עונת 2020/21 של ברצלונה תגיע הערב (שבת) לסיומה כשהבלאוגראנה המאוכזבים, שאיבדו במחזורים האחרונים סיכוי לזכות באליפות, ישחקו מול אייבר (שידור חי בערוץ ONE), אך עבור ליאו מסי, שמסיים חוזה בקיץ ויודיע בקרוב על החלטתו – האם הוא ממשיך בברצלונה או עוזב, היא כבר תמה לאחר שהוא לא נכלל בסגל.
בינתיים, היום (שבת) פורסם ב-”Ole” הארגנטינאי ראיון נרחב עם הפרעוש, לכבוד יום ההולדת ה-25 של העיתון, בו מספר 10 של ברצלונה ונבחרת ארגנטינה פתח את הלב וגם נזכר ברגעים בהם הכל התחיל עבורו כילד קטן בארגנטינה: “אני חושב שכבר בגיל 4 הייתי הולך לכל מקום עם כדור וכבר בגיל הזה שיחקתי גם על המגרש וגם ברחוב”.
ליאו מסי (רויטרס)האם יש לו סיפור זכור מתחילת הדרך ככדורגלן? “אני זוכר שהקבוצה בגילאים של שנה מעליי הייתה צריכה שחקנים וסבתא שלי הציקה למאמן שיכניס אותי. הוא ענה לה ‘השתגעת, תראי איזה קטן הוא, הם יפגעו בו’. אבל סבתא שלי לא ויתרה וכשלבסוף נכנסתי למגרש עשיתי כמה דברים וסבתא שלי יש אמרה להורים, ‘תקנו לו נעלי כדורגל, אני אקח אותו לאימונים’”.
בעיות הגדילה שסבל מהם כנער: “אני חושב שזה משהו שרק תרם לי בחיים, לא רק בכדורגל. זה הפך אותי לאדם אחראי יותר, אני תמיד מנסה לעשות את המקסימום כי אני יודע שאני צריך להילחם בכל הכוח כדי להצליח. כשאתה צריך לתת לעצמך זריקות של הורמונים בתור ילד ולדאוג לעצמך, זה משהו שמבגר אותך”.
בין השאר מסי סיפר על שנות ההתבגרות שלו, בהן הוא התגורר בספרד והתאמן בברצלונה, ובחופשות הקיץ היה חוזר לארגנטינה ופוגש את חבריו. לדבריו, החזרה לאחר מכן לברצלונה הייתה קשה: “החזרה לברצלונה אחרי חופשת הקיץ תמיד הייתה גורמת לי לבכות. לא רציתי לעזוב את רוסאריו, אבל במקביל גם רציתי לחזור לברצלונה כדי להמשיך לעשות את מה שאני עושה. איבדתי הרבה חברים מהעבר, התקשורת לא הייתה קלה, היום לכל בן 14-13 יש טלפון סלולרי, אבל פעם זה לא היה ככה. במשך זמן מה הייתי על הטלפון שעות, אבל ככל שהזמן עבר היה קשה יותר לשמור על קשרים”.
מסי סיפר גם שהוא מתחרט על כך שבצעירותו הוא היה ביישן: “אני מתחרט על כך שבצעירותי, כשרק התחלתי לשחק בבוגרים, לא ביקשתי חולצות משחקנים גדולים שהתמודדתי מולם, כמו רוברטו קרלוס ורונאלדו (הברזילאי). עכשיו הייתי רוצה שיהיו לי אותן. אבל יש לי את רוב החולצות”.
רונאלדו הברזילאי (רויטרס)“לפעמים אני פשוט רוצה שלא יזהו אותי”
החיים המשפחתיים: “אני בר מזל, יש הורים שצריכים להיות כל היום בעבודה וחוזרים רק בלילה, כך ההורים שלי היו, לא ראינו אותם הרבה. לי יש מספיק זמן לבלות עם הילדים שלי, אני יכול לקחת אותם לבית הספר, לשמור עליהם, לשחק איתם כדורגל ולקחת אותם לכל מני פעילויות אחרות. אני אוהב את זה שאני מבלה יותר עם הילדים, עם אשתי ועם האחים שלי. זה מרגש אותי אפילו לקום בבוקר ולאכול איתם. אני מודה, לפעמים בא לי ‘להרוג אותם’ אבל היום יום, להעיר אותם לבית הספר, להשכיב אותם לישון, אני פשוט שמח שאני יכול לעשות את כל הדברים האלה איתם”.
כמה קשה זה להיות ליאו מסי? הכי קשה זה לצאת מהבית. אתה רוצה שלא יכירו אותך כדי שתוכל להיות משוחרר. זה מסובך לעשות את הדברים הכי פשוטים כמו לצאת לקניות. כולם רוצים תמונה כולם רוצים להתקרב, לפעמים אתה פשוט רוצה לחיות בלי כל הלחץ הזה. בסופו של דבר בבית שלי אני האבא של הילדים והבעל של אשתי. אני אוהב את השגרה שלנו, אנחנו לא יוצאים הרבה. קורה לפעמים שאתה מגיב בצורה לא יפה לאנשים, כל מי שפוגש אותך מצפה שתתייחס אליו יפה ושתחייך, אבל לא תמיד מתחשק לך. בכל מקרה, אני צריך לחיות עם זה ולא מתלונן. יש לזה גם צדדים יפים, למרות שאני רוצה ללכת ברחוב מבלי שיזהו אותי, לפעמים זה כיף שמזהים אותי ואומרים לי דברים נחמדים. אני חושב שבסך הכל אני בר מזל”.
האם ילדיו מבינים את ממדי ההערצה שהוא זוכה להם? טיאגו ומתאו מבינים וכל אחד מהם מתמודד עם זה בצורה שונה. למשל, טיאגו לא אוהב את זה שמזהים אותנו. הוא ביישם וזה קשה לו. למתאו בניגוד מוחלט לטיאגו, זה ממש לא מפריע”.
ליאו מסי ומשפחתו (אינסטגרם)על מה הוא מדבר עם החברים הקרובים שלו? “אנחנו מדברים על הכל, כמו כל חברים נורמליים. גם על כדורגל אבל גם על החיים ועל כל מה שקורה בעולם”.
“אולי בגלל שעזבתי את ארגנטינה בגיל צעיר, אני כל כך רוצה לחזור כל הזמן”
דעתו על המצב בארגנטינה: “יש הרבה עוני, יש הרבה אנשים שסובלים ואני ער לזה, אני רואה את זה מקרוב כי אני מכיר את זה, לא תמיד הייתי בעמדה שאני נמצא בה כיום. נכון, כילד לא היה חסר לי כלום, אבל היו לי חברים שלהורים שלהם לא היה כסף לאוכל או חשמל, אני מכיר את החיים האלה. אני מודע לכל מה שקורה בארגנטינה ובספרד ואני לא אוהב את מה שאני רואה. זה קשה לי, אבל מהעמדה שאני נמצא בה היום יותר קשה להתייחס לזה כי אנשים יגידו ‘קל לך לדבר, כי אתה לא זה שסובל’.
הזיקה שלו לארגנטינה למרות שעזב את המדינה בגיל צעיר: “למרות שהגעתי לספרד בגיל צעיר, אני מרגיש שמעולם לא עזבתי ושאני קשור לכל מה שקורה בארגנטינה כי המשפחה והחברים שלי שם. קשה להסביר את האהבה הזו למדינה. אני אוהב לחזור לרוסאריו ולהיות בחברת האנשים שקרובים אליי. אולי העובדה שעזבתי בגיל כל כך צעיר גורמת לי לרצות לחזור כל הזמן”.
ליאו מסי (רויטרס)“הזקן? מתישהו פשוט כבר לא רציתי להתגלח יותר”
מדוע החליט לגדל זקן? הייתי הפרזנטור של ג’ילט והם ביקשו ממני אם זה אפשרי שאני אהיה מגולח כל הזמן. באיזשהו שלב זה גזל ממני הרבה זמן ואמרתי שאני מפסיק להתגלח ומגדל זקן, נראה לי שזה קרה בקופה אמריקה 2016 בארצות הברית. היו בנבחרת שלנו הרבה חבר’ה עם זקן ואני החלטתי שגם אני מגדל. גם עם השיער אני ככה, נותן לו לצמוח עד שזה מפריע לי ואז מסתפר”.
כמה זמן ביום הוא בטלפון? “כמו כולם, אני הרבה בטלפון, כל הזמן. לפעמים אתה קולט שאתה מבזבז זמן כי אתה לא מרים את הראש מהנייד. אבל ככה זה היום, מה אפשר לעשות?”.
האם הוא צופה הרבה בכדורגל? “אני מסתכל הרבה על מה שקורה גם בליגות אחרות. אני עוקב, אבל אני צופה בעיקר כאחד שאוהב כדורגל, אני לא מסתכל על משחקים ברמה הטקטית ומנתח אותם, אני פשוט נהנה לצפות”.
“הגביע הזה היה מיוחד עבורי, מתרגש לקראת הקופה אמריקה”
החזרה לחולצת הנבחרת: “אנחנו כבר להוטים ומתרגשים לשחק עבור הנבחרת שוב. עבר הרבה זמן מאז ההתכנסות האחרונה בגלל כל מה שקורה עם הקורונה. הקופה זה מיוחד עבורנו אפילו שלא יהיה קהל ביציע. אני כבר מחכה לזה”.
המסר שלו לעם בארגנטינה: “אני תמיד אומר שאני פשוט מוקיר תודה לצורה שבה מתייחסים אליי, אני יודע שאוהבים אותי מאוד. אני יודע שהמדינה עוברת תקופה לא פשוטה בגלל הקורונה שפגעה בה קשה. אני מקווה שנעבור את זה כמו שאנחנו תמיד מתגברים על בעיות ונמשיך לבנות את עצמנו כמדינה יחדיו. במקביל, אני מקווה שהנבחרת תמשיך להתקדם.
דיבאלה ומסי (רויטרס)הזכייה בתואר ה-35 עם ברצלונה: “כשאני עולה למגרש המטרה שלי היא תמיד לזכות בהכל. הזכייה בגביע הזה הייתה מיוחדת כי חדר ההלבשה שלנו העונה מאוד צעיר עם הרבה שחקנים חדשים ולכן היה חשוב לזכות בתואר. מעבר לזה, ברמה האישית, אני פשוט אוהב לזכות בתארים, כמה שיותר יותר טוב”.
ליאו מסי עם גביע המלך (רויטרס)שבת ב-19:00: משחקי ההכרעה על אליפות ספרד