במשרד קטן של חדר אחד בקומת הקרקע בבניין הוועד האולימפי בתל אביב, סביב שולחן עגול, לצד מכונת קפה קטנה ולפטופ שהביא מהבית, יושב לו יו"ר איגוד הטניס. מיד כשהוא נכנס אליו, הוא מתחבר לשיחת וידיאו עם עשרות מנהלים של מועדוני טניס מדרום הארץ, כאלה שהפעילות האזורית שלהם דעכה עוד הרבה לפני משבר הקורונה. זו שיחה שנולדה בעקבות סיור שעשה בבאר שבע לפני הסגר, ועכשיו הוא מנסה לעזור להם להרים מחדש ליגות וטורנירים אזוריים. במקביל, הוא מנהל שיחות עם אנשי משרד הבריאות בנוגע לתחרות נוער בינלאומית שאמורה להתקיים בארץ ושולח במחשב דיווח להנהלה על כמות הנרשמים לקורס השיפוט החדש שנפתח בחודש שעבר. חמ"ל של איש אחד.
בדרך כלל, יו"ר של איגוד ספורט ישראלי לא עושה דברים כאלה. זה תפקיד וולונטרי, כזה שלא דורש יותר מידי עבודה קשה, מלבד להתוות מדיניות, להיפגש עם גורמים חיצוניים ולדאוג שכל המערכת עובדת. "אני לא מסתכל על זה ככה", הוא מיד מבהיר. "מה שצריך לעשות, עושים. העיקר מבחינתי זה לקדם את הענף שלי קדימה".
אבי פרץ הוא יו"ר איגוד הטניס שנראה כמו אחד מבעלי התפקידים הפעילים ביותר בארץ. מדובר בכדורגלן לשעבר ששיחק בתפקיד השוער, ולימים הפך להיות איש עסקים ומנהל מועדון טניס מצליח בנתניה. בגיל 49 הוא ניגש להתמודד בבחירות לראשות הנהלת איגוד הטניס, והפתיע את כולם כשניצח וקיבל על עצמו תפקיד פוליטי ראשון - דווקא כשהטניס הישראלי נמצא בשפל, בעיצומה של מגפה עולמית שמשביתה את הענף ובזמן שהוא נלחם על קיומו מול מקבלי ההחלטות בממשלה.
אבי פרץ במכבי חיפה (עמית מצפה)בימים כאלה, גם ניצחונות קטנים הם עדיין ניצחונות - והוא קיבל תווית של אחד שנלחם בציפורניים גם כדי לאפשר לתחרויות קטנות להתקיים. "לפני כשבועיים קיימנו תחרות בינלאומית לנוער ברמת השרון ולשמחתי היה קצת טניס בזמן שהכדורגל היה סגור, אבל עכשיו זה הפוך", אמר פרץ בראיון ל-ONE. ואולי הוא היה שוער בעברו, אבל כשצריך הוא גם עולה להתקפה.
"המצב הזה לא ייתכן", טוען פרץ. "לפני כל תחרות אני עושה בדיקות קורונה לכל המשתתפים ואנחנו מחמירים הרבה יותר לעומת מה שדורשים בעולם הטניס, כי בתחרויות אחרות דורשים רק בדיקות חום ולא מעבר לזה. לשמחתי, למרות שמצאנו שחקנים שהיו מאומתים לקורונה והם נשלחו לבידוד - היו לנו אפס הידבקויות נוספות כי אנחנו משחקים באוויר הפתוח ובמרחק גדול בין השחקנים. לכן זה הזוי שהמדינה מאפשרת לכדורגל ולכדורסל להמשיך כרגיל - והטניס נשאר סגור".
אבי, בסופו של דבר יש בחוץ מגפה שמשתוללת, המדינה החליטה על סגר שלישי כי לא רוצים שאנשים יסתובבו בחוץ ועדיין נותנים לספורטאים בכירים להמשיך להתאמן, אז אפשר גם להבין את זה.
"כן, אבל אפשר גם לקבל החלטות בצורה חכמה יותר. כבר הוכחנו שאפשר לנהל תחרויות כמו שצריך וללא נדבקים, בניגוד לכדורגל ולכדורסל ששם יש לצערי הידבקויות רבות בקבוצות. עם כל האהבה וההערכה שיש לי לשר הספורט חילי טרופר, אני לא מבין למה מועדוני הטניס סגורים מה-17 בספטמבר. אנחנו לא בסגר השלישי, מבחינתנו אנחנו בכלל עדיין בסגר השני שלא נגמר. עשינו רק תחרויות בינלאומיות קטנות בארץ, ואני מודה למשרד הספורט על כך, אבל אנחנו נאבקים על המינימום והענף הזה נהרס לשנים קדימה כי מונעים מהילדים להתאמן. אנשים שהתפרנסו מהענף נשארו בחוץ".
יואל רזבוזוב ואבי פרץ בכנסת (פרטי)עלית לכנסת, ניסית לגרום לממשלה להבין שיש שוני בין ענפי הספורט השונים ולקבל החלטות אחרות. למה זה לא קרה?
"צריך לשאול את מי שקיבל את ההחלטות האלה, ואני מקווה שכל האזרחים שנפגעו מזה יבואו איתם חשבון בבחירות. בממשלה הזו התקבלו החלטות שהן לא הגיוניות בשום צורה. למה באירופה לא נעצרה הפעילות בטניס, אבל בישראל אסרו עלינו לקיים תחרויות או חוגי טניס? בוועדות הכנסת דיברתי בשם האתלטיקה, השחייה, האופניים, השייט וכל סוגי הספורט שמתקיימים בחוץ וללא מגע, אבל באמת שאני לא מבין למה לא מחריגים אותנו מהתקנות של הסגר אם הם כבר מחריגים את הכדורגל והכדורסל. מה ההבדל? למה לפעמים קופץ לגובה לא יכול להתאמן ושחקן כדורגל כן? למה רוכב אופניים לא יכול להתחרות? מה מפריע למישהו שגולש רוח מתאמן בים? מי יבוא בטענות אם יאשרו את זה? לא התעצלתי, נסעתי לירושלים, בנינו מתווה והגשנו אותו לממשלה, אבל עד עכשיו לא קיבלנו שום תשובה".
מה המצב בטניס הישראלי כיום בעקבות משבר הקורונה?
"מועדוני הטניס הולכים ונסגרים כי אין פעילות. אני מנסה להשאיר אותם בעניינים, אבל זה בלתי אפשרי. אני מבין שיש במדינה עניין של כוחות פוליטיים שמחליטים על כל מה שקורה, אבל ריסקו את הספורט בארץ. אחר כך כשישאלו למה אין ספורט בישראל, אני בטוח שיסתכלו על ההחלטות של הפוליטיקאים פה ויבינו שהם המקור לבעיות. יש לי מאמן טניס שהלך לקורס כדי לעבוד בתור נהג אמבולנס בגלל שאין לו עבודה, יש עוד אחרים שבחרו מקצוע אחר והתרחקו. מדובר באנשים עם ראש על הכתפיים וחלקם לדעתי לא יחזרו לעסק הזה. זו בעיה וזה לא קורה רק בטניס, אלא גם בעוד ענפים".
נבחרת לתפקיד הזה בתקופה קשה.
"כן, זו תקופה מאוד מאתגרת וקשה, אבל אני רואה בזה שליחות ומי שחכם בונה עכשיו תוכניות שיביאו תוצרת ביום שבו נחזור מהסגר. למרות המצב, אירחנו תחרויות ITF שזה הישג גדול, נוספו לנו שלושה נציגים נוספים בוועדות מקצועיות בטניס אירופה ואנחנו מקווים שהמינוי שלהם יניב פירות בשנים הקרובות בתקצוב ובאירוח תחרויות. אני מקווה שנצליח לקדם את הטניס פה בעתיד".
מתפקיד השוער - לתפקיד ניהולי
אבי פרץ היה סביב הענף הזה במשך 12 השנים האחרונות, כמאמן כושר ברמלה, כבעל מועדון טניס בנתניה וכהורה של שתי טניסאיות צעירות. למעשה, עם בחירתו לתפקיד הוא סגר מעגל, כי את הקריירה הספורטיבית שלו הוא התחיל בטניס - אך עם כניסתו לתפקיד, הבעיות נחתו עליו בזו אחר זו. האיגוד נאלץ להתמודד עם קיצוץ של כ-30 אחוז בתקציבו, הענף עבר שני סגרים קשים וארוכים שעצרו את הפעילות, ויש כמובן אפילו משברים אישיים של טניסאים ועובדים בתחום שנשארו מאחור.
זוכי אליפות ישראל (אלכס גולדנשטיין, איגוד הטניס)למרות הכל, אבי פרץ מנסה לשדר אופטימיות. האיגוד בראשותו בנה תוכנית רחבת היקף לעשר השנים הבאות, האקדמיה שעובדת בשיתוף מרכזי הטניס תזכה לשדרוג עם שכבות גיל נוספות, יש כבר תוכנית להקמת נבחרות אזוריות לאיתור כישרונות ברחבי הארץ, נכנסה שיטת דירוג חדשה לטניסאים שתעבוד לאורך 52 שבועות בדומה למצב בעולם ולא מינואר עד דצמבר כפי שהיה נהוג עד כה, הוקם בית דין משמעתי חדש באיגוד, נפתח קורס שיפוט שהאיגוד מימן, הוקמו ועדות לתחומים שלא עסקו בהם קודם כמו ועדה לקידום הטניס בקרב המגזר הערבי ובקרב בעלי צרכים מיוחדים, בקרוב ייבנה מתקן משכולל עם מגרשי טניס חדשים במכון וינגייט בעלות של כשמונה מיליון שקל ובהם יתאמנו הנבחרות הלאומיות בכל הגילים, ויש כוונה להקים מגרשי טניס נוספים ברחבי הארץ לאגודות השונות.
פרץ בעצמו חורש את הארץ וכבר הספיק לבקר בלמעלה מ-50 מועדונים בחצי שנה של עבודה ואת כל שעות היום שלו הוא מקדיש לתפקיד אותו הוא עושה בהתנדבות, אחרי השקעות מוצלחות בנדל"ן וקבלת מינוי לשמש כדירקטור בחברה שמעניקה הלוואות חוץ בנקאיות לחברות להן הוא מייעץ. אשתו היא הדוברת של עמותת "אור למשפחות", שמטפלת במשפחות שכולות בצה"ל, וגם היא עושה זאת בהתנדבות.
"במשך שנים רצנו ועבדנו קשה, המזל היה איתנו והצלחנו בחיים, אבל עדיין לא הרגשתי שאני מרוצה או מסופק. לכן החלטנו שבכל מה שנוכל לעזור לקהילה ולאנשים עם קשיים, שם אנחנו נהיה. הבנתי שזה החוסר שיש לי בנשמה כרגע. בכל יום שבו אני עובד לטובת הדור הבא בטניס, זה ממלא אותי באושר", סיפר אבי.
מרכז הטניס והחינוך ברמת השרון (יח"צ)במשך שנים היית שחקן כדורגל. איך זה לעבור פתאום לקריירה אחרת בתפקיד של יו"ר איגוד?
"התפקיד של שוער זה לעמוד על המשמר, לקחת החלטות, להגן על מה ששלך ולקבל אחריות, לטוב ולרע. עד לא מזמן תמיד הייתי כינור שני או שלישי בהיררכיה הניהולית, אבל אני אחד שתמיד צריך לעשות משהו ושיהיה לו מעניין, ככה שלפעמים היה לי קשה לראות טעויות שנעשו ולא להיות זה שמקבל את ההחלטות. לכן זה דווקא שינוי חיובי מבחינתי כי פתאום אני זה שמקבל החלטות, אני זה שעובד עם כולם כדי להוביל אחרים קדימה ואני זה שנושא באחריות כשצריך. זה משהו מיוחד".
איך הגעת דווקא לטניס?
"לא בא ברגע אחד. שיחקתי טניס, הקמתי עמותה וניהלתי אותה במשך חמש שנים, וככה נכנסתי לזה. אומנם זה לא היה תפקיד של ניהול איגוד שלם, אבל כן למדתי לנהל מערכת. השינוי המשמעותי ביותר אצלי היה לעבור מתחום אימון של קבוצה לתחום אימון של ספורטאים אישיים, אבל גם פה היה לי קצת יותר ניסיון כי הייתי מאמן שוערים בכדורגל וזה די דומה".
אתה מאמין שתצליח להביא שינוי בטניס הישראלי ולהחזיר אותו לגדולתו?
"הלוואי, אבל זה ייקח זמן. ב-30 שנה האחרונות לא הייתה מסה של הצלחות אלא בכל דור היו כמה טניסאים בודדים שהצליחו, כך שאנחנו מכוונים לזה שבעתיד יהיו הרבה טניסאים שיגיעו לרמות הגבוהות, ולכן המטרה שלנו היא לבנות פירמידה עם בסיס רחב. אני רוצה להביא את הטניס לכל מקום בארץ. יש ערים גדולות בישראל בלי מתקן טניס עירוני, כמו בית שמש, חדרה ואשדוד, ושם נרצה להקים מגרשים. יש מתקנים עירוניים שלא מתוחזקים מספיק טוב, כמו ברמלה, לוד ונצרת, ולכן נעשה שם שיפוצים. אנחנו רוצים שיהיו כמה שיותר מגרשים כדי שיהיה אפשר להגדיל את הפעילות שלנו".
בשנים האחרונות דיברו על ישי עוליאל, שניצח את סטפנוס ציציפאס בחצי גמר הזוגות ברולאן גארוס לנוער, ואמרו שהוא יהיה ברמות הגבוהות ביותר. למה זה עדיין לא קורה?
"ישי טניסאי מעולה ואנחנו עדיין לא מרימים ידיים לגביו. כל זמן שיש רצון ורוח לחימה אנחנו נתמוך בו, אבל התפקיד שלי הוא לא הצד המקצועי אלא הניהולי".
יש הרבה פוליטיקה גם בטניס, לא?
"אני מנסה לקבל החלטות רק מעמדה מקצועית ולא פוליטית. הכי חשוב לי זה לרדת לשטח, להתחבר לכולם, ולעזור למועדונים ולטניסאים. יש לנו תנאים טובים כדי לייצר הצלחה, יש מזג אוויר טוב ואהבה לטניס, אז אני מאמין שאנחנו מסוגלים לגדל דור של שחקנים טובים בעתיד. אם עובדים קשה ונכון, ומתגייסים למשימה בלי פוליטיקה עם כל מיני מחשבות לא אחראיות, אז הכל אפשרי".
ישי עוליאל (איציק בלניצקי)האם זה נכון שקיבלת לאחרונה הצעה מקבוצה בליגת העל בכדורגל לחזור לתפקיד ניהולי וסירבת?
"כן, אבל זה קרה תוך כדי הקמפיין שניהלתי בבחירות לאיגוד הטניס אז לא הייתה לי התלבטות לגבי זה וסירבתי בנימוס".
מי הקבוצה שרצתה שתבוא לעבוד אצלה?
"זה לא משנה. זה לא יצא לפועל, אז אין מה לדבר על זה".
היו גם כמה מפלגות רצו שתצטרף אליהן בבחירות הקרובות לכנסת?
"קיבלתי הצעות משתי מפלגות וסירבתי".
למה? אתה לא רוצה להשפיע דרך הכנסת?
"זה לא הזמן שלי. התחייבתי למשהו ואני כל כולי רק בטניס, כך שכל היתר לא מעניין".
אתה רואה את עצמך בפוליטיקה?
"כל עוד אוכל לעזור לאנשים בפריפריה ולספורט הישראלי, אני אעשה את זה בכל תפקיד שלא אקח על עצמי. כרגע, אני מאוד נהנה לייצג את הטניס הישראלי".
לכמה זמן עוד תישאר באיגוד?
"לא יודע, יש לי קדנציה לשלוש שנים ואחר כך נראה מה יהיה. כרגע החלום שלי זה שנצא ממשבר הקורונה, שהמדינה תבין שאפשר להתנהל לצד הווירוס ולקבל החלטות על בסיס היגיון, ושבעוד עשור קדימה יסתכלו על הטניס הישראלי ויגידו שלפני עשר שנים באיגוד הזה קיבלו החלטות טובות".
תגובות מכבי חיפה לאחר הניצחון על כפ"ס