מריו זוכוביצקי, היהודי-ארגנטינאי בן ה-67 שעלה ארצה ושב למולדתו, זכור לאוהדי הכדורגל הישראלי הוותיקים כשוערה של הפועל באר שבע (בין 1977 ל-1980 ובין 1982 ל-1987) והפועל ירושלים (בין 1980 ל-1982). בין היתר, הוא גם היה מי שליווה את נבחרת ארגנטינה בימיה בישראל ב-1986, רגע לפני שטסה למונדיאל במקסיקו וזכתה בו, וכן בין היתר את דייגו ארמנדו מראדונה המנוח שהלך לעולמו לאחר שלקה בלבו. בשיחת טלפון מביתו בסנטה פה, סיפר זוכוביצקי ל-ONE על הרגעים בהם חווה את הקסם של מראדונה, בארץ ובמקסיקו.
"הייתי איתו בבית המלון בהרצליה וגם במחנה האימונים במקסיקו", סיפר זוכוביצקי, שהגיע ארצה ב-2017 כדי לקבל מגן הוקרה על השנים שלו באדום של ב"ש. "לפני אליפות העולם במקסיקו, קראתי בעיתון יום לפני שנבחרת ארגנטינה הגיעה לישראל, שנרי פומפידו (שוער האלביסלסטה במונדיאל 86' ו-90', מ.ר) מצפה לראות אותי בישראל. אנחנו שיחקנו יחד באותה קבוצה בארגנטינה, גדלנו באותה עיר, הוא היה שוער מעולה. אמרתי לאשתי שאני חייב לפגוש אותו איכשהו, והתייצבתי בהרצליה.
הגאון דייגו: הרגעים המצחיקים של מראדונה"אחרי שנפגשתי עם פומפידו, הוא הפגיש אותי עם המאמן קרלוס בילארדו. הם באו לפה למשחק ידידות והוא ניסה להוציא ממני אינפורמציה על נבחרת ישראל כדי שהם יוכלו להתכונן. כמובן שלא נתתי לו. אחר כך נודע לי שמישהו אחר עלה איתו לחדר שלו ונתן לו את ההרכב והכל על הלוח הטקטי שלו.
"אחרי נכנסתי למסעדה במלון דן בהרצליה, ופגשתי את דייגו בפעם הראשונה. בדרך כלל הוא היה אוכל לבד, לא עם החבר'ה, וכך היה. ישבתי לידו, בשולחן נפרד, ניסיתי לשמוע על מה הוא מדבר עם החברים ואנשי הצוות. המלצר של המלון ביקש ממנו כרטיסים למשחק, הוא רצה לתת לו אבל לא היו לו, אז קמתי ונתתי לו כדי שייתן למלצר. הוא אמר לי שזאת הפעם הראשונה בקריירה שלו שמישהו קם אליו כדי לתת לו משהו כי בדרך רק מבקשים ממנו דברים והוא נותן לאחרים. ככה הכרנו".
קרלוס בילארדו עם מראדונה (רויטרס)"למרות שלא רציתי לתת מידע על ישראל, התחברתי אליהם מאוד", המשיך זוכוביצקי. "לקחתי את מאמן הכושר של ארגנטינה לווינגייט, ליוויתי אותם במשחק באצטדיון רמת גן, הייתי גם מתורגמן, לא רשמי, אבל עזרתי בכל מה שיכולתי. אז הזמינו אותי ביחד עם הנבחרת לאליפות העולם במקסיקו, כמובן שטסתי ופגשתי אותם שם.
"לאימונים של הנבחרת שם היו מגיעים אלפי אוהדים כדי לראות את דייגו רק לרגע אפילו. אני חושב שהיו שם לפחות 3,000 ישראלים שטסו למקסיקו בשבילו וניסו להיכנס למתחם. ההוראה הייתה להכניס רק את מריו ואת החברים שלו מישראל. זה הסתיים בזה שהיו לי כרטיסים לכל המשחקים של ארגנטינה, מאחורי השער של "יד האלוהים" והסלאלום של דייגו.
שער יד האלוהים של מראדונה (צ"מ יו-טיוב)"קיבלתי אותם מההתאחדות לכדורגל, בהתחלה התלוננתי על המושבים, אבל בסוף ראיתי את הרגעים הכי מרגשים בתולדות המונדיאל. ראיתי מולי את שני הגולים מול אנגליה ברבע הגמר, את שני השערים מול בלגיה בחצי הגמר ושניים מתוך השלושה מול מערב גרמניה בגמר. ביחד איתי ישבו עוד ארבעה חברים ישראלים: הכדורגלנים דורון רוזנטל ודוד גונן ז"ל, אפרים אבוגזיר אח של משה אבוגזיר ותולי וייס הנגר הכי גדול במדינת ישראל".
"אלו היו חוויות שאני לא אשכח לעולם", סיפר זוכוביצקי על האימונים של מראדונה. "הוא עשה דברים מיוחדים עם הכדור, הוא לא רצה להפסק להתאמן אחרי שכולם ירדו לחדר ההלבשה. כמו ילד שמתלהב מהכדור. הכל אצלו היה בכיף, בצחוק, בשמחה. הוא היה מחקה שחקנים תוך כדי האימון. צועק "בוניאק" ומחקה אותו, צועק "פלאטיני" ומחקה אותו, מתחיל לרוץ ולבעוט כמו הדמויות שהיה צועק.
דייגו מראדונה (רויטרס)"הסמל שלו היה האכפתיות, המנהיגות, האהבה למשחק והתשוקה שלו, אין עוד שחקנים כאלה. הוא לקח אליפות עולם עם עוד 10 שחקנים לא מוכרים, עם כל הכבוד לכולם. הוא היה מנהיג חיובי למרות כל מה שאמרו עליו. אני לא רוצה להגיד משהו רע על ליאו מסי, אבל תסתכל על הפנים שלו כשהקבוצה בפיגור ותראה את מראדונה כשהקבוצה הייתה בפיגור. הוא היה צועק, מרים את הקול, מרים את המוראל ומוביל את הקבוצה לחזרה למשחק.
הוא הגיע מהמקום הכי עני בעולם כמעט, הוא עוזר לאבא שלו שהיה פועל בניין. היה נוסע חינם באוטובוס ושומר את הכסף כדי לקנות סנדוויץ' כדי שיהיה לו מה לאכול. הוא מסמל את הדור ששיחק בשביל הסמל ועם הנשמה. הוא היה השחקן הכי מפורסם בעולם וגם האישיות הכי מפורסמת בעולם".
מסי ומראדונה (רויטרס)על הקשר של ארגנטינה ומראדונה לישראל, אמר זוכוביצקי וסיכם: "הם אהבו את ישראל מאוד אחרי המונדיאל והגיעו לפה עוד פעמיים. הם תמיד קראו לזה האדמה הקדושה. הם אנשים שמאמינים במזל, רצו לבוא לישראל כדי לקבל ברכה אחרי שזכו במונדיאל 86', זאת כבר הפכה להיות מסורת. לפני שנתיים זה לא הסתדר, היו כאלה שחשבו שהכישלון ברוסיה ב-2018 קרה בגלל קללה שהם לא הגיעו לארץ, אבל בכל מקרה לישראל יש משמעות גדולה בנבחרת ארגנטינה של אז.
בזמנו הם הגיעו לכאן אחרי שממש ברחו מארגנטינה. הביקורות היו קשות נגד הנבחרת ובילארדו, רצו לפטר אותו, אז הם החליטו לטוס בשקט, היו מסביב לעולם חודש וחצי לפני המונדיאל, בין היתר בישראל. בסוף כל העולם הילל את מראדונה והעיתונים במדינה ביקשו סליחה מבילארדו. הם תמיד קראו לישראל "האדמה הקדושה", גם מראדונה בעצמו האמין שההגעה לארץ הביאה לו את המזל".