המתנה ארוכה בת 21 שנים, שכללה פיצול עם הקמתה של קבוצת האוהדים הפועל קטמון והפיצול בין מחנות האוהדים ועד לסיפוח השם המיתולוגי ׳הפועל ירושלים׳ בקיץ האחרון, הגיעה אתמול (שישי) לסיומה, כאשר הקבוצה האדומה והמאוחדת מהבירה העפילה לליגת העל אחרי שגברה 0:2 על סקציה נס ציונה באצטדיון טדי.
אחד האנשים הבולטים ביותר במועדון האדום מהבירה, ואולי אף הבולט שבהם, הוא המנהל המקצועי שי אהרון, שגדל ועשה את צעדיו הראשונים בקריירה המקצוענית בהפועל ירושלים המיתולוגית וב-2010 הצטרף כשחקן להפועל קטמון וסייע לה לעלות מליגה ב׳ לליגה הלאומית. לאחר פרישתו הפך אהרון למנהלה המקצועי של הקבוצה ולאוטוריטה המקצועית הבכירה במועדון והוביל אותו, עם העלייה ההיסטורית של מועדון האוהדים, עד לליגת העל.
כעת, רגע אחרי שהשלים את המשימה עם הבטחת העלייה לליגת העל אחרי 21 שנים ארוכות של המתנה, נדודים בליגות השונות וכמובן, גם הקרע בין מחנות האוהדים סביב הקמתה של הפועל קטמון, שי אהרון התפנה לראיון מיוחד ל-ONE לכבוד העלייה לליגת העל והתייחס לדרך הקשה, לשמחה הגדולה, לעתידה של הקבוצה והמועדון, לטעויות והקשיים הרבים בדרך, למעמדו של זיו אריה וכמו כן, גם למורשת שבנה בצד האדום של עיר הבירה.
אחרי 21 שנים ארוכות של המתנה שהגיעו לסיומן, מה התחושות אחרי המשחק הזה והעלייה לליגת העל?
״קודם כל התחושות הן קשות בגלל האסון הכבד בהר מירון, יש דברים שהם מעבר לכדורגל, תנחומים למשפחות האבלות, איחולי החלמה מהירה לפצועים ממני, וכאחד שמייצג את המועדון הזה אז מכולם בעיר ירושלים. בקשר לצד הספורטיבי, התחושות כרגע הן בעיקר של סיפוק וגאווה״.
עברתם לא מעט תלאות בדרך, אם זה הפיצול של הפועל קטמון ומחנות האוהדים וה׳כמעטים׳, של העונה עם הפועל רעננה ומה שהיה לפני שנתיים, כמה זה מיוחד לעלות דווקא תחת השם ׳הפועל ירושלים׳ אחרי האיחוד וכל המלחמות שעברתם בדרך?
״חשוב לספר את הסיפור הזה והיום אנחנו במקום שיש במה לספר את הסיפור הזה. חשוב לספר את הסיפור הזה בשני מישורים, קודם כל בהיבט החברתי של קהילה אדומה בירושלים שלקחה את גורלה בידה, הקימה קבוצת אוהדים עוד כשהקבוצה המקורית הייתה קיימת, חיה ובועטת ובמשך השנים, עם עבודה נכונה וחיזוק תשתיות ובחירת אנשים ובעיקר עם אמונה בצדקת הדרך, מועדון הפועל קטמון ירושלים הלך והתפתח להיות מועדון מאוד עוצמתי בעיר, עם שלוחות של עבודה קהילתית אדירה.
“בכמה שנים האחרונות, 5-6 ליתר דיוק, לקחנו על עצמנו להפוך להיות מקבוצת אוהדים למועדון כדורגל הישגי ומקצועני, לא דבר פשוט. לקחתי על הכתפיים שלי את המשימה הזאת עם המנכ״ל אורי שרצקי וזאת עבודה סיזיפית, קשה ויומ-יומית, עם הרבה מחשבה, עם הרבה מאוד אנשים מסביב, שמעבר לזה שהם שמו את דמם ונשמתם בתוך הדבר הזה, הם גם אנשים עם הרבה מאוד איכויות, עם מוח חושב, עם עבודה אין סופית מכל הכיוונים. המועדון הזה הגיע היום לליגת העל כשיש לו יסודות חזקים מאוד, גם מבחינה קהילתית וגם מבחינה ספורטיבית. זה היה האתגר הכי גדול, גם שלי באופן אישי וגם של המועדון הזה ואנחנו נמצאים היום בימים שהם מאוד מאוד מאושרים, אבל גם ימים שצפינו אותם״.
העונות האלה של ה׳כמעטים׳ עברו בראש לקראת המשחק הזה?
״הכמעטים האלה היו רק במוחם של אנשים שלא מכירים את היום-יום במועדון הזה, לאורך כל השנים עבדנו וידענו שהיום הזה מגיע, זאת אומרת כל הכמעטים, למעט שנה אחת שבה סטינו מהדרך, שאפשר לדבר גם עליה אבל לא נרחיב עכשיו, במשך כל השנים דיברנו על בנייה הדרגתית ומתונה שבכל שנה תשים עוד אבן בבניין היסודות של המועדון, כדי שכאשר הקבוצה הזאת תגיע לליגת העל היא תגיע מוכנה, עם יסודות טובים, מחלקת נוער יצרנית, עם אנשי מקצוע שהלכו והתפתחו כאן בתוך המועדון, עם הנהלה שהיא הנהלה מקצועית לכל דבר ועניין בכל התחומים. היום אנחנו נמצאים שם ואני אומר את זה שוב, לנו, האנשים שנמצאים בתוך המועדון, מי שסובבים במעגל הראשון, אנחנו ידענו שהיום הזה מגיע״.
כשאתה מדבר על עונה בה סטייתם מהדרך אתה מדבר על העונה שבה החתמתם את ערן לוי אני מניח?
״אני מדבר על העונה שבה התקבלה החלטה, בסיעור מוחות בין הגורמים במועדון, שלוקחים עצירה כי יש כאן הזדמנות, כמו הזדמנות עסקית, תקציב השחקנים של המועדון הזה בדרך כלל בינוני-מינוס, כולל העונה, והייתה הזדמנות חד פעמית להביא כסף ממשקיעים ובהיעדר קבוצה או מועדון אחד גדול, ללכת ולנסות לקחת את העלייה הזאת כמו מועדונים אחרים שעולים ליגה עם תקציב שחקנים טיפה יותר גבוה. לקחתי על עצמי את המשימה הזאת, עם כל הקושי שבה, כזה שמוביל את הצד המקצועי וזה לא הצליח בסוף. למעט העונה הזאת, כל שאר העונות היו עוד צעד בדרך, הגדולה של המועדון הזה היא שאחרי העונה האחת הזאת ידענו מיד לחזור אל הדרך העונה שעברה״.
השאלה היא אם הדרך הזאת של התבססות על שחקני בית ותקציב בינוני-מינוס כמו שקראת לו תספיק גם בליגת העל?
״המועדון הזה, האנשים שהקימו אותו, המנכ״ל אורי שרצקי, חברי העמותה במועדון הזה, הקהל הגדול שלו, שבא כבר 13 שנה מהימים בליגה ג׳, שבא והוכיח כבר מספיק מכל הפעמים שאמרו לו ׳אתה לא מסוגל׳. אז גם עכשיו אני אומר, אנחנו לא מתיימרים. סיפור תקרת הזכוכית של מועדון אוהדים בליגת העל הוא סיפור מעניין, שווה להעמיק בו, לבדוק את ההיתכנות שלו ולבדוק עד כמה באמת אפשר להגיע רחוק. אני לא מתיימר היום, עד כמה שאני מאושר ועל סף האופורי, אני לא מתיימר לבוא להגיד שאנחנו יודעים ושהקסם הוא אצלנו. אנחנו נבדוק את זה, אבל ביום הזה זה הזמן רק לעצור ולהריע ולהסתכל על זה כמודל לחיקוי וכהשראה. מועדון אוהדים ראשון במדינת ישראל מגיע לליגת העל ולא רק מגיע לליגת העל, בדרך גם לוקח על עצמו את האיחוד ושינוי השם, לא דבר מובן מאליו ואני הייתי מציע לאנשים קצת להעמיק יותר בסיפור הזה וללמוד ממנו הרבה. בעיניי כל אנשי הקהילה האדומה בירושלים הם השראה אדירה״.
כאחד שהיה שחקן בדרבי האחרון מול בית״ר ירושלים, מה אתה יכול להגיד לשחקנים לקראת העונה הבאה?
״אני לא יכול להגיד שום דבר לקראת העונה הבאה, אנחנו עובדים עליה, עובדים עליה כבר כמה שנים. אני יכול להגיד שאנחנו ניקח את הימים הקרובים, וזה אולי קצת לא פופולרי, אבל אנחנו נחגוג עד שהנשמה תצעק לשמיים. לכל האנשים מגיע קודם כל לחגוג את ההישג הזה, יש איזושהי נטייה להתעלם מיד ממה שהיה ולחשוב רק על מה שיהיה. אנחנו נעצור, נתמסר לחגיגה הזאת, היא מגיעה לכל האנשים האלה. אחר כך, סמוך עלינו, אנחנו נעבוד ואנחנו נמשיך לעשות את הדבר שאנחנו יודעים לעשות הכי טוב״.
אני מניח שמוקדם עדיין לדבר על הסגל, אבל בנוגע למאמן, אחרי שעופר טסלפפה לא עלה עם נס ציונה לליגת העל ואלדד שביט לא זכה ליותר מדי רגעי חסד בבני סכנין, אתה יכול כבר להתחייב שזיו אריה יהיה המאמן של הפועל ירושלים גם בעונה הבאה בליגת העל?
״אני יכול להגיד לך שמה שזיו אריה עשה בקריירה שלו, סיפור הקריירה של זיו אריה דומה קצת לסיפור המועדון הזה. החפירה הזאת מלמטה, מבית ספר לכדורגל במכבי צפון ומכבי דרום וקבוצות הילדים והשמיניות והתשיעיות ונערים ג׳ ו-ב׳ ו-א׳ ונוער וגם קבוצת הבת של מכבי תל אביב בליגה הלאומית ועד ההגעה אלינו. מה שהוא עשה בשנתיים האחרונות עם סגל השחקנים הזה, גרף ההתקדמות שעברו דרכו, אפשר לבדוק את זה לאורך כל השנים במכבי ת״א ובשנתיים האחרונות פה בהפועל ירושלים, העבודה שלו וההישגים האדירים שלו מדברים בעד עצמם ומזה תבין את מה שאתה רוצה להבין״.
בנוגע לתקציב, יש מחשבה לנסות למשוך משקיעים נוספים או לשכנע את הספונסרים יוסי ליפקין ובני סיוון לצורך העניין להשקיע יותר כספים כדי באמת לחזק את הקבוצה בזרים ולבנות קבוצה שתוכל להתחרות ולתקוע יתד בליגת העל ואולי אפילו יותר מזה?
״כמו שאמרתי, מעט מאוד אנשים מכירים את הארגון הזה ולכן אני אגיד לך שהעבודה על הדברים האלה היא יומ-יומית ונעשית תמיד. יש אנשים רבים וטובים שהשקיעו מכספם בשנים האחרונות. יש הרבה מאוד גופים וגורמים שהם לא נגישים לתקשורת לשמחתי ולכן פחות מקבלים את ההכרה הזאת, ואני אמשיך ואקשיב להם ולא אתן להם פה את הקרדיט למרות שהוא מגיע להם בצורה בלתי רגילה עם השקעות בתשתיות, במגרש למחלקת הנוער, באקדמיה שלנו בחוות הנוער, בפעילויות החברתיות שהן סלע קיומנו. אז לגבי אם עובדים או לא עובדים - עובדים תמיד לגיוס עוד משאבים ואת העבודה המקצועית אנחנו נעשה״.
בעונה בה לטענתך סטיתם מהדרך וגם בעונה שעברה היו בקרב האוהדים הרבה ביקורות עליך אישית, היה שלב שהתחלת להתייאש וחשבת לוותר או שתמיד ידעת שהרגע הזה יבוא?
״ביום שהגעתי למועדון הזה, בשנת 2010 כשחקן בליגה ב׳ אחרי שסיימתי כמלך שערים בליגה הלאומית, כל מי שהיה מסביבי, כולל האנשים הכי קרובים אליי וכולל אנשי ספורט מהכדורגל, חשבו שהמהלך שלי לעבור לליגה ב׳ להפועל קטמון ירושלים הוא מהלך על גבול התמהוני, בטח חסר אחריות כלפי הקריירה שלי וכלפי המשפחה שלי. אבל ידעתי שאני רוצה לעשות משהו עם מורשת, ידעתי שאני באופן אישי רוצה להשאיר משהו לילדים שלי וידעתי בכל מאודי שהפועל קטמון ירושלים, הפלטפורמה של הפועל קטמון ירושלים, היא המקום לעשות את זה. המועדון הזה, קח סינקים שלי מלפני 5, 7 ו-10 שנים, המטרה שלי הייתה אחת - הפועל ירושלים חזקה ומאוחדת בליגת העל. זה היום הזה, הוא הגיע, אנחנו נשמח אותו עד הקצה ונתחיל לעבוד על העונה הבאה״.
ואם כבר אנחנו מדברים על המחר הזה בליגת העל, מה מבחינתך המטרה? מה ייחשב הצלחה ומה יהיה כישלון?
״אני אדרש לשאלה הזאת ואני אענה עליה, אבל לא היום ולא עכשיו, זו תקופה קצרה מאוד לחגיגות קיצוניות, להעריך את הרגע, לתת לכל האנשים שמגיע להם פה הכרה, סיפוק וגאווה ומגיע להרבה מאוד אנשים ליהנות מזה ואחר כך נתפנה לדבר על המטרות״.