למעלה מ-47 שנים חלפו מאז הטריפל-דאבל האחרון של אוסקר רוברטסון בקריירה, קרוב לחמישה עשורים בהם הכדורסל שינה את פניו ונשברו בו כמעט כל השיאים האפשריים למעט אחד - 181 הטריפל-דאבלים שצבר ‘BIG O’ לאורך שנותיו ב-NBA. הלילה (בין שני לשלישי), ראסל ווסטברוק רשם ציון דרך מיוחד כאשר רשם את הטריפל-דאבל ה-182 בקריירה שלו ועבר את רוברטסון כדי להישאר לבדו בפסגת הרשימה.
השיא הנוכחי של רכז הוויזארדס מצטרף לשיאים שהוא כבר שבר בעברו. ווסטברוק ורוברטסון מרכיבים רשימה מיוחדת של שחקנים שהעמידו טריפל-דאבל בממוצע לעונה שלמה. מיותר לציין כי אין עוד חברים ברשימה זו. עם זאת, בשונה משחקן העבר אשר עשה זאת פעם אחת בלבד (עונת 1961/62), חברו לקבוצה של דני אבדיה הבטיח כבר את עונתו הרביעית בקריירה עם ממוצעים דו ספרתיים בכל שלוש הקטגוריות הבולטות. לאחרונה, הוא הפך גם לשחקן הראשון בהיסטוריה שרושם הופעה של לפחות 20 ריבאונדים ו-20 אסיסטים יותר מפעם אחת ב-NBA.
נקודת המפנה בדרך לשיא
סגנון המשחק של ווסטברוק השתנה עם עזיבתו של קווין דוראנט מאוקלהומה סיטי לגולדן סטייט בקיץ 2016. למעשה, במשחקים בהם שיתף פעולה עם הפורוורד המשחק כיום בברוקלין, הוא רשם 25 טריפל-דאבלים בלבד לאורך 8 עונות ו-526 משחקים משותפים. בעונתו הראשונה ללא KD, הוא סיים 42 משחקים עם טריפל-דאבל.
אחד הגורמים הישירים לכך שהוא הפך ל”מפלצת מספרים” טמונה במדד ה-%USG שלו, שעלה כשהוא התחיל לשחק ללא הכוכב הגדול לצידו, כלומר, נטל חלק באחוז מהלכים גבוה יותר כאשר היה על הפרקט. אחרי שדוראנט “ערק” מקבוצתו, הרכז קיבל יותר החלטות וביצע יותר מהלכים שאפשרו לו לטפח שורות סטטיסטיות מרשימות ואף זיכו אותו בעונת 2016/17 בתואר ה-MVP, למרות שקבוצתו ניצחה בפחות מ-50 משחקים וסיימה במקום השישי במערב.
גורם נוסף שסייע לו להגיע לציון דרך זה הוא כמובן העלייה בקצב במשחק, מה שאפשר לו להגיע ליותר הזדמנויות לנפח את השורה הסטטיסטית. לאורך השנים האחרונות ישנה נסיקה של מדד ה-PACE, הבוחן את כמות המהלכים שקבוצות/שחקנים מייצרים בממוצע למשחק. באופן לא מפתיע, הרכז של וושינגטון מדורג העונה במקום הראשון בליגה במדד זה, כלומר משחק בקצב המהיר ביותר. נדבך נוסף שתרם לשבירת השיא הוא כמובן הריווח שנוצר בעקבות איום הקליעה מחוץ לקשת, שעלה מדרגה בשנים האחרונות.
הביקורות כלפי סגנון המשחק
על אף ההישגים האישיים המרשימים וההיסטוריים של ווסטברוק, הוא צבר לא מעט מבקרים בעקבות סגנון המשחק הייחודי שלו. לצד כמות האסיסטים הנאה שהוא מוסר המתבטאת בדף הסטטיסטיקה, הוא גם מרבה לאבד כדורים. למעשה, הוא ממוקם במקום הראשון בכל הזמנים באיבודים בממוצע למשחק (4.1).
כמו כן, בשנים האחרונות הישג מיוחד זה מעט התגמד ואף הפך למעיין “קלוריה ריקה”. בניגוד לעונות עבר בהן שחקנים מיעטו לסיים משחקים עם טריפל-דאבל, בשנים האחרונות התדירות עלתה ואנו רואים כמעט מדי לילה יותר משחקן אחד שעושה זאת. לצורך הדגמה, לאורך כל עונת 2008/09 (עונת הרוקי של ווסטברוק) נרשמו 30 טריפל-דאבלים בלבד על ידי כל שחקני הליגה, ואילו ב-17.3.21 לא פחות משישה שחקנים רשמו זאת באותה יממה.
בנוסף, יש המכנים אותו “רודף מספרים” ואף טוענים שהוא “גונב” לחבריו כדורים חוזרים ומעדיף לסיים משחקים עם טריפל-דאבל מאשר לנצח. עם זאת, לא ניתן להתווכח עם העובדה שאחוזי ההצלחה שלו ב-182 המשחקים בהם רשם טריפל-דאבל גבוהים יותר בקרוב ל-20% בהשוואה ליתר משחקיו בקריירה.
הלא מובן מאליו
על אף הביקורות המוצדקות בחלקן, יש להוקיר ולשבח את השיא המרשים שנשבר. ‘ראס’ לא בורך בנתונים פיזיים מהמשובחים בליגה ומתנשא לגובה 1.91 מ’ בלבד. למרות זאת, הוא הפך לאחד הריבאונדרים המובילים ב-NBA המשחק באינטנסיביות ייחודית שהופכת את הטריפל-דאבל לדבר שנמצא בהישג יד בכל משחק עבורו. למעשה, הוא ממוקם במקום החמישי בליגה בכדורים חוזרים – מעל ג’ואל אמביד (2.13), ניקולה יוקיץ’ (2.13), יאניס אנטטוקומפו (2.11), דיאנדרה אייטון (2.11) וניקולה ווצ’ביץ (2.11).
לאחרונה, לברון ג’יימס יצא להגנתו של הרכז וצייץ כנגד המבקרים: “זה ידוע שכולם אוהבים לשנוא ולא להעריך, אבל אנחנו רק צוחקים על כך. צריך לכבד אותו”. גם אוסקר רוברטסון לא נותר אדיש ליכולתו של השחקן שחלף על פניו ושבר את שיאו המיתולוגי: “אני חושב שהוא כדורסלן ואתלט עצום. מגוחך בעיני שיש פרשנים וכתבים שמבקרים אותו בגלל שלא זכה באליפות, הוא משחק כל ערב כמו MVP”.
המורשת של ראסל ווסטברוק תישאר חקוקה לנצח בליגה הטובה בעולם, והוא ייזכר לעד בתור שחקן אגרסיבי, עוצמתי, חסר מעצורים ופשרות שלא בוחל באמצעים על מנת לחתור לניצחון, וכמובן – לשבור שיאים.