וילי: לאמן קבוצה בישראל? פתוח לאפשרות הזאת

מאמן הנבחרת בראיון, חלק ב'. למה בניון לא החליפו, מי יובילו אותנו לעידן חדש, כמה סאביצר יש כאן, האם הוא "מערבב", וגרנט: "היה מדיח את סקוטלנד"

רז אמיר | 09/03/2021 10:55

חלק א' בראיון המיוחד עם מאמן נבחרת ישראל, וילי רוטנשטיינר, עסק בעיקר בקמפיין הקרוב ובהחלטה להעביר את האוסטרי מתפקיד המנהל הטכני לתפקיד המאמן. רוטנשטיינר בן ה-58 הוא איש שיחה מרתק, יש כאלה שטוענים שהפך להיות המאמן הלאומי והמערבב הלאומי. הוא לא ממש יודע איך להגיב לטייטל הזה שהודבק לו.

“למדת קצת מילים בעברית?” אני שואל אותו בבית הנבחרות בשפיים. "קצת, מה נשמע, מה קורה, הכל בסדר. מה שאנחנו מדברים כאן בבית הנבחרות אני מבין, אבל לא למדתי מעבר לכך".

רגע לפני פתיחת הקמפיין: וילי מדבר על הכל

אתה יודע מה המשמעות של המילה "מערבב"?
"לא".

כשרוצים להגיד על מישהו שהוא בעל לשון חלקה, שיודע ככה לסובב את כולם סביבו, אומרים מערבב. זה כינוי כזה שהודבק לך בישראל בעיקר על ידי מי שלא אוהב אותך.
"קשה להגיב לכך. לא יודע אם זו מחמאה. אם היו אומרים עליך את זה, מה היית אומר? מה שאני מנסה להיות כאן זה נכון, לתת כבוד. היה קשה להגיד לאנשים במחלקה הטכנית, ל-25 אנשים למשל, למה אתם לא פה ב-9 בבוקר? היה קשה לבקר אנשים, אבל תמיד עשיתי את זה כדי לשפר את הכדורגל. קראתי תיגר על אנשים, רק כדי שנגיע להצלחה".

קשה לדעת אם הוא נעלב מהשאלה או מכך שגילה שזה אחד הכינויים שהודבקו לו, אבל רוטנשטיינר הוא לא אחד שיפסיק ראיון בגלל משהו כזה. "אני אף פעם לא אלך נגד מישהו כי הוא בעיני לא בסדר. זה אוטומטית יהפוך אותי ללא בסדר. אם אני מותקף על ידי התקשורת, אז הפתרון שלי לא יהיה להחרים אותה, כי אז אני מתנהג בצורה לא נכונה. אין לי בעיה עם ביקורת, אני חושב שצריך לדעת להתמודד עם הדברים האלה".

כמאמן נבחרת גילית שאתה חשוף הרבה יותר לביקורת. כמנהל טכני, היה עליך לחץ אחר לגמרי. אז עכשיו יגיע מנהל ספורטיבי זר נוסף. יילה חוס, מה אתה אומר עליו ומה אתה אומר על ריצ’ארד אלן שגם היה מועמד?
“אני לא מכיר את ריצ'ארד אלן. יוסי בניון אמר לי בשיחה האחרונה שלי איתו ש’אתה המלצת על ריצ'ארד אלן’. ב-100 אחוז אני אומר לך, אני לא מכיר את ריצ'ארד אלן. לא החלפתי איתו מילה בחיי. איך אני יכול להמליץ עליו? איך אני יכול לקדם מינוי של אדם שאני לא מכיר? את יילה אני מכיר, אבל אף אחד לא דיבר איתי עליו. הייתי איתו בקטאר במסגרת תפקיד באופ"א, הוא ביקר אותי פעם בהולנד באחד האירועים שהייתי בו אז אני מכיר אותו קצת כקולגה, אך לא יותר".

שאלתי אותך קודם על יוסי בניון בהקשר של הנבחרת. למה יוסי לא המנהל הטכני? ובנוסף, מה אתה חושב על החבר’ה הצעירים שאתה מלווה בפרו כמו ברק יצחקי למשל?
"אני חושב שהוא רצה, אבל לא היה פתרון בינו לבין ההתאחדות. לא הייתי מעורב. אני לא יודע מה הסיבה. יש לי את היכולות לחפש מנהלים טכניים, זה חלק מהמקצוע שלי, אבל ההתאחדות החליטה לעשות את התהליך בעצמה בלי לערב אותי וזה בסדר גמור. כשלקחנו את ההחלטה שאני מאמן הנבחרת, אמרתי להם שיש כמה אנשים מאוד מוכשרים בישראל. תן לי להוסיף לך עוד מישהו. שאלת אותי על אליניב, על יוסי, דיברנו על ברק יצחקי גם. אני רוצה לדבר על כך שבקורס פרו כיום יש המון אנשים מוכשרים נוספים. גל אלברמן למשל. אני מעריך אותו מאוד. הוא עובר את ההכשרה שלו באופ"א, וזה צעד גדול של יענקל'ה לקחת אותו.

"הייתי אומר שגם לברק יצחקי יש את היכולות להיות מנהל ספורטיבי ומאמן. התרשמתי מאוד כשברק הגיע וראיתי איך הוא מבין כדורגל. יש הרבה דברים שאפשר ללמוד, אבל לקרוא כדורגל, לנתח סיטואציות, להכיר את המשחק, זה לא משהו שתמיד אפשר ללמד. זה ניסיון וכישרון ולדעתי יש לו את זה. אני רואה שהוא אוהב להיות על המגרש. אני הייתי מאמן 15 שנים ואז הציעו לי להיות מנהל ספורטיבי, והלכתי לזה. אח"כ הייתי כמעט 20 שנים מנהל ספורטיבי. עכשיו הנסיבות שוב הובילו אותי להיות מאמן. אני חושב שיש אנשים שיכולים לעשות גם וגם".

“הם (בניון, ברדה, יצחקי, אלברמן) ישנו את הכדורגל הישראלי, יש להם פוטנציאל להיות אנשי מקצוע מבריקים כמו שהיו כשחקנים. המטרה שלי הייתה אחרי שלוש שנים לקחת מישהו ישראלי שיעבוד לצידי וכשאני יעזוב ב-2022, להעביר את השרביט לישראלי ואז אולי בעתיד לבוא ולנתח, לייעץ למה שקורה בישראל. אני לא אחד שעוזב וסוגר את הדלתות. אני תמיד אוהב את ישראל. מבחינתי להיות בארץ הקדושה זו זכות. אני אדם מאמין, אדם דתי, אלו רגעים מדהימים עבורי כאן".

דיברת עם אברהם גרנט בזמנו, שיהיה מאמן הנבחרת. למה הוא לא המאמן?
“כי הוועדה החליטה ללכת בדרך אחרת. אברהם עבורי היה מועמד רציני מאוד. בטופ של הטופ של הרשימה שלי".

היינו עוברים את סקוטלנד אם היו ממנים אותו?
“אני חושב שכן" (צוחק). “זה כמובן בתיאוריה כן, אבל אם היית מאמן של צ'לסי, והיית מאמן של מועדונים גדולים באנגליה ובמדינות אחרות, איך אפשר לפקפק באיכויות שלך? הוא היה כל כך מצליח גם פה בישראל. שוב, אני המלצתי עליו ועל כמה מאמנים ישראלים אחרים לוועדה כי החלטנו ללכת על ישראלי, אבל אז הוועדה הפתיעה אותי והחליטה אחרת ואני כבר לא הייתי חלק ממנה, כי הם רצו אותי כמאמן".

בוא נדבר עוד טיפה על כדורגל ישראלי. הגעת לפה כמנהל הטכני, היה לך רעיון או רעיונות כיצד משפרים את כל מה שקורה כאן. כמה מהתהליכים שרצית להוציא אל הפועל באמת הצלחת בהם?
“תאמין לי, אני יודע מקרוב איך אוסטריה התפתחה במשך 15 שנים והגיעה למקום גבוה בדירוג העולמי. בישראל עשינו יותר בשנתיים וחצי. יצרתי ‘דרך ישראלית’. יש לנו פילוסופיה על איך זה צריך לעבוד. בפילוסופיה הזו יש את כל מה שצריך. עשינו את זה באוסטריה וזה עבד. כתבתי שלושה ספרים על כדורגל ילדים, 5 נגד 5, 7 נגד 7 ו-9 נגד 9. כתבתי את כל הפילוסופיה לכדורגל ילדים, אם נביא את זה לכל המועדונים ולכל מאמני הילדים ונתחיל לימודים של רישיון C למאמני ילדים, אז יש פילוסופיה חדשה לאימוני כדורגל לילדים.

אני חושב שהבאתי דרך אחרת ללימודי האימון בישראל, יחד עם ניר לוין וגילי לנדאו. לימודי הפרו ורישיון העילית, רמתם כעת במקום אחר לגמרי. הנושא המרכזי מבחינתי הוא האקדמיה במכמורת שאותה בנינו בעזרת שיתוף פעולה עם אופ"א. התקנו שם מודל לחיקוי לחינוך כדורגלנים מגיל 11 ועד 15. בונים שם מגרש כעת. אחד מבתי הספר הכי יפים שראיתי, על הים, מדהים. מתקן אדיר, עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, הסביבה שם מדהימה.

לצד האקדמיה, יש שלושה מרכזי פיתוח שנבנו בעידן שלי כמנהל טכני. נוף הגליל, רמת גן ואשקלון. את השלב הראשון סיימנו. עשינו מחקר עם פיפ"א וניתחנו בצורה עמוקה את האקדמיות, ועכשיו המנהל הטכני צריך למצוא דרך להעניק רישיון לאקדמיות נוער. אחרת, מה שקורה הוא שנעשה צעד נהדר בגילאים 11 עד 15, אבל שלב הגיל הבא לא יפותח באותה הצורה. צריך למצוא פתרון ל-15 עד 19.

אני חושב שצעד נוסף שקרה בתקופה שלי, והוא משמעותי מאוד, זה שאישרנו שיתופי פעולה בין מועדונים, כפי שאתה מכיר ממכבי ת"א ובית"ר ת"א. זה מעולה ששחקנים בני 19-20 משחקים בליגה הלאומית. פרויקט הקבוצה השנייה (בארסה ב') לא קרה, אבל צריך לקרות בעתיד. ומה שאתה אמרת מקודם גם מעיד על ההתקדמות. יש הרבה שחקנים צעירים בליגת העל. אז אתה שואל אותי האם הצלחתי לעמוד ביעדים שלי? אם ב-2018 היית אומר לי שכל הדברים האלה יקרו אחרי שנתיים וחצי, הייתי אומר ‘מדהים’. אסור לשכוח שאנחנו יושבים כאן והמחלקה הטכנית שלנו הייתה ריקה כמעט לגמרי כל היום. בנינו פה מחלקה טכנית בבית הנבחרות עם עשרה מקומות עבודה. המאמנים באים לפה עכשיו בבוקר ועובדים כאילו זו עבודה בחברה. לבנות את כל אלה, לאשר את זה מול ההנהלה, זה היה צעד גדול וזה קרה תחת שינו זוארץ ותאמין לי שעושה ועשה עבודה מדהימה".

מה הדבר שניסית לשנות ועדיין לא הצלחת, וזה מפריע לך אולי?
"משאבים אנושיים. הייתי רוצה עוד אנשי מקצוע במספר עמדות, הייתי רוצה שהמאמנים לא יעבדו כל כך הרבה מהבית, אבל הקורונה הפריעה לזה. הייתי רוצה סגן ישראלי. כל זה לא היה אפשרי אבל אולי המנהל הטכני החדש כן יצליח".

היית רוצה לאמן קבוצה בישראל?
"כפי שהמצב כיום, בהחלט נצטרך לראות מה יהיה. אם אני מסתכל על התפקוד שלי כמאמן בליגת האומות, מנקודת מבט של מומחים בינלאומיים, הפידבק שקיבלתי היה טוב מאוד. הפידבק שלי מקולגות פה היה מעולה. 4 נקודות מול סלובקיה, 4 נקודות מול סקוטלנד, להחמיץ את הפנדלים, אבל הפסדנו נגד צ'כיה במשחקים שהיו קרובים. עכשיו נראה מה אעשה במוקדמות המונדיאל. אם יהיה לי קמפיין חיובי שוב, אני חושב שעם הקשרים שלי, ייתכן מאוד שהצעה תגיע ואם אסיים את החוזה שלי עם הנבחרת ואני יאהב את ההצעה הזו, אני פתוח לאפשרות שאאמן קבוצה בישראל. אבל מצד שני אולי אשאר פה בתפקיד אחר, אולי אתם צריכים אותי ב-ONE”.

מה הדבר שהכי מרשים אותך בישראל?
"יש שלושה דברים. הראשון – ההיי טק. אני חושב שמה שאתם מפתחים פה זה מדהים. אני רואה חדשות וכל פעם קופצים לי דברים שיוצרו בישראל. הצבא שלכם, זו מנטליות מדהימה וכל מי שתשאל יגיד לך שזה הצבא הטוב בעולם. אם נעביר את המנטליות הזו לנבחרת הלאומית, נעשה צעד ענק קדימה. הדבר השלישי הוא שבכל סיטואציה, אם תרצה, תמצא פתרון. אולי זה ייקח דיונים כל כך ארוכים ותילחם ותתווכח ויהיו אין ספור פגישות, אבל אם אתה ממש רוצה, אתה תמצא את הפתרון. מכוח הרצון הזה, למדתי המון".

מצאת מישהו בישראל שמחזיק בכל התכונות שציינת כאן?
“כשאתה גר ביחד עם שחקנים אתה לומד יותר על המנטליות של האדם הישראלי. למדתי המון על הישראלים. יש הבדל ענק בינם לבין השחקנים האוסטרים נגיד. לראות אותם חיים ביחד, לראות אותם מתפללים בבגדי הנבחרת לפני כניסת שבת. כל זה היה חדש עבורי. אני יכול להגיד שבחיים לא אשכח את ישראל”.

אמרת שאתה אדם מאוד דתי. כשאתה חווה טיסה עם הנבחרת ואתה רואה את השחקנים קמים באמצע הטיסה ומניחים תפילין ומתפללים, מה זה עושה לך?
“דיברתי הרבה עם אנשים על זה. מה זה אומר, מה המשמעות. בהתחלה לא קיבלתי אספרסו בשבת ולא הבנתי למה. המעלית עבדה מאוד לאט, לא הבנתי למה. שאלתי אותם למה כל זה קורה, שאלתי על החגים, מה זה יום כיפור, האם אני יכול להיכנס לבית כנסת? עשיתי הכל כדי להבין את זה. הייתי בכותל. הבת שלי הלכה לכנסייה עם הפסל הקדוש, היא נכנסה פנימה ובכתה. היא אמרה לי שהיא לא יודעת למה היא בכתה, זה פשוט יצא ממנה. ואז אתה מנסה להבין כשאתה הולך לכותל מה עושים, שמתי פתק גם אני".

איך החיים בלי המשפחה?
"קשה מאוד בקורונה. הייתי אמור להיות משקיף של אופ"א במשחק בבודפשט בין לייפציג לליברפול, ביטלתי בשבוע הבא את הנסיעה שלי לדורטמונד מול סביליה, הסיכון גדול מדי. אני עצוב מאוד שאשתי לא יכלה להיכנס בפברואר, לא יכלה להיכנס עכשיו במרץ. אולי ב-19.3 היא תקבל אישור. זה קשה".

הן בטח מחכות לחיסון באוסטריה.
"באוסטריה זה תהליך, אבל התהליך כאדם צעיר מורכב יותר. אולי רק בקיץ מי שלא מבוגר יחוסן שם. אני יכול לספר לך שאבא של אשתי הוא בן 81. בעיר הקטנה שהוא גר יש דוקטור אחד, הוא הצליח להשיג 18 חיסונים. 18 כן? 1 ו-8. 18 חיסונים לאוכלוסייה מעל גיל 80 בעיר הזו. הוא מקווה שהוא יהיה אחד מבין ה-18 שיזכה לחיסון כי הוא חולה והוא צריך אותו. אם הוא יידבק בקורונה, אני חושש שהוא ימות. אבל ראש ממשלת אוסטריה היה כאן בישראל כדי לעשות שת"פ ואולי זה יצליח. רתם קמר התקשר אליי לפני כמה שבועות ושאל אם עשיתי חיסון, אמרתי לו ש’לא, איפה אני יכול להתחסן?’, הוא בדק לי ואז שגרירת אוסטריה התקשרה אליי ואמרה שיש מחלקה בינלאומית עבור זה. לא האמנתי. שאלתי איפה אפשר, אמרו לי לנסוע להרצליה, במדיקל סנטר, וחוסנתי. הייתי מאוד שמח על כך".

שמענו שבזמן שאשתך לא פה, לפחות למדת לבשל קצת.
"מי סיפר לך?! (צוחק). הבעיה הכי גדולה שלי היא שהמסעדות פה היו סגורות המון זמן. אז כשאני הולך לסופר אני קונה קצת גבינה, לחם, ארוחות קלות, ואז הולך למסעדה ואוכל ארוחות חמות. אבל מה אפשר לעשות בלי מסעדות? אז ניסיתי לשחזר את האוכל הזה בבית ואל תשאל אותי איך זה יצא. עכשיו זה קצת משתפר".

מה למדת על הישראלים, מה למדת על ישראל בשנים האלה?
“למדתי המון. זו שאלה קשה. יש כל כך הרבה אנשים שונים. הייתי אומר שיש לי חברים טובים מאוד שהכרתי כאן. מה שאני ממש אוהב זה שאני מנסה לרוץ בכל בוקר. 7 בבוקר אני יורד למטה ואני רץ 5-6 ק"מ או כשאני לא מרגיש טוב אז אני הולך. וכאן, הרבה אנשים עושים את אותו הדבר. כמעט בכל בוקר, מישהו מאחל לי בהצלחה ואומר לי 'אל תקשיב למה שאומרים עליך בתקשורת, תמשיך בדרך שלך', ואני מרגיש שזה מגיע מהלב של האנשים ואת זה אני אוהב מאוד. אני מאוד אוהב גם שאנשים פה אומרים לי ‘אלוהים ישמור עליך’. זה לא משפט שגרתי להגיד באוסטריה. אבל כאן זה ביטוי מאוד חברי".

אז השאלה הבאה שלי תהיה, מה גרם לך להישאר את השנים האלה בישראל ולרצות להישאר עוד?
"אני יכול להגיד שמהרגע הראשון שהגעתי לכאן, הדבר שמאוד הפתיע אותי זה הילדים. אם אני משווה את הסיטואציה לילדים בני 11 במרכזי פיתוח, ואת הילדים שאני רואה כאן בגיל הזה במכמורת, במינימום הישראלים באותה הרמה ולדעתי, הכישרון הבסיסי הטהור, גדול יותר בישראל. הפוטנציאל הישראלי לדעתי גדול יותר".

אבל אין לנו דויד אלאבה בנבחרת.
"כן, אבל דויד אלאבה הלך לבאיירן מינכן כילד. הוא חונך שם. האקדמיה של באיירן מינכן, זה מה שאין בישראל. אלאבה זה לא תהליך רגיל באוסטריה. יש בישראל כישרון אדיר אבל צריך לבנות את הסביבה הנכונה ולדעתי עד גיל 15, הצלחנו לעשות את זה. אולי יש לנו אפילו יותר מרכזים מאשר באוסטריה ברמה גבוהה. אבל איפה ההבדל הגדול ביותר? באוסטריה יש 12 אקדמיות ברמה גבוהה, וכאן בישראל המועדונים צריכים תמיכה כשהם רוצים לבנות משהו, תמיכה ממשלתית. אלאבה עבר בגיל 15 לבאיירן מינכן, היו לו ארבע שנים באקדמיה מדהימה".

אז בוא נדבר על מרסל סאביצר.
"סאביצר היה בגרץ, זו אקדמיה מעולה ואז הוא עבר לזלצבורג ומשם ללייפציג. אני רואה סאביצרים פה בישראל. יש פה. אבל סאביצר עשה צעד משמעותי מאוד בפן האישי, הוא לקח מאמנים אישיים והוא השקיע המון על עצמו. אספר לך סיפור מצחיק על סאביצר. הוא היה בגרץ, עשינו פרויקט לפיתוח אישי וזה היה הרעיון עם טל בן חיים. אימונים אישיים וסאביצר תמיד היה עצלן. פגשתי אותו בלפייציג כשעבדתי בשביל אופ"א והוא היה פצוע. הוא שמע שאני שם, הוא דפק לי בדלת ואמר ‘וילי בוא נדבר’. הסתכלתי עליו ואמרתי לו ‘סאבי, איך עשית את זה. השריר שלך הכפיל את גודלו’. אז הוא אמר לי ‘הייתי טיפש כילד קטן, לא האמנתי למה שאמרת לי על הפיתוח האישי הזה. היום אני משלם מכיסי למומחים ואני עובד באופן אישי וכל מי שפה, עושה את זה, לא מתאמנים רק בקבוצה’. ואם אתה רואה אותו עכשיו, את השחקנים של אוסטריה בוולפסבורג או פרנקפורט, הם עשו קפיצה אדירה. זה מה שרציתי לעשות כאן, אבל זה לא היה אפשרי עדיין.

מנור סולומון למשל, עובד בצורה הזו. ערן זהבי עובד בצורה הזו. זהבי תמיד מתאמן במועדון, אבל הוא אומר אני צריך מזה ומזה יותר. השחקנים באקדמיות, בנוער, צריכים להבין את זה. לצערי זה לא אפשרי כעת שאנחנו נעשה זאת עבורם".

בנובמבר, ב-2022, אתה תחגוג את יום הולדתך ה-60. איפה תחגוג אותו, בבית עם המשפחה או בקטאר עם נבחרת ישראל?
“אגיד לך משהו אחר. ב-12.11.2021, אנחנו משחקים בוינה נגד אוסטריה. תתאר לך מה זה. הייתי כמעט 20 שנים בהתאחדות האוסטרית וביום ההולדת שלי, אשחק נגד נבחרת אוסטריה, בווינה. זה סיפור מדהים. אני מקווה שאהיה המאמן עד נובמבר ונשחק באמת את המשחק הזה. זה יהיה מדהים ומרגש מאוד מבחינתי, לא אשכח את היום הזה לעולם אם הוא יקרה".

כשווילי רוטנשטיינר יעזוב את ישראל, מה נגיד עליו? מהניסיון שלי, כשג'ורדי קרויף עזב, אז אמרתי לו – עכשיו אנחנו יכולים להגיד עליך שבאת לשנות אותנו אבל אתה יוצא מכאן קצת ישראלי. זה מה שנגיד גם עליך?
"יכול להיות. מה שאני יודע בדיוק זה שכשאעזוב את ישראל ואלך הביתה, או שתשלחו אותי הביתה כמו שאתם אוהבים להגיד, בוודאות אחזור לכאן לחגים, כדי לפגוש את החברים שלי שוב".

מה הרגע הכי משמעותי שחווית בחיים שלך? רגע שלא עוזב אותך?
“ללא ספק החתונה שלי והלידה של הבנות שלי. איבדתי את אמא ואבא שלי. אלו הרגעים המרכזיים בחיים שלי. אם אתה שואל אותי את השאלות האלה, התשובות עליהן מעולם לא יגיעו מתחום הכדורגל".

מה הכי מפחיד אותך?
"זה קשה, אני חושב שכשהבת הראשונה שלי התחילה לנהוג. זה מאוד מפחיד שהיא נוהגת לבד. להגיד לה שוב ושוב תעשי את זה בזהירות. טעות אחת וזה יכול להיות הסוף. יש גם רגע מאוד אישי, אני לא יודע אם אני צריך להיכנס לשם, אבל היה רגע בו אשתי הייתה חולה. היום היא בריאה, אבל לא הייתי בטוח אם היא תחזור אליי, אבל זה רגע שאני לא רוצה להיכנס אליו יותר מדי. זה ללא ספק רגע מאוד קשה בחיים".

אז אשאל אותך על מה הכי מפחיד את וילי רוטנשטיינר בתחום המקצועי. להיכשל – או שלא יאהבו אותך?
"על שניהם אני לא חושב בכלל. מי שחושב על זה, לא יכול להצליח. אני תמיד חושב על איך אני יכול לנצח ועל מה אני כן יכול לעשות כדי להצליח. אני חושב על מה אנחנו כן יכולים לעשות נגד דנמרק. זו הגישה שלי. מי שחושב על מה יכתבו עליו, או האם יסיימו לו את החוזה, לא יכול להישאר בפוקוס בחיים".

הוספת תגובה