היסטוריה בנס ציונה, 40 דקות של כדורסל, קפיצות של שמחה, אושר ועונג צרוף מלווים בעידוד בלתי פוסק וקונפטי כתום-לבן שנורה לעבר תקרת ההיכל, כך נראו הדקות הראשונות לאחר זכייתה הראשונה של אי פעם של עירוני נס ציונה בתואר אירופאי ראשון ועוד על אדמת ישראל בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב.
הבאזר האחרון היה למעשה גם האות הראשון לתחילת החגיגות של הכתומים לבנים, שבערב הגמר היו לכתומים כחולים (ולא בפעם הראשונה). השניות הראשונות כללו קפיצות של שמחה דמעות של אושר של הקפטן טל דן כמו גם של מאמן הכושר של הקבוצה ברק שוורץ שגם אליו עוד נגיע, לאחר הדמעות ותוך כדי שהם שמים כובעים כתומים על ראשם, ובמקרה של בראיין אנגולה גם דגל קולומביה על כתפיו. אפי שמש לא ידע את נפשו מרוב עושר וקפץ וחיבק את ווין סלדן, ובראיין אנגולה? הוא לקח את בנו של יו"ר המועדון יניב מזרחי והניף אותו באוויר כאילו היה שלו.
מאמן הכושר של הקבוצה, ברק שוורץ עלה ארצה ובעונה הקודמת עבד במכבי תל אביב כעוזרו של רגב פנאן, ואף בן טיפוחיו, העונה שוורץ שרק קיבל את הדרכון הישראלי שלו, יצא לדרך חדשה וכבר בעונתו הראשונה בתור מאמן כושר ראשי של קבוצה, זכה להניף גביע אירופי ראשון, והרגשות שכאמור הציפו אותו הביאו גם לדמעות של אושר.
הפיינל פור מבחינתה של נס ציונה כלל הכול, סיפורים על טרגדיה (טרנס קלארק המנוח – חברו של ווין סלדן), הרואיות (טל דן) והתגברות על קשיים (נמרוד לוי) בדרך לרגע השיא של העונה שמסתיים בדרך הכי מתוקה שרק אפשר. האוהדים לאחר המשחק קראו לשחקנים שלקחו את המיקרופון והודו לקהל שהגיע לתמוך בהם מווין סלדן דרך בראיין אנגולה ופטריק מילר. לאחר ארוחה קלה שחקני הקבוצה החלו לצאת בזה אחר זה לכיוון האוטובוס, שכן החגיגה האמיתית עם האוהדים עמדה להתחיל, מול בניין עריית נס ציונה.
יושב ראש המועדון יניב מזרחי רצה לוודא שכל שחקניו עולים על האוטובוס שנוסע לכיוון נס ציונה כשבין שחקן לשחקן, הוא נעצר לשיחה עם ONE על הערב המרגש: "מרגיש מדהים, האמת שעוד אין לי את המילים לתאר בדיוק איך זה מרגיש, אבל זו חוויה אדירה".
ראינו את האוהדים שהגיעו, אתה ביקשת מהם לבוא אבל ציפית לכזאת תמיכה?
"האמת שלפני תחילת הפיינל פור לא ציפיתי והייתי מאוד סקפטי והיו לי חששות לגבי האירוח במנורה אבל אני שמח שהתבדיתי ואתמול והיום כבר הבנתי שהולך להיות פה 4000 ואני גאה בקהל שלנו ובכלל בנס ציונה, אנחנו עם גאוות יחידה שסובבת את העיר הזאת, זה דבר בלתי ייאמן".
באתם כפייבוריטים במידה מסוימת.
"כן בגלל הביתיות לא בגלל הרמה המקצועית".
איך הרגעתם את השחקנים לקראת המשחק הזה?
"נכון, למזלנו במשחק הראשון היו לנו כמה שחקנים שהיו ביכולת פחות טובה ומאוד רצו להוכיח ומאוד היו מפוקסים וראינו במשחק השני שבאמת כולם שיחקו האחד בשביל השני ואני שמח וגאה בהם".
ראינו לאחר המשחק את אנגולה לוקח את הילד שלך ומניף אותו באוויר מאושר, עד כמה זה היה מיוחד עבורך לראות את החיבור שיש בין יושב ראש מועדון לשחקן שנתן את כל כולו על המגרש:
"קודם כל אני חולה על בראיין, הוא שחקן מדהים ואישיות מדהימה והבן שלי מגיע למשחקים רק בגללו, זה סך הכל המשחק החמישי שהוא מגיע ואנחנו 5/5 איתו, הוא לא היה באף משחק כדורסל והוא בא רק בשביל בראיין".
אז נמצאה הנוסחה?
"אני מקווה שכן".
טל דן קיבל טלפון מראש הממשלה וסיפר תחילה: "ממש לא חלמתי, אפילו לא בדמיונות הכי גדולים שלי, בטח לא בכדורסל, מטורף מה שאני חווה בראש אין הרגשות כאלה, המועדון הזה ענק, העיר הזו ענקית הקהל הזה מטורף. אין גאה ממני מלהיות חלק מהדבר המדהים הזה".
זו הגשמת חלום מה שקרה?
״ברור, הרי זה אפילו לא הופיע לי בחלומות לזכות בתואר אירופאי בתל אביב, פיינל פור מול 5000 נס ציוניים העיר בטירוף ואין כיף כזה באמת שאין כיף כזה״.
עלית לשחק למרות שגמרת את העונה זה לא משהו רציונלי.
״מבחינתי ברגע שקיבלתי את האישור מהדוקטור שאני יכול לנסות אז ידעתי שאני הולך לשחק לא היה לי ספק בכלל, אני לא יכול לאכזב כל כך הרבה אנשים שתמכו בי בכל כך הרבה שנים ואהבו אותי, אין סיכוי בעולם שאני לא אהיה חלק מהדבר הזה. לא דמיינתי בחיים שאני יכול לשבת פה עם ג׳ינס ולמחוא כפיים, זו לא הייתה מבחינתי אופציה רציתי לתת השראה לילדים פה שאוהבים אותי ומשחקים במועדון 1,500 ילדים ואין גאה ממני במה שעשינו״.
בראיין אנגולה הוסיף: "כשהגעתי לכאן אמרתי למאמן ולסוכן שלי שיש לנו באמת קבוצה טובה וכשניצחנו את הקבוצות שניצחנו אמרתי ושאנחנו יכולים לזכות בתואר וזה מה שרצינו ועשינו, עכשיו המטרה להגיע לפלייאוף, אנחנו יכולים לשחק מול כל קבוצה בסדרה ולנצח אותה, ב-3 או ב5 משחקים, ניקח את זה משחק אחרי משחק, יש לנו עוד משחק אחד בעונה הרגילה ואז עוד 6 אז ניקח את זה משחק אחרי משחק".
"האווירה הייתה נהדרת, כולם באו לראות אותנו, הניצחון הזה הוא היסטורי עבור נס ציונה וכל מי שבקבוצה הזאת יכנס לספרי ההיסטוריה שלה. יש המון לחץ, כשנימי וליאור התעלו ועשו מה שעשו, הם משחקים בשבילנו, אני אומר לנימי להיות אגרסיבי והוא עושה את זה, הם מורידים המון לחץ ממני ומווין ,בראד וג'רום. אנחנו עמוקים ויכולים לנצח המון משחקים אם נשאר ביחד ונשחק ביחד".
ווין סלדן סיכם ודיבר גם על הטרגדיה האישית שחווה: "זה נהדר, היה לי ולעיר שלי אירוע מצער, איבדנו את אחינו הקטן טרנס השבוע (טרנס קלארק, מ.ב), ורציתי לבוא ולתת את כל מה שישי לי לתת בשבילו וזכינו באליפות, זכיתי בתואר ה-MVP ואני מקדיש אותו לטרנס".
היו רגעים בהם אוסטרוב הייתה צמודה אליכם האם דאגתם?
"לא, פשוט צריך להמשיך לשחק את המשחק ולהשיג עצירות, המשחק לא נגמר עד שהשעון מראה 00:00".
המשחק לווה בלא מעט רגשות, מה הדבר הרגע שאתה הכי זוכר ממנו?
"שזכינו, אנחנו אלופים, זכינו".
ליאור קררה הוסיף: "זה לא קורה כל יום, כל האירוע המדהים הזה פה בארץ, אני מאוד שמח שגם אני הצלחתי להתעלות. כל החבר'ה עשו עבודה מדהימה, הייתה לנו נפילונת ברבע השלישי כשהם חזרו, הם קלעו סלים מאוד קשים, אבל נשארנו חזקים וממוקדים, ידענו שהמטרה הסופית שלנו היא להניף את הגביע הזה, במיוחד בשביל טל שמה לא נאמר עליו, מוביל, קפטן, איש מדהים בעיניי ועשינו את זה בשבילו ובשבילנו".
"זה חשוב לזכות בכל תואר, אירופאי זה דבר שמעטים מאוד זוכים להגיע אליו בקריירה, המועדון התחיל לפני שלוש שנים במוקדמות ובנה קצת בכל שנה והתקדם ונשארנו עקביים ועשינו את העבודה הזאת, זה מאוד מרגש ואני שמח בשביל כל האנשים שעומדים מאחורי המועדון הזה".
"כל הדרך שלי בקריירה התחילה בעליות ובהרבה ירידות בעיקר, לא היה לי פשוט בהתחלה ועברתי את מה שעברתי, אז אני תמיד בטוח בדרך שלי ובמה שאני עושה ואני אעבוד קשה גם אם אני אשחק וגם אם לא אשחק, אני יודע שההזדמנות תגיע ושאני צריך להיות מוכן לקחת אותה ואני מאוד שמח שהיום קיבלתי את ההזדמנות מתחילת המשחק והוכחתי שאני יכול וצריך לשחק”.
"אנחנו נחגוג כמו שצריך ונהנה מהרגע כי זה לא קורה כל יום ועוד יומיים נתחיל להתרכז במטרות הבאות שלנו ,אני לא מרגיש לחץ, אני מוכן ורוצה לשחק, להוכיח את היכולות שיש לי, עצוב לי מאוד שטל לא יהיה איתנו כי היכולות שלו כל כך מוסיפות לנו, אנחנו נתעלה וכל אחד ייתן מעצמו 200 אחוז יותר אנחנו נעשה דרך משמעותית עד סוף הליגה”.
קררה הנרגש סיפר על החגיגות באוטובוס ובבניין העירייה: "זו חוויה מטורפת, קודם כל לא ציפינו שזה יגיע גם לפה ובאמת החברה פה מדהימים ואנחנו מתרגשים ושמחים בשבילם ובשבילנו ובשביל כולם".
אם היינו אומרים לך בפתיחת העונה שאתה הולך לשחק במשחק הגמר של היורופקאפ בישראל בתל אביב עם 4,500 אוהדים ואתם הולכים לזכות, היית מאמין?
"חלום, חלום לגמרי, עשינו דרך. מתחילת העונה היו לנו קצת בעיות והתקשינו ולא מצאנו את הקצב שלנו ועברנו שתי בועות שגם לא היה שוט והגענו לפה, והקהל המדהים שדחף אותנו ואני כל כך שמח שעשינו את זה".
ברור שהיו כאן חגיגות וקצת שמחה, אבל איפה המסיבה הסודית?
"אני הולך עם הזרם לאן שייקחו אותי, אני הולך לשם".
ואיפה זה שם?
"אין לי מושג אני הולך לאוטובוס ומשם אלוהים גדול".