ג'יי ג'יי קפלן נולד וגדל באלבמה, ומעבר לאתגרים שניצבו בפניו על עצם היותו יהודי באלבמה, קפלן שכל חייו סבבו סביב הספורט עם הכדור הכתום נשאר נאמן למקור ואף הלך למכללת אלבמה, כאשר לקבוצת הכדורסל של הקולג' הוא הגיע בכלל דרך המבחנים, לאחר שלא מעט קבוצות פספסו אותו.
בגיל 23, מתכנן ג'יי ג'יי לעשות את הצעד הראשון בקריירה המקצוענית שלו בארץ הקודש ובראיון מיוחד וחושפני ל-ONE הוא מדבר על הכול – הכשרות, החשיפה התקשורתית בזמן מבצע שומר החומות, ההקרבה העצומה של אביו במיתון של 2008, לשחק במדים הלאומיים, הקשר בין כלכלה לכדורסל, המודלים לחיקוי, הקבוצה בה היה רוצה לשחק בארץ וגם מה הדבר שאף אחד לא יודע עליו.
מה משמעות הקיצור ג׳יי ג׳יי?
״ג׳ראט, זה סיפור די מצחיק, אבא שלי ידע שאני הולך להיות ג׳יי ג׳יי כי כל הבנים הבכורים במשפחה שלנו הם ג׳יי ג׳יי קיי (ר״ת), והוא לא ידע איך לקרוא לי, אבל כשהוא ראה אותי לראשונה הוא אמר - הוא נראה כמו ג׳ראט, ולכן השם שלי הוא ג׳יי ג׳יי״.
איך זה היה לגדול באלבמה ועוד כיהודי?
״אני מהאנטסוויל אלבמה, וכשאתה חושב על המקום הזה הדבר הראשון שעובר בראש הוא שזה לא בדיוק אלבמה, יש שם כמה מדעני טילים, וחוזי ממשלה כך שזו עיר מאוד חכמה. כפי שידוע אלבמה לא בדיוק נחשבת למדינה הכי חכמה בארצות הברית. לנאס״א יש כאן את המטה, אמאזון גם הגיעו הנה כך שאני חושב שכל מה שיש פה שונה ממה שאנשים חושבים על אלבמה.
“אבל, בכל מה שקשור בלהיות יהודי כאן, זה היה די קשה, גדלתי במקום עם בית כנסת קטן, היו שלושה ילדים יהודים בגילי ובתיכון היינו רק אני ואחי, היינו הילדים היהודים היחידים בבית הספר ולכן כשהלכתי ושיחקתי במכביה בבית ספר יסודי בממפיס והייתי מוקף בילדים יהודים, המילים נעתקו מפי. זו הייתה חוויה שהרגישה לא אמיתית. אני מאוד אוהב את אלבמה אבל זה מאוד קשה לשמור כאן על כשרות, כך שלא שמרתי כל כך בהתחלה אבל עכשיו אני מנסה לחזור לשמור על כשרות. עם כל הברביקיו שיש כאן, זה די קשה״.
יש איזו חוויה מהילדות שלך שאתה זוכר במיוחד?
״אחת טובה ואחת עצובה, הטובה הייתה כשהייתי ממש צעיר, אבא שלי אמר לי שאני יכול לעשות כל מה שאני רוצה, וזה נשמע נדוש כעת, אבל אז זה ממש נגע בי ונתן לי מוטיבציה. הוא אמר שאנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים אבל אני לא רוצה שאי פעם תמשיכו עם החיים שלכם ותחשבו במבט לאחור ‘הלוואי ועבדנו חזק יותר אז ויכולתי לעשות איזה משהו ואם יכולתי להשקיע בזה יותר זמן’”.
“הוא זה שהיה בא לעבוד איתי, לקחת ריבאונדים ולמסור לי אותם במוסד הספורט הקהילתי (YMCA) בחמש בבוקר לפני שהוא היה צריך לצאת לעבודה, וב-2008 כשהמיתון הכה חזק בארצות הברית, הוא איבד את העבודה שלו וכל זמנו הופנה לטיפול בנו, והוא נשאר איתנו ועדיין הוציא כסף עליי, על חוג הכדורסל שלי (AAU), ולא ידעתי שהוא איבד את עבודתו, גיליתי את זה בשלב מאוחר יותר כך שכאשר המיתון הכה, הוא אמר לי לעבוד על החלומות שלי. זו הסיבה שהצלחתי בכדורסל כל החיים שלי”.
“הסיפור העצוב הוא שבאותו הזמן כשהייתי בבית ספר יסודי, הבדיחות על היהודים שהיו לי בבית הספר זה משהו שעזר לי, כי אני זוכר את זה בחדות כשהייתי חוזר הביתה, ואפילו מבתים של חברים, עצוב כל כך ולא יכולתי לדבר עם ההורים שלי בגלל הדברים שהם אמרו. בטווח הרחוק יותר זה עזר לי רק לדעת מי אני רוצה להיות כאדם ומי האנשים שאני רוצה מסביבי, זה עשה לי עור עבה יותר. ואלו שני הדברים שאני הכי זוכר מילדותי״.
אתה והכדורסל, איך זה התחיל?
״אני זוכר שאבא שלי תלה פוסטרים של כדורסל ובזמנו לא ידעתי של מי הם, עכשיו אני יודע, הם היו של קלייד דרקסלר, הוא אחד מהשחקנים הראשונים שאני זוכר. הוא היה תולה את הפוסטרים מעל המיטה שלנו כך שכשהלכתי לישון תמיד ראיתי תמונה של קלייד דרקסלר עם הדאנק המפורסם שלו עם הרגליים מקופלות וכשידו מתוחה באוויר, לא ידעתי מה הוא עושה אבל חשבתי שהתמונה בפני עצמה זה הדבר הכי מגניב, והצבתי לעצמי מטרה”.
“גם המילה הראשונה שלי הייתה כדור, ובאותו הרגע המשפחה שלי ידעה, הם לא ידעו אם זה יהיה בייסבול או כדורסל אבל הם ידעו שאני אהיה ספורטאי, ואז כשגדלתי באותו מגרש קהילתי שהיה סמוך לבית הספר שלי, אז הייתי פשוט הולך לשם כשההורים שלי היו עובדים או כשלא הייתי מוכן עדיין לחזור הביתה, הייתי הולך לשם ומשחק, ופשוט היה לי כל כך כיף והתאהבתי במשחק. בהפסקות כל מה שהייתי עושה זה לשחק כדורסל ויש אנשים שהיו משחקים פוטבול, אבל זה גם בגלל שיצא לי לשחק יחד עם אחי שהיה צעיר ממני בשנה, כך שזו הייתה דרך נוספת לבלות זמן אהוב יחדיו”.
בשבועות הקודמים ישראל עלתה לכותרות בעקבות המצב הביטחוני, איך היה הסיקור אליו נחשפת?
״מאז הבחירות לנשיאות בארצות הברית די התרחקתי מטוויטר, רציתי פשוט למצוא את החדשות בעצמי ולא לתת לציוצים של חבריי ושל אף אחד אחר להשפיע עליי, לכן למרות שגם כך אני מנסה להתרחק מטוויטר בגלל התקשורת, הפעם ובגלל שכולם ידעו שאני יהודי ושאני הולך לישראל, שלחו לי כתבות ואין זה משנה אם רציתי אותן או שלא, וכולם שאלו אותי ״אתה יודע מה קורה בישראל? אתה עדיין מתכנן לנסוע לשם?״
“עניתי להם שכן אני יודע מה קורה שם, כך שכל הסיקור שנחשפתי אליו בשיא הכנות ראיתי שחלקם טענו שישראל התחילה את הכול ושהיא מנסה להתנהג כאילו היא תחת מתקפה כשזה לא באמת המצב, וראיתי גם כאלו שחמאס הם אלו באמת מי שהתחילו ושהם מנסים להתנהג כאילו שהם לא, בסופו של דבר זה תלוי איפה אתה ממוקם במנעד הפוליטי – אם אתה רפובליקני אז אתה נוטה לישראל תחת מתקפה ואם אתה דמוקרטי יותר אז אתה תאמין שחמאס/פלסטין תחת מתקפה, כך שהייתי אומר שהחלוקה הייתה שווה. לדעתי למרות שאפשר לומר שאני משוחד מעט אבל אני חושב שישראל הייתה תחת מתקפה, אבל הסיקור עצמו היה שווה בשווה”.
מה שמעת על הכדורסל בישראל והאם יצא לך לעקוב אחריו?
״כן, בהתחלה כשהייתי בקולג׳ התרכזתי בעיקר בעצמי ובקבוצה שלנו ולאחר מכן המאמן שלנו אתגר אותי להיחשף לסוגים אחרים של כדורסל וקבוצות כך שהתחלתי לצפות בג׳י ליג, ב-NBA ואפילו יורוליג, ואז כשקיבלתי את החדשות שאני הולך לישראל חשבתי לעצמי שכדאי שאבדוק קצת על התחרות בליגה ועל מה מדברים. זה קשה לי לצפות במשחקים בשידור ישיר ולא הכרתי שום דרך לעשות זאת, כך שלא יצא לי לראות את המשחקים אבל כן לעקוב אחרי תוצאות וקבוצות, גם בליגה השנייה, למרות שיותר קל להשיג מידע על הליגה הבכירה אבל הכישרון שיש בליגה הוא ממש טוב וטוב יותר ממה שחשבתי למען האמת, לא ציפיתי לזה, אבל זה בגלל שאני מגיע מארצות הברית ולא מכיר דבר אחר חוץ מליגת הפיתוח וה-NBA”.
אתה מכיר שחקנים פה בארץ? באירופה?
״כן, אני מכיר שניים מבית הספר שלי אבל הם משחקים בטורקיה ובאיטליה, אבל אלו שאני מכיר בישראל הם בן קרטר וסקוטי ווילבקין, אמארה סטודמאייר כשהוא היה בישראל, ידעתי גם על דני אבדיה, עומרי כספי כי הוא גם שיחק ב-NBA והשחקנים שבסוכנות שלי ‘2טאלנט’ כמו ריי מקאלום, אבל בגלל הקורונה זה היה קשה יותר אבל אלו הבחורים שאני מכיר״.
מי המודל לחיקוי שלך בכדורסל ולמה?
״אני מאוד אוהב את ג׳רו הולידיי, אני יודע שזה קצת שונה, אם אנחנו מדברים על ה-NBA, בגלל העבודה שלו או ג׳ימי באטלר כי שניהם ידועים בעיקר בגלל אתיקה העבודה שלהם והם פשוט מפלצות, למראית עין הם נראים ממוצעים ולא איזה משהו מטורף אבל הם פשוט מדהימים את כולם עם המאמץ שלהם וזה משהו שאני רוצה לחשוב שאני כזה, אבל מבחינה אישית אני אגיד שאחי כי הוא לא היה מוכשר במיוחד והוא לא הגיע רחוק בכדורסל אבל הוא הגיע רחוק יותר ממה שאנשים חשבו ולכן במקום שאגיע אליו אני רוצה לעשות את זה עבורו כי הוא באמת אהב את המשחק אבל הוא לא היה מוכשר מספיק והקריירה שלו הסתיימה מוקדם״.
אתה רואה בהגעה לפה מדיוויז׳ן 2 בקולג׳ כיתרון?
״אם כבר אני רואה את זה כחיסרון כי מכל השמות הגדולים שראיתי, לא הרבה הגיעו מבתי ספר בדיוויז'ן 2, כך שלא הייתי אומר שזה יתרון. אני רואה בבתי הספר של ה-AAU ודיויז׳ן 2 כהרבה יותר טובים ממה שאנשים חושבים שהם, אבל זה לא משנה לי כי הציפיות שלי מעצמי הן מאוד גבוהות ואני לא אוהב לחשוב שאני טוב יותר ממישהו, אני חושב שככה מגיעים לכישלון כך שאני שומר על צניעות ועובד ולתת לזה פשוט לדבר״.
האם לאורך השנים ניסו ליצור איתך קשר במטרה לגייס אותך לנבחרת הלאומית?
״לא, למעשה הם לא אני לא יודע. הדרך שבה גיליתי על ישראל היה כשבחור אחד ראה אותי בטורניר של ה-NCAA ואני מניח שהוא גילה את זה כי שם המשפחה שלי הוא קפלן והוא שאל אותי: ״אתה יהודי במקרה?״ עניתי לו שכן והוא השיב ״אתה יודע שאתה יכול לשחק בישראל״ וסיפר לי את הכול, זה פקח את עיניי וחשבתי לי ‘אני יכול ללכת לשחק אחרי הקולג׳, זה לא חייב להיות ב-NBA, וזה יהיה במדינה שאני אוהב’”.
“אבל אף אחד לא אמר לי על הנבחרות הלאומיות בגילאים הצעירים, אני גם לא הייתי טוב כל כך כשהייתי צעיר יותר, UAH וקולג׳ נוסף היו ההצעות היחידות שקיבלתי, קיבלתי את ההצעה דרך המבחנים ועבדתי וסללתי את הדרך מעלה, זו הסיבה שאני לא אוהב להגיע למקומות עם המחשבה שאני טוב ממה שאני, כי היו בחורים שלמדו איתי בכיתה ואפילו בהיסטוריה של הקולג׳ והם לא הצליחו, כך שאני לא עושה את זה יותר״.
בהינתן ההזדמנות, אתה תרצה לשחק בנבחרת הלאומית?
״כן בוודאי, זו תהיה חוויה מדהימה וגם זכות אם זה יצא לפועל״.
האם ישנה איזו קבוצה מועדפת שהיית רוצה לשחק בה בארץ או באירופה, מהו חלום הכדורסל שלך האם זה ה-NBA או משהו אחר?
״בכל הכנות, אשמח לשחק ב-NBA אבל אני לוקח את זה צעד צעד, שנה שנה וישראל זה הצעד הראשון שלי. אני אשמח להישאר בישראל אם זה יסתדר, ואם אני אוכל, אבל אין לי ציפיות באשר למדינות אחרות באירופה או איך הן נראות, כך שכרגע ישראל זו המטרה שלי ולהיות הכי טוב שאני יכול להיות בליגה ובמדינה״.
אז אם הייתי אומר לך לבחור קבוצה בישראל, כל קבוצה, באיזו קבוצה היית בוחר?
״זה די קשה לא לומר מכבי תל אביב, ואני לא יודע לאן אני מכניס את עצמי כשאני אומר את זה, אבל מכבי תל אביב״.
ספר לנו קצת על משחקי המכביה בממפיס.
״המשחקים שוחקו בממפיס אבל אני שיחקתי בברמינגהאם והמשלחת של ברמינגהאם, אבל לאחר מכן שיחקתי בגרמניה עם הנבחרת של ארצות הברית כשהייתי בן 18 וזו הייתה חוויה שונה לחלוטין, זה היה פשוט לא אמיתי״.
למדת כלכלה בקולג'. מהפן האנליטי של המקצוע, האם ישנם קווים מקבילים בין ניתוח כלכלי לכדורסל?
״זו שאלה מצוינת, אני חושב שזו הפעם הראשונה ששאלו אותי את השאלה הזו, הייתי אומר שמבחינת כדורסל והאנליטיקס בלבד, הרקע שלי בכלכלה עזר לי המון כי היו לי הרבה קורסים אנליטיים וסיכון אל מול רווח שכשעושים משהו בכדורסל, אז מה מסכנים ומה התמורה יכולה להיות. לדוגמה, מבחינת ניתוח מידע אחוזים מהשלוש ומהקו ואם אני אקח זריקה מחצי מרחק האם ללכת ללייאפ יהיה טוב יותר, או שאם אקח שני צעדים אחורה ואז אני אקלע שלשה”.
“אני חושב שזה עזר למשחק שלי כי אני מנסה להיות יעיל ככל האפשר, ייתכן שאני לא אקלע 25 נקודות במשחק אבל אני אהיה יעיל ואני אנסה לעזור לקבוצה לנצח בכל מקרה ובכל תרחיש, ומבחינת סיכון ורווח זה פחות או יותר או הדבר אם אתה מנסה ״להרוג״ את הגוף שלך במטרה להיות טוב יותר, אם אתה עושה יותר מדי ואז לאחר מכן יכאב לך כי הלכת עד הסוף בקדם העונה וכעת אתה נלחם בעייפות ובפציעות, וזו הדרך שאני חושב על הדברים״.
כשאתה מסתכל על סגנון המשחק שלך, מי השחקן שאתה הכי שואף להידמות לו בסגנון המשחק?
״אני לא יכול להשוות את עצמי לשחקנים אחרים כי ייתכן שאנשים יסתכלו על זה ויבינו את דבריי לא נכון, או שהם לא יראו עין בעין את מה שאני אומר בגלל הדרך שבה אני אומר את הדברים, אבל אם הייתי חייב לבחור שחקן אז הייתי אומר שדריימונד גרין בגלל הדרך שבה הוא עושה עבור הקבוצה שלו והדרך שבה הוא שומר אבל הייתי רוצה לחשוב שאני יותר איום התקפי ממנו״.
ספר לנו משהו שאף אחד לא יודע על ג׳יי, האם זה שקיעות מעל שמי טוסקנה, האם זה לשיר כשאתה מבשל או במקלחת?
״(צוחק) אוקיי אני אוהב לרקוד, אני ממש אוהב לרקוד אבל אני כל כך נבוך מזה, כך שאם תשים אותי לבד או עם החברים שלי אני אתחיל לרקוד ואין הרבה אנשים שראו אותי רוקד. כך שזה הדבר שלא הרבה אנשים יודעים עליי, כי אוהב להגיד לאנשים שאני לא אוהב לרקוד אבל עמוק בפנים אני ממש אוהב, ואני מדבר על לרקוד באמבטיה, רוב האנשים מדברים על זה שהם שרים באמבטיה אבל לא אני, אני מסכן את עצמי כי אני רוקד במקלחת ואני תמיד חייב לשים מוזיקה״.
איזה סוג של מוזיקה אתה אוהב?
״למען האמת אני אוהב הכול, לפני השינה אני אשים ג׳ז, אני מתעורר בבוקר וזה היפ הופ, אני מתאמן ואז זה יהיה ראפ, פתאום אני אשים מוזיקת קנטרי וזה רק בגלל שאני מאלבמה, אז אני אקשיב להכול חוץ מסקרימו שאני לא יודע אם יש את זה בישראל, מוזיקת רוק סקרימו, פעם אחת שמו אותי בהמתנה בטלפון בסוכנות היהודית והתחלתי לזמזם את השיר שהשמיעו לי בהמתנה וזה היה עוד שיר בעברית, ואמרתי לעצמי אני יכול להתרגל לזה, זה נחמד״.
מה הסיבה שבחרת להגיע לישראל?
״זו שאלה קלה הרבה יותר, רק התחושה שהייתה לי בהגעה לאירוע של המכביה כשהייתי בכיתה ח’ ואז שוב פעם בכיתה י”ב, מעולם לא חוויתי דבר דומה לכך וזה רק הלך והשתפר, כשהייתי ביסודי חשבתי שהאירוע היה מדהים ואז הגעתי לגרמניה ושיחקתי שם עם יהודים ממדינות אחרות וזה הדהים אותי אפילו יותר, ועכשיו אני חושב שישראל תהיה אפילו טובה יותר, אתה צוחק עליי? זה כמו לחזור הביתה – גם להיות בישראל וגם לשחק כדורסל שזה הדבר שאני אוהב לעשות תוך כדי, לא הייתי אפילו צריך לחשוב”.