ורמוט בראיון פרישה: לחזור להפועל? הכל אפשרי

אחד הקשרים הבולטים בכדורגל הישראלי, גילי ורמוט, הודיע היום (רביעי) על פרישה בגיל ה-35 ממשחק פעיל. אחרי עונה לא פשוטה בהפועל חיפה בה חווה שתי פציעות מסובכות, הקשר החליט לתלות את הנעליים ולהיפרד מהכדור אליו היה מחובר כל כך, ללא מסיבות עיתונאים או משחק פרידה, ורמוט פירסם פוסט בעמוד הפייסבוק שלו ובו בישר על סיום הקריירה המפוארת.

ורמוט ואשתו איריס ישבו ביחד בעת הוציא הקשר את ההודעה המרגשת ובמשך דקות ארוכות ניסו לעכל את הפרידה ממה שהיה חלק בלתי נפרד מחייו ב-26 השנים האחרונות. בעת שיצאה איריס לעבודה, גילי נותר לבדו בבית ועלה על ההליכון בעוד הסלולרי כמעט קרס מרוב הודעות התמיכה והאהבה שקיבל.

“זה לא בא בבום”

"היה בוקר קשה", שיתף הקשר בראיון פרישה. "היו דמעות. היה קשה לי ולאשתי ביחד, היא יצאה לעבוד מאוחר בגללי. הטלפון לא מפסיק מאז שפורסם הפוסט. הייתי עם אשתי בשעות הראשונות אבל כשהיא הייתה חייבת לצאת לעבודה, עם כל המתח, העצבים והרגשות הייתי חייב לפרוק אז פשוט עליתי על ההליכון".

איך החלטת על כתיבת הפוסט?
"הדברים לא נכתבו היום, הפוסט רק הוקלד היום. הוא ישב במגירה, זה משהו שמתבשל. זו פרישה יותר קלה או יותר נוחה מאחרות כי היא לא באה בבום, הפרישה התבשלה לאט לאט. עוד הייתה לי הכנה בעונה שעברה בגלל הסגר של הקורונה, ישבנו בבית חודש וחצי בלי אימונים, אפילו אחרי זה נגמרה העונה בתחילת יולי ומאז ישבתי בבית אז זה לא בא לי בבום והכל בסדר. ישבתי לכתוב את הפוסט לבד, כמובן נתתי לקרובים אליי לראות מה דעתם לפני שפרסמתי אם היו צריכים תיקונים וכאלה אבל אלו מילים שלי, מילים ולחן".

ורמוט. "מילים ולחן" (עמרי שטיין)

למשבר הקורונה היה חלק בזה שפרשת בעת הזאת?
“אני לא חושב שהקורונה אשמה בפרישה. היא רק גרמה להכנה הזו לפרישה כי בסוף העונה שעברה ישבנו חודש וחצי בלי כדורגל אז כבר מרגישים סוג של פרישה ואיך שחזרנו נפצעתי אז שוב הייתי בלי אימונים. לא הייתי משייך את זה ספציפית לקורונה אבל היא הייתה ברקע".

במבט לאחור, מה היה הרגע הכי מרגש מבחינתך?
"הרגע הכי מרגש היה כמובן הזכייה באליפות עם הפועל תל אביב בטדי, זה משהו שהיה תסריט שבסרט אי אפשר לכתוב. זה כמובן הכי הכי אבל ברוך השם היו הרבה רגעים, תארים, המון חוויות".

ורמוט חוגג אחרי השער בטדי (רועי גלדסטון)

יש איזשהו מקרה או אירוע שזכור לך ככתם בקריירה?
"כתם? יש רק כתמי לידה לא מעבר".

מגיל צעיר סומנת ככישרון גדול וניבאו לך קריירה מפוארת. אתה מרגיש שמיצית את עצמך עד תום בקריירה שלך בסופו של דבר?
"לא מיציתי את עצמי, ברור שלא. כשאומרים לי את זה שלא מימשתי את עצמי עד הסוף, אני רואה את זה כמחמאה ענקית כי בכל זאת עשיתי כמה דברים ועדיין רואים אותי כפוטנציאל שלא מומש עד הסוף. אני מסכים עם זה, יכולתי להגיע ליותר, לוקח את זה כמחמאה גדולה אבל מסתכל על חצי הכוס המלאה כמובן".

לצד כל זה, מאמין שיכולת לסייע עוד לכדורגל הישראלי? בעיקר להפועל תל אביב לאור המצב שזה המקום שאתה הכי מזוהה איתו.
"תמיד כשהיו מדברים איתי על דברים שלא קשורים לכדורגל נטו, הייתי מתעצבן מזה, היו מדברים איתי על ניסיון, מנהיגות, עזרה לצעירים, תמיד הייתי אומר שידברו איתי על הצד המקצועי כי אני לא בא עכשיו להיות מדריך. כן הייתי יכול לעזור מניסיוני אבל בסוף לוקחים שחקן על הפן המקצועי שיהיה טוב אז כן אני חושב שיכולתי לעזור להפועל בצד המקצועי, אבל זה כבר בדיעבד, יכולתי לעזור להרבה קבוצות בליגה. זה כבר לא הסתדר, עשיתי את החושבים שלי וזהו".

גילי ורמוט חוגג (יניב גונן)

התאכזבת כשלא קיבלת הצעות הקיץ ואולי גם זה מה שהוביל להחלטה לפרוש בסופו של דבר?
"לקחתי בחשבון שעברתי בעונה שעברה, עונה לא פשוטה עם שתי פציעות ארוכות שכל אחת מהן השביתה אותי לכמה חודשים. לא שיחקתי יותר מדי, סיימתי חוזה ופעם ראשונה שסיימתי חוזה בקריירה והייתי בלי קבוצה, שחקן חופשי וזה קורה כשאתה בן 35 והקורונה ברקע אז כל הנסיבות ביחד הובילו לזה. החוסר בקהל במגרשים זו גם אחת הסיבות כי זה מכבה את הכדורגל, אין את הטירוף של האוהדים".

אנחנו נמשיך לראות את גילי ורמוט בכדורגל הישראלי?
"אני מקווה מאוד להישאר בכדורגל, אני לא יודע עוד בתור מה, אני מאוד רוצה להישאר בכדורגל. אני מתחיל לקבל כל מיני הצעות והתעניינו אבל אני עוד לא יודע בתור מה. אני יכול ללכת גם לתחומים אחרים אבל הכדורגל זה הדבר שאני הכי טוב בו, הכי מבין בו והכי ממלא אותי שזה הכי חשוב לכן אני מקווה שאשאר בעולם הזה. חזרה להפועל בתפקיד מקצועי? אני לא חושב. את יודעת אף פעם אל תגיד אף פעם כי הכל יכול להיות אבל אני לא יודע כרגע מה להגיד על זה".

“לא סבלתי עד עכשיו”

מה לגבי עסק הקנאביס של אשתך, יכול להיות שתשלב עכשיו יותר שם?
”זה העסק של אשתי ביחד עם שותף, יש להם חווה פעילה כבר כמה שנים. הם מתפתחים, יש להם מפעל תרופות ותהיה עוד חווה במושב אחר כך שהעסק הולך וגדל. אשתי עושה חיל והיא השראה, אומרים לי לכתוב ספר על הקריירה שלי אבל היא זאת שצריכה לכתוב ספר על מה שהיא עושה. אני מעדיף להישאר בכדורגל".

איריס וגילי ורמוט (אינסטגרם)

מה הדבר הראשון שהיית רוצה לעשות עכשיו אחרי הפרישה הרשמית?
"לא סבלתי עד עכשיו או חסכתי מעצמי משהו. מה שכן בא לי זה לטוס לחו"ל עם אשתי והילדים מה שלא עשינו כבר למעלה משנה בגלל הקורונה, סתם להיות איתם על איזה חוף ולכבות את הפלאפונים".

איך באמת הילדים הגיבו לעובדה שאבא פורש מכדורגל?
"הילדים עוד במסגרות ולא יודעים עדיין. הבן שלי כל הזמן היה שומע בבית הספר על פרסומים מהתקשורת שאיזו קבוצה פנתה אליי או שהיה פרסום שקשור אליי הוא היה רץ לשאול אותי אז הוא יודע באופן כללי שהפסקתי ואני הולך לפרוש אבל נכון לעכשיו הם עוד לא יודעים שהיום זה רשמי".

כתבת בפוסט, 'תודה לך כדורגל, מה הייתי בלעדיך', זה משפט עם המון עוצמה.
"זה באמת משפט מהלב. אני חושב שהרבה שחקנים יכולים לכתוב את זה על עצמם. אני באמת לא יודע מה הייתי אם לא הייתי כדורגלן. כדורגל זה משהו שאתה מגיל קטן נכנס למסלול הזה, אחד בגיל 5, אחר בגיל 8 אבל אתה נכנס למסלול ועולה עליו עד גיל מאוד מבוגר אם אתה מתקדם אז אני באמת לא יודע מה הייתי אם לא זה. כמו לכל שחקן שפורש, זה הותיר בי חלל גדול".