העונה המסויטת של הפועל ירושלים הגיעה אמש (חמישי) לשפל חדש, כאשר אחרי ההדחות מליגת האלופות של פיב”א ומהליגה הבלקנית, מחזיקת הגביע בשנתיים האחרונות נפרדה מהתואר לאחר שנכנעה 90:84 למכבי ראשון לציון בחצי גמר גביע המדינה וכעת, כל מה שנותר לה העונה היא הליגה בלבד.
אמנם בבירה מתקשים להאשים אותו במצבה של הקבוצה, אך דאיניוס אדומאיטיס, שעוד לא סגר חודש בבירה, רשם במשחקו השביעי כמאמן הפועל ירושלים הדחה ממפעל שלישי אחרי שהפסיד 79:73 לאותה מכבי ראשון לציון במחזור הסיום של שלב הבתים הראשון בליגה הבלקנית במשחקו הראשון על הקווים ו-88:83 ללימוז׳ במשחקו השני בהדחה מליגת האלופות. נכון לרגע זה, מאזנו של אדומאיטיס בירושלים עומד על 5 הפסדים לעומת 2 ניצחונות בלבד.
לצד הביקורת והאכזבה הגדולה מיכולתה של הקבוצה ורוב השחקנים, בירושלים היו גם לא מעט קולות שביקרו את השיפוט במשחק, תוך דגש על מספר החלטות קריטיות, בהן בבירה היו מי שטענו לקיפוח, כאשר ברבע הרביעי נרשמו מספר החלטות שיפוט מעוררות מחלוקת, כאשר מצד אחד לא ניתנה לסולימאן בריימו המשכיות למהלך של סל ועבירה, בעוד מנגד, לאייזיאה טיילור דווקא כן ניתנה המשכיות וכמו כן, נרשם אירוע בו ראשל״צ ספק הספיקה לעבור את החצי ב-8 שניות, אך השופטים אפשרו למהלך להימשך. אגב, כל שלושת האירועים המדוברים לא נבדקו אפילו במוניטור על אף התזמון הקריטי בהם התרחשו.
בחזרה למשחק, לאחר פתיחה מאוזנת ולא מרשימה במיוחד, ירושלים הצליחה לפתוח יתרון דו ספרתי של 11 נקודות במהלך הרבע השני, אך חוסר ריכוז נוראי של שחקניו של דאיניוס אדומאיטיס אפשר לכתומים של גיא גודס לחזור למשחק ולצמק ל-2 בלבד בירידה למחצית בריצת 1:10 קלילה, שהייתה רצופה בשגיאות קריטיות של ירושלים. ברבע השלישי ירושלים פתחה יתרון של 8 נקודות, אך פעם נוספת נחנקה וראשל״צ השוותה בסיום הרבע ואף עלתה ליתרון ברבע הרביעי, כאשר יתרון 9 כתום עם 1:34 דקות לסיום הכריע את מחזיקת הגביע היוצאת.
בבירה מבינים כי כעת עליהם להרים את הקבוצה על מנת שלא תירשם קריסה מנטלית שתגרום לכך שגם התואר היחיד שירושלים עוד יכולה להילחם עליו, במסגרת הליגה, יילך לאיבוד. כמו כן, בבירה עדיין שוקלים כיצד לפעול בעקבות פציעתו של כריס קרמר שסובל מקרע במיניסקוס, ינותח ביום ראשון וצפוי להיעדר בין 6 ל-8 שבועות, כאשר נשקלת האפשרות לשחרר את ג׳אמיל ווילסון, שהמשיך לאכזב עם 3 נקודות (1 מ-6 מהשדה - 16.6%), 2 אסיסטים ו-2 חסימות בלבד, ולהחתים במקומו גארד חדש, שימלא את מקומו של קרמר עד שיחזור.
כמו ווילסון, גם שלושה מהשחקנים הבולטים של ירושלים בשלוש השנים האחרונות לא הצליחו לספק את הסחורה ואיכזבו. ג׳ייקובן בראון אמנם סיפק 11 נקודות, 10 אסיסטים ו-4 ריבאונדים, אך קלע רק 1 מ-10 (10%) לשלוש, טיישון תומאס סיפק 7 נקודות ו-4 ריבאונדים בלבד ותמיר בלאט נעצר על 5 נקודות בלבד (2 מ-5 מהשדה - 40%), לצד 7 אסיסטים ו-3 ריבאונדים.
שתי נקודות האור היחידות של ירושלים היו סולימאן בריימו, שהצטיין עם 27 נקודות, 9 ריבאונדים ואסיסט ומלקולם היל, שהמשיך בשיפור המשמעותי ביכולתו האישית בתקופה האחרונה לאחר ההתאוששות והחזרה מהפציעה עם 23 נקודות, 9 ריבאונדים, אסיסט, חטיפה וחסימה.
סולימאן בריימו סיכם בסיום את ההדחה מהגביע ואמר: “זה יום קשה מבחינתנו, אם היינו עושים קצת פחות טעויות, קולעים קצת יותר זריקות, עוד כמה ריבאונדים וכמה עצירות בהגנה ואני חושב שהיינו מנצחים, אבל הקרדיט מגיע למכבי ראשון לציון, הם יצאו לפרקט ושיחקו חזק והם ראויים להיות בגמר”.
הדעיכה ברבע האחרון: “אני מניח שכולם ראו מה קרה לנו, אבל בשבילי אישית אני חושב שהיינו צריכים למצוא כמה דרכים נוספות להוציא דברים לפועל ואני חושב שהיו כמה פעמים שהגענו לזריקות שרצינו והן פשוט לא נכנסו והיו כמה פעמים שלא קראנו נכון את המשחק, אני חושב שאם היינו עושים קצת יותר כקבוצה היינו יכולים לנצח את המשחק הזה”.
האכזבה: “אני מאוכזב מאוד, אני שונא להפסיד, זה לא משנה אם זה בגביע או במשחק ליגה רגיל, אז אני שונא להפסיד באופן כללי. זה היה משחק גדול וציפיתי לנצח, רציתי לנצח ושיחקתי חזק ואני חושב ששיחקנו חזק כקבוצה, אבל לפעמים הדברים פשוט לא הולכים לכיוון שלך וזה מה שקרה הפעם”.
מצבה של הקבוצה: “אני פשוט חושב שזו תקופה קשה, אני חושב שיש לנו קבוצה טובה ואנחנו מאמינים אחד בשני ומשחקים חזק, אבל אני פשוט חושב שאלה כאבי גדילה, הרבה שינויים והרבה דברים כבר לא אותו דבר, אז כמו כל דבר בחיים לוקח זמן להסתגל לזה. אני חושב שאנחנו כקבוצה עושים את הטוב ביותר כדי להסתגל לזה ולשחק בסיטואציה הזו של הקורונה, מאמן חדש וקבוצה חדשה, בלי אוהדים והפסדים, יש הרבה דברים שקרו לנו, אבל אני חושב שאנחנו ממשיכים לעבוד קשה בכל יום ונוציא את עצמנו מהמצב הזה״.
העובדה שכל מה שנשאר לירושלים העונה זו הליגה: “זה בדיוק העניין, עדיין יש לנו משהו להילחם עבורו ועד שלא יהיה לנו על מה להילחם יותר, נמשיך להילחם”.