בניגוד ללא מעט בעלי קבוצות בליגת העל, מיץ’ גולדהאר הוא לא מאלה שמרבים לדבר בפומבי, אבל עד שהקנדי כבר עושה זאת, זה תמיד מעניין. הערב (שלישי) בעלי מכבי תל אביב קיים ראיון זום עם אנדי רם, מטעם הקריה האקדמית אונו, והתייחס לשלל נושאים – הילדות שלו, הסיבות להגיע למכבי, ערן זהבי, המדליפים, אצטדיון חדש, הקבוצה הנוכחית, העתיד, וגם לנושא החיסונים. הראיון הועבר בשידור חי באתר.
תחילה סיפר גולדהאר על ילדותו: “ההורים שלי התחתנו בגיל צעיר, הם עדיין נשואים, גרים בטורונטו, הם נשואים יותר מ-60 שנה. הייתה לי ילדות נורמלית, אבל אף אחד לא באמת נורמלי, לכל אחד קורים דברים מיוחדים. הייתי ילד שמח, אהבתי מאוד ספורט. גרנו בקנדה וקר פה מאוד אבל אף פעם לא נשארתי בבית”.
“אבא שלי לא סיים תיכון, אמא שלי לא הלכה לאוניברסיטה. אבא שלי גדל עם חכמת רחוב, עבד קשה. הוא בן אדם מאוד סקפטי, וגדלתי סביב הרעיון שהעולם הוא מקום קשוח ושום דבר לא בא בקלות, וככה גדלתי עם הפילוסופיה שלי אומרת שאתה צריך לצפות שדברים לא ילכו כשורה ואז לנסות למנוע אותם. זאת המנטליות שגדלתי איתה. לא היינו עניים, לא היה חסר לנו, לא היה אכפת לי למען האמת משום דבר חומרי. אני חושב שלבשתי בכל יום את אותו ג’ינס לבית ספר, לא היה אכפת לי”.
איך הגיע לעסוק בנדל”ן: “אבא שלי היה סוחר למעשה ומשם הוא הגיע לנדל”ן ואני הייתי סביב זה כל הזמן. כשהייתי צעיר עסקתי בספורט תחרותי ואהבתי מאוד לשחק טניס, והרבה אנשים ששיחקתי איתם היו גדולים מאוד בעולם הנדל”ן ויצרנו קשרים. הבנתי בגיל צעיר שאני מבין את השפה הזאת של הנדל”ן, שאני אוהב את זה. הבנתי שזה משהו שאני רוצה לעסוק בזה כבר בגיל צעיר, כבר בתור נער התעסקתי כזה. הכל היה תהליך טבעי, וכבר בתחילת שנות ה-20 חיפשתי נדל”ן לקנות למרות שלא היה לי כסף”.
מה הפך אותו לאיש עסקים כל כך מצליח: “זה שילוב של דברים. זה חייב להיות משהו בגנים, אבל הייתי עקשן כבר בתור ילד, היה לי ברור שאף אחד לא יכול לעצור אותי מלהיות מצליח. עבדתי קשה, ובזמן שחברים שלי היו מבלים במסיבות ודחו את תחילת הקריירה שלהם, אני הלכתי לישון מוקדם ועבדתי קשה. תמיד הרגשתי שהכל נמצא בפרטים, תמיד ניסיתי להבין אותם. אנשים מצליחנים מתמקדים בפרטים הקטנים, זה לא משהו שאתה ממצה אותו. אף פעם לא הרגשתי שיש מישהו שיכול לעצור אותי מלפתח נכס. נחשפתי להרבה אנשים עסקים, כאלה שנכשלו וכאלה שהצליחו, והרגשתי כבר בגיל צעיר שזה היה יתרון גדול עבורי”.
כיצד הוא מצליח לעקוב אחרי העסקים שלו בכל העולם: “תמיד יש לך יותר מה לעשות מזמן שאפשרי לעשות את זה, אבל זאת האנטומיה של כל עסק גדול ואתה לומד לחיות עם זה ולומד ללכת לישון בלילה עם הידיעה שזה נורמלי. גם אם יהיו לך 100 ילדים אתה בסופו של דבר תשמור על קשר עם כולם, אתה תעשה כמיטב יכולתך לתת מענה לצרכים שלהם. לכל עסק שלי יש את הצרכים שלו, אכפת לי מהם יותר מכל אחד אחר. אם אתה עושה הכל מראש ואני בן אדם שמאמין בלעשות דברים לטווח ארוך, בסופו של דבר זה עובד בשבילך ואתה יכול לעשות יותר כי דאגת לזה מראש”.
“אני מרגיש שהמוטיבציה שלי להצליח מזינה את עצמה. אתה צריך למצוא דבר אחר שאתה אוהב. אני מרגיש שאני ‘בחיים’ כשאני פותר בעיות שיש בעסקים, החיים שלי סובבים סביב זה. אני מתמודד עם הבעיות, כשהכל הולך כשיר זה לא מגיע אלי. הרבה אנשים רוצים הצלחה מהירה, קיצורי דרך, הרעיון שלהם של הצלחה הוא להשיג משהו מהר וזאת לא הדרך שבה אני רוצה להשיג דברים”.
חיסון הקורונה: “לצערנו פה זה מתקדם בקצב איטי, עדיין לא התחסנו ואני לא מכיר אף אחד שהתחסן”.
השפעת הקורונה על העסקים: “אנחנו מוכנים לתרחישים הכי גרועים. למזלנו פה בקנדה אחוזי המיתה יחסית נמוכים. באופן טבעי כבר בשנים האחרונות עברנו להקים יותר פרויקטים ציבוריים ומבנים על חשבון חנויות ובתי מסחר. אני חושב שיהיו כמה שינויים שיישארו בעולם בעקבות המצב, אבל הרבה יחזור לקדמותו, אבל אין לי כדור בדולח, זאת רק דעתי. יכול להיות שיהיו חברות שינסו לחסוך כסף על המשרדים, אבל אני לא בטוח שלעבוד רק מהבית יהיה משהו שישרוד לאורך זמן”.
מה גרם לו להשקיע במכבי: “גדלתי בבית יהודי, אימי ניצולת שואה, אני אוהב ספורט, ובאותו הזמן מכבי תל אביב היו בבעיות כלכליות. הכרתי את ישראל, היינו מבקרים פה והכרתי את המדינה בתור תייר אבל הייתי עייף מלהיות פה בתור תייר ורציתי להכיר את ישראל באמת ואז ההזדמנות הזאת הגיעה. לפני מכבי, בחנתי עסקי נדל”ן בישראל והיו כמה פרויקטים מעניינים שכמעט קמו, אבל מסיבות שונות זה לא יצא לפועל אבל עדיין רציתי להיות יותר מעורב”.
“מכבי בשבילי הייתה אייקון וגם משהו שמייצג יהודים באירופה. זה מודל לחיקוי לילדים, וחשבתי שזה יהיה אתגר מעניין עבורי שגם יתחבר להיסטוריה של אמא שלי. אחרי הרבה פעמים שאמרתי לא והרבה מחשבות, היה איזשהו רגע שבו אמרתי ‘טוב, הפרויקט הזה יכול לעבוד ואני מעוניין בזה’, וזה הרגע שבו החזרתי תשובה חיובית, ולא הייתי מחליף את זה בשום דבר, זאת חוויה פנטסטית”.
מועדון ספורט בעולם שהוא המודל לחיקוי שלו: “כשקניתי את הקבוצה שמעתי הרבה את המילה ‘פראייר’, אבל היא לא ממש הפריעה לי, חשבתי שזה מצחיק. הגישה שלי כמו שאמרתי היא מחשבה לטווח רחוק. אני מאמין בעבודה קשה, אני לא מבין למה אנשים כל כך מעריכים את הפנאי שלהם, אבל אני חושב שאנחנו חיים בעולם מאוד מפונק ואנוכי. אני חושב שהעבודה מציעה הרבה יותר ממה שהפנאי שלך מציעה ואנחנו בעצם מאושרים יותר כשאנחנו עובדים”.
“אני מנסה להחיל את זה גם במכבי, אני אוהב לחשוב שיש לנו תרבות שמעריכה עבודה קשה. כולם שווים, אף אחד לא גדול יותר מאף אחד, ואין לי סבלנות לאף אחד שחושב שהוא גדול מהמועדון או גדול מהמשחק. יש דברים שאינם ניתנים למו”מ כשאתה במכבי תל אביב”.
שינויים חשובים עם קניית הקבוצה: “היו הרבה דברים שהיה לי חשוב לשנות אבל זאת רק הגישה הפרטית שלי. הרבה דברים שדומים לאיך שאני מנהל את העסקים שלי, לחשוב לטווח ארוך, לדעת לספוג ביקורות בטווח הקצר. המרחק מישראל הוא לא אידיאלי אבל אנחנו רגילים לזה כבר, ואני לא נמצא בעסק שאני לא נהנה בו. יש המון עסקים נהדרים שמעורבים במכבי תל אביב. ג’ק אנגלידיס היה לצידי כל כך הרבה שנים, חברי הנהלה, הם כולם חלק מההצלחה, שרון תמם. אני לא מרים טלפון ואומר שאני מוטרד משחקן כזה או אחר או ממערך מסוים, אני מאמין בתרבות שלנו ואם אני מאבד את האמון במישהו אז צריך לבצע שינויים”.
כמה הוא מתכנן להישאר במכבי: “יש לנו עוד כל כך הרבה להשיג. אני לא מרוצה מהמקום שבו אנחנו נמצאים, יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות. אני נרגש להשיג עוד דברים מהחזון המקורי שלי במכבי. עשינו דרך ארוכה. כל עוד יש לי הנאה מזה וכל עוד כיף לי. אני נהנה מהאתגר אבל כשאני ארגיש שאני לא נהנה אני אעזוב, אבל אין לי שום כוונה כזאת”.
“אני צופה בכל המשחקים של מכבי, אתה לא תאמין באיזה מקומות אני נמצא כשאני צופה בהם ומה אני עושה. את המשחק נגד מכבי חיפה ראיתי בזמן שהייתי בשיחת זום אחרת, ככה שראיתי אותו מאחורי המסך של הזום עם עין אחת, אבל אני יכול לעשות כמה דברים במקביל בצורה די טובה. ראיתי משחקים של מכבי במקומות הכי מטורפים, אבל אני אף פעם לא מפספס משחקים. אני מעדיף לצפות בהם לבד”.
“אני אוהב מאוד את הקבוצה שיש לנו השנה. יש משהו מיוחד בקבוצה הזאת העונה, אני מאוד נהנה. אנחנו לא במקום הראשון ולא ברחנו לליגה כמו בעבר אבל אני מרגיש מאוד נוח במקום שבו אנחנו נמצאים. אנחנו לא בעסק הזה של הכדורגל כדי לסיים במקום השני, אבל אנחנו מתעסקים בעצמנו ואנחנו מתמקדים בעבודה קשה והתוצאות יגיעו”.
בחירת האנשים: "אני לא בישראל, אבל קל להיות קרוב מאוד למכבי ת"א גם מרחוק. אני מעורב מאוד במועדון, אני נהנה מזה, המרחק כמובן לא אידיאלי אבל אנחנו רגילים לכך כבר 11 שנים. כשיש לנו ספק לגבי משהו, תמיד נערכת פגישה. אני בוחר אנשים שחושבים כמוני, שחושבים לטווח ארוך. יש לנו אנשים נהדרים במכבי. ג'ק אנגלידיס איתי המון שנים, כל מי שבמשרדים עובדים כבר המון שנים כמו שרון תמם, ואפילו ההחלטות שלנו לגבי מאמנים - אנחנו עושים הרבה שיחות לפני והרבה הכנות לפני. אני לא מתקשר ואומר למאמן שאני מודאג משחקן כזה או אחר או מתערב לו בהרכב. אני מאמין במאמנים שלי עד שהם מאבדים את האמון שלי. אבל הכוונה היא תמיד למצוא מישהו שאני יכול לבטוח בו ושאני יכול לתת לו את המפתחות לעשות הכל עד הרגע בו אני מאבד בהם ביטחון ואמון ונתתי להם מספיק הזדמנויות בתחום הסביר. רק אז אני עושה שינויים".
מה גרם לו לבחור בשרון תמם כמנכ”לית: “זה לא מובן מאליו במקצוע כמו הכדורגל וזה נפלא. זה חריג שזה חריג. זה לא צריך להיות משהו מיוחד שאשה תעמוד בתפקיד כזה? לא היססנו לפני המינוי הזה, לא תמצא אף בן אדם שאכפת לו יותר מהעובדים שלו, וזה חשוב מאוד. אתה רוצה לשים סביבך אנשים שאכפת להם, זה חלק מהסוד של עסקים. האתגר הוא אנשים, לא החברות. הייתה לכם את גולדה מאיר כראש ממשלה, זה לא צריך להיות משהו מיוחד שאשה נמצאת בתפקיד כזה במועדון כדורגל”.
הקווים האדומים: “הדלפות זה קו אדום עבורי. אין לי שום סובלנות לזה. לעשות סבוטאז’ למישהו בארגון שלך, במשפחה שלך. לערער את התרבות שבנינו, לא לכבד. אין לי סבלנות לזה, אם זה במועדון או ברחוב. זה משהו שאני לא אסבול”.
על ערן זהבי: “אנחנו חברים טובים, נשארנו בקשר. באופן כללי, אין שום סיבה שהוא לא יגיע בשלב מסוים למכבי תל אביב, אבל יש נסיבות כמו חוזים וטיימינג ועניינים כספיים שיכולים להשפיע. אנחנו לא יודעים אם זה יקרה בעתיד”.
הרגל רע שלו, שלא הכל מושלם: “יש לי הרבה הרגלים רעים, אני אוכל יותר מדי מלח, אני מאוד איטי בהקלדה שלי ובמענה למיילים. החלטתי עכשיו שיותר קל לי לדבר בטלפון. אני סוג של מתבודד, לא חברותי יותר מדי, יש לי אמונות תפלות”
חיזוק הקבוצה: "אנחנו מתחזקים בשבועות האחרונים מתוך עצמנו. איך שהכימיה השתנתה זה משהו שמדהים לראות. אנחנו תמיד פתוחים לאפשרויות חיזוק אבל זו מוסיקת רקע. אנחנו בונים על הסגל הקיים שימשיך להרים אותנו. לקבוצות ישראליות קשה להתמודד עם הקבוצות באירופה. הגודל של המדינה וההבדלים בתקציבים. זה מעגל אכזרי שבו אתה צריך להתאים את התקציב שלך אם אתה לא מכניס כסף מאירופה ואז שוב קשה להצליח, אז זה כן מרגש שאנחנו כן עושים את זה, כשישראל הקטנה גוברת על מועדונים גדולים מאירופה ואתה מקבל קצת נחת מזה”.
אצטדיון ביתי חדש: “אין ספק כי פעם היה לנו הרבה יותר דחף מאשר היום. היום יש פחות דחף לכיוון הזה כי אנחנו מרוצים בבלומפילד. העירייה עשתה עבודה טובה לדעתי עם האצטדיון, אנחנו בקשרים טובים מאוד עם העירייה כיום ולכן אצטדיון חדש זה משהו שפחות לחוץ לנו כרגע. יחד עם זאת, ברור שברעיון הכללי, לעתיד, אצטדיון ביתי שהוא רק של מכבי ת”א זה משהו שנמשיך לבחון ולבדוק”.