בכל פעם שרואים מתעמל או מתעמלת עולים על הפודיום בסיום תחרות ומחזיקים במדליה עם חיוך, יש מאחורי הקלעים אנשים רבים שמרגישים סיפוק וגאווה. אלה שדאגו לאולם אימונים ראוי, לבקבוק מים בירידה מהמשטח, לבית מלון איכותי ואם צריך אז גם למטוס פרטי בימים של מגפה עולמית כדי שיצליחו לשים את כל הדאגות בצד. בשנים האחרונות ישנה מגמה חדשה בענפים השונים, שמקבלים לתוכם נשים רבות לתפקידים ניהוליים - אבל יש רק איגוד אחד שיש בו שדרה ניהולית שמורכבת אך ורק מנשים, וקוראים לו איגוד ההתעמלות.
בענף הזה, שנחשב לאחד מהגדולים והמוצלחים בספורט הישראלי, עובדות שבע נשים שונות בתפקידים ניהוליים, כאשר בראש הארגון ניצבות להן יושבת הראש כנרת צדף וממלאת מקומה מורן מסיקה. שתי נשים חזקות שנמצאות באיגוד כוחני, כאשר צדף מייצגת את מרכז הפועל ומסיקה את מכבי. שילוב שכזה לא היה עובר חלק פעם, כשהגברים עוד היו שולטים באיגוד. "זה אולי לא נראה כמו משהו שהוא מובן מאליו, אבל הפכנו את זה למובן מאליו", הדגישה צדף. "והיום זה באמת חסר משמעות", השלימה מסיקה.
שתיהן מנסות לקדם את הענף, כאשר ביחד איתן יש גם רוב נשי בהנהלת האיגוד, מאמנות מהטובות בעולם, ספורטאיות מוצלחות, וענף מגוון ומשגשג שמביא מדליות בקצב מסחרר בשנים האחרונות. לרגל יום האישה הבינלאומי שחל היום (שני), כנרת צדף ומורן מסיקה דיברו בראיון ל-ONE על הדרך שעשו עד למעלה, הגישות שלהן, השאיפות והמחיר ששילמו.
צדף (41) היא מנהלת אגף הספורט במרכז הפועל ומשמשת בפועל כסגניתו של המנכ"ל יורם אורנשטיין. אביה היה מורה לחינוך גופני, כך שכבר בגיל ארבע נרשמה לניווט ספורטיבי, שם קיבלה מצפן ומפה, והתחילה לרוץ למרחקים, עד שבגיל 16 זכתה באליפות ישראל ופרשה. אחר כך עברה לטניס שולחן, אבל גם שם, ברגע שהגיעה ההצלחה, היא החליטה לפרוש מתחושת מיצוי. האהבה הגדולה שלה תמיד הייתה כדורגל, בימים בהם הענף עדיין לא היה פתוח לנשים בישראל, אך היא עברה מיונים לנבחרת, שיחקה והתפרנסה מזה. ברגע שזכתה בגביע המדינה ובאליפות עם מכבי חולון, גם משם היא פרשה בשיא.
למרכז הפועל צדף הגיעה דרך מכבי חולון של שמעון מימון, שם ניהלה את הקבוצות בעמותה. בהמשך הקימה ליגה לכדורגל באולמות, כשאורח הכבוד במשחק הפתיחה היה שי שני, מנכ"ל מרכז הפועל לשעבר שזיהה את הפוטנציאל המקצועי בהעסקתה וביקש ממנה להצטרף לפרויקט אתנה. אחרי שנה, הגיע יורם אורנשטיין למרכז הפועל, הושיט לה יד, ומאז הם ביחד כבר 14 שנה בפוליטיקה של הספורט הישראלי, כשהכניסה להנהלת איגוד ההתעמלות הפכה אותה למנהלת בכירה. שם האופוזיציונרית הפכה ליו"ר, וההמשך ידוע. "גם מאיגוד ההתעמלות ניסיתי לפרוש בשיא, אבל זה לא כל כך עבד", היא צוחקת. "יש לי אחריות עד לאולימפיאדת טוקיו ולכן החלטתי להישאר".
מסיקה (40) היא הצלע השנייה בניהול האיגוד. היא נולדה בבאר שבע, גדלה במיתר ובילדותה הייתה אתלטית. כשהתבגרה, למדה ניהול ומדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, עשתה תואר שני בחינוך וחזרה לספורט אחרי שהייתה בהייטק במשך שלוש שנים אך הרגישה כמו בכלוב של זהב. בזכות ניסים סספורטס, בבאר שבע היא ניהלה את מחלקת הספורט בעיר, בלי שייכות לאדום או צהוב אלא רק למען התושב, ונאור גלילי היה זה שהביא אותה למרכז מכבי. כעת היא מנהלת אגף במרכז, במקביל לתפקידה באיגוד ההתעמלות, ומסומנת כבעלת פוטנציאל לתפקידים בכירים יותר לעתיד.
“בניגוד לגברים, אצלנו אין אגו”
שתיהן אולי משתפות פעולה ביחד בימים אלה, אבל הן נפגשו לראשונה בשיאו של הסכסוך בהנהלת איגוד ההתעמלות, לפני כשנתיים וחצי, כשצדף החליטה להעביר בהנהלת האיגוד החלטה חד צדדית למנות את צינה האריס ליו"ר, במה שכונה בזמנו "מחטף" הרי שהדבר נעשה בזמן שאנשי מכבי לא הגיעו לישיבה. הסערה הייתה גדולה. ובדיוק אז נכנסה לתמונה מורן מסיקה, שהחליטה - הייתה מלחמה, ועכשיו שלום.
"כשהכרתי את כנרת, כל אחת הגיעה מהצד האחר של המפה הפוליטית במרכזים. תמיד היה קטע של מלחמות, אבל לא ממש הבנתי למה כולם נגד כולם", סיפרה מסיקה. "לא הייתי נאיבית וידעתי שיש מתח בין המרכזים, אבל ניסיתי להתרשם מהעבודה של כנרת בלי רעשי הרקע מסביב. קבענו פגישה וזיהיתי מישהי שבאה לעבוד רק לטובת הספורט, אז אמרתי לה, 'כנרת, די, בלי משחקים. אני לא אגיד לך מה לעשות, אבל תכבדי אותי ותגידי לי מראש מה התוכניות שלך לגבי האיגוד ובואי נעבוד בשיתוף פעולה'. ברגע שנוצר האמון, היה לנו קל יותר".
"כמחווה של שלום הכנסתי אותה להנהלה הקודמת. בהתחלה שמרנו על הסטטוס קוו של שישה חברי מרכז הפועל מול שישה ממכבי, אבל ברגע שהתקרבנו וראיתי שהיא גם באה לטובת הספורט, אז כבר לא היה אכפת לי שתיכנס להנהלה. להפך", אמרה כנרת צדף, כאשר בבחירות האחרונות נקבע כי היא ומסיקה יובילו את האיגוד, ביחד עם המנכ"לית שרית שנער ושדרה ניהולית שמורכבת כאמור רק מנשים, דבר שלא קיים באף איגוד אחר בארץ.
לדעתכן, מה באמת מיוחד באיגוד שלכן?
צדף: "שאין לנו אגו. כשאמרתי שמורן תהיה ממלאת המקום שלי אנשים צחקו כי זה משהו שלא היה קיים קודם באיגוד ההתעמלות, אבל אמרתי להם שאי אפשר להסתמך רק על צד אחד. אנחנו יודעות להקשיב ולהשלים האחת את השנייה. אנחנו שונות, אבל יודעות להכיל. והאיזון הזה יוצר משהו טוב".
במה זה מתבטא?
מסיקה: "אפשר לדון על משהו ואפילו לריב עליו, אבל כשאנחנו יוצאות מהחדר אנחנו מקבלות החלטה מוסכמת שהיא רק לטובת הספורט".
רגע, אתן רוצות להגיד לי שבאיגוד ההתעמלות אין יותר את העסקונה?
מסיקה: "אנחנו לא נותנות לפוליטיקה להיכנס בינינו, אין דבר כזה. אנחנו מייצגות דור אחר ואני מבחינתי לא יורשת את הפוליטיקה הזו. באנו לעשות הכל לטובת הספורטאים שלנו".
“פחות שכר לאישה? כואב מאוד, נלחמתי לשנות”
אתן חושבות שהאיגוד מנוהל יותר טוב בזכות העובדה שהוא מנוהל על ידי נשים?
צדף: "לא יודעת אם אישה במהות שלה מנהלת בצורה שונה מגבר, כי זה תלוי באופי לדעתי, אבל מה שמאפיין את האיגוד שלנו זה שכבר אין בו מלחמות אגו. יש חלוקה מאוד ברורה של התפקידים ולמדנו לעבוד ביחד. זה אולי מוזר, אבל גם כשיש ישיבות מול גורמים חיצוניים, אנחנו באות ביחד. אני לא מאמינה בריכוזיות. כשיש אנשים שהם ברמה גבוהה והם יכולים לתרום, זה עוזר לקדם את הענף שלנו ולחשוב ביחד. גם איגוד הג'ודו מנוהל על ידי גברים ברובם והוא מנוהל אחלה, זה לא באמת משנה. פשוט אצלנו מה שכיף זה שאנחנו מפרגנות אחת לשנייה ולא אכפת לנו מי תיקח את הקרדיט".
יש היום יותר קורסים למנהלות ודירקטוריות בספורט, רואים גם יותר מנכ"ליות ויו"ריות באיגודי הספורט. האם זה טוב שיש יותר נשים בתפקידים האלה, או שזה לאו דווקא באמת משנה ומה שחשוב בסוף זה יכולות הניהול?
צדף: "זה יותר טוב, כי נשים יודעות לעבוד יותר טוב ביחד. שיסלחו לי הנשים, אבל יש בעיניי שני סוגים של נשים - אלה ששמות רגל האחת לשנייה ואלה שמושיטות יד. לשמחתי, בספורט, לפחות מבין הנשים שאני מכירה, הנשים הן כאלה שמושיטות יד. עצם הכניסה שלנו לתפקידים בכירים בשנים האחרונות מאפשרת לנשים אחרות לקבל יותר תפקידים, כי בעבר, כשבאה אישה כמו שרית שנער והתראיינה לתפקיד מנכ"לית האיגוד, היה מי שאמר, מבלי לנקוב בשמות, את המשפט 'עדיף לי לבחור בה כי היא אישה והיא תבקש פחות כסף'".
כמה זה כואב לשמוע אמירות כאלה?
צדף: "כואב מאוד. הייתי שם כשזה קרה וזה כאב לי בכל הגוף, אבל במשך השנים נלחמתי כדי לשנות את זה ועשיתי הכל כדי להעלות לה גם את המשכורת. ישבתי שם בהנהלה והתפוצצתי. צריך לשלם לנשים את מה שמגיע להן, לא אגורה פחות".
במבחני התמיכה החדשים לאיגודים, באה המדינה ואומרת - בקרוב נתגמל יותר את האיגודים שיעסיקו נשים בהנהלה שלהם. איך אתן רואות את זה לתגמל רק על העסקת נשים?
מסיקה: "אנחנו לא רוצות לקבל יותר או פחות, אלא רק את מה שמגיע לנו. במבחני התמיכה החדשים אין קנס לאיגוד שלא מעסיק נשים, אלא מדובר בתגמול למי שכן בוחר בזה. במובן מסוים זה סולל דרך לנשים נוספות, ואם יש איגוד שרוצה לקטוף את הבונוס שמציעים לו וזה עובד לו טוב, אז נהדר. אם לא יהיה משהו שיספק תמריץ כדי לתת צ'אנס לאישה לקחת חלק בניהול ולא יהיה מי שיושיט לה יד ויעזור, אז לא נראה יותר נשים מצליחות להשפיע. ואם היא לא טובה בתפקיד שלה, אז במילא היא לא תהיה שם הרי".
כנרת, אומרים עלייך שאת אחת הנשים הכי חזקות בספורט הישראלי. את באמת מרגישה ככה?
צדף: "אני דעתנית ומובילה מהלכים, קיבלתי במה וניצלתי אותה. מרכז הפועל הוא מרכז הספורט הכי גדול בישראל וברגע שאני יושבת שם בעמדה בכירה, ויורם נותן לי להשפיע עם חופש פעולה, אז אנשים מסתכלים עליי כאישה חזקה, אבל אני לא רואה את עצמי כחזקה. אני משפיעה. יש לי את היכולת להשפיע ואני מנצלת אותה במאה אחוז. אגב, מכל העובדים שהכרתי במרכזי הספורט, מורן הייתה הראשונה שזיהיתי כמי שיכולה לעשות איתי את השינוי כדי שנפעל לטובת הספורט ביחד, וזה מצחיק כי היא מכבי ואני הפועל, אבל אנחנו מצליחות לשנות דברים ביחד. שני גברים כנראה שלא יעשו את זה, כי כבר ראיתי יושבי ראש שבאים ואומרים 'אני החלטתי וזהו', אבל אנחנו מדברות על כל צעד ולוקחות החלטות ביחד".
“קשה כאישה להתמודד עם המדינה”
האיגוד שלכן מצליח מאוד בשנים האחרונות, בין היתר עם לינוי אשרם וארטיום דולגופיאט שמובילים אותו לגבהים חדשים. זה עושה משהו?
מסיקה: "ברור, זה הכיף שלנו. כל העבודה שלנו היא בשביל הרגעים האלה. מה שהכי כיף זה לעבוד בשביל לראות איזה ילד או ילדה בתחילת דרכם והופכים לדבר הבא".
כנרת, את כבר כמה שנים בהתעמלות. איך את רואה את ההישגים האלה?
צדף: "זה לא רק המדליות. ההישגים הם בעצם זה שהצלחנו להקים את האוהל המיוחד להתעמלות האמנותית לפני אולימפיאדת טוקיו, זה היכולת הכלכלית של האיגוד וזה החיבור לעולם. הקשרים והכישורים שלנו מביאים אותנו רחוק בכל הזירות וזה גם בזכות שיתוף הפעולה בנינו. לפעמים במשא ומתן, תוך כדי שיחה, שתינו כבר מבינות ממבט אחד מה המהלך הבא שאנחנו הולכות להסתער עליו".
ואתן נלחמות יותר מאשר הגברים נלחמים?
צדף: "כן. קשה כאישה להתמודד עם המדינה ולהסביר לה למה לנו מגיע יותר כסף מאיגוד אחר, בזמן שאנחנו נאבקות על כל שקל כדי להביא לארץ תחרויות בינלאומיות גדולות מול גורמים שונים בעולם. עדיין יש הרבה שמזלזלים, אבל בשנה האחרונה כשאנחנו נכנסות לישיבות אז אנשים מבינים שכדאי להם לחשוב פעמיים לפני שהם מתחילים איתנו במשא ומתן. כשעשינו משא ומתן עם מכון וינגייט למשל, לא ויתרנו על התנאים שרצינו. אמרו לנו שהאולמות הם של האיגוד? אז התעקשנו שאף אחד לא יציב להם תנאים ושאף אחד לא יגיד לספורטאים שלנו בשעה שמונה בערב לצאת מהאולם, כי זה יהיה שלהם למתי שירצו וכמה שיצטרכו".
למה גם עכשיו יש עניינים משפטיים סביב האיגוד ועדיין יש מי שבאים בטענות על אופן הניהול שלכן?
צדף: "יש מקור אחד לזה. הוא מפעיל בשלט רחוק עוד כמה מוקדים שונים, אבל זה מקור אחד".
מה זאת אומרת?
צדף: "שיש אנשים שאין להם שובע. כאלה שגם אם הגדילו להם את התקציב מ-1.4 ל-2.4, זה לא מספיק להם. פעם האיגוד היה מחולק ומי שהיה באגודה מסוימת היה מרוויח יותר, אבל היום זה כבר לא קיים וכולם התיישרו. כשלינוי אשרם נפצעה באליפות אירופה וניקול זליקמן זכתה במדליה, שמחנו כולנו ביחד כי זו ספורטאית של מדינת ישראל".
הגדלתן את התקציב לספורטאים?
צדף: "כן, לכולם. למאמנות, לספורטאיות, למעטפת, לכולם. אנחנו מוציאות הכל. את 2019 סיימנו בגירעון של מיליון שקל כי רציתי שננסה להשיג קריטריון בכל הענפים עם כל מי שאפשר ולא נוותר על אף תחרות. וזה מה שעשינו. אם זה להביא עוד אנשי צוות, לא לחסוך על מה שהספורטאים צריכים לקבל, לטוס בלי הפסקה לכל תחרות קריטריון, לתת שקט למאמנים במשכורת שלהם, לישון במלון הכי טוב שהמאמנות רוצות. כולם קיבלו את כל מה שהם רוצים. אני לא מכירה אף איגוד בעולם שבו המאמנות בוחרות את המלון שלהן. באמת שנתנו הכל".
בשלב מסוים במגפת הקורונה החלטתן לשכור מטוס מיוחד לאליפות אירופה בהתעמלות אמנותית. זה משהו שלא היה בעבר. מאיפה זה נולד?
צדף: "כשהכריזו על הסגר בספטמבר, טלפנה אליי פטרובה יו"ר הוועדה המקצועית באיגוד האירופי והעבירה לי מסר שמנסים לבטל את אליפות אירופה בקייב כי מדינת ישראל נכנסת לסגר. ואז הבנתי שמי שרוצה לבטל זה מי שלא משתתף, כי אם הוא לא משתתף זה בעצם נותן לנו הזדמנות לזכות ביותר מדליות. מיד התקשרתי למשרד הספורט, אמרתי להם 'גם אם השמיים סגורים, אני לוקחת מטוס פרטי. האם תתנו לי אישור לטוס ככה?'. אמרו לי שכן. יום למחרת שלחתי מכתב רשמי למנהלי התחרות שמודיע להם שגם אם יהיה סגר מלא על מדינת ישראל נגיע לתחרות. ככה בעצם הם לא ביטלו את אליפות אירופה, טסנו במטוס פרטי, שמרנו על הספורטאיות שלנו מהווירוס וזכינו במדליות זהב בתחרות הזו. זה היה שווה את זה. אחר כך עשינו את אותו הדבר גם עם המתעמלים במכשירים".
נו, אז אפשר להבין למה אומרים שאת האישה הכי חזקה בספורט הישראלי.
צדף: "משפיעה, לא חזקה. יש מי שמתלוננים שאנחנו פה כדי לטוס לחו"ל, אבל הסיפור הקטן הזה מעיד עד כמה אנחנו עובדות גם בזירה הבינלאומית. כשאני טסה, אני לא הולכת לישון ולנפוש, אלא לעבוד. אנחנו מפסידות ימי עבודה, לא מקבלות על זה כסף, חוזרות הביתה מרוסקות למשפחה ולילדים, אבל אנחנו נוסעות לקשור קשרים כדי שנדע לעזור לספורטאים שלנו להצליח ברגע האמת, לא לפספס כלום ולא ליפול בפוליטיקה העולמית".
איך את מסבירה את זה שהאיגוד שכר את שירותיה של מריאנה ואסילבה, שהיא מאמנת ראשית באזרבייג'אן שנחשבת למתחרה של ישראל, והפכה להיות מנהלת מקצועית אצלנו בהתעמלות אמנותית?
צדף: "אני מכירה אותה באופן אישי כבר מספיק זמן כדי להבין שהיא יכולה לעשות את ההפרדה. היא בינגו. במדינת ישראל אין מנהלת מקצועית להתעמלות האמנותית. יש לנו את המאמנות הכי טובות בעולם, אבל היא לא באה לאמן פה אלא לנהל. אף אחת מהמאמנות שלנו היא לא מנהלת מקצועית שמסתכלת על הכל מלמעלה. מריאנה לא מתעסקת בהכנות האולימפיות לטוקיו, היא לא קובעת שום דבר אלא רק מייעצת לוועדה מקצועית ומובילה מהלכים שלא היו קיימים פה קודם. אם לא הייתי מכירה את היושרה שלה והמקצועיות שלה, היא לא הייתה פה".
באיזה מהלכים מדובר?
מסיקה: "היא מתכללת את הענף, ממלאת פונקציה שחסרה ולא בהכרח מתעסקת בסגל או במאמנות שלנו. היא לא חברה בוועדת האיתור, אלא עסוקה בבניית תוכניות כמו קידום לשופטות או הקמת האקדמיה לדוגמה. דברים שלא בהכרח נגענו בהם קודם".
“השמועות על הקטע המיני? קיים תמיד”
בראייה קדימה, מה יהיה התפקיד הבא שלכן?
צדף: "אני רוצה להיות המנכ"לית הראשונה של מרכז הפועל. נכון להיום יש מנכ"ל נהדר, יורם אורנשטיין, ואני מאחלת לו כמובן שיהיה בריא ושימשיך בעשייה. וכשהוא יחליט לעזוב, אני בהחלט רואה את עצמי כמי שתתמודד על התפקיד הזה".
מורן, מה לגבייך?
מסיקה: "הייתי ברשות מקומית עשר שנים והיום אני בבית ספר הטוב ביותר לספורט, במרכז מכבי. להרבה אחרים אין את הידע שיש לנו ואי אפשר לדעת לאן אגיע בהמשך. אני רואה שיש הרבה נשים נהדרות סביבי ושאפשר לעשות דברים גם אחרת. כל אישה שאוהבת ספורט וזה זורם בה, שלא תפסיק לרדוף אחרי החלומות שלה. יש מלא ידיים מושטות, גם מנשים וגם מגברים, אז השינוי כבר כאן".
יש מחיר לתפקיד שלכן? משהו שאתן משלמות עליו מחיר מסוים וגברים לא?
מסיקה: "ברור שיש לזה מחיר. השמועות, הדיבורים, זה משהו שקיים בכל מקום. אצל אישה זה אישו והקטע הוא שבכל צומת הדביקו לי משהו".
באמת? זה עדיין קורה?
צדף: "השמועות על הקטע המיני? ברור, זה תמיד קיים, אבל אנחנו לא סופרות את זה. היו עליי הרבה שמועות במהלך השנים וזה הצחיק אותי, אבל האמת שזה פחות הצחיק אותי כשניסו לקשור לי איזה רומן להטיית תוצאות בהתעמלות. שם נחצה הקו האדום".
ומה עשית?
צדף: "לא עשיתי. אם הייתי עושה משהו, לא היינו מגיעים לאולימפיאדה בהרכב מלא כנראה. לפעמים צריך לדעת לנשום ולחכות, שזה משהו שגבר כנראה לא היה עושה דרך אגב. אבל כן, זה עצוב. ככל שאישה יותר מתקדמת בסולם, ככה מדביקים לה יותר שמועות. למה? אי אפשר להתקדם בזכות היכולות שלך? במה אני שונה מגבר? אני שלמה עם עצמי, אני בטוחה שגם מורן שלמה עם עצמה ואנחנו הולכות לישון בלילה בשקט. וכן, אנחנו כל הזמן צוחקות על זה, אבל נראה לי שהגיע הזמן כבר שיתעסקו רק בספורט ובעשייה. רק ככה כולנו נתקדם באמת".