התואר “הבן של” הוא ללא ספק אחת מנקודות הפתיחה הרעות ביותר עבור כדורגלן צעיר. נכון, יש הרואים בדבר יתרון מסוים שבא לידי ביטוי בעצות מבוססות ניסיון מאדם עבורו השחקן הצעיר הוא הדבר היקר מכל, אך רבים, ובצדק, נוטים לייחס את משמעות הדבר לקוף על הגב, כזה שבנו של כוכב העבר צריך להתעלות על עצמו כדי להשתחרר ממנו ביום מן הימים ולהסיר את עננת שם המשפחה שתמיד מרחפת מעליו.
יוסטין קלייברט, מרקוס תוראס, קספר שמייכל, ג’ובאני סימאונה ועוד רבים וטובים הם רק חלק מתוך רשימה בלתי נגמרת של כדורגלנים פנטסטיים, שלמרות ביצועיהם על כר הדשא, מנסים להתמודד יום ביומו עם המורשת של שם המשפחה אותו הם נושאים על גבם. אל הרשימה הזאת אפשר לצרף את פדריקו קייזה, שהעונה עושה רושם כי מעבר לשם המחייב, מסתתר שחקן התקפה ראוי כשלעצמו, כזה שמסוגל להעביר לאנריקו, אביו ואגדת הסרייה א’, את תואר “האבא של”.
בשביל להמשיך בדרך לשם, פדריקו, שכבר מוכר מספר שנים כאחד הכישרונות הכי מבטיחים בסרייה א’ והוכיח זאת הלכה למעשה עם צמד אדיר בניצחון של יובנטוס 1:3 על מילאן במשחק העונה, יהיה חייב להוכיח שלא מדובר בהצגה חד פעמית. הערב (21:45, חי בערוץ ONE2), הקיצוני הצעיר יקבל הזדמנות מצוינת להראות שוב שדבקה בו מן הווינריות של אביו, כשיפגוש עם האלופה את אינטר, לדרבי ד’איטליה הגדול שתוצאתו עשויה להשפיע בצורה דרמטית על הכיוון אליו הולכת העונה הצמרת הצפופה ביותר בסרייה א’ מזה עשור.
בן של אגדה
כדי להבין את הסיפור של משפחת קייזה צריך לצלול אחורה אל שנות ה-90. רבים מקוראי שורות אלה כנראה לא זכו לראות את קייזה האב כשחקן פעיל. מדובר באגדת סרייה א’ אמיתית, כזה שהבקיע 139 שערים ב-380 הופעות. אנריקו עבר בלאציו, סמפדוריה וסיינה, כשאת תקופת השיא שלו רשם בפיורנטינה ופארמה, איתן זכה בשני גביעים כשפארמה היה שותף לזכייה בגביע אופ”א ב-1999, כשעם 8 שערים שהפכו אותו למלך שערי המפעל לקח חלק מרכזי בדור הזהב של הצהובים-כחולים, שכלל שמות כמו הרנן קרספו, פאביו קנבארו, ליליאן תוראם, חואן סבסטיאן ורון, דינו באג’ו וילד בן 19 בתחילת דרכו בין הקורות העונה לשם ג’אנלואיג’י בופון, ש-21 שנה לאחר אותה זכייה עדיין משתף פעולה עם בנו, ביובנטוס.
בשונה מלא מעט בנים לכדורגלני עבר, פדריקו זכה לראות את אביו בפעולה, ולא מעט. למעשה, בזמן שאנריקו ערך את הופעת הפרידה שלו מהסרייה א’ בעונת 2007/8 במדי סיינה, חלוץ יובנטוס כיום כבר היה בן 11, מספיק בוגר כדי להבין דיו את העוצמות של אביו ככדורגלן והמורשת שהשאיר אחריו, מה שסיפק עבורו את ההשראה והמוטיבציה, באופן טבעי או שלא, ללכת בעקבות המודל שלו, אלא שהדרך לשם לא הייתה פשוטה בכלל.
אחרי שפרש, אנריקו ניסה את מזלו בקריירת אימון, שלא התעלתה לרמה גבוהה, אך כן התבררה כזו שהייתה גורם ישיר להפיכתו של בנו לשחקן מקצוען. ב-2010, כשבנו כבר בן 13, אנריקו לקח את כל המשפחה בחזרה לטוסקנה, כשחתם כמאמנה של פיגליין, קבוצה אנונימית לחלוטין עם שם של פוליטיקאי ישראלי ששיחקה באותם ימים בליגות הלא מקצועניות של ארץ המגף בעיר שממוקמת 25 קילומטרים מפירנצה. אנריקו רשם את פדריקו לאקדמיה של פיורנטינה.
סוזה גילה – זה מדע מדויק
בניגוד לקושי להביא את עצמו לידי ביטוי על המגרש, בבית הספר הבין לאומי בפירנצה בו למד, פדריקו היה תלמיד מחונן של ממש. “אני ממש מתחבר לכל תחום המדעים, אני בטוח שאם לא הייתי כדורגלן, הייתי פיזיקאי”, אמר לא מזמן קייזה, שלמד בבית ספר בין לאומי בו למדו בעיקר יפנים ואמריקאים, מה שהדביק בו את הכינוי “האנגלי” בקבוצות בהן שיחק, זאת בשל האנגלית שלו, שרמתה גבוה בהרבה מן הממוצע של האיטלקים, שלא בדיוק מכירים בשפה הבין לאומית.
כאמור, העובדה שפדריקו הוא בנו של אחד מ-20 הכובשים הגדולים בתולדות פיורנטינה (16) לא זיכתה את הקיצוני הצעיר בנקודות זכות בתחילת הדרך במדי הוויולה. “זה סימן לא טוב” אמר אביו אחרי שקייזה ג’וניור היה צריך לרדת לקבוצת השנתון של 1998 כדי לקבל דקות משחק בקבוצות הצעירות. הוא לא ידע כמה עקשן בנו, שבשונה משחקנים כמו פדריקו ברנרדסקי וכריסטיאן קואמה שירדו לסרייה ב’ על מנת להתחשל ולקבל דקות משחק, הצליח לפלס את דרכו לקבוצה הבוגרת אחרי שהשתלב בצורה יפה בקבוצת הפרימוורה ונשאר להילחם על מקומו בקבוצה מפירנצה.
“היום אתה פותח בהרכב”, את המשפט הזה קייזה שמע לראשונה מלא אחר מאשר אקס מכבי ת”א, פאולו סוזה. “הוא אמר לי את זה ולא האמנתי, הרגליים שלי התחילו לרעוד”, סיפר קייזה אחרי אותה שיחה עם המאמן הפורטוגלי, שכמו עם ערן זהבי, גם כאן הבין שמדובר במשהו מיוחד. “היה אסור לתת לפדריקו לעזוב, אני הייתי צריך להילחם על זה עם מאמני הקבוצות הצעירות והנהלת המועדון, איך שראיתי אותו, הבנתי שמדובר בשחקן שיכול להגיע לטופ”, סיפר סוזה, שהעניק לקייזה את הופעת הבכורה בהרכב במחזור הראשון מול יובנטוס, במשחק שנגמר בהפסד 2:1 של הוויולה לגברת הזקנה ובהחלפה של הכישרון הצעיר כבר במחצית, לאחר שהאחרון כנראה התרגש מגודל המעמד, ומאותו איש שעמד בין הקורות אשר הרים אותו על הידיים עוד כשהיה ילד.
סגולה להצלחה
פדריקו חזר לספסל, אך לקראת אמצע העונה, שוב מצא את עצמו חזרה בעניינים. הוא פתח לראשונה שוב מול ססואולו, סייע לקבוצתו לנצח 1:2 עם בישול ומאז לא יצא. את עונה, עונת הפריצה שלו, הוא סיים עם 3 שערים ו-3 בישולים, שהראו שבהחלט יש עם מה לעבוד. בשלוש העונות שלאחר מכן, קייזה כבר קיבע את מעמדו כאחד השחקנים כשחקן מבטיח שגם מקיים, ועם 31 שערים ו-25 בישולים בכל המסגרות כבר היה ברור לכולם שעם כל הכבוד לוויולה ולרומנטיקה שבהמשך דרכו של אביו, החולצה הסגולה כבר קטנה על פדריקו, שמוכן ומזומן לאתגר הבא.
“אין לי עצות לתת לפדריקו”, כך אמר אביו של השחקן אי שם ב-2017. הוא בטח לא ידע אז, ששלוש שנים לאחר מכן הוא כבר ייכנס לנעלי הסוכן ויספק בפני הבן הצעיר את העצה הכי טובה שיכול היה לקבל – לעבור ליובנטוס. בקיץ האחרון, אחרי עונה בה כבש 10 שערים והוסיף 9 בישולים, סאגה ממושכת ובעצת אביו ששימש כסוכנו, קייזה הושאל לשנתיים ליובנטוס, עם חובת רכישה בסך 40 מיליון אירו.
“יובה היא צעד חשוב עבור פדריקו, של צמיחה והשלמה במיוחד בפן המנטלי. זה יעזור לנו גם בנבחרת” אמר מאמן הסקווארדה אזורה, רוברטו מנצ’יני, שגם אצלו הפך קייזה לשחקן הרכב קבוע ולבורג משמעותי בנבחרת שמושתת בשנים האחרונות בעיקר על הדור הצעיר של הכדורגל האיטלקי, שלפחות על פי משחקי ליגת האומות ומוקדמות היורו, נותן לא מעט סיבות לאופטימיות עבור אוהדי האזורי לקראת הטורניר שייערך (בתקווה) בקיץ הקרוב.
לא ברנרדסקי 2.0
גם האיש שנתן לקייזה את המפתחות, הלא הוא סוזה, בטוח שהוא “יכול להשתלב ביובנטוס בכל תפקיד בהתקפה”, ולמען האמת – הוא צודק. עד כה קייזה סיגל את עצמו לכל עמדה אותה נדרש לאייש תחת אנדראה פירלו, אם זה כווינגר בשיטת 3 בלמים, כקשר ב-4-4-2 והן כחלוץ מרכזי. בהתחלה הוא היה נראה קצת מפוזר, כשלצד פעולות אישיות פנטסטיות וחוצפה חיובית, לקה לא פעם בקבלת ההחלטות בחלק הקדמי ובהתלהבות יתרה, שבאה לידי ביטוי בכרטיס אדום ישיר בהופעת הבכורה, כשעוד לפניו הספיק לבשל לאלברו מוראטה את שער היתרון ב-1:1 מול קרוטונה.
למרות ההרחקה הפזיזה וחסרת האחריות, פירלו המשיך להאמין בקייזה, והאחרון גמל לו על כך. שלושה ימים בלבד לאחר מכן, הקיצוני בן ה-23 פתח במחזור הראשון של שלב הבתים בליגת האלופות מול דינמו קייב ואמנם לא כבש או בישל, אך שתי פעולות פנטסטיות שלו הובילו באופן ישיר לצמד ניצחון של מוראטה בבירת אוקראינה. פתיחת העונה המהוססת של אלופת 9 השנים האחרונות הקשתה גם על קייזה להשתלב במהירות, אך למרות שהתקשה למצוא את הרשת עד השער הנפלא מול אטאלנטה, גם כך אי אפשר היה לפספס שמדובר בשחקן שונה בנוף של הכדורגל המודרני.
כשקייזה הגיע ליובנטוס, רבים מהאוהדים חששו שהינה מדובר במקרה פדריקו ברנרדסקי 2.0, אלא שלפחות נכון לרגע זה, זה נראה רחוק מכך. נכון, קייזה אמנם לא סקורר גדול, אך הוא בהחלט שחקן התקפה תחבולן שמסוגל לאיים על השער מכל עמדה – הוא יודע לבשל שערים רבים מאגף ימין עם כדורי רוחב חדים ומדויקים, להיכנס משמאל למרכז עם רגל ימין וגם לבצע תנועות מפתיעות לעומק, מה שנותן לו הרבה נקודות זכות אצל פירלו, שנוהג לשנות מערך לא פעם ותמיד מוצא איך לשלב את הקיצוני, שמתחיל להיראות בדיוק כמו מה שיובנטוס הייתה צריכה.
גם קייזה יודע שמחכה לו עוד הרבה עבודה כדי לזה שיישא את התקפת הגברת הזקנה על גבו ביום שאחרי כריסטיאנו רונאלדו ופאולו דיבאלה. הוא צריך לשפר לא מעט אלמנטים במשחק כמו נגיעה אחרונה וקבלת החלטות טובה יותר, אך כשמסתכלים עליו, אי אפשר שלא להבחין בדימיון לאביו – החוצפה, הרעב לשערים, התחבולנות וכן השיער המתנופף ברוח. בניגוד לקייזה ג’וניור, קייזה האב קיבל הזדמנות בגיל צעיר מאוד להוכיח את עצמו באימפריה בקנה מידה עולמי. בדיוק כמו אביו, שהבקיע 17 פעמים מול מילאן ב-24 הופעות בקריירה וכן בגמר גביע אופ”א, הוא הוכיח שהוא יודע להופיע במשחקים הגדולים. עם עוד הופעה כזו, הפעם מול היריבה העירונית של הרוסונרי, איש בארץ המגף כבר לא יטיל ספק בעובדה שמתפתח ביובה שחקן שעוד יהפוך את אנריקו הגדול, ביום מן הימים, ל”אבא של פדריקו”.