הלהיט התורן: ססואולו מטריפה את הסרייה א'

הליגה האיטלקית מספקת לנו בכל עונה להיט חדש. אם בעונה שעברה הייתה זו אטאלנטה שהגיחה לעולמנו בסערה עם כדורגל יוצא דופן, הרי שהעונה, התהליך שעברה הקבוצה מברגאמו בדרך להפיכתה לאחת הקבוצות המפחידות בארץ המגף, בא לידי הבשלה אצל קבוצה אחרת. מדובר בזו שמשחקת ברג’יו אמיליה, הלא היא ססואולו, שפשוט מטריפה את הסרייה א’ עם תצוגות כדורגל מרהיבות, כישרונות אדירים שלא נספרו במקומות אחרים, מאמן מהפכן ולכל אלה תוסיפו גם סיפור מעורר השראה.

כשהיא במקום השני בטבלה עם מאזן של חמישה ניצחונות, שלוש תוצאות תיקו ו-20 שערי זכות, ססואולו כבר עושה קולות של הלהיט הגדול הבא. בסביבת המועדון הצנוע, שעד לפני עשור עוד מצא את עצמו מדשדש בליגות הנמוכות, עדיין מתביישים לומר את המילה ‘סקודטו’, אך בעונה מטורפת שכזו בה נראה שהפערים בין קבוצות הצמרת הולכים ומצטמצמים יותר מאי פעם, העפלה ראשונה בהיסטוריה לשלב הבתים של ליגת האלופות נראית ברת השגה לחלוטין.

אלו שלא זכו לטעום מפירות ההצלחה

השם ‘ססואולו’ רחוק מלהיות כזה ששגור בפיו של כל אוהד כדורגל ממוצע. המועדון הקטן הזה אמנם נוסד אי שם ב-1920 ושיחק בעיקר בליגות החובבניות באיטליה, אך הסיפור האמיתי שלו מתחיל ב-2002. ג’ורג’ו סקווינצ’י הבעלים של חברת ‘מפאיי’, מהמובילות בעולם בתחום חומרי הבנייה, מימש את אהבתו לספורט ורכש את ססואולו. סקווינצ’י, שלעולם לא הסתיר את אהבתו הרבה בכלל למילאן, רכש את הקבוצה מרג’יו אמיליה כשזו שיחקה בסרייה C2, הליגה השלישית באיטליה שמחולקת למחוזות.

במשך שנים ארוכות שיחקה ססואולו בליגה השלישית. היא כל פעם הייתה קרובה, העפילה מספר פעמים לפלייאוף, אך לא הצליחה לטפס לליגה השנייה - עד עונת 2007/8. אז, בדיוק לפני 13 שנה, סקווינצ’י נתן את המפתחות למאמן צעיר ואלמוני, מסימיליאנו אלגרי שמו. מי שלימים יהפוך לאחד המאמנים המובילים באיטליה וינהיג את יובנטוס בדרך ל-5 אליפויות רצופות ושני גמרים בליגת האלופות הצליח כבר אז להראות שיש בו משהו מיוחד וצלח במה שלא הצליחו כל קודמיו – להביא את הקבוצה לסרייה ב’, מה שהיה נחשב להישג ענק וחסר תקדים עבור ססואולו. 

שחקני ססואולו חוגגים (רויטרס)

אלגרי עזב בסיום אותה עונה והתחיל את דרכו בדרך לקריירה מפוארת, ססואולו המשיכה לקבע את מעמדה בליגה השנייה, עד שבעונת 2012/13, החזון של משפחת סקווינצ’י הושלם. לג’ורג’ו תמיד הייתה עין טובה בבחירת האיש על הקווים והפעם הבעלים ביצע עוד בול פגיעה עם אוזביו די פרנצ’סקו, שהעלה את המועדון לראשונה בתולדותיו לסרייה א’ וסחף אותו עד להעפלה לליגה האירופית ב-2016. 

סקווינצ’י, שזכה לראות את פרויקט חייו צומח לממדים עליהם יכול היה רק לחלום כשרכש את המועדון אי שם ב-2002, הלך לעולמו באוקטובר 2019 לאחר שחלה תקופה ארוכה כשהוא בן 71. אשתו, אדריאנה ספאצולי, התקשתה להתגבר על האובדן ונפטרה כחודשיים בלבד אחרי בעלה ולמעשה השאירה את המועדון יתום מבעלים. שניהם אמנם זכו לראות את המועדון בסרייה א’ ובזירה האירופית עוד בחייהם, אך פספסו בשנה את מה שנראית כקפיצת המדרגה בדרך להפיכתו, אולי, לאחד המועדונים המובילים בסרייה א’. 

מסימיליאנו אלגרי (רויטרס)

והכדורגל? פפ כבר שואף השראה

שנתיים לפני שהלך לעולמו, סקווינצ’י עמד בפני משימה לא פשוטה בכלל. די פרנצ’סקו בא על שכרו אחרי 5 שנים מעל כל הציפיות בססואולו, התקדם לתחנה הבאה וחתם ברומא. כשכולם חשבו שאת החלל העמוק שהשאיר אחריו המאמן כבר יהיה קשה למלא, תביעת העין הטובה של סקווינצ’י שוב באה לידי ביטוי. אחרי שנת מעבר אחת לא פשוטה, הבעלים לא חשש להפקיד את הספינה בידי קפטן בעל ניסיון דל ומינה למאמן ב-2018/29 את רוברטו דה זרבי. שחקן עבר אפור שהחל לאמן ב-2014 וכזה שקריירת האימון שלו בסרייה א’ מסתכמת בשעה הפסדים רצופים בפאלרמו (זוכרים?) בדרך לפיטורים ובירידת ליגה עם בנוונטו. 

דה זרבי (41) הוא מאמן שתמיד ישתמש בכל הכלים שעומדים לרשותו על מנת לנצח. כן, זה אולי נשמע כמו קלישאה, אבל הוא באמת כזה, ולא משנה מי היריבה שממול. בשתי העונות הראשונות שלו הגישה ההתקפית והחופש שהעניק לשחקני החלק הקדמי הובילו לא פעם לכדורגל אטרקטיבי וסוחף, אך בו בזמן גם עלו בלא מעט נקודות והקבוצה סיימה בעונתו הראשונה ה-11 ובעונה שעברה במקום ה-8.

אגב, גם זה לא מנע מלא אחר מאשר פפ גווארדיולה, אולי גדול המאמנים בכדורגל העולמי וזה שדוגל בשיטת ה”פוזשן” (החזקת כדור ובניית המשחק מאחור) לפרגן לקבוצה בירוק-שחור: “כשאני רואה את ססואולו, זה נותן לי לא מעט רעיונות לאיך לשחק כדורגל”, כן כן, גווארדיולה הגדול, אלוף אירופה פעמיים והאיש שכבש כמעט כל פסגה אפשרית בענף, יושב ושואף השראה ממאמן חסר ניסיון שמוביל קבוצה צנועה באיטליה. ודה זרבי? הוא כבר הפך אחרי הציטוט המפורסם ל”מקבילו של פפ” בכדורגל האיטלקי. יכול לפרוש בראש שקט.   

פפ גווארדיולה (רויטרס)

דה זרבי לא הולך אחרי הזרם. בשונה כמעט מכל מאמני קבוצות הצמרת באיטליה, שדוגלים בשיטת שלושת הבלמים בקונסטלציות כאלה ואחרות, מאמן ססואולו משחק עם רביעיית הגנה ושני קשרים אחוריים שמאפשרים לכל שחקני החלק הקדמי חופש פעולה והתמקדות בעיקר באזורים המסוכנים, ויש לו לא מעט כאלה, שפשוט פורחים במערך ה-4-2-4. לא מעט שערים של הירוקים-שחורים מגיעים הודות לפעולות אישיות פנטסטיות בחלק הקדמי, כדורגל שמבוסס על כדור לרגל, פשוטו כמשמעו. 

יובנטוס ומילאן אוכלות את הלב

ואם במערך של ססואולו עסקינן, הרי ששניים מהברגים היותר משמעותיים בו הם מנואל לוקאטלי ודומיניקו ברארדי. לוקאטלי (22) גדל באקדמיה של מילאן אך לעולם לי קיבל הזדמנות ממשית בקבוצה הבוגרית של הרוסונרי לפני שנרכש לפני שנתיים ב-8 מיליון אירו ע”י ססואולו, בה הפך לאחד הקשרים הדומיננטיים בסרייה א’ ולשחקן הרכב קבוע בנבחרת של רוברטו מנצ’יני. 

רוברטו מנצ'יני (רויטרס)

וברארדי? הקיצוני הנפלא נחשב כיום לסמל הבלתי מעורער של ססואולו, אך רבים שוכחים שחתם כבר ב-2013/14 בשורות הגברת הזקנה, שבאותם ימים הייתה משופעת בשחקני התקפה וקרעה כל מה שזז בסרייה א’ וגם באירופה. אחרי שנתיים בהן שיחק כמושאל בקבוצת נעוריו בהן כבש 31 שערים, ברארדי הבין שאם זה לא הרשים את האלופה, שום דבר כבר לא ירשים וחזר הביתה תמורת 15 מיליון אירו. ממש עסקת נדל”ן לכל דבר של הביאנקונרי, שרכשו אותו ב-6 מיליון אך לעולם לא נהנו ממנו על כר הדשא, רק בחשבון הבנק. 

ובכלל, עושה רושם שהאנדרדוגיות של ססואולו הוא הכוח הכי גדול שלה, כאשר הסיפורים של לוקאטלי וברארדי הם ממש לא הדוגמאות היחידות לשחקנים שמימשו את מלוא הפוטנציאל שלהם במועדון הקטן מרג’יו אמיליה. כמוהם גם ז’רמי בוגה, הקיצוני הפנטסטי מחוף השנהב שפשוט לא נספר ע”י צ’לסי לא היה שייך עד 2018, נרכש ע”י ססואולו בסכום מצחיק של 3 מיליון אירו ובעונה שעברה רשם את עונת חייו עם 11 שערים – כולם אחרי דריבל וכולם הסתיימו בבעיטות לחיבורים. תבדקו. ומי בכלל ידע מי זה פרנצ’סקו קפוטו? חלוץ שבגיל 33 ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת אחרי שחורר כל רשת אפשרית ב-2 העונות האחרונות ופשוט נמצא במקום הנכון בסיום כל התקפה כדי לדחוק כל כדור פנימה.   

שחקני ססואולו חוגגים (רויטרס)

עם כל החבילה הזאת, ססואולו מוצאת את עצמה בפני מציאות חדשה. כעת, אחרי שכולם סימנו אותה כמעין ‘אטאלנטה החדשה’, דה זרבי יודע שכל האחריות עליו כדי להצדיק את התואר המחייב. עם מאמן מהפכן, שחקנים שלא נספרו בשום מקום ורק רוצים להוכיח וסיפור מעורר השראה, כנראה שהנשיא המנוח לעולם לא זכה לראות את המועדון שלו בשיא הגדולה.