הרבה ביקורת צצה מעל פני השטח מאז המשחק מול נבחרת דנמרק ביום חמישי (2:0), ביקורת שמופנית בעיקרה לכיוונו של מאמן נבחרת ישראל, וילי רוטנשטיינר. הביקורת לא מפתיעה ואפשר לומר שווילי סופג אותה בצדק, אבל צריך לזכור שהאוסטרי כלל לא מאמן כדורגל במקצועו, אלא מתנהל כמורה מצטיין לספורט.
ההתנהלות של האוסטרי מזכירה כזו של איש חינוך בבית הספר – הוא מקיים לשחקניו אספות ארוכות, מושקעות אומנם, אך מתישות. בעולם הכדורגל של ימינו אספות שכאלה כבר פחות מקובלות, ונהוג לבצע עם השחקנים שיחות קצרות וממצות יותר, למרות שבמהלכן אי אפשר לגעת בכל הנושאים. מאמן הכדורגל המודרני צריך לבחור מספר נקודות ספציפיות בהן הוא רוצה לגעת ולהעבירן בצורה ממוקדת יותר, במקום להתפזר ולאבד את תשומת הלב של שחקניו במהלך השיחה.
רוטנשטיינר הגיע למשחק מול סקוטלנד (1:1) עם תוכנית מסודרת שפעלה נכון, אבל למרות השליטה של נבחרת ישראל, לכמה מצבים הגענו? גם השער הנפלא של דור פרץ לא הגיע ממהלך כדורגל מתוכנן. אז כשהכל עובד זה מצוין, אבל כאשר היה צריך להגיב למשחק למול השינוי הטקטי של הסקוטים, וילי קפא על הקווים. האוסטרי פשוט לא הגיב ונראה היה שהוא לא יודע מה לעשות.
ככה מתנהל מורה ולא מאמן כדורגל – יש תוכנית מסודרת להמשך השיעור והכול צריך להתנהל לפי הסדר, אבל וילי עדיין לא השלים עם העובדה שבניגוד לשיעור בכיתה, ההתרחשויות על הדשא דינמיות, בלתי צפויות ודורשות תגובה מהירה. לא הכול מתנהל כמו שכתוב בספר. חלק מהשחקנים טוענים שהוא מרצה מצוין, אבל רחוק מהתנהלות כמו שמאמן צריך להיות.
וילי לא היה מאמן בעברו, הוא לא חי את המשחק ולכן קשה מאוד להגיב בזמן. חשבתי ואמרתי שהדבר הכי טוב שעשה האוסטרי היה להביא את מרקו בלבול כעוזרו על הקווים, אך מה עשה רוטנשטיינר בסופו של דבר? הפך את מי שהוביל את מכבי חיפה רק בעונה שעברה למקום השני, לסקאוט בכיר שיושב ביציע.
במקום להשתמש בידע של המאמן הוותיק כדי שתהיה לו עוד אוזן על הספסל ומישהו שיוכל לייעץ ולהציע דרכי פעולה נוספת, בלבול מאבד מערכו ויושב ביציע. ניתן היה להבחין אמש שהספסל של הנבחרת די מנומנם ורוטנשטיינר, שדוגל בעבודת צוות, כמעט לא מדבר עם איש מאחוריו.
כבר כתבתי בעבר, אני לא מאשים את וילי, אלא את מי שמינה אותו. כבר במשחק חצי גמר הפלייאוף של ליגת האומות מול אותה סקוטלנד, ראינו שלרוטנשטיינר חסר את הידע שיש למאמן פעיל. כבר אז המינוי הזה היה צריך להדליק נורות אדומות לקברניטי ההתאחדות לכדורגל.
אבל למרות כל תמרורי האזהרה הם המשיכו בשלהם, פסלו את כל המועמדים והפקידו את הנבחרת היקרה לכולנו בידיו של “מורה הספורט” לקמפיין נוסף. מעניין מה יש ליו”ר ההתאחדות, אורן חסון, להגיד בנושא, וכמוהו גם לשאר חברי ההנהלה שמצביעים ושותפים לקבלת ההחלטות, שרק לוקחות את הכדורגל שלנו אחורה. וילי היה חייב להישאר בתפקיד המנהל הטכני וה”סטארט אפ” במסגרתו הפך למאמן, בוודאי לא יירשם ברשם הפטנטים.