ההתאחדות לכדורגל קיימה היום (שני) ערב הוקרה לשחקני נבחרת הנערים והצוות המקצועי שהעפילו לראשונה לאליפות אירופה ב-1987. זו הייתה אחת מהנבחרות הצעירות, שפרצה את הדרך למפעלים האירופים וגם הצליחה לייצר שחקנים אדירים לכדורגל הישראלי.
בנבחרת הזו, שעשתה הישג היסטורי באותן שנים, היו המאמן אמנון רז, מנהל הנבחרת ישראל “ללה” שצ'וצ'ינסקי, הרופא ד"ר מרק רוסנובסקי וכמובן גם השחקנים רן בן שמעון, טל בנין, אורן מוחרר, איציק זוהר, אבי בן עזרא ואסי רחמים בין היתר. כל השחקנים ששיחקו בה התכנסו בתא הכבוד באצטדיון רמת גן וקיבלו גביעי הוקרה מההתאחדות לכדורגל אחרי 34 שנה.
בנין: ״מתרגש, מרגיש כמו לחזור הביתה״המאמן אמנון רז נאם בפני כולם ואמר: “קשה לי לדבר בערב כזה. אירועים כאלה צריכים להיות מסורת כי תמיד טוב להזכיר נשכחות. אי אפשר לשכוח כזה דבר וחייבים להעריך את זה. הייתי מאמן צעיר וזו הייתה נבחרת צעירה, כך שלא היה קל להכין אותה לטורניר הזה. אני זוכר איך שהגענו לבלגיה למשחק על העלייה לגמר אליפות אירופה וראינו שהמגרש מושלג, לא ידענו מה לעשות וקיווינו שהשופט לא יאשר את המגרש, אבל הם ניקו אותו, ניצחנו ועלינו. זו הייתה חווייה כי הדרך הייתה מאוד קשה אבל נהניתי לעבוד עם שחקנים שרצו להצליח”.
ההוקרה לנבחרת הנערים (חגי מיכאלי)ישראל “ללה” שצ'וצ'ינסקי, שליווה את הנבחרת הראשונה שלו בקמפיין הזה, התרגש מהאירוע: “ההישג היה נדיר וכולם דיברו על הנבחרת. זו התרגשות עצומה לראות שוב את הילדים האלה. במשך שנים ניסיתי לכנס את השחקנים שעשו דבר בלתי ייאמן לפני 34 שנה. זו הנבחרת הראשונה שהתקבלה למוקדמות אליפות אירופה והצליחה להעפיל, להביא הרבה כבוד למדינה ולעזור להתאחדות לפרוץ את הסכר כך שכל הנבחרות הגיעו לשחק באירופה לאחר מכן”.
ד”ר רוסנובסקי תיאר את רגע ההעפלה לאליפות אירופה: “במשחק הראשון שלנו בדרך לאליפות אירופה היה חם מאוד והייתי עם כפכפים. ניצחנו, נסענו לבלגיה למשחק השני ושם הכל היה קר ומושלג, אבל כולם אמרו לי ‘דוקטור, ניצחנו כשהיית עם כפכפים, אסור לך לשים עכשיו נעליים’. אז כל המשחק ישבתי בקור עם כפכפים. בגלל זה בסיום המשחק כשניצחנו רצתי עם הכפכפים והדגל בכל המגרש. היה לי קר”.
ישראל שצ'וצ'ינסקי (חגי מיכאלי)מנהל הנבחרת תיאר את אופן הקמת הנבחרת: “הסגל היה מאוד איכותי והנבחרת הוקמה בתקופה קצרה. שובצנו נגד בלגיה, הסתובבנו בכל המגרשים, שלחנו מכתבים לכל הארץ לקבוצות כדי לאתר שחקנים, ואת כל השחקנים הבאנו דווקא מהקבוצות הקטנות מהליגה השנייה והשלישית, ודרך הנבחרת הם פרצו קדימה, כמו טל בנין שבא מהפועל חיפה ששיחקה בליגה השנייה, רן בן שמעון ממכבי פתח תקווה, רועי חדד מהפועל יהוד ואבי בן עזרא מקרית אונו. היה לנו את אלון חרזי ויוסי אבוקסיס בסגל המורחב, כך שהשחקנים האלה הטביעו את חותמם גם בכדורגל הישראלי. שיחקנו נגד מזרח גרמניה הקומוניסטית שלא רצו לשחק איתנו וניצחנו אותנו, שיחקנו נגד הבלגים שהיו ענקיים - ועל הכתפיים הצנומות שלהם היה עתיד הכדורגל הישראלי”.
ההוקרה לנבחרת הנערים (חגי מיכאלי)אורן מוחרר, שיזם את האירוע, אמר: “הערב הזה ישב לי בראש הרבה שנים. יצרתי קשר עם ישראל מנהל הנבחרת וירד לי האסימון. השנתון הזה חגג 50 שנה לאחרונה ומאז המפגש ההיסטורי הזה עברו 34 שנים, ולכן אמרתי שהגיע הזמן להיפגש כי היינו נבחרת אדירה שעשתה היסטוריה. לקח לי כמה ימים לאתר את כולם, זה לא היה קל, אבל חשוב לזכור את העבר. אני שמח ומתרגש מהרגע הזה. התכוננתי לרגע הזה כאילו אני הולך לשחק כדורגל היום. זה היה בתולי, ראשוני וטהור כל כך. היינו נבחרת שנבנתה בשיטה אחרת ובסגנון אחר, כולם באו מרצון טוב ולב נקי. רצינו לתת גאווה למדינה שלנו דרך הכדורגל ועשינו את זה”.
השוער לשעבר אסי רחמים סיפר: “זה מרגש מאוד לחזור לרגעים האלה. זה דבר אדיר להיפגש אחרי כל כך הרבה שנים, בהחלט יוזמה מבורכת. אני זוכר שדובר רבות על ההישג הזה, שהיה המשמעותי הראשון של נבחרות בגילים האלה. לא הייתי חלק ממש על כר הדשא אבל כן חלק מהמסע שלה וזה היה מדהים. ההישג הזה הזניק את הקריירה של כל מי שהיה חלק ממנו. האיחוד הזה הוא משהו יוצא דופן”.
רן בן שמעון וטל בנין (חגי מיכאלי)מאמן מ.ס אשדוד ששיחק בנבחרת, רן בן שמעון, דיבר: “הדבר הכי גדול בנבחרת הזו הוא שהיינו מנהיגים ולא הייתה היררכיה. היינו חדורי מטרה ואהבנו את מה שעשינו. אלה היו רגעים של אהבה טהורה למשחק ובנינו מערכת יחסים מאוד מיוחדת אחד עם השני, לפני הכסף הגדול והחיים התחרותיים, בלי מסכות, טלפונים ודאווינים. הרגשנו סיפוק ולא סתם התרגשתי מההודעות והטלפונים לפני המפגש הזה. זה היה חלק מהטיפוס שלנו בדרך להר”.
אסי רחמים ורן בן שמעון (חגי מיכאלי)טל בנין שיתף על המפגש: “בהרבה מקרים קשה לרגש אותי, אבל זה חקוק בלב שלי. הגעתי לפה מוקדם ופתאום הרגשתי כאילו אני חוזר הביתה. לא היינו נבחרת, היינו ממש קבוצה כי כל הזמן היינו ביחד. אני זוכר עצמי שם בגיל 13 ואיך הייתי נוסע לבד באוטובוסים שעתיים לכל כיוון שלוש פעמים בשבוע כדי להגיע לאימונים במרכז הארץ וזה היה מיוחד, כי שם אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות כדורגלן. למדתי מהם ערכים מאנשי חינוך, כמו סדר, משמעת ויסודות כדורגל. זה היה הבסיס להכל. היו לי הרבה חוויות בנבחרת הזו, אני זוכר את המשחק הראשון נגד שווייץ וכמובן את העלייה מול הבלגים בשלג ואת החגיגה במלון לאחר מכן. לא ידענו מה עשינו, פשוט חיינו את הרגע והבנו שהיה משהו מיוחד”.
הקשר שהמשיך לאחר מכן לקריירה נהדרת מעבר לים ובנבחרת הבוגרת, התייחס למצב כיום בענף: “אני חושב שמה שנעשה איתנו אז, צריך להיות גם כיום בנבחרות הצעירות. לימדו אותנו אפילו איך אוכלים עוף בסכין ומזלג. אם שחקנים כיום יוכלו לקבל ערכים או אימונים מקצועיים באופן כמעט יום-יומי, זה יהיה מעולה. היינו משחקים במחוזות, דרכן הגענו לנבחרות וזה עבד טוב”.
טל בנין (חגי מיכאלי)לשאלה מדוע הוא לא חלק מהכדורגל הישראלי כעת השיב: “אני לא בכדורגל עכשיו כי יש דברים שצריכים להיות משהו בסיסי, ועל דברים כאלה לא צריך להילחם. הגעתי למצב שאני לא רוצה להיות חלק מאותו גלגל של מאמנים שמסתובב כל הזמן וליצור תחלופה פה ושם. בשלב מסוים הבנתי שלא מחפשים פה מקצועיות אלא יותר עניין של חברויות, וכשאתה נלחם לדוגמה על כך ספורטאי שצריך לשמור על משקל ואתה מפוטר בגלל דבר כזה, אז זו בעיה. פה אני הבנתי את הסיפור וזהו”.
אסי רחמים ורן בן שמעון (חגי מיכאלי)