הסכם השלום בין ישראל לאיחוד האמירויות כבר הוביל לרכבת אווירית מהארץ והגיע גם לעולם הספורט. 11 שנים לאחר ששחר פאר לא קיבלה אשרת כניסה, בטענה כי צופים רבים יחרימו את הטורניר, הפעם הסיפור שונה לגמרי וברוח הרבה יותר אופטימית. מיקה דגן-פרוכטמן, טניסאית ישראלית בת 17 ואחת מההבטחות הגדולות של הענף, קיבלה כרטיס פתוח להשתתף בטורניר טניס בדובאי.
דגן-פרוכטמן המריאה מוקדם יותר השבוע לדובאי, שם תתחרה במוקדמות טורניר צ’לנגר על סך פרסים של 100 אלף דולר ונקודות דירוג בסבב העולמי. הטניסאית מרעננה שהחלה את דרכה בגיל 8, ומדורגת בטופ 8 הטניסאיות בארץ ובין 200 הטובות בנוער בעולם, תזכה לעשות סוג של היסטוריה.
בחזרה לשחר פאר. באותה השנה (2009) השתתותה בוטלה והדבר הוביל לתקרית בין-לאומית ושורה של מחאות מסביב לעולם. שנה לאחר מכן היא כבר זכתה להשתתף בדובאי בלחץ ארגון הטניס העולמי, אולם גם הפעם הערימו השלטונות קשיים על פרסום השתתפותה. 11 שנים מאוחר יותר, מיקה דגן-פרוכטמן תהיה הישראלית השנייה שמשתתפת בטורניר טניס בדובאי, אך באווירה אחרת לגמרי, שכן הפעם קיבלה הזמנה מהשלטונות המקומיים.
מיקה, חברה באקדמיה הלאומית בטניס ברמת השרון שהוקמה ב-2019 על ידי איגוד הטניס ומרכזי הטניס והחינוך בישראל, יצאה עם משלחת רשמית הכוללת גם את טניסאי העבר אנדי רם, שיסגור מעגל לאחר השתתפותו החשאית באותו הטורניר המדובר ב-2009 כשהיה עם שחר פאר.
בראיון מיוחד ל-ONE לפני סיבוב המוקדמות, מספרת דגן-פרוכטמן על התחושות שלה לקראת התחרות שיוצאת לדרך בדובאי, משתפת במטרות האישיות שלה, בשגרת האימונים בצל הקורונה, בסגירת המעגל, המעבר בגיל צעיר לענף וגם: המודל לחיקוי.
“האמת הגעתי לטניס במקרה”, מספרת. “הלכתי עם החבר הכי טוב שלי לשיעור ניסיון. בהתחלה התחלתי כחוג במקביל לחוג כדורסל. אחרי שנתיים התחלנו להתאמן בצורה יותר רצינית ואז עזבתי את הכדורסל. התחלתי לשחק טניס בגיל 8 במרכז הטניס ברעננה שם התאמנתי עד 2019, אז נפתחה ברמת השרון האקדמיה הלאומית אליה עברתי יחד עם המאמן שלי, איל אומיד”.
מה הוביל אותך לקחת חלק בטורניר?
”אחרי ההסכם עם דובאי, מרכזי הטניס והחינוך בישראל והאקדמיה הלאומית בה אני מתאמנת, ניהולו מגעים עם דובאי לגבי שיתופי פעולה הקשורים בטניס, ולאחר שדובאי החליטו להעניק כרטיס חופשי לשחקנית ישראלית, בחרו בי לקבל את הכרטיס למוקדמות של התחרות. בפעם הראשונה ששמעתי על זה התרגשתי מאוד בגלל גודל התחרות וגם בגלל שהיא מתקיימת בדובאי, שעד היום הייתה די חסומה לשחקנים ישראלים. לא היו חששות רק התרגשות וציפייה. מרגישה בטוחה ומוכנה לתחרות”.
מי מלווה אותך בסבב ומה הציפיות שלך באופן אישי?
“מלווים אותי המאמן שלי איל אומיד ומנהל האקדמיה הלאומית הנס פליוס. לטורניר בדובאי מצטרף גם אנדי רם. בטורניר המטרה שלי היא לעשות את הכי טוב שאני יכולה, לתת את כל כולי ולהתקדם הכי רחוק שאפשר בתחרות. בכלל בטניס, השנה, ככל שניתן יהיה בגלל הקורונה, המטרה לשחק גראנד סלאם לנוער והמטרה בשנים הקרובות היא להיכנס לטופ 100 העולמי”.
איך נראית שגרת האימונים שלך בתקופה הזו?
”בחצי השנה האחרונה היה מסובך. בהתחלה לא התאמנו בכלל, אלא בבתים. אחרי הסגר הראשון נתנו לשחקנים תחרותיים אישור להתאמן וחזרנו לשגרת אימונים מלאה. אני מתאמנת ברמת השרון בבוקר אימון טניס עם אייל וכושר עם רונן בגה, ואימון טניס נוסף אחר הצהריים ולפעמים שוב כושר. ממרץ ועד אוקטובר גם לא יכלנו לטוס לתחרויות (היינו רגילים לטוס מידי חודש חודשיים), ורק לאחרונה יצאתי לתחרות ראשונה בטורקיה ועכשיו לתחרות הזו בדובאי”.
העובדה שבעבר לא הכניסו ישראלים לטורניר באמירויות, נותנת מוטיבציה נוספת?
”לכל תחרות אני מגיעה עם פול מוטיבציה, לא משנה מה הגודל שלה, אבל ברור שלתחרות כזו שבשנים קודמות לא נתנו לישראלים להתחרות בה, אני מגיעה כדי להוכיח שאנו ראויים לשחק פה”.
מי המודל לחיקוי שלך בעולם הטניס?
”רפאל נדאל, כי הוא חיית עבודה. מתאמן הכי קשה שאפשר ותמיד דוחף להשיג יותר”.