשכל היתר שוב היו אמורות ליפול על הדרך. זה לא קרה. קחו למשל את פיניקס. אחרי ה-0:8 בבועה, הקבוצה של דווין בוקר המשיכה את המגמה ועם התוספת של כריס פול ותגבור של עמדות נוספות, כולל ספסל רחב יותר, כבר ממש קשה למצוא אצלה נקודות תורפה. דיאנדרה אייטון שתמיד ייזכר כמי שנבחר בדראפט לפני טריי יאנג ולוקה דונצ'יץ', נראה כמו כוכב לגיטימי, אבל בוקר בן ה-24 הוא האיש שלוקח את הקבוצה על גבו. ההופעה במשחק 6 הוכיחה בגרות של כוכב ותיק ומנוסה ונדמה כי לסאנס מחכות עוד כמה שנים טובות של צמרת במערב הצפוף.
גם לדנבר יש כוכב משלה. ניקולה יוקיץ' קצת יותר מבוגר אבל הוכיח השנה שגם הוא יכול להוביל קבוצה בעצמו. הנאגטס הגיעו לסדרה מול פורטלנד בלי שני שחקני חמישייה - וויל בארטון וג'מאל מארי - שהיעדרותו אמורה היתה להיות קריטית. מסתבר שכשאחד כמו יוקיץ' משחק אצלך בקבוצה, השמיים הם הגבול, כשאפילו בקרב ישיר מול דמיאן לילארד לוהט בשלהי הרבע הרביעי והארכה, הוא ניצח. "הוא היה פשוט גדול", הודה לילארד בסיום הסדרה. "השנה הכול פתוח ושחקן אחד יכול להוביל קבוצה עד הסוף ולכן ההפסד הזה קשה כל כך עבורי. בשנה כזו גם ליוקיץ' יש סיכוי".
ניקולה יוקיץ' (רויטרס)אז מה תגידו על יוטה? גם שם יש שני כוכבים שתמיד תויגו כצעירים ועכשיו מתחילים להתגבר לנגד עינינו. הראשון הוא רודי גובר, אולי שחקן ההגנה הטוב בליגה שמשנה את הזריקה של כל מי שניצב מולו, ובשנה האחרונה גם השתפר התקפית. השני הוא דונובן מיצ'ל, שהתחיל לענות למבקריו ובראשם שאקיל אוניל, שבעבר טען שעדיין חסר אצלו הדחף הבלתי מתפשר הזה לנצח, שעושה את ההבדל בין שחקנים טובים לגדולים. שאק יצטרך לאכול את המילים שלו בקרוב, משום שמיצ'ל מוביל את יוטה קדימה עם הרבה תשוקה. למשחק 5 מול ממפיס הוא עלה חולה. "לא ישנתי כל הלילה. האלרגיות האלה גמרו אותי", הוא סיפר בסיום והזכיר קצת את המשחק ההוא של ג'ורדן בגמר.
זה לא הפריע לו לקלוע 30 נקודות באחוזים מצוינים ולהשלים סדרה של 114 נקודות ב-120 דקות משחק. ממוצע של 0.95 נקודות לדקה, אותו עקפו רק שלוש פעמים בעבר בסדרת פלייאוף. הוא עצמו בשנה שעברה מול דנבר (0.961), ראסל ווסטברוק ב-2017 מול יוסטון (0.963) ומייקל אחד ששמו חזר קצת יותר מדי פעמים בכתבה הזו, בסדרה מול בוסטון ב-86 בה קלע 0.97 נקודות לדקה. הסטטיסטיקה הזו כמו ששמתם לב, לא תמיד מביאה איתה ניצחונות (תשאלו את ג'ורדן), אבל מוכיחה שליוטה יש בעל בית על המגרש.
מייקל ג'ורדן (רויטרס)ועוד לא נגענו בכדורסל המרגש של דונצ'יץ'. לוקה נפל על היריבה הכי קשה בסיבוב הראשון, כשמולו השומר הטוב בליגה באחד על אחד, קוואי לנארד. משום מה, בחמשת המשחקים הראשונים בסדרה, קוואי, שהוריד את לוקה ל-31 אחוזי קליעה בלבד, לא תמיד הוצב עליו והסלובני חגג אפילו על שומרים מעולים בדרך כלל כמו פטריק בברלי ופול ג'ורג'. נקודות, אסיסטים וכדורסל שמח הובילו קבוצה מוגבלת ביחס ליריבתה, עד לפתח הבאר וכל מה שנותר לה הוא לשתות ממנו. גם אם טיי לו ימצא בסופו של דבר את הנוסחה לעצור את דונצ'יץ' עם הסגל הטוב והמגוון שעומד לרשותו, מדובר בסדרה נוספת בה אקס ריאל מדריד עושה קפיצת מדרגה, וגם אותו יצטרכו לספור בקרב על כס המלכות.
הקליפרס, אם תעלה, תיחשב לפייבוריטית לצאת מהמערב, שבמצב הזה יציג לראשונה בחצי הגמר ארבע קבוצות שמעולם לא זכו באליפות. מה שמוביל אותנו לצד השני של המפה...
לוקה דונצ'יץ' (רויטרס)3. האלופה תגיע מכאן. נכון שהנבואה ניתנה לשוטים, אבל במזרח לא קיבלנו יותר מדי הפתעות ושתי הקבוצות שסומנו כמועמדות הראשיות לצאת ממנו עד לגמר, נפגשות כבר עכשיו בסיבוב השני. מילווקי וברוקלין מעמידות אולי את הסגלים הכי חזקים שאפשר. הבאקס הביאו תגבור משמעותי ליאניס, כשאפילו ג'רו הולידיי שרבים היו סקפטיים בקשר למידת ההתאמה שלו לקבוצה, התחבר מצוין לחבריו החדשים בוויסקונסין. כריס מידלטון נקם בסיבוב הראשון במי שהדיחה אותו אשתקד, ועל הדרך הוכיח שאפשר לסמוך עליו עם כמה קליעות קלאץ׳ חשובות מול מיאמי, שלא הצליחה למצוא לו פתרונות הפעם. בכלל, הסוויפ מול סגנית האלופה היה מרשים ומצלצל.
גם ברוקלין לא קיבלה תחרות ממשית בסיבוב הראשון. נכון, קווין דוראנט, ג'יימס הארדן וקיירי אירווינג לא בילו על הפרקט יותר מדי דקות ביחד בעונה הרגילה, אבל כשמדובר בשלושה שחקנים כל כך מנוסים, קשה להאמין שזה יפריע למידת החיבור ביניהם בהמשך. השלישייה של הנטס קלעה 81 נקודות בממוצע מול בוסטון נטולת ג'יילן בראון, כך שהחיבור מתחיל לקבל צורה בדיוק בזמן. בנוסף, לנטס יש צוות מסייע נהדר שמאפשר למאמן סטיב נאש בעונה ראשונה פנטסטית עבורו, להמשיך ללחוץ על הדוושה גם כשאחד מהכוכבים יושב בחוץ.
סטיב נאש (רויטרס)4. המאוכזבים והמאכזבים. למרות ההיעלמות הבלתי מוסברת של ג'וליוס רנדל בסדרה מול אטלנטה, ניו יורק הציתה את הדמיון מחדש במדיסון סקוור גארדן, ואפילו החזירה את ספייק לי לשורות הראשונות. טריי יאנג הפך לנבל החדש באולם המיתולוגי, אבל גם אם הניקס נראו טוב לראשונה מזה שנים ארוכות, הם עדיין לא היוו יריב ונראו רחוקים מהלך אחד או שניים מהפיכה לקונטנדרית של ממש במזרח המשתפר. שמו של קייל לאורי עדיין נמצא בפנקסים ושמותיהם של סופרסטארים נוספים תמיד עולים בהקשרם, אבל הניקס הם עדיין הניקס ומעניין יהיה לראות כיצד ייראה הקיץ בניו יורק שהתרגלה לפספס במשך שנים את ההחתמות הנכונות.
במערב קשה לראות את אחד מחמשת השחקנים הטובים בליגה, שוב מסיים עונה מוקדם מהצפוי. הפעם נראה כי גם לילארד עצמו מאוכזב במיוחד מההדחה הכואבת מול קבוצה פצועה ופגיעה כמו דנבר. האם שורת ה׳עד מתי?׳ שהוא צייץ אכן מלמדת על בקשה עתידית לטרייד? בפורטלנד יעשו הכל כדי לשפר את הקבוצה וכבר החליפו את האיש על הקווים, טרי סטותס. ללילארד יש עוד שלוש שנים בחוזה וגם הקיץ באורגון צפוי להיות מסקרן הפעם.
דמיאן לילארד (רויטרס)
כל השערים מליגת הכשרונות הצעירים של ספרד