המפגשים בין מכבי תל אביב לכוכב האדום בלגרד יכולים היו בקלות להפוך לסרט שובר קופות תחת השם “הקרב על הבית”. שתי הקבוצות נפגשו 10 פעמים במילניום הנוכחי כאשר הביתיות נשמרה בשמונה מתוך עשרת המפגשים שנערכו בין הקבוצות. המפגש ה-11 במספר מביא עימו לא מעט סיפורים: אקסים צהובים, אקסים של ליגת העל ומאמן שידוע בהגנה שלו.
אובראדוביץ', סשה אובראדוביץ', חתם העונה בכוכב האדום בלגרד שעבדה לא רע בכלל בשוק השחקנים בקיץ. אם במחוזותינו נחתו שחקנים שאלמלא מגפת הקורונה לא היו מגיעים ארצה, עושה רושם שגם אצל האדומים-לבנים מבלגרד זה כך, שכן במציאות אחרת נטולת קורונה לא מן הנמנע שחלק מהשחקנים האמריקאים היו מוצאים את עצמם במועדונים אחרים.
המשחק הערב לבטח יהיה בסימן אקסים כשלא פחות מחמישה שחקנים בסגל של אובראדוביץ’ עברו בישראל. ג’וני אובראיינט וטיילור רוצ'סטי עברו במכבי ת”א כאשר הראשון זכה עם הצהובים באליפות המדינה. עמנואל טרי שיחק בהפועל ירושלים בעונה שעברה, קורי וולדן, שביצע את “הבגידה האולטימטיבית” מבחינת אוהדיה של פרטיזן בלגרד כשעבר לכוכב האדום שיחק שנתיים בהפועל חולון עימה זכה בגביע המדינה.
יש גם את ג'ורדן לויד ששיחק בהפועל אילת ואף היה בסגל של טורונטו ראפטורס שזכתה באליפות ה-NBA. לויד אגב הפך “ויראלי” פעמיים באותה עונה. הראשונה הייתה באחת התמונות הכי איקוניות של עונת 2018/19 ב-NBA כשנתפס בעדשת המצלמה שהנציחה את סל הניצחון של קוואי לנארד מול פילדלפיה כשהוא לבוש בחליפה ומביט בהתלהבות לעבר הסל, ובפעם השנייה כאשר צחק על עצמו במהלך חגיגות האליפות של הראפטורס כאשר לבש טי שירט עם הכיתוב "בחור רנדומלי בחליפה", בהתייחס לתמונה הראשונה כמובן.
לויד הפך לסקורר מצטיין כשהוא נראה כמי שלוטש עיניים לעבר פרס הקלע המצטיין של היורוליג על שם אלפונסו פורד המנוח עם 18.4 נקודות בממוצע לערב שממקמות אותו כקלע השני בטיבו מבחינת תפוקה. הוא שני רק למייק ג'יימס שקולע עד כה 19.5 נקודות לערב בממוצע, אגב מי שדולק אחריהם הוא סקוטי ווילבקין עם 17.5 בממוצע.
המאצ'-אפ בין שתי הקבוצות צפוי להיות מעניין, במיוחד בהתמודדות של הקו הקדמי של יאניס ספרופולוס עם ג'וני אובראיינט, שנחשב ל”חבילה ההתקפית המושלמת”. הפורוורד-סנטר המאסיבי יכול לשחק עם הגב לסל יכולת, כמו כן ביכולתו גם לרווח בזכות הקליעה שלו מבחוץ. מנגד גם הקו האחורי מוכשר ומתאפיין בשחקנים שיכולים לשים נקודות על הלוח במספר דרכים.
בתום 11 מחזורי יורוליג וערב המחזור ה-12 בין מכבי ת”א והכוכב האדום בלגרד מפריד בדיוק ניצחון אחד. חניכיו של אובראדוביץ' מדורגים מעל הצהובים כשישנה שאלה שלא מפסיקה לעלות בהקשרן של שתי הקבוצות (ושל ז'לגיריס והיווניות), והשאלה הזו היא "מה היה קורה אילו?". לאורך השנים קבוצות בקליבר של הכוכב האדום ושל ז'לגיריס, בטח שבעידן הז'לגיריו ארינה ולתקופה קצרה בעידן פוסט שאראס, ידעו לקחת משחקים מול יריבות עדיפות מהן הודות לדחיפה של הקהל. מנגד, קבוצות בסדר הגודל של היווניות ומכבי תל אביב ואפילו הטורקיות נהנו מתמיכת אוהדיהן שידעו לדחוף אותם בכל רגע נתון.
השאלה של "מה היה קורה אילו" היא לגיטימית במיוחד לגבי קבוצות שהיה להן את “ההרגל המגונה” של לנצח קבוצות גדולות יותר. לכן, בתום 11 מחזורים כשהסרבים ניצחו את מילאנו צסק"א מוסקבה ובאסקוניה מחד, ומנגד הפסידו לז'לגיריס ואנדולו אפס, השאלה של מה היה קורה אילו הן היו משחקים בשטארק ארינה או באלכסנדר ניקוליץ' מלא עד אפס מקום נראית כמאוד רלוונטית. זאת במיוחד כשרואים את ההשפעה שהייתה לקהל הליטאי שבפתיחת העונה קצת יותר מ-5,000 ירוקים ביציעים שדחפו את קבוצתם לניצחונות יפים, 5,000 “משוגעים” שבגינם התלונן ארגין עתאמן, מאמנה של אנדולו, שטען כי הדבר לא הוגן.