למי קראת חסרי אופי?
גיאורגיוס דוניס (רדאד ג'בארה)השבוע האחרון מייצג בדיוק את העונה של מכבי תל אביב עד כה. הוא התחיל עם קאמבק של מ.ס אשדוד בדרך להפסד 3:2 באצטדיון הי"א, נמשך עם ניצחון 0:1 על סיבאספור והעפלה לשלב 32 האחרונות בליגה האירופית והסתיים עם קאמבק משלה ו-3:4 מטורף על הפועל חיפה באצטדיון בלומפילד.
אותו מאמן, גאורגיוס דוניס, שנזף בשחקניו בשבוע שעבר וזעק: "אין לכם אופי", מייצג את ההפכפכות של הצהובים העונה ואת הפערים הגדולים בתוכה. אחרי שספג ביקורות מכל עבר, גם הניצחונות באירופה ועל הקבוצה של חיים סילבס לא העלימו אותן, כשההגנה שלו עדיין מסננת, ללא תחליפים משמעותיים על הספסל, והוא לא הצליח לחבר אותה, מה גם שהוא הוכיח שהוא קצת מנותק.
יונתן כהן חוגג (רדאד ג'בארה)אופי ממש לא חסר לשחקנים של דוניס, שחזרו פעמיים מפיגור מול הפועל חיפה, שכבר הובילה בדקה ה-87 בדרך הבטוחה לניצחון, ולבסוף חזרה צפונה עם הפסד בדקה ה-95 של יונתן כהן אחרי שאבי ריקן איזן בדקה ה-89. גם לא יכולת אישית, כשכהן (צמד) ואלכסנדר פשיץ' שוב היו שם כדי להציל את היווני, אחרי שאנריק סבוריט עשה את זה מול הטורקים ביום חמישי האחרון עם פעולה אישית מרהיבה. הקישור עם אייל גולסה, דור פרץ, אבי ריקן ודן גלזר עובד טוב, אבל איתן טיבי ושרן ייני נראים רחוקים משיאם וגם לואיס הרננדס לא מרשים כרגע בלשון המעטה. שחר פיבן הוקפץ להרכב משום מקום והובך כמגן ימני, אבל לא הוא אשם בכך.
אז גם יכולת התקפית מעולה יש, חדות בשפע, רעיונות והברקות, אבל גם פערים גדולים מדי בין משחק ההתקפה להגנה הפרוצה של אלופת השנתיים האחרונות, גם השיטה עדיין לא ברורה. מה שלא רואים זו קבוצה מאומנת, שיודעת מה היא רוצה מעצמה, אלא קבוצה איכותית שלמרות הרבה קשיים, ליקויים וטעויות לא מחויבות למציאות – ממשיכה לנצח, ונלחמת על שלה בצורה מרשימה, גם מבלי שהמאמן שלה מרשים על הקווים.
שחקני מכבי ת"א. יש לה כמעט הכל (רדאד ג'בארה)למכבי ת"א יש כמעט את כל מה שצריך. היא צריכה חיזוק להגנה בינואר, היא יכולה לקצר במעט את הסגל העמוק שלה, אבל בעיקר להתחיל להתייצב עם שיטה וסגנון קבועים. השאלה היא אם יש לה את המאמן המתאים לכך, והאם הוא יישאר בתפקידו לאורך זמן.
לא מסתכלת לאחור ולא מתנצלת
דולב חזיזה (עמרי שטיין)מכבי חיפה סופרת ארבעה ניצחונות ברציפות, כשההתעוררות של דולב חזיזה, שפחת את העונה בצורה חלשה ומשתפר ביחד עם חבריו, משמעותית מאוד עבור הקבוצה של ברק בכר, שמצדה מתחילה לרוץ. את הניצחונות האחרונים הוא סיים עם שלושה שערים רצופים, בישול וארבע מסירות מפתח, יותר ויותר איומים על המסגרת, דריבלים מוצלחים ומסירות מדויקות. ב-0:1 החשוב על הפועל ת"א הוא פחות בלט התקפית (היה מבין נפגעי הקורה בסמי עופר), אבל עשה הרבה עבודה במרכז השדה ותרם לא מעט באספקטים אחרים במשחק.
למרות שהחמיצו הרבה מול ארנסטס שטקוס, בעוד גם האורחים היו יכולים לכבוש כמה וכמה פעמים, השחקנים של ברק בכר הצליחו לנצח בסופו של דבר ובדרך למטרה הגדולה שלהם בסיום העונה, צריך לנצח גם משחקים כאלה. לאור פתיחת העונה של מכבי ת"א, זה ממש לא דבר של מה בכך.
שחקני מכבי חיפה חוגגים בסיום (עמרי שטיין)ביחד עם ההגנה שהתייצבה בזכות כניסתם להרכב של ג'וש כהן, שסגר את שאלת השוער הראשון עם הצלות אדירות מול האדומים וענה עם סימן קריאה, רז מאיר (שניהם גם רשמו בישול מול בני סכנין) ועופרי ארד - החבורה הזאת, במיוחד חזיזה, העלתה את הירוקים על המסלול לאחרונה.
ומעל כולם, ניקיטה רוקאביצה עם שער מספר 16 ב-15 המשחקים האחרונים ברציפות בכל המסגרות ו-11 בליגה. אחרי ש"נעצר" מול בני סכנין ולא כבש חלילה ב-0:3, הוא חזר להבקיע ובחיפה מקווים כמובן, שכמוהו, גם הקבוצה לא תפסיק לרוץ בקרוב בדרך להגדלת הפער בפסגת ליגת העל. לא תסתכל לאחור, לא תתנצל על ניצחונות קטנים שכאלה כמו שגרס בכר, ורק תמשיך הלאה.
ניקיטה רוקאביצה (רדאד ג'בארה)בושה וקוף על הגב
ניר קלינגר (עמרי שטיין)הפועל ת"א עמוק במקום האחרון בטבלה, עדיין לא כובשת, וכמובן שגם לא מנצחת, אבל לפחות, היא הציגה משחק כדורגל. בניגוד לתקופה האחרונה וליכולת החלשה שהציגו השחקנים של ניר קלינגר, בחיפה הם עלו לשחק ולא נראו אנמיים כמו במשחקים האחרונים. הם אפילו התקרבו לכיבוש כמה וכמה פעמים ותוסכלו על ידי ג'וש כהן, שזו כבר התקדמות מבחינת האדומים.
את קלינגר זה ממש לא מנחם, גם לא את השחקנים, אבל המסרים שהועברו מהפועל ת"א אחרי המשחק דווקא מעודדים, קצת. למרות שסוף סוף יש משהו להתנחם בו מבחינתם, וקצת להיאחז בו, אחרי תקופה שבה המציאות צוירה כוורודה הרבה יותר ממה שהיא, השינוי האמיתי הוא באכזבה ובתסכול ממשחק כזה, ולא היתלות בהתקדמות ממשחק למשחק ובמצבים אליהם הגיעה הקבוצה, או בגרף השיפור.
עומרי אלטמן (עמרי שטיין)הקבוצה צועדת במקום, למאמן כואב להסתובב עם הבושה הזאת נוכח המצב העגום של הפועל ת"א, לעומרי אלטמן ולחבריו יש קוף על הגב, אבל העיקר מבחינתם הוא החזרה ללחם ולמחאה שהם הגישה הנכונה, הלחימה והמודעות לקריטיות שבסיטואציה שלהם, שלא ניכרה לאחרונה.
העברת מקל
שרון מימר וכפיר אדרי (חגי מיכאלי)מי שפינתה להפועל ת"א את התואר "האחרונה בטבלה" היא הפועל חדרה, שכבר פנתה למאמנים אחרים, רחשה מאחורי גבו של שרון מימר, אבל עם החרב המשוננת על הצוואר הוא הצליח להביס 0:3 את בני יהודה ולצאת לדרך חדשה. הוא "קצת" הגזים, כשאמר שקבוצתו לא פחות טובה מ-10 קבוצות בליגה, אבל בעונה כזאת הוא כנראה באמת הרגיש ככה אחרי המשחק.
מה המשמעות של האמירה הזאת? שחדרה ראויה למקום הרביעי? שהיא מסוגלת להעפיל לפלייאוף העליון? כנראה שלא ולא, אבל תחושת הניצחון אחרי המשחק מול הקבוצה החלשה משכונת התקווה הייתה כל כך גדולה שבלבלה את מימר הנרגש.
שחקני הפועל חדרה חוגגים עם שובל גוזלן (חגי מיכאלי)בכל מקרה, ביחס לבני יהודה השחקנים שלו נראו כמו אלופי המדינה. שובל גוזלן התפוצץ עם צמד ויכולת שלא הפגין כבר הרבה זמן, ריף מסיקה דחף קדימה, גוסטבו מרמנטיני היה טוב מאוד והרשית גם הוא, ומעל כולם בלט גלעד אברמוב. הקפטן הצעיר והנמרץ מחדרה ניהל את המשחק של קבוצתו מצוין ורשם צמד בישולים, ושלח את אברמוב מהצד השני להזדרז עם מינוי מאמן ושינויים דחופים בסגל.
הכתומים, שנמצאים בדרך למאמן רביעי העונה, משוועים ליציבות ומחכים לבא בתור שיקח את האחריות בשכונה וינסה להרכיב קבוצה מהסגל שנבנה בקיץ האחרון. בעוד תאמבי סגס הזכיר אחרי תקופה ארוכה שלמרות שיתוף הפעולה הטוב עם דן מורי הוא לא בלם, ובני יהודה הייתה צריכה אותו במרכז השדה. הקפטן מורי, וגם סגס, חילקו מתנות לחדרה וזו ידעה לצאת למתפרצות קטלניות והביכה את הקבוצה של כפיר אדרי ויעקב אסייג פעם אחר פעם. בעוד הכתומים ירצו לשכוח מהר את הערב הזה, לפחות באווירה שלאחר המשחק, בשני הצדדים, הם קיבלו גם התואר "מועמדת לירידה".
חוגג חילק את ירושלים
משה חוגג (אורן בן חקון)"האוהדים הירושלמים, שתומכים בחוגג ובעסקה, החלו להגיע לבית וגן עם שלטים. המשטרה הקימה מחסום בכניסה למתחם ואין כניסה לרכבים, כ-50 מאבטחים נמצאים והוקם גם חפ”ק ליד חדרי ההלבשה. גם השחקנים החלו לזרום למגרש". כך צוין בדיווח של ONE בבוקר יום שישי האחרון. חפ"ק משטרתי ליד חדר ההלבשה בבית וגן, "גם השחקנים" צוינו.
גם החפ"ק של המועדון עבד מתוך המשרדים עם ציוצים מתוזמנים ותדלוק המסרים תוך כדי האירוע הביטחוני שמוגדר אימון כדורגל בשישי בבוקר בבירה. בבית"ר ירושלים, כמיטב המסורת, יש בעיקר פוליטיקה, אידיאולוגיות ומאבקים פנימיים וגם, קצת, כדורגל.
אוהדי בית"ר ירושלים מרימים את משה חוגג (מערכת ONE)"נבנה מזרח תיכון חדש, ככה עושים את זה", אנחנו עושים שלום אמיתי", "זה מאבק היסטורי", “האור ינצח את החושך. ככה נראה שינוי". המילים הללו של משה חוגג נשמעות כאילו הן של פוליטיקאי שעסוק במחזור ססמאות, לא של בעלי קבוצת כדורגל בליגת העל. אחרי חתימת הסכם השותפות בבעלות עם השייח חאמד בן ח'ליפה מאיחוד האמירויות, חוגג הגיע לבית וגן כדי לקבל אהבה מצד אחד של הקהל והרבה קללות ונאצות מהצד השני.
צד אחד מוגדר כ"אור" על ידו ("הצד החשוב של אוהדי בית"ר שבאו לעודד את השחקנים"), ה"חושך" מנגד ("המיעוט הגזעני בקהל"). מצד אחד גידופים כלפי עלי מוחמד, מן העבר השני מחיאות כפיים. בעד העסקה עם השייח ונגדה, קללות, שטרות, בוז, אהבה וגם שנאה. שני מחנות אוהדים, "לה פמיליה" ו"הרוב שכבר לא דומם".
קרב מחנות בין לה פמיליה לאוהדי בית"ר התומכים בעסקה (אורן בן חקון)כמו ההצהרות שלו, חוגג גם נהג כמו פוליטיקאי ו"חילק את ירושלים". טוב, בזמן שיש פוטנציאל למנג'ר חדש בדמות בנו של השייח ונציגו בדירקטוריון, סגן היו"ר אלי אוחנה, מוחמד בן ח'ליפה, חוגג מצא לעצמו כובע חדש אחרי שפינה את עמדת הניהול המקצועי. בכל מקרה, אולי עדיף היה לוותר על הסימפוזיון הזה, לפחות מבחינתו, כי היצרים רק הולכים ומתלבים.