מוטציה חדשה
חלשה? שוויונית? בעיקר מוזרה. כמו כל דבר בעולם בערך בשנת הקורונה 2020, גם בכדורגל הישראלי קרו כמה דברים מוזרים בשנה החולפת, כאלה שהשפיעו על כל תחומי החיים של כולנו, אבל התכנסנו לרגל סגירת הסיבוב הראשון ולקראת סוף השנה, וברוח התקופה, עם עננה חדשה של חוסר ודאות ופאניקה ברחבי העולם – נסתפק בחששות שלנו מהמוטציה החדשה של ליגת העל.
מכבי חיפה מובילה את הטבלה בבטחה, מכבי תל אביב הרחק מאחור, הפועל ת"א ובית"ר ירושלים דבוקות לקו האדום, מלמטה ומלמעלה, ה-VAR מככב מאי פעם, ישנה אפשרות שהקהל יחזור לשלב הפלייאוף במתווה חיסונים והציפייה לקראת הסיבוב השני, ובעיקר ל-2021, גדולה.
טוענת לכתר
זה ממש לא מוזר ביחס ליכולת שלה, בעיקר בשבעת המשחקים האחרונים בהם ניצחה ושכנעה בגדול כי היא מסוגלת ללכת עד הסוף, גם בימים פחות טובים וברגעים שהדברים לא היו תלויים בה – אבל ביחס לעשור האחרון, מכבי חיפה בפער של 8 נקודות מעל מכבי ת"א בראש טבלת ליגת העל, זה שינוי רציני ביותר.
ברק בכר רעב מתמיד, עלה על המסלול עם ההרכב הנכון ואחרי שהיה קשוב לביקורות, השחקנים שהתיימרו להיות מועמדים לזכייה באליפות תחת מרקו בלבול מנסים לתקן את הטעויות מאשתקד ולסגור מעגל, החיזוק שהגיע מתברר כבינגו, ניקיטה רוקאביצה ממשיך להתקרב לרמת הדומיננטיות של ערן זהבי בליגה וכוכבי המשנה רק הולכים ומשתפרים. פער בנקודות, יתרון פסיכולוגי וגם כוח הרתעה הולך ומתפתח בכרמל. כל הסימנים מראים שהירוקים בדרך הנכונה. אלא אם השנה החדשה תהיה הזויה יותר מהחולפת.
מתחילה מחדש
עם זאת, עם פתיחת הסיבוב השני מכבי ת"א מקבלת בוסט רציני עם התבוסה האדירה שהנחילה להפועל בדרבי, האנרגיות החדשות שהביא איתו פטריק ואן לוון וההשתחררות מיורגוס דוניס, שלא ממש גרם לכולם להרגיש בנוח בקריית שלום. הפרידה מהיווני באמצע העונה, בניגוד מוחלט לדרך של הצהובים, הייתה נחוצה כדי לצור זעזוע ולהתחיל את העונה בליגה מחדש, וכך זה הרגיש בדיוק בבלומפילד.
ההכנה הלקויה והמאוחרת לעונה, והלא אופיינית של האלופה, בתוספת למכת הקורונה שפקדה את הקבוצה – ממש לא בישרו על ההישג בדמות ההעפלה לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית, כאשר גם ביקורות על התנהלות המועדון וקברניטיו נשמעו היטב. עכשיו, עם ואן לוון, לאלופת השנתיים האחרונות יש צ'אנס להתחיל מחדש ולשכוח מכל הצרות של חצי העונה הראשונה, בדרך, אולי, לקאמבק מטורף.
בעקבות הצהובים
בזמן שבמכבי ת"א חוו קשיים עם הפערים הגדולים בין הקמפיין האירופי ליכולת בליגה, הפועל באר שבע הפתיעה את כולם והעפילה לשלב הבתים, גם את עצמה, והסגל הלא מספיק עמוק שלה קרס עם 9 משחקים ללא ניצחון מתוכם 5 הפסדים. בדומה לאלופה, השחקנים של יוסי אבוקסיס ידעו להתחיל לחזור לעצמם אחרי סיום הקמפיין (לצהובים עוד מצפים שחטאר דונייצק ומנור סולומון בפברואר) והם סופרים כבר 7 משחקים ללא הפסדים מתוכם 5 הפסדים. עכשיו, הם כבר נדבקו לצמרת הגבוהה ונושפים בעורפם של הצהובים.
הפועל ת"א עזב/ה את הקבוצה
האחים ניסנוב עזבו את אצטדיון בלומפילד אחרי השער השלישי. השחקנים של ניר קלינגר עזבו אותו עוד לפני כן, מיד לאחר השער הראשון שספגו מרגליו של דור פרץ בדרבי המשפיל 4:0 למכבי ת"א. חלקם אפילו לא הופיעו, וזה אפילו לא העניין. הפועל ת"א היא כבר לא הפועל ת"א, לפחות לא בתפקידה בכדורגל הישראלי ככוח משמעותי וכמועדון מפואר ובטח לא במסגרת הקרב העירוני שמוגדר עדיין "הדרבי הגדול של ת"א". הגמוניה? השליטה הצהובה היא ברירת מחדל שאי אפשר לערער עליה והאדומים, כמו בדרבי, כבר לא במשחק הזה.
עוד לפני ההכרזות על כך שהפועל ת"א סיימה את תפקידה ההיסטורי בכדורגל הישראלי כקבוצת צמרת וכמועדון גדול, כעת לפחות ולפי מה שקורה במועדון בשנים האחרונות מבחינה מקצועית וניהולית, בזמן שהקהל הגדול שלה תמיד מחזיק אותה מעל המים – במתחם חודורוב צריכים לקבל החלטה בנוגע לקלינגר, כדי לשים סוף לדיבורים למעמדו, שבוודאי לא מוספים לביטחון ולשקט שאן לשחקנים שלו.
בזמן שהקבוצה הגיעה לנקודת השפל שלה העונה, הבעלים בנקודת רתיחה, כשבנוסף למחאה נגדם ולרצונם לעזוב, הם גם חלוקי דעות ביניהם לגבי סוגיית המאמן אחרי שהניסנובים פיטרו את משה סיני בניגוד לדעת התושבים. בקטע הזה דווקא שמח בהפועל.
תמיד. בקרבות ההישרדות העונה הפועל תיקח חלק, זה כבר די ברור, אלא אם כן יקרה מהפך דרמטי ומטורף כמו בעונה שעברה, אבל הבעלים, שעזבו את בלומפילד, לא יכולים לעזוב עכשיו את הקבוצה בלי פתרון מידי שיאפשר להם לשפר עמדות בסיבוב השני לקראת הפלייאוף התחתון, כי בו כבר אי אפשר לדעת מה יקרה ואיך העונה תסתיים.
בתחתית עם השייח ומוחמד
בעוד הפועל ת"א במקום האחרון בטבלה ורחוקה 3 נקודות מהקו האדום, בית"ר ירושלים מקדימה אותו בנקודה אחת בלבד – אין יותר 2020 מזה בליגת העל. אולי יש? עלי מוחמד משחק בבית"ר, כובש ולא פחות מסוכן מאלירן עטר, ולמועדון יש בעלים מוסלמי. עטר נראה כמו צל של עצמו, גם ירדן שועה ובכלל הקבוצה, שמשופעת בשמות גדולים בכדורגל הישראלי, נראית כמו קבוצת תחתית לכל דבר.
אחרי פיטורי רוני לוי, גם סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה כבר לא מוגנים בשנה שבה כל מה שיכול היה להשתבש עבור הירושלמים, השתבש, שוב ושוב ושוב. בינתיים, יש פער ענק בין "המזרח תיכון החדש" עליו הצהיר חוגג באימון הפוליטי והיח"צני שאירע בבית וגן לאחרונה, וגם מ"השחר של היום החדש" שצופה מצמד המאמנים ומהשחקנים להביא לקבוצה על כנפי העסקה ההיסטורית.
כשהכסף של השייח חאמד בן ח'ליפה ייכנס בפועל, רק אז יוכלו לדבר בבית"ר על עידן חדש, ואולי על דרך חדשה, בכפוף לחיזוק המשמעותי לו הם זקוקים נואשות. השאלה היא רק אם המאמנים יהיו שם כדי לבצע את השינויים הנדרשים, האם זה יהיה הקאמבק של המנהל המקצועי חוגג או שמא מי ש"יקרא תיגר" על תפקידו, בנו השייח, מוחמד בן ח'ליפה.
מאמני הסיבוב
בכל הנוגע לקבוצות שמתיימרות להעפיל לפלייאוף העליון, החבורות הצעירות של מכבי פתח תקווה ומכבי נתניה, והקצת פחות צעירות של מ.ס אשדוד, עירוני קריית שמונה והפועל חיפה, עשו קולות של התבססות בצמרת הגבוהה, אך נסוגו פעם אחר פעם, מלבד המלאבסים, שהפתיעו את מכבי ת"א במחזור הראשון, פתחו את העונה בצורה אדירה, לא איבדו גובה ולא נתנו לשום תוצאה פחות טובה להוריד אותם למטה, כקבוצה, למעשה, הכי יציבה בצמרת מתחילת העונה.
הקבוצות של גיא לוזון ורן בן שמעון נראות הכי מוכנות, רעבות ויציבות, וגם מקדימות במעט את האחרות. המאמנים שלהן, אחרי בכר, הבטיחו הרבה לקראת המשך העונה והם בוודאי מועמדים למאמני הסיבוב הראשון, ורק רוצים להמשיך כך כדי לשחזר את הישגי העבר שלהם בחלק העליון של הטבלה. מי יישארו בחוץ ומי מהחלק התחתון תתגבר על פתיחת העונה הרעה שלך בדרך לקאמבק מרשים? התשובות בסיבוב השני.